אני בבית עם דלקת ריאות.

לא יודעת איך חטפתי את זה.

אבל אני יודעת שאנחנו לא מעריכים יותר את הדבר הבסיסי ביותר שיש לנו - הנשימה.

לא סתם ג'ו פילאטיס אמר - "Above all, learn how to breathe correctly."

אנחנו נושמים לתוכנו את החיים בלי להבדיל בין טוב ורע. מכניסים לגוף שלנו רעלים.

אני לא מתכוונת רק לזיהום אויר, הרי בתור מקסיקנית כבר שאפתי יותר זיהום מאנשים נורמליים.

אלא גם לחדשות רעות, לצעקות, כאבים, שלא לדבר על כל הג'אנק שאנחנו אוכלים (טעים אבל מזיק).

בנוסף יש אנשים (אני כמובן אחת מהם) שלא תמיד יודעים להוציא החוצה את כל הרגשות שלהם.

איכשהו אני תמיד חייבת לחשוב אלפי פעמים בראש לפני שאני מוציאה משפט מהפה שלא חס וחלילה יפגע במישהו.

(כן, כן אני מנומסת מדי ורגישה מדי לסביבה - בכל זאת קיבלתי חינוך במדינה אחרת.)

אז אנחנו לא טורחים להוציא את כל זה החוצה... חלקנו לא יודעים להוציא את זה החוצה, חלקנו אפילו לא יודעים שצריך להוציא דברים החוצה...

מה בעצם אני רוצה לומר?

שמשעמם לי.

אין לי סבלנות לכלום ומשעמם לי בבית.

כמו תמיד יש לי קוצים בטוסיק.

איפה ההוא מרחוב סומסום שמוכר אוויר?

אני יודעת איך להשיג  8 ומוכנה למכור תמורת אוויר נקי.

והמבין יבין.