"אל תדאגי. אין הגעה אף פעם, רק רצף של התהוות".

כותבת ג'ואן אנדרסון, בספרה 'שנה ליד הים, מחשבותיה של אשה בלתי גמורה'.

הדרך לשומקום, כך קובעת שרי ויוצאת למסע מצולם במרכז הכרמל שבחיפה.

יש מצבים, שבהם אתה מתעורר בוקר אחד, ועל שעון הקיר האישי שלך מופיעה השעה 40 ומשהו, וכשאתה בא לכוון את החץ האישי שלך, עליך להצליח לדייק. שרי טוענת שהחיצים של כולנו, בסופו של דבר, מופנים לשומקום.

כאמנית היא חושפת את החץ האישי שלה ושמה לנו אותו מול הפרצוף כְּמַרְאָה.

מכוניות, רכבות, מטוסים, מה אנחנו לא עושים כדי להתעלם מהדרך, כדי לקצר אותה, כדי שהיא תעבור בלי שנרגיש, הכי מהר שאפשר, העיקר שנגיע. לאן?

גם כשאנחנו מגיעים ליְעֲדֵינו, טוענת שרי, הופך מהר מאוד, היעד הנכסף לעוד 'פרק' מהדרך הגדולה. למה שלא נהנה קצת מהדרך, עד הַגִיעֵינו ליְעֲדֵינו.

תראו מה אפשר לעשות מהדרך הרגילה שלנו, היומיומית.

כמה אפשר לעשות מדרך, כשלא ממהרים לשומקום.

הדרך שמדברת עליה שרי היא החיים. הדרך משמשת את שרי כחומר גלם, לספר סיפור, להגיד דברים ועם מצלמתה היא אומרת את זה בתמונות. הדרך שלנו היא כחומר ביד היוצר.

משהו על אמנות בתמונה אותה צילמה בשיתוף פעולה, גם אם בלתי מודע, יחד עִם עובד -עיריה, שבועיים לפני הבחירות.

משהו על עמוד תנועה שלא עמד לו עוד כוחו, והוא נפל על אם הדרך.

משהו על נוגע לא נוגע, יחד ולחוד, פוגש-לא פוגש, בתמונות אחרות.

שרי בוחרת דרך אורבנית ובעזרתה מתארת לנו מציאות רגילה אך לא שוכחת לשמור בה מקום גם לרומנטיקה. תמונת העלים הכתומים, שובה את ליבינו ודי לנו להביט בה, כדי להתגעגע, אל רגע נפלא שחווינו, אי שם בדרכינו. 

גם ההמשך, בין שהוא העתיד שיבוא, בין שהוא הדור הבא המבטיח, יהיה בעצם בנוי מאותם חומרים, בטון, מלט, עמודי חשמל, ממש כמו אצל בעל החיים, הרך הנולד, בנוי מאותם חומרים של האם- הדרך.

הדרך של שרי חיה. והחיים, כמו החיים, הם לא תמיד, מי יודע מה, אבל אנחנו כאן דורכים על הקרקע. זה מה יש, על כל היופי ועל כל המגרעות, ומי כמו דרך עירונית, בת גילה של מרכז הכרמל הוותיק שלנו, יכולה להעיד על כך בִּבְשַרָה וכמו, כדי להקל עלינו, ממקמת שרי את התערוכה שלה, במנדרין.

בשביל לראות את 'הדרך לשומקום' לא צריך לנסוע לשומקום..

אפשר על הדרך בבית- קפה, וכמה שזה יפה.

כתבה בכשרון רב וקראה - אילי ריינר

תודה ענקית!!!לאנשי בית הקפה בעיקר זיו המנהל שתמך וליווה את הרעיון מתחילתו וגם אביגיל המקסימה

שעזרו בתליה, הכינו כוח אדם נוסף יין כיד המלך וכיבוד מגוון והשתדלו שהארוע יזרום.

תודה לכל החברים הנפלאים שבאו ופירגנו!

רפאלה, שגם פירסמה פוסט על התערוכה ושיתפה את כל חבריה..

עדנה, שרי, שרה, תמר, מיכל, עומר, ליאור ועו"ד צח.

תודה לקליה השחקנית המופלאה שהנחתה וגם כתבה ולאילי חברתי שחיברה לכבודי את הנ"ל.

ותודה למוזה שלי....

בקרוב תצלומים..