| - "מה נשמע?" שואלים אותי... - "ככה..." אני עונה - "מה?...." - "אני מרגיש שהגיע הזמן..." - "???" - "אהבה, חיבור, מגע, אינטימיות ברמה של הלב. זה חסר..."
זו שיחה טיפוסית עם חברים שלי ששואלים אותי לשלומי. וזה כואב.
בחצי שנה האחרונה שחררתי 4 חברים(ידידים וידידות) קרובים. ואת החלל שנוצר בתוכי אני מרגיש שצריך למלא בתוכן חדש ואמיתי - בזוגיות אמיתית, כנה, מתפתחת. אולי כבר התבגרתי?...
בוא אֵל יקר שלי והבא לי אהבה - לא קנאית - אלא תומכת. לא עצבנית - אלא עוטפת. לא לוחמנית - אלא מלטפת. לא ווכחנית - אלא מתבוננת. לא ציניקנית - אלא צוחקת. רכה וזורמת, מלכחת ועורגת, מבשמת ולוחשת, צוחה ובוחקת., ומשתלהבת.... גם שקטה אף רועמת. בואי - אני מוכן.
|
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נאווה יקרה יקרה
איזו הרגשה נעימה לקרוא ולדעת שיש אי שם מישהו שדואג
וכל כך רוצה בטובתי, אני מרגיש את העידוד שאת מזרימה אלי
מאוד מאוד מרגש אותי. תודה
דברים מרגשים , כמיהות מוכרות
וככל שליבך גדול יותר
החלל בך מתאים עצמו
והרי ליבך ענק
אז , אפשר להