. כאשר כלב מלקק זה סימן לכך שהוא אוהב. פרוש זה להתנהגות הכלבים הוא פרוש מקובל בכל מקום. זהו פרוש נכון במידת מה אולם חלקי מאוד ואינו מתאר את התופעה בכללותה. אם תיטול גור כלבים שגילו חודשיים ותאחזו קרוב מאוד לפניך, יתכן שיהיה בפרצופך משום גירוי עבור הכלבלב הצעיר. במקרה זה תזכה בסדרת ליקוקים נמרצים אשר תכוון בעיקרה היישר לכיוון שפתיך. מנגד, יתכן גם שהכלבלב יתעלם מפרצופך הקרוב ויסובב את ראשו הצדה. המדובר בתגובה כלבית- תגובת הליקוק. כמו בהתנהגות הכלבית כולה, יתכן שהתגובה תופיע בצורה בולטת, יתכן שתופיע במתינות ויתכן שלא תופיע כלל. כלבי הבית מאופיינים בתגובת ליקוק בעוצמות שונות אלה מאלה. עם זאת, מידתה של תכונה אינדיווידואלית זו ניכרת בהתנהגותו של הכלב כבר בעודו צעיר מאוד. למעשה, כבר בגיל חודשיים ואף בגיל צעיר יותר, ניתן לדעת אם הכלב עתיד להיות לקקן מטבעו או אחד שנמנע מהתנהגות זו. מקור ההתנהגות זו הוא כמובן בחיי הבר. כבני אדם קשה לתפוס איזה מין חשק זה אולם עבור הכלבים לפעולת הליקוק משמעות ספציפית. ראשית, עור חשוף ללא שיער הוא גירוי כלבי- גירוי לתגובה שתכליתה טיפול מחד וגם דרך לטיפוח קשר. בנוסף, ליקוק שפתיים הוא מסר תקשורתי. זוהי דרך התייחסותו של הגור למבוגר ובין מבוגרים- דרך להפגנת כניעות ונחיתות מוסכמת. חשוב גם להזכיר שליקוק פנים האוזניים היא הדרך היחידה בחיי הבר לשימור היגיינת האוזן. הכלבים אינם בנויים לנקות את אוזניהם בעצמם ולשם כך עליהם להיעזר בחבריהם. כך או כך, ליקוק עורו של הזולת הוא דרך בה מבטאים כלבים את סיפוקם מקרבה. זהו סממן תקשורתי מובהק. עם זאת, אין להסיק מאי ליקוק על אהבה פחותה או חוסר התלהבות. בין כלבי הבית העניין הוא תכונה אישית- הלקקנות. אגב, כלב מלקק אינו כלב "אוהב" במובן של "הבטחה לאי נשכנות". דעתי האישית בנושא תכונת הלקקנות נחרצת. המדובר בתכונה שעבור חיי הבית היא שלילית בכל מובן. עבורנו, כמגדלים, אין צורך בביטויי אהבה רטובים אלה. הלקקן ישטוף את פני אדונו בכל הזדמנות, ילעס את אצבעותיו וילקקן כאילו הן עשויות גלידה. זוהי התנהגות שלא תדע שובע לעולם. פרצופו הנמוך של אדונו בעת שהוא מתכופף, נאמר כדי לשרוך את שרוכי נעליו, יהיה לעד גירוי עבור הכלב- ללקק. שלווה אמיתית לא תמצא בבית הזה. ככל שיצליח ללקק כך יגבר מרצו להמשיך ולנהוג כך. מנגד, אין בהתנהגות זו כדי להוכיח מאומה- לא אהבה עזה במיוחד, לא נאמנות ולא יציבות נפשית. כאדונו, הליקוק לא מבטיח לך כלום. אם בעת שאתה וכלבך בחוף הים אינך מסוגל להניח את הראש על החול ולעצום עיניים, אתה יודע שניסיון זה ייגמר רע, שתוך שניות יכוסו פניך