לפני עשרים שנים וקצת נפרדתי מאהבת חיי.... אהבה של נשמה תאומה. אהבה ברמות של להרגיש מתי ואיפה כואב לו/לי גם כשרחוקים. אהבה ברמות של לחשוב יחד ולהשלים משפטים. אהבה שלא צריך כמעט לדבר כי מבינים בנשמה. אהבה שלא הייתה ברת מימוש מסיבותיה שלה. פרידה כואבת, קורעת ואחריה הקיום.. להתקיים בחיים כמו מוות מוות ריגשי מתהלכת בחיים בחוסר פעימה, נשימה....
התחתנתי, ילדתי ילדים והתגרשתי מי שמכיר את הסיפור שלי יודע שהתחתנתי עם גרוש +2 ילדים שאחרי הגירושין ממנו נשארו אצלי. כולם שאלו למה? למה את צריכה את זה? יש לך כבר שלושה משלך. לא מנסה אפילו להסביר את הקשר והאהבה שיש לי לילדים הלא ביולוגיים האלה.
בשלב מסויים בחיים הלכתי ללמוד קולנוע והחלטנו לעשות סרט שתוך כדי עשיה גם נעבור תהליך מסויים עם עצמנו. החלטתי לעשות את הסרט שלנו שלי ושלו האהבה הבלתי נתנת למימוש וקראתי לסרט "למות בחיים". במהלך הסרט השגתי את מספר הפון שלו ללא ידיעתו וכשהמצלמות מכוונות אליי חייגתי רועדת כולי... אמרתי הלו, ומהצד השני נשמע הקול אומר : "אני לא מאמין 20 שנה לא שמעתי את הקול הזה". אני שהייתי בטוחה שהוא מתבלבל שתקתי לרגע ואז הוא אמר: "לאה, עשרים שנה עברו...."
קבענו שנפגש בשביל הסרט אבל אני החלטתי בסוף שאני משנה תסריט החלטתי עם עצמי שאני קובעת איתו ואני עומדת במקום המפגש מחכה והוא לא מגיע...
בנתיים מתחיל קטע נוסף בחיים הבת הגדולה (הלא ביולוגית) מתגייסת לצה"ל שולחים אותה ליחידה קרבית של המשטרה הצבאית, יחידת המעברים. שם היא מכירה חברים מדהימים ובעיקר חבר אחד טוב, ממש אהבה גדולה כמו כל חבר טוב שלה היא מכירה לו את האמא. יום אחד אנחנו משוחחים ואני נשארת המומה ללא מילים החבר הטוב של הבת שלי הוא האח הקטן של אהבתי הגדולה שנפרדתי ממנה לפני עשרים שנה. כמובן שבקשתי ממנו לא לספר כלום לאחיו. בלילות בשמירות המשותפות הוא מספר לבת שלי כמה אחיו אהב ואוהב עדיין...והיא מספרת לי והלב נחמץ, אבל אני לא מעיזה לעשות כלום.
אז אני אומרת לעצמי אולי זה עונה לחלק מהשואלים ולי כמובן למה הייתי צריכה להשאיר את הילדים האלה אצלי...אולי. הרבה פעמים אנחנו עושים דברים בחיים שנראים לנו לא הגיוניים ואין לנו הסבר עליהם, אולי רק בשלב מאוחר יותר.
והנה מגיע ראש השנה ואני מקבלת SMS ממספר טלפון לא מוכר לי שבו מאחלים לי חג שמח ונאמר לי שהוא מתגעגע אוהב ולא שוכח... וחותם את שמו בסוף אני מתכווצת כולי בכסא לא יודעת מה לעשות עם עצמי, מתחילה להתהלך בבית הלוך וחזור ואז ... שוב SMS ... "אני בקרוב באיזור אני רוצה לראות אותך". שותקת.
לפני כמה ימים הייתי ביום הורים בצבא, חיל האויר המפקד של הבן אמר בפירוש שמבקש ממני לבוא , רוצה לראות ולהכיר את אמא של יוסי הוא מכיר את כל הסיפור שהוא לא הבן הביולוגי רוצה לדעת מי זו האשה שעשתה את הבלתי נתפס בעיניו הגעתי לבסיס ואחרי דקותיים כולם ראו טווס מסתובב בבסיס, כמובן שזו הייתי אני כל המפקדים הקצינים באו להחמיא לי על הילד באו לספר לי שרוצים להוציא אותו לקצונה באו להסביר לי שעוד לא נתקלו בחייל כזה שכל הזמן מוכיח את עצמו פעם אחר פעם והוא רק חמישה חודשים בצבא..."התפקיד תפור עליו" אמר המפקד
ואז שיחת טלפון ממספר לא מוכר אני אומרת "הלו" המענה הטלפוני מסביר לי ששלחו לי שיר אהבה, שיר אהבה שלנו.
אני עומדת באמצע שום מקום והכל נעלם מסביב אני עומדת מסתכלת למעלה וכל השמיים מסתובבים עבר והווה שלא היו קשורים מתחברים להם יחד בנק' אחת מסויימת ומתרכזים אלי עבר שאם לא הייתי מפסידה אותו, לא הייתי מרוויחה את ההוה ומצד שני הווה שאילולא מתנהל כמו שמתנהל לא הייתי פוגשת שוב בעבר.
ואני יודעת שאני אפגוש אותו בקרוב ואני יודעת שאני הולכת לפתוח משהו לא פתור מהעבר ואין לי מושג מה יקרה ברור לי שגם היום לא נוכל להיות יחד.
הממ.... ברור לי? מה כל כך ברור לי? מאיפה זה כל כך ברור לי?
ואולי אני אומרת ברור לי כדי להרגיע את הפחדים שלי מהלא נודע? כדי להרגיע את הפחדים של הלב שלא בטוח שיעמוד בכאב פעם נוספת? ואולי לא יהיה כאב? ואולי לא יהיה כלום? ואולי ...
על מי אני מנסה לעבוד תגידו לי?
הלכתי |