היא חייבה את המכונים הפסיכומטריים להחזיר כסף, האריכה את חופשת הלידה בשבועיים, פרקה לגורמים את חוק ההסדרים, בחרה את שמעון פרס לנשיא ואסרה על גביית תשלום בפארקים... והיא סיכלה את הרפורמות של פרידמן ועוד המון חוקים אידיוטיים
עשרים דברים טובים שהכנסת ה-17 עשתה:  היא אסרה על עיריות לגבות תשלום עבור כניסה לפארקים עירוניים (דרך בדוקה להרחיק נופשים ממגזרים לא רצויים, ובייחוד ערבים). היא העבירה, בהסכמת הרבנות, את חוק המוות המוחי שמאפשר לציבור הדתי לתרום איברים. סביר שהחוק הזה יציל את חייהם של עשרות אנשים מדי שנה. היא העבירה חוק שמחייב את הלוביסטים להזדהות ולפרסם את מי הם מייצגים. התוצאה: הלחץ שהם יפעילו על חברי הכנסת יהיה גם בעתיד אלים וברוטאלי אבל לפחות קצת יותר שקוף. היא קיצרה את שידורי התעמולה ברדיו ובטלוויזיה בשליש (אבל לא היה לה אומץ ללכת עד הסוף ולבטל אותם כליל). היא אישרה את חוק יחסי ממון שמפריד בין חלוקת הרכוש לגט ומקטין מאד את יכולת הסחטנות של בעלים (ונשים) סרבני גט. חבל שעשתה את זה רק ברגע האחרון. היא אישרה חוק שמחייב את האוינברסיטאות להעניק לחיילים במילואים מועדי בחינות נוספים ודחיות במועדי הגשת עבודות, כך שהמרצים יהיו חייבים לסייע להם ולא יעשו טובות. היא אישרה חוק שמחייב את מכוני הפסיכומטרי להחזיר למי שביטל את הרשמתו כמעט את כל הכסף. מכון שייפר את החוק לא יוכל לקבל גרוש מקרן החיילים המשוחררים. ועדת החקירה הפרלמנטרית להאזנות הסתר חשפה כמה קלה ידו של השופט הישראלי על הדק האזנות הסתר. 99% מבקשות המשטרה להאזנות נענות בחיוב. היא שילבה את עיקרון ההגנה מן הצדק בחוק הישראלי. מה זה בדיוק אומר? שאם שופט השתכנע שכתב אישום שהוגש נגד אדם גורם לו עוול נוראי הוא יכול לבטל אותו. היא העבירה את חוק המילואים שמגביל את תקופות השירות של חיילי המילואים, מבטיח שחלק גדול מהן יוקדש לאימונים ולא לאבטחה ומבטיח תגמול (לא מספיק) לנושאים בנטל. היא האריכה את חופשת הלידה בשבועיים. היא אישרה את חוק המטה לביטחון לאומי שמחייב את ראש הממשלה לקיים לידו מטה מדיני- בטחוני מקצועי ולקיים תהליך קבלת החלטות רציני לפי יציאה למלחמה או לשלום. היא אישרה את הרפורמה בהוצאה לפועל שמגבילה את האפשרות לעצור בעלי חוב; מחייבת להשאיר למי שמעקלים את רכושו מחשב אחד וטלוויזיה אחת; ומחייבת את הבנקים להעניק דיור חלופי למי שנזרק מביתו. היא הקימה ועדה לבדיקת מוכנות המדינה לרעידת האדמה המתקרבת ואילצה את הממשלה להקדיש מחשבה לאסון ההמוני הקרב ובא. בכך גם הכינה את מסד הנתונים לועדת החקירה שתבדוק למה לא הייינו מוכנים לרעידת האדמה. היא העבירה את המהפכה הירוקה שהורכבה משורת חוקי סביבה חשובים וביניהם: חוק אויר נקי, חוק שמירת הסביבה החופית במפרץ אילת ובכינרת, חוק המזהם ישלם ועוד. היא הקימה את זרם החינוך הדתי- חילוני המשולב, שיגרום לכך שהילדים שלנו ידעו קצת יותר על יהדות וציונות. היא פרקה לגורמים את חוק ההסדרים, החוק עוקף הדמוקרטיה שמשרד האוצר כל כך אוהב. היא בחרה את שמעון פרס לנשיא, וכך אפשרה לו לסיים את חייו שלא כלוזר, וגם סיפקה לנו חווייה מתקנת אחרי הנשיא הסדרתי משה קצב. היא הרחיבה את חוק חינוך חובה עד גיל 18, מה שעשוי למנוע נשירה של אלפי תלמידים. היא העבירה את הסמכות הדרקונית של ביטול אזרחות משר הפנים לבית המשפט. מעתה לא יוכל משרד הפנים להודיע באופן שרירותי לעולים חדשים שמבחינתו הם כבר לא קיימים.
 היא החליטה לראשונה לקיים דיון בנושא השואה הארמנית (אבל זה לא נכנס לרשימה כי היא לא קיימה אותו בפועל).
ועוד עשרה דברים שטוב שהכנסת שלא עשתה:  היא סיכלה כמעט את כל הרפורמות של שר המשפטים דניאל פרידמן. חוק משאל העם, שקובע שכל ויתור על שטחי מדינת ישראל יחייב עריכת משאל עם או בחירות או רוב של 80 חברי כנסת הגיע כמעט עד הקריאה השנייה והשלישית, אבל רק כמעט. היא עיכבה את הצעות החוק האוויליות לתקן את חוק החמץ... ...וגם את ההצעות הלא פחות אוויליות לסכל עריכת מצעד גאווה בירושלים. היא לא קידמה את הצעת החוק לחובת סרוס כימי לעברייני מין. היא לא אישרה את חוק השב"חים שהיה מאלץ ישראלים שרוצים לחיות עם בני זוגם הזרים להגר. היא לא העבירה את החוק שמרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים, למרות שזה היה בהסכם הקואליציוני של ש"ס. היא לא קידמה את החוקים הרבים שנועדו לפגוע במגזר הערבי ובחברי הכנסת הערבים. ובכל זאת, החוק שקובע שחבר כנסת שיבקר במדינות אויב לא יכול להתמודד לכנסת עבר. היא לא אישרה איחוד של פורשי הגימלאים עם גיידמאק כי יש גבול לקניית שילטון בכסף. היא לא הצליחה לשנות את שיטת המשטר, וכך חסכה מאיתנו כנראה עוד כישלון צורב. עוד באותו עניין: הכנסת - כל האמת (שזה גם הפוסט הראשון שפורסם בבלוג הזה) אם למישהו חשוב לקרוא עכשיו סיכום מאוזן יותר של הכנסת הזאת וחלק מהדברים הרעים שיש לי להגיד עליה, אז הנה: סתם כנסת m.kashrut@gmail.com | 
מיכל רון
בתגובה על 18 דברים טובים על חרדים
תוגת אבי
בתגובה על האויב החדש של הציבור החרדי - הממ"ח
אזוטריקה-יומן לימוד
בתגובה על כן, צריך נשיא (אבל עדיף נשיאה)
כורך דברים
בתגובה על ואולי עבריינת הכשרות האמיתית היא בכלל הרבנות?
תגובות (54)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הרעיון של "זכות להוריש את דירותיהם" הוא לעגן את הדיון בהטיה עובדתית.
אלה לא הדירות שלהם, אלא דירות ציבוריות.
יש כאן רעיון לקחת דירות שמיועדות לעניים ולהוריש אותם לילדי עניים.
והדוגמה מחלוקת דירות לחברי קיבוצים, אינה במקומה, כי יכול להיות שזה באמת לא היה נכון. (אלא אם כן קיבוצים מכילים עוד ערכים וחישובים, שאז זה בכלל משהו אחר).
ואגב, אני לא מזלזל בכוונת הטובות. אני רק חושב שכמו חוקי אלי ישי לחלוקת קיצבאות, מדובר בחלוקה לא הוגנת ולא יעילה של כספי הציבור.
זה לא שלא נחמד שיהיה לילדי העניים דירות, זה רק שיש שימושים הרבה יותר יעילים לכסף הזה למען העניים.
המדינה חילקה בעבר דירות לעולים ולקיבוצניקים ולמושבניקים וגם דירות לעניים. יצא שדווקא לעניים, דיירי הדיור הציבורי, אין זכות להוריש את דירותיהם. למה? בגלל שהם עניים? ואין להם כוח פוליטי? ואין להם ישוב מוגן?
חוק הדיור הציבור נבע מתביעה להקטין את הפער חברתי בזכות להוריש. אי אפשר לסדר למשפחות האלה משהו מהסוג של שפיים או לפחות איזה לול שאפשר להפוך אותו לחנות אווט לט. אבל החוק הקטין את הפער. העברתו תרמה להקטנת השסע החברתי. אני לא בטוח שמוצדק לזלזל בזה.
ייאמר ברורות. כל הרעיון של חלוקת דירות מדינה לילדי עניים הוא עיוות חשיבה פסיכולוגי.
יש דירות מדינה פנויות. למה לתת אותם דווקא לילדים של אותם עניים שגרו בהם?
יש הרי כל כך הרבה עניים גדולים יותר שמחכים לדירות.
ולמה לא לתת אותם למי שעני היום, ועוד שלושים שנה ניתן אותם לעניים של אז?
יש כאן קישור פסיכולוגי לא רלוונטי בין מי שגר היום בדירה שכאילו יש לילדיו זכות עודפת על המשאבים הציבוריים.