בלשון רטובה, דע כי אתה מגדל כלב שהוא לקקן מטבעו. באשר למה ניתן לעשות כדי להפסיק את התנהגותו- האפשרויות מעטות. עדיף להביא מראש את הדברים בחשבון. זהו חשק שאינו ניתן לכיבוי ורק משמעת ואיסורים יביאוהו לשקט. בעת שאתה מאמץ לך כלב, גם תכונה זו- הלקקנות היא פרמטר. אומץ לב, נבחנות, חשדנות כלפי זרים- כולן תכונות ובאשר לכולן, קשה להעריך את מנתם בכלב צעיר. באשר ללקקנות, כיון שניתן לדעת על קיום תכונה זו ועל מידתה כבר בגיל צעיר, ממש מיד, בחן את הכלב שאתה בוחר גם מבחינה זו והכניסה למערכת שיקוליך. לסיום הנושא, כדי להדגים עד כמה מגוונים הכלבים עשויים להיות. אספר על כלבי האישי בתקופה רחוקה- "הולה". מעולם לא נתקלתי בכלב שבלתי אפשרי לגרום לו לליקוק חיבה. מבין אלפי הכלבים אותם הכרתי, הולה הוא היחיד שלא אהבני בלשונו אף לא פעם אחת בכל השנים בהם היינו קרובים מאוד. יתרה מכך, לא רק שלא זכיתי לליקוקים ממנו, הכלב סלד ממש מקרבה לפני. הוא היה מפנה פניו בעקשנות, מביט לכל כיוון אפשרי ולעיתים אף נוהם בקולו בחוסר נוחות רב. למרבה המבוכה אפילו שיניו נחשפו. הכלב נמנע מקרבה לפניו של אף אדם ובכלל זה לפני ילדי. אגב, את התכונה הזו, את המתח וחוסר הסובלנות שהולה חש בסמוך לפניהם של בני אדם, חשתי מיד כשראיתיו כגור בגיל שישה שבועות. מסיבה זו היססתי לא מעט בעת בחירתו. אומנם איני חובב לקקנים אולם חששתי מאוד מהתבגרותו בסמוך לילדי הקטנים. בסופו של עניין הימרתי הימור שעליו לא הצטערתי, מלבד אולי בחוף הים- הכלב למרות גודלו, מעולם לא הסכים לשמש לי ככרית- מין ריחוק גופני שאפיין אותו כל חייו. סוג של אנטי. . התכופף נמוך. קרב אפך קרוב לאפו של הכלבלב. מה התנהגותו? האם הוא מגיב? כמה הוא נלהב? עד כמה עזה תכונתו? ידע זה יאפשר לך לצפות ולתכנן את הדברים. . בסוף שנות השבעים התפרסמו תוצאותיו של ניסוי אשר נערך בכלבים. הניסוי ביקש למצוא קשר בין התנהגות כלבית מסוימת לבין עובדת קיומה בדורות קודמים.ההתנהגות שנבדקה היא נטייתם של כלבים מסוימים לאכול את מזונם במצב רביצה. בניסוי השתתפו כמה עשרות כלבים. דור הורים- הראשון, דור בנים- השני, דור נכדים השלישי. הוכלאו כלבים שאוכלים ברביצה אלו באלה, הוכלאו כאלה שאינם אוכלים ברביצה והוכלאו מעורבים כלומר, האחד רובץ והאחר עומד בעת האכילה. הסתבר שכלבים שנוצרו מהכלאות כלבים רובצים שני דורות ברציפות, נוטים גם הם לאכול ברביצה, בהתאמה שהיא גבוהה מתשעים וחמישה אחוזים! ללמדנו על השפעת הוריו של הכלב על ההתנהגות, לאו דווקא השפעתנו שלנו כמגדלים. "פני הכלב כפני בעליו"- צדו האחד של המטבע. "ככה הוא וזהו"- צדו האחר של אותו מטבע. |