ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
אהובה אלפרון, בעיניים מצועפות וָבֶּן, חבוקה בזרועות הגיס הנאמן, המסור, מתייפחת וממלמלת לסירוגין: "יש לי ילדה בת חמש שכבר לעולם כבר לא תגיד אבא... הגרוע מכל קרה לי, הגרוע ביותר. רצחו לי את הבעל שלי". בטרם תשעין את ראשה הבלונדי על הכתף המוצקה היא ממלמלת באפיסת כוחות את בקשתה האחרונה, בקשת אם אומללה: שבנה ישוחרר מהמעצר כדי להשתתף בשבעה על אביו.
ליבי, ליבי לאהובה. באמת, בלי ציניות. האובדן שהיא חווה קשה, כאבה עמוק, ודאגתה ליתומיה הרכים כנה. גופה הדק, תווי פניה הנעימים והקארה הבלונדי משדרים תמימות שברירית של אישה שהגורל מכה בה שוב ושוב, והיא רק מנסה לשרוד, להיות אמא טובה לילדיה ואשה תומכת לבעלה.
הה, אהובה אלפרון. היא מזכירה לי דמות אהובה אחרת. אהובה מאד. דמות שביליתי איתה כמעט שש שנים מחיי, ונפרדתי ממנה רק לאחרונה, ובלב כבד: כרמלה סופרנו.
כמו אהובה, גם לכרמלה תווי פנים נעימים וקארה בלונדי מטופח. כמוה גם היא מחזיקה בית נעים למשפחתה, תומכת בילדיה ללא סייג, אשת סוד נאמנה לחברותיה, מסייעת להוריה, ועושה כמיטב יכולתה למען חיי הנישואים עם בעלה.
כמו כרמלה, גם אהובה חייה חיים של רווחה כלכלית המושתתים על פשע, עושק וסבל הזולת. כמו אהובה, גם כרמלה מכחישה ומדחיקה כל קשר בין אורח חייה הנוח לבין עולם הפשע. חיי השתיים מושתתים על חוזה לא-כתוב עם האיש לו הן נשואות: אתה בשלך, אני בשלי, אני מעמידה פנים שאיני יודעת מאיפה מגיע הכסף לביתי, אתה מעמיד פנים שאתה לא יודע שאני מעמידה פנים, ושקט ושלווה בבית.
שתי הבלונדיות הנעימות האלה, והן באמת נעימות, נשואות לפסיכופאתים מסוכנים שגרמו סבל בל ישוער לחפים מפשע (וגם לפושעים אחרים, יש לומר). למרות שיכחישו זאת בכל תוקף, שתיהן מטפחות בקן החם דור שני פסיכופאתיים צעירים, הממשיכים את דרכיהם של אביהם.
את ילדיה של אהובה איני מכירה, מעבר למה שמספרת לי התקשורת על דרור חדשות לבקרים. את אֵיי-גֵ'י ומֶדוֹ סופרנו, לעומת זאת, אני מכירה היטב. אפשר לומר שאני כמעט שותפה לגידולם.
את איי-ג'י ליוויתי מגיל ההתבגרות המוקדם, כאשר סבל מהתקפי חרדה ולמד בהדרגה להשתמש בהדחקה ובאלימות כדי להתגבר עליהם, ממש כמו אביו. בתום שש שנים, בסיועם האוהב של שני הוריו, הוא הופך ל"איש משפחה" מהשורה. בשנה הקרובה לבטח יתקיים טקס הקבלה שלו. עתידו ב"ארגון" מובטח.
מֶדוֹ, המוצלחת, המוסרית והחכמה בילדי הסופראנו, השתעשעה מספר שנים באופציות שונות, כגון לימודי משפטים (הה, האירוניה המדהימה של דיויד צ'ייס, מי ישווה לה), מסע לאירופה או לחוף המערבי, חיים עם חבר ליבראלי ועוד. ביחד איתה השתעשעתי בתקווה שאולי משהו טוב יצמח מהמשפחה הזאת. אולם בסוף העונה השישית הכל בא על תיקונו: מדו מאורסת לאחד מחברי ה"משפחה", שמעמדו בארגון מובטח. היא עצמה, ממש כאמה בשעתה, מוותרת על קריירה משלה, והיא בשלה להתחיל בחייה כאשת "חייל" נאמנה, ממש כאמה. בעוד חמש שנים, לאחר שבעלה יטפס לדרגת "קאפו", נראה אותה פותחת את ליבה בפני חברותיה ומזילה דמעה על צלחת צלי עגל משובח במסעדה של ארטי.
אני תוהה האם אהובה מודעת לקיומה של הסדרה המכוננת הזאת, ואם כן – האם יצא לה לראות את פרק 33 המופתי, הנקרא "חוות דעת שנייה", Second Opinion.