השכירות שאנשים שילמו כל החיים אינה רלוונטית.
כל מי שגר בדירה ציבורית קיבל מתנה מהמדינה כל חודש וחודש. המדינה לא חייבת לו כלום. הוא שלילם רבע או עשירית שכירות, וזה פשוט לא רלוונטי.
זה שהילדים הם חלשים זה נכון. אבל יש אין סוף חלשים במדינה. למה להפלות ולתמוך דווקא בילדים של מי שהוריהם גרו כל חייהם בדיור ציבורי?
למה לא לתת כסף לאותם עניים שהוריהם לא קיבלו דירות מהמדינה?
"תבנו עוד דירות" הוא טיעון דמגוגי. הדירות נמכרות בפחות מערכן. מה שאומר שגם אם כל הכסף יופנה לבניית דירות חדשות, החוק מקטין את כמות הדירות בדיור הציבורי.
מעבר לכך, כפי שכתבתי למעלה, יש לציבור פחות אינטרס לבנות דירות שמיועדות לחלוקה. זה כבר פחות דיור ציבורי, ויותר חלוקת כסף.
אין לי עמדה לגבי הנחלות של ילדי הקיבוצים
במקרה של הדיור הציבורי. נחשוב מעט.
יש דירה פנויה. אפשר לתת אותה ליורשי חסר האמצעים שגר בה, ואפשר לתת אותה לאדם חסר אמצעים בעצמו שיגור בה.
עושה רושם שהשימוש היעיל יותר לדירה הוא לתת אותה לאדם נצרך בעצמו.
הבעייה בכל החוקים החברתיים היא שלתת למסכנים זה תמיד טוב. זה שיש שימושים יותר טובים לכסף לא מעניין אף אחד.
נ"ב. אחרי חוק הדיור הציבורי, יש פחות היגיון לבנות דירות לנצרכים. כי מחר יהיה שוב חוק דיור ציבורי, מה שאומר שהיעילות של הדירות תהיה נמוכה בהרבה. אפשר ישירות לחלק את הכסף לילדי עניים אם נקבל את הלוגיקה חסרת החשבון של המחוקקים שלנו. (יותר חשוב לתת דירות לילדי עניים מאשר דירות מגורים לעניים עצמם)
היא כמעט העבירה את חוק משאל העם שהיה מחייב לערוך משאל עם או בחירות על כל ויתור על כל שטח שבריבונות ישראל ובין היתר בירושלים. אני לא בטוח שהחוק הזה לא יעבור בתחילת הכנסת ה-18.
וחברי הכנסת לא סופרים את ירושלים בדיוק כמו שכל המדינה לא סופרת את ירושלים. הח"כים נאלצים בעל כורחם לשהות בירושלים שלושה ימים בשבוע. אבל סביר להניח שרבים מהם לא סובלים אותה. הבה נודה על האמת: חלקים גדולים בציבוריות הישראלית מנסים להדחיק את ירושלים ורואים בה חוץ לארץ.
חוק הדיור הציבור מקטין את הפער בין ילדי דיירי הדיור הציבורי שהם בדרך כלל בני עדות המזרח למעמדם של ילדי הקיבוצים והמושבים, שרבים מהם אשכנזים והם יורשים את נחלת האבות כמובן מאליו. וזה בסדר גמור. זה שהמדינה לא יוצרת דיור ציבורי חדש, ולא משתמשת לשם כך בפדיון שהיא מקבלת עבור הדירות זו שערוריה.
