בחיים לא הרגשתי כל כך נבוכה כמו אתמול בערב.

הסיפור התחיל לפני כשבוע כאשר הוא השאיר לי הודעה במייל באמצעות אתר הכרויות באינטרנט.

החזרתי תשובה , ראיתי תמונה, זה לא נראה כל כך מזהיר אבל מה כבר יש להפסיד...שותים קפה וחוזרים הביתה.

אני בת 50 פלוס הוא טען שהוא בן 60 ...נו המרחק לא נורא כל כך... כמה שנים הפרש...זה סביר .

קבענו להיפגש בקפה גו', התקשטתי, התלבשתי, ויצאת לדרך. הוא הגיע לפני והודיע לי שהוא מחכה.

התנועה היתה כבדה, היו פקקים, הבנתי שאני מאחרת. רציתי להודיע שאני מתעכבת בגלל התנועה אבל הוא הקדים אותי  התקשר שוב ושאל ...מה קורה? התנצלתי אמרתי עוד דקה אני מגיעה.

הגעתי. הבטתי סביב. לא ראיתי את הבחור מהתמונה.

לא ראיתי גם בחור שדומה לזה שבתמונה.

לא ראיתי גם בחור שמזכיר את זה מהתמונה.

ראיתי איש קשיש, לבוש כמו קשיש, מדבר כמו קשיש, והולך כמו קשיש.

בשם אלוקים, מה אני עושה עכשיו?

הוא התקרב אלי ולחץ לי יד.

חשבתי לעצמי, גם אם אבי היה חי עכשיו הוא היה נראה יותר צעיר.

נתתי לו את הכבוד כאדם, וישבתי על כוס קפה. הבטחתי שאהיה בקשר.

חזרתי הביתה נשבעת שבפעם הבאה .......אשתדל שזה לא יקרה ...

אולי..... אולי בפעם הבאה אופתע לטובה.