בפרק זה כרמלה מגיעה לבדה לפגישה עם הפסיכולוגית ד"ר מלפי (שגם עליה ועל תרומתה לכינון החיים ברשע יש עוד לדבר). כרמלה סובלת מדיכאון, והיא חולקת את רגשותיה עם הפסיכולוגית. בשל שיקולים אתיים (האירוניה שוב מכה) שולחת אותה ד"ר מלפי להתייעצות עם פסיכיאטר אחר.
בשיחה עם הפסיכיאטר – היהודי, אגב - חולקת כרמלה את רגשותיה כלפי בעלה, את כאביה ולבטיה. אלא שבמקום לזכות באמפתיה לה ייחלה, בדומה לזאת שטוני מקבל מד"ר מלפי דרך קבע, הפסיכיאטר הזה מביא אותה בהפוכה. הוא אומר לה, חד וחלק: עזבי אותו. קחי את הילדים ולכי למקום אחר. הצילי את עצמך, הצילי אותם. לעולם לא תוכלי להרגיש טוב עם עצמך כל עוד תהיי שותפה לחיי הפשע ותחיי על רווחיו.
כרמלה מנסה לשנות כיוון ושואלת האם כוונתו לכך שעליה לחזור לטיפול עם בעלה. הפסיכיאטר נועץ בה מבט מצמית ואומר: לא הבנת את דברי. את צריכה לעזוב אותו. הפסיכיאטר מסרב לקבל תשלום על הפגישה באומרו שאינו רוצה לקבל ממנה כסף שנרכש בדם. מילות הפרידה שלו לכרמלה הן – דבר אחד לעולם לא תוכלי לומר: שאיש לא הזהיר אותך.
כרמלה יוצאת מהפגישה מזועזעת. היא הולכת לפגישה עם הכומר שלה, והוא מציע לה דרך אחרת, אשר תאפשר לה להמשיך בחיי השקר שלה ולחפות על כך בעזרת האמונה באלוהים (ותרומה לכנסיה, יש לומר).
בסיום אותו פרק כרמלה וטוני חבוקים. המצלמה מתמקדת בעיניה הפקוחות, העצובות של כרמלה. היא בחרה בדרכו של הכומר הנוצרי, לא של הפסיכיאטר היהודי.
אני תוהה, באמת תוהה אם אהובה ראתה את פרק 33 בסופרנוס. במחשבה שנייה, זה לא ממש משנה. אני משוכנעת שהיא לא הייתה מוצאת כל קשר בין פרק זה לבין חייה שלה. |
יבגניה בוזגלו
בתגובה על יום השואה שלהן
*------------------*
בתגובה על רק ליהודים מגיע ללמוד?
ליריקה-
בתגובה על האמנם ישתקו המוזות?
ורד א.
בתגובה על קיר ומדרכה
moved
בתגובה על בובה סינית מצויה
ורד א.
בתגובה על חרדת חופשה
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מי שעקב באדיקות אחר הסופרנוס יודע שאין דרך אחרת: הילדים צריכים לבחור בין דרך המוסר לבין הנאמנות למשפחה. ילדי סופראנו הכריעו לכיוון המשפחה. כנראה שגם דרור אלפרון כך.תודה, נויצ'!
אני תוהה אם אהובה אלפרון ניסתה לשנות את בעלה בכל הנוגע לתחום פרנסתו.
כרמלה סופרנו ניסתה לשנות את טוני בכל הנוגע ליחסים בינה לבינו ובינו לבין ילדיו, אך מעולם לא ניסתה לגרום לו לזנוח את דרך הפשע.
ואכן, כפי שכתבת, נשות הפושעים הן לא היחידות שמעדיפות לקיים מערכות יחסים פגומות ולא "לפרק את החבילה". נדמה לי שיש גם לא מעט גברים כאלה.
פוסט נהדר. וכפי שכבר כתבתי במקום אחר, ישנו גם העניין שנשים מאוהבות נוטות לעצום עיניים. לא צריך להרחיק לכת עד לחלוק חיים עם ראש משפחת פשע. זה יכול להיות גם "סתם" בן זוג אלים, בוגדני, נצלן או סתם כזה שהורס אותה במקום לבנות יחד איתה. אישה כזו פשוט תתרץ כל התנהגות שלו במיליוני דרכים לעצמה ולאחרים, רק כדי לא להסתכל למציאות בעיניים ולהגיע למסקנה שהחבילה ההרסנית הזו צריכה להתפרק. ותמיד יהיו אלו שחיות באשליה ש"הן יוכלו לשנות אותו".
אנלא יודעת לגבי האחרות, אבל אהובה אלפרון, לפי המדווח, היא בעלת תואר דוקטור בפילוסופיה. אני משערת שתוכל למצוא דבר או שניים מהם תוכל להתפרנס.