נכון, המטרה של החוק היא להעביר את הדירות בסופו של דבר ליורשים של הדיירים. הרעיון הוא כזה: האנשים שגרים בדירות אלו משלמים כל חייהם שכירות על הדירות (מוזלת) ובסופו של דבר כשהם נפטרים הילדים שלהם לרוב נאלצים להתמודד עם אותם הקשיים שאיתם התמודדו ההורים שלהם. מכיוון שהשוכרים באים מאוכלוסייה חלשה מאוד, אין להם את האמצעים לתמוך בילדים שלהם בד"כ ולכן נקודת הזינוק של הילדים שלהם נחותה מלכתחילה בחיים- חינוך, השכלה גבוהה, תמיכה ועזרה לילדים בעת החתונה ולאחריה וכולי. הרעיון הוא שבעת פטירת הדיירים וההורשה של הדירה לילדים יוכלו הילדים לצאת מהמעגל האינסופי של העוני ולהפוך לראשונה להיות בעלי בתים ולטפס במולם החברתי. הדירות אינן ניתנות חינם, במקום זאת מקבלים הדיירים הנחה ברכישה כשגודל ההנחה נקבע כפונקציה של הותק בדירה, של מספר הנפשות במשפחה ושל המיקום הגאוגרפי של הדירה, כך שככל שהדירה ממוקמת יותר במרכז כך קטנות ההנחות (כי התמורה על מכירת הדירה גדלה) וכן הלאה. הטיעון ש"לא תישארנה דירות לעניי העתיד" הוא טיעון שכיח המצביע על בעיה הניתנת לפתרון על נקלה- פשוט תבנו עוד דירות. הרי גם כך רוב רובן של הכנסות המדינה ממכירת הדירות תיועדנה לבניית דירות חדשות (ע"פ חוק). מדוע לא לייעד את כל הכסף לבניית דירות? משום שמשרד האוצר מעוניין בחלק מההכנסות לטובת התקציב השנתי השוטף. אבל זה כבר קשור למשא ומתן בין האוצר ומשרד השיכון לבין הח"כים שיזמו את החוק (ואפשר לתת קרדיט: ח"כ רן כהן שהוביל את חקיקת החוק במשך כעשרים שנה כמעט, ח"כ משה כחלון וח"כ גלעד ארדן שהיו יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת ו קידמו את ההצעה בוועדה וח"כ יורם מרציאנו שיזם ביחד עם ח"כ רן כהן את החוק בכנסת הזו וחיבר את סיעת ש"ס וח"כים נוספים לתמוך בהצעה בקדנציה הזו של הכנסת).לזכותה של הכנסת הזאת יאמר - היא לא העבירה חוקים הצהרתיים מטורפים בנושא של ירושלים.
לחובתה - נראה שמעבר לנתיב המוביל בין כביש "1" לבנין הכנסת, רוב חברי הכנסת לא רואים את ירושלים ממטר.
חוק הדיור הציבורי הוא לדעתי חוק שלילי.
כי לוקחים דירות שאפשר לתת אותם לעניים בעתיד ונותנים אותם במתנה למישהו שבכל מקרה יש לו דירה ציבורית היום.
למעשה זה חלוקת כסף (על ידי ירושה) לילדי הזכאים לדיור ציבורי.
אפשר לטעון להיפך. אבל חובת ההוכחה על הפופוליסטים.
כאילו שלחלק כספי ציבור זה תמיד רק טוב.
חוק הדיור הציבורי!
(חיכיתי לאחרי הפריימריז שלא אואשם...
)
אתה צודק לגבי הבחירה בדת, אבל אני מעריך שגם המסרים הדתיים הופכים בעידן שלנו למבזקים.
לא כל העולם נהיה ציני ומושחת. חלקים מהחברות המערביות בוחרים באתוס מוסרי ואף מוסרני ופונדמנטליסטי. מחוץ למערב אירופה, וצפון אמריקה ניתן לראות תחייה של אתוס הפוך לפוסט מודרני. כדאי לזכור שלא רק שישראל היא לא מרכז העולם אלא גם המערב הוא חלק קטן של העולם במונחים של מספר האוכלוסייה. חבל שהתקשורת מקפידה לקצץ בהתמדה את ההשקעה בחדשות חוץ...
העולם כולו נהיה רדוד יותר. אנחנו משחקים לפי הכללים. ישראל נהייתי צינית ואנוכית יותר, ואנחנו משחקים גם לפי הכללים האלה.
הכסף השחור החרדי מספיק בשביל לחיות בצמצום. לא נהיים עשירים מקצת כתיבת סת"ם בבית או מקצת סידור פיאות. אני מניח שגם הערבים לא מתעשרים מעבודה שחורה כפועלים.
הערבים והחרדים אולי עניים עפ"י הלמ"ס אבל באופן סוביקטיבי אני חושב שהם רחוקים מזה,הרבה כסף שחור עובר שם.
לא רואים תמונות של ערבים או חרדים מחטטים בפחים או גרים ברחובות.
אין כמעט תופעה של השכרת דירות בציבור הערבי ולרובו ככולו יש ברשותו בית(להבדיל מדירה).
שחר יישר כוח. נהנה לקרוא אותך והפוסט הזה על תגובותיו (ותגובותיך בפרט) הוא לדעתי מסמך מרתק שחשיבותו האמיתית רחבה אף יותר מהאקטואליה החשובה שבו.
ניסיתי לחשוב על הקטע המודגש ועל פתרונות אפשריים - אולי באמת חלק חשוב מהפתרון הוא שאנשים כמוך, כלומר עיתונאים, בלוגרים - ואתה יודע מה - למרות שהתקשורת היא שחקן חשוב בעיצוב התודעה הקולקטיבית - בעצם לכולנו יש חלק בכך -- אם כמה שיותר מאיתנו ישימו דגש על הצדדים החיוביים של המציאות ויבטאו אותם - אולי כחברה ניגמל כך בהדרגה מהצימאון (האדיר) שלנו לרכילות, רדידות וציניות ונהפוך לחברה בוגרת ועניינית יותר -- ואני מניח שאף פעם לא היה קל להיות פורץ דרך. יישר כוח!
זה לא כל הסיפור. עובדה שהעיתונים הפופלאריים של עשרים שנות המדינה הראשונות היו סולידיים מאד. עובדה שהעיתון הפופולארי ביותר במגזר החרדי הוא "משפחה" הסולידי. אבל שם אין טלביזיה והאינטרנט מפוקח.
מה אני רוצה להגיד? שהטלביזיה והאינטרנט מעלים כל כך את סף הריגוש שלנו ומקצרים כל כך את סף הסבלנות. התוצאה: אין לנו ראש וסבלנות לסיפורים מסובכים עם רמת ריגוש נמוכה כמו דיוני החקיקה בכנסת.
אז מה אם החוקים האלה, שרוב כלי התקשורת לא מדווחים עליהם, ישפיעו על כולנו.
המקום היחיד שיש לו סבלנות לדברים האלה זה העיתונות הכלכלית כי לה יש סבלנות לכל דבר שמשמעותו כסף.
הבעייה של הבלטת הצעקני, היא בעייה של טבע האדם.
אנחנו נמשכים יותר לדברים בולטים. לדברים מוחשיים. לדברים בעלי תוכן רגשי.
איננו ממקסמים את חיינו לפי סה"כ של הנאות, או משהו בסיגנון. אנחנו רודפים לא פעם אחרי מטרות בולטות. מחפשים גם סיפור לעצמנו.
התקשורת כנראה מחזקת את הדגש על הצעקני והצבעוני. אבל התקשורת כפופה לטבע האדם שקונה עיתונים בהם יש את זה.
נשמע מדכא. אינני יודע אם יש פיתרון. אבל לפחות נבין את מקור הבעייה.
הי דסי, תודה על התגובה אבל אני חושש אני חולק על הנחות היסוד שלך. בישראל רוחחת האמונה התמוהה שהפוליטיקה היא מעצם טיבה דבר בזוי ומושחת. בפועל אין שום אפשרות לנהל מערכת פוליטית בלי פוליטיקה. לכן רק הכרחי שחברי הכנסת יקדישו זמן לפוליטיקה ובעצם לקשר עם בוחריהם.
מעבר לכך, אנחנו לא מעסיקים 120 חברי כנסת אלא מאה בלבד. היתר מועסקים כשרים.
ומעל הכל העבודה של חבר הכנסת היא בראש ובראשונה לייצג. לכן השאלה כמה אנשים צריכים לייצג היא יותר נגזרת של גודל האוכלוסיה מאשר של גודל העבודה. כך למשל לתשעה חברי הכנסת של המפלגות הערביות אין כמעט אפשרות לבצע עבודה פרלמנטרית אפקטיבית, כי לא משתפים איתם פעולה (אחמד טיבי מהווה חריג בגלל יחסיו הטובים עם חברי כנסת יהודים). האם זה אומר שהם מיותרים? לא. נוכחותם בכנסת חיונית ביותר לשמירה על יחסים תקינים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי.
הקושי המרכזי שלי עם ענין חברי הכנסת ופעילותם, קשור בכך שבממוצע, מסתבר, כשליש מהקדנציה משמשת לטובת התכוננות לפריימריז/בחירות- כך ששליש מהזמן מבוזבז על מסכת אמירות שיווקיות, שלא לדבר על מה שמעבר.
תוהה האם ביחס לפרקי הזמן ולכמות חברי הכנסת, אכן נעשית פעילות משמעותית המצדיקה העסקתם של 120 ח"כים.
גאה להיות מעורב מאד בשני חוקים שציינת.
אתה גם מוזמן לציין את חוק אלמנות צה"ל (אומנם עבר רק בקריאה ראשונה) וכן את חוק הקרן למען ילדים בסיכון (גם קריאה ראשונה) שאני מקווה שיעברו בהקדם כבר במושב הבא.
יש הרבה חברי כנסת רציניים, עם תחושת שליחות.
התפקיד קשה, מחייב פשרות, אך מי שיודע להסתכל בענייניות על הדברים, בהחלט רואה גם את הטובים.
ספרתי: מתוך 20 הדברים שמניתי 16 לא תלויים במנגנון אכיפה.
המדינה לא מתפקדת והיא מאושרת מחוקים שלא יבוצעו מחוסר מנגנון אכיפה.
אז מה עשינו ?
טחנו מים
ציינת את חוק לימוד חובה עד גיל 18 כגורם למניעת נשירה.
זה היה יכול להיות חוק נפלא אילו היו גם מוצאים פתרונות טובים ל"מניעת נשירה"
המצב הנוכחי הוא קטסטרופלי, והוא רק יחמיר.
