לאהוב לפעמים פרושו הרבה מיתות

האהבה נירקמת מאריגים

 של כל כך הרבה פרדות

ארוזות בכאב האתמול

 בתרמיל  ההיום

ובתקווה של מחר

פעם כשהכרנו ענייך היו כה תמימות

כה יפות

לו יכולת היית ישנה בעניים פקוחות

בעין אחת שקעה השמש

בשניה האיר הירח

היום העניים שורפות

גם אם מיבצר אבנה לך

או ארמון מלכות

אל מול הכוכבים תמיד רצית להיות

אליי הלכת בסוף כל משעול כל דרך

הפרת בריתך עם כוכבים

לשמוע את השקט שבלב

בין כל הפעימות

לעיתים נישברת כמו חרס

לעיתים המילים היכו כשוט

השתיקות שלך העמיקו ממצולות

אך אהבתך אליי גדולה מתהומות

היום אנחנו מביטים לשמיים

רואים צורות בעננים

שוכבים שלובי ידיים

מתכסים בכוכבים

שוב הולך לאיבוד בענייך

 שלא ירקו לעולם עוד ברקים

ואת שאלת בתמימות

אם אני חושב

שעל עננים

יושבים עכשיו מלאכים

מנגנים בכינורות

כל הזכויות שמורות מרקוזין דב