רוב הנשים המתגרשות יורדות ברמת החיים שלהן. נשות הפושעים לא יהיו הראשונות.
ואכן, להגיד קל יותר מאשר לעשות. תמיד.
ואיך הן יכולות לשנות את חייהן?
נניח שאף אחד ממשפחות הפשע לא ירדוף אותן ויכבדו את רצונן לעזוב.
נניח.
ממה הן יתפרנסו? מה בדיוק המקצוע שלהן? יש להן עצמאות כלכלית?
ומה עם הירידה ברמת החיים? ומה עם הילדים - ממש יתנו להן לקחת אותם איתן.
קל להגיד.
האמת, שאם יתנו להן ללכת זה רק לעולם שכולו טוב.
לא עדיף כבר עולם הפשע והרשע?
את החיים שלה כבר מאוחר מדי לשנות. אבל אולי, יפקחו העיניים של הגברות לבית אברג'יל, אוחנה ושאר משפחות הפשע ויעשו שינוי בחיי משפחותיהן.
אהה, אופטימית תמימה שכמוני. ולמה שירצה מישהו לשנות את חייו, כאשר בנו של הנרצח, פושע פסיכופת בזכות עצמו, כבר הפך לגיבור בעולם הפשע?
וכדי להשלים את מה שתארת כל-כך טוב : אהובה חשבה שהצליחה עם הבן שלה. התלמיד הטוב, שהתנדב לצנחנים. מה שקורה עכשיו, זה הכאב הגדול מכל עבור האם. ברגע הנורא מבחינתה שהבן נכנס למעצר, שככל הנראה ייגמר בהרשעה ראשונה ובעלה מת בפתאומיות, נדמה שהיא מתחרטת לראשונה בחייה על הדרך והגבר שבחרה.
באמת, מה רוצים ממנו. לא רק שלא פשע, אפילו מסייע למשטרה.
הרי קרובי משפחתו טוענים שהוא שפט בין עבריינים ובכך חסך עבודה למשטרה.
ובאמת, חלוקת אזורי הפרוטקשן בין עבריינים זאת עבודה קשה ומייגעת: לך תדע את מי קל לסחוט, למי יש כסף ועל מי צריך להפעיל לחץ פיזי לא מתון. שלא לדבר על החזר חובות בריבית אפורה, וגירוש נישומים לא ממושמעים מהארץ (ר' ערך כדורגלנים|). ואיזה יופי שאנשים רציניים מסוגו של המנוח מוכנים לקחת על עצמם את העבודה השחורה הזאת ולחסוך אותה מהמשטרה.
באמת, גם אני חשתי אמפטיה לאשה שרצחו את בעלה אהובה, אב ילדיה ואיש משפחה למופת.
יכולתי בקלות להבין את השימוש המצויין שעשתה בתקשורת על מנת לפנות לגורמים המתאימים שישחררו את ילדיה "הקטנים" ממעצר ללווית אביהם. ואי אפשר לא להודות שהצליח לה בענק.
יצא לי לראות בזמנו את התכנית"פעם בחיים" כשמנחת ערוץ הילדים יעל גולדמן התארחה בבית משפחת אלפרון.
האמת, כולם נראו אנשים נחמדים, אהובה, אשה מקסימה, אין מה לאמר, הילדות מתוקות והבנים, נראים לא מזיקים.
בקטע מהתכנית שלעולם לא אשכח, כרמלה, סליחה אהובה אומרת למצלמה, תוך כדי נסיעה בג'יפ המשפחתי, "מה רוצים מבעלי, במה בסך הכל הוא מואשם, סחיטה ואיומים, זה לא שהוא רצח מישהו," יעני, כולה סחיטה והאיומים וחוץ מזה האיש ירא שמיים, איש משפחה, אבא מצויין, בעל למופת. ואני חשבתי איך מרגישה אשה של "נסחט" אשה של מישהו שמרגיש מאויים ע"י האלפרונים למיניהם. כאילו סחיטה ואיומים אין בהם שום דבר מזיק..
והנה, יום לפני שאלפרון עלה בסערה השמימה, האיש שהתלונן נגד דרור, "הילד הקטן" אלפרון, אמר בפנים מוסתרות בטלויזיה ובעיוות קול, "שהמשטרה (!) עושה טרררם, שאין שום סחיטה ולא היו שום איומים, רק מחלוקת על כסף, אלף שקל לפה או לשם". האיש תפס רגליים סופר קרות (בצדק, עדיף להיסחט ולא למות).
הילד "הקטן" הולך בדרכי אביו והילד "הקטן" השני (קרוב מאד לגילו של בני) גם הוא הולך בדרכים אלה.
והתקשורת מתענגת ומעמיסה רייטינג בתיאבון.