אם יש לך זמן קרא את הפוסט בנושא "מניעת נשירה - האמת מאחורי הכותרת"
התשובה היא שהחוק מאפשר לקבל ממשרד הפנים אישור לגבות תשלום עבור כניסה לגן החיות אבל לא עבור הכניסה לפארק. פארקים ציבוריים הם רכוש הכלל.
שהייה בפארקים אמורה להיות שירות שווה לכל נפש. גביית תשלום בערים יוקרתיות עבור כניסה לפארק ממי שאינו תושב העיר אמורה כמובן להרחיק את מי שידם אינה מסוגלת לשלם, כלומר העניים. בישראל יש שני מגזרים עניים עיקריים שיש להם הרבה ילדים ונזקקים לפארקים: ערבים וחרדים.
כתבתי עליהם לא מעט ובצדק. הפוסט הזה כולו דברים חיוביים.
חברי הכנסת מגישים 4000 הצעות חוק בקדנציה. זה מפני שהצעת החוק הפכה לסוג של הודעה לעיתונות והבעת עמדה יותר מאשר הליך חקיקתי.
מתוכן הם מעבירים כמה מאות הצעות חוק בקדנציה. גם זה הרבה יותר מדי. רובן כמובן תיקונים לחוקים קיימים, חלקן בנות סעיף אחד בלבד. הסיבה לאינפלציה הזאת היא שחברי הכנסת מרגישים מתוסכלים מאד מחוסר יכולתם להשפיע על הרשות המבצעת בדרכים אחרות, ולכן הם מנסים לכפות בחקיקה מה שאינם מצליחים לעשות בדרכי שכנוע ולחץ.
לא אהבתי שציינת (בסוגריים אומנם) שהחוק שמונע לגבות כסף בפארקים עירוניים נועד להרחיק בעיקר ערבים.
אני גר במוצקין שיש בה פארק גדול ובתוכו גן חיות.
את הפארק הזה מתחזקים בין השאר מהארנונה שאני משלם(מעל 5000 בשנה).
לא נראה לי שאני צריך לסבסד מכספי את ההנאות של אחרים (ולאו דווקא ערבים).
אצלנו בפארק לא רשום שהכניסה לערבים היא X והכניסה לשאר היא Y,אלא כל מי שאינו תושב מוצקין משלם את אותו מחיר.
והראייה המחיר המבוקש אינו מרחיק את הערבים אלא להיפך אוטובוסים עם ילדי בית ספר זורמים אליו ללא הפסק,אז איך טענתך עומדת במבחן המציאות?
יהיה הוגן אם תציין כמה דברים גרועים שהיא עשתה:
זאת רשימה חלקית מן הזכרון.
כל החוקים האלה חושפים את ערוות התקשורת, שלא נאבקה בהן מספיק.
מאידך, יש לציין לזכות הכנסת שהקפיאה בינתיים את חוק הטוקבקים המטומטם של חסון, ועוד כמה חוקים שבינתיים היא לא העבירה.
דניאל,
ברשותך (וברשותו של שחר) אענה בינתיים במקומו (זה לא בדיוק "במקומו", כי התשובה לשאלתך התפרסמה מס' פעמים בעיתון "הארץ", שבו כותב שחר).
הכנסת אמורה לא רק לחוקק חוקים, אלא גם לבקר את פעולת הרשות המבצעת (הממשלה). אלא שבכנסות האחרונות נוצר מצב, שהממשלה מאוד מזלזלת בכנסת: משרדי הממשלה עושים כרצונם, בלי להתחשב כמעט בביקורת של הח"כים; ורה"מ ושר האוצר ממעטים להגיע לכנסת, ומודיעים על התכניות המדיניות או הכלכליות המשמעותיות ביותר (ההתנתקות, התכניות הכלכליות השונות וכו') לא בכנסת, אלא בכנסים כמו "כנס קיסריה", "כנס הרצליה" וכו'.
לפיכך, המעט שנותר לח"כים הגונים, שרוצים להשפיע ולשפר, הוא לחוקק עוד ועוד חוקים. אתה צודק - זה לא מצב בריא או רצוי.
לכל זה יש להוסיף, כמובן, גם את העובדה שחלק מחוקקים חוקים מיותרים ואף מזיקים מתוך תאוות פרסום ותו לא. אבל, כאמור, זה נכון רק לגבי חלק מהח"כים.
שחר תודה, טוב לדעת שיש תמורה עבור האגרה.
תקן אותי אם אני טועה. נדמה לי שהכנסת בארץ מחוקקת יותר חוקים מאשר פרלמנטים אחרים (משהו כמו 5,000 בשנה/קדנציה?). בהתחשב בהבנה, כי עדיף שהאזרחים ינהגו על פי השכל הישר ואי אפשר להזדקק לחוק לכל דבר, הדבר מצריך איזה הסבר. מדוע זה כך?
שחר,
יישר כוח. אני נהנה מאוד לקרוא אותך בעיתון, וגם כאן.
שתי הערות:
1. חשוב מאוד לציין לטובה לא רק את החוקים החשובים, אלא את מי שעומד מאחוריהם.
לרשימת הח"כים התותחים והמצטיינים.
2. עוד יותר חשוב - להסביר מה אפשר לעשות - ואפילו די בקלות - כדי לשפר את המצב, לחזק באמת את הח"כים ההגונים ולדחוק החוצה את המושחתים. התכנית הסודית למלחמה בשחיתות.
זה נכון. ורובם באמת רוצים להיטיב עם בוחריהם. ועדיין אנחנו לא יכולים לסמוך עליהם שברגע האמת הם יעדיפו את טובת האומה על טובת מפלגתם או טובתם האישית. זה קשה.
חיכיתי לטוויסט הציני, המלגלג והכל כך צפוי והוא לא הגיע- סחטיין!
שאפו. בניגוד לטרנד הקובע של לגחך, לעלוב ולמנוע לגיטימציה מבית המחוקקים ומהנבחרים. כן. נעשים שם הרבה יותר דברים טובים מרעים.
הלואי שזה היה בכוחי. גדול עלי.
חלק מאובדן כבודה של הכנסת נובע מהתנהגות חברי הכנסת (נהנתנות, קומבינות, חוסר אכפתיות למדינה), וזה מגיע להם.
חלק אחר נובע מעולם תקשורת של חדשות שיטחיות ונוצצות, שבו אין מקום לדיונים מסובכים על חוקים חדשים או לויכוחים רעיוניים. אני חושש שבעולם הזה הבלוג הזה הוא טיפה בים. ולא רק זה - שים לב, גם אני שיחקתי לפי הכללים: הקדשתי שתי שורות לחוק והשתדלתי להיות ציני ומשעשע.
מישהו היה צריך להחזיר לכנסת את כבודה האבוד.
הייתי יכול למצוא לך לינקים לכל פריט שנמצא כאן. השאלה היא לא האם זה דווח, אלא איך דווח, באיזה היקף, באיזה מקום למשך כמה זמן. וסביר להניח שרוב הדברים דווחו בצורה מאד אקראית ולא הותירו רישום. כך למשל אם הצעות חוק גורליות מדווחות רק לאחר שעברו, אין לציבור אפשרות להשפיע עליהן.
סוף סוף דיווח רציני וענייני גם על דברים שכן נעשו.
נשמח אם תעדכננו מדי פעם גם במושב הכנסת הבאה, אם לא קשה לך...
כמוני יש כנראה עוד כמה אנשים עצלנים מכדי לחפש ולקרוא פרסומים רשמיים ועל רוב כלי העיתונות כבר דובר כאן.
תודה גם על מאמץ הריכוז, התימצות וההערות.
:)
אני אל בטוח שזה תרגיל. זה אומר שאין פיקוח על ההורים, אבל על בתי הספםר קיימת החובה החוקית לא להנשיר. כך שהמצב בכל זאת השתפר. אני מקווה.
הסיפור פה הוא קצת אחר. מלכיאור ותירוש עשו תרגיל כדי להעביר את החוק - הצהירו שאין לו עלות תקציבית, ובכך נמנעו מהצורך לגייס 50 ח"כים תומכים. מכיוון שכך, משרד האוצר לא היה מחוייב לתקצב אותו. לטעמי, תרגיל ביחסי ציבור.
פוסט מקסים, אבל יש לי לפחות כרגע שתי השלמות קצרות:
היא הקימה ועדת חקירה לנושא הכשל בניהול משק המים, אבל זה בסדר, עד שהוועדה תסיים את תפקידה, ישראל תתייבש סופית.
היא אמנם העבירה את הצעת החוק המצוינת של הח"כים מלכיאור ורונית תירוש להארכת חוק חינוך חובה עד כיתה יב' אבל כשלה לתקצב אותו בלחץ משרד האוצר.
תוספות יתקבלו בברכה. האמת היא שברור שיש ברשימה לא מעט חוסרים, גם בגלל שיא מבוססת בעיקר על הזכרון שלי, וגם בגלל שאינני מכסה את הועדות הכלכליות ולכן אני פחות בקיא במה שקורה שם.
אגב, אני מניח שהמון אנשים היו סבורים שחוק העישון של גלעד ארדן היה צריך להיות ברשימה.בעיני הוא קיצוני מד ומדכא מדי את המעשנים ולכן השארתי אותו בחוץ.
אפשר להוסיף גם את חוק חברות כוח האדם, ואת פנסיה חובה (למרות שאת זה לא הכנסת חוקקה, לעובדה שהכנסת עמדה לחוקק חוק כזה הייתה השפעה מהותית על ההסכם).
אם יורשה לי פלאגין עצבני, כתבתי משהו בסגנון (רק קצת יותר נחרץ...) על הממשלה.
אתה צודק שמכניסים אנשים טובים. אבל אני עדיין חושש שגם לליכוד וגם לקדימה יש הרבה יותר מדי מקומות לעסקנים שיעשו פדיחות קשות. אני גם חסיד גדול של חשיפת שחיתויות באשר היא. זו בכלל לא הבעיה. שחיתות היא שחיתות היא שחיתות וצריך לפרסם אותה. הבעיה היא שכאשר מה שמפרסמים מגחך את חברי הכנסת (ההתבטאויות של משה שרוני, למשל) ואילו את עבודתם לא מפרסמים, נוצרת תחושה שכולם אפסים, שבכלל לא אכפת להם מאיתנו ושהם לא עושים כלום עבורנו. וזה מעוות את המציאות.
אתה צודק, כנראה הדוגמה של חזן לא מוצלחת במיוחד.
אני מסכים עם הביקורת על הפופולריות של האזוטריה, אבל זו הביאה איתה אפקט חשוב. כבר נפל פה ראש ממשלה על שחיתות, וזאת לפני הורשע בדבר מה. הליכוד נפל ל-12 מנדטים, לא מעט כי נתפס כמפלגת עסקנים בינוניים מינוס שאין בהם מעבר לאזוטריה. יותר ויותר מבינים ראשי מפלגות כי על מנת להבחר הם חייבים אנשים חסרי רבב בצד שלהם. אם המגמה הזו תימשך, אולי בכל זאת השגנו משהו.
ידיעה בנוסח חבר הכנסת יחיאל חזן הצביע פעמיים היא לא איזוטריה. היא עוסקת בפגיעה בלב ליבו של ההליך הדמוקרטי. אבל באופן עקרוני אתה צודק. גישת העריכה הזאת, של הבלטת הצעקני והאיזוטרי בפרלמנט והתעלמות מהחשוב, אכן מביאה יותר רייטינג ותוך כדי הורגת את האמון במוסדות השילטון. ככה זה אגב בכל העולם. בעיה.
אתה חושב שכלי התקשורת טועים באמונתם לגבי הקוראים והצופים? נדמה לי שהמסר "חברי הכנסת שלנו הם עצלנים, רמאים, עצלים ומושחתים" נופל על אוזניים קשובות הרבה יותר מאשר "יש הרבה דברים טובים שנעשו בכנסת". תחושתי היא שידיעה בסגנון "יחיאל חזן הצביע פעמים" תזכה לרייטינג גדול עשרות מונים מידיעה על חוק המוות המוחי, למרות חשיבותה של הצלת חיים.
כמה נכון. תודה
תודה על ריכוז המידע.
אנו עוסקים מדי הרבה ברעש, ומתעלמים מן החשוב.
טוב שאתה (וכמה אחרים) כאן, להזכיר לנו.
שחר
יפה לך לפרגן.
תודה על האינפורמציה.
את צודקת. יש בעיה קשה בסיקור הכנסת וביחוד בסיקור הפעילות השוטפת שלה. היא מתבטאת בשאלה, מה לא מסקרים ומה כן. אשר לשאלה מה לא מסקרים, התשובה היא שהמון דברים לא נכנסים לחדשות בטלביזיה ולעיתוני הצהריים. שיהיה ברור, זה לא קשור לכתבים. הכתבים של ערוצי הטלביזיה ומעריב וידיעות בכנסת הם עיתונאים מצויינים. זה קשור למה שכלי התקשורת שלהם מאמין שמביא צופים או קוראים. מהבחינה הזאת אגב אתרי האינטרנט נותנים דיווח הרבה יותר קרוב למציאות, אבל שם כל הדיווחים מתפוגגים מהר מאד. איפה עדיין מתעניינים בעבודת הכנסת? בהארץ ובעיתונים הכלכליים. נדמה לי שגם בקול ישראל. הצד השני של הבעיה הוא מה כן מסקרים, כלומר הפיכת הכנסת למרכז לדיווחים איזוטריים מהסוג של חתולים במזנון.
שחר תודה!
אינפורמציה סופר חשובה.
לצערי אתה רק מבהיר לנו עד כמה העיתונים שאנחנו קוראים הם צהובונים.
אפילו הארץ בקושי עסק בפעילות הכנסת או לפחות כך נדמה לי.
מרוב ביקורת מתלהמת, להג וספינים כולנו בטוחים שחברי הכנסת מעבירים את זמנם בצעקות ובבזבוז כסף ותו לא.
אולי אם היינו יודעים יותר על פעילותם - שהיא לפעמים גם חיובית - היה אחוז ההצבעה עולה.
כל הכבוד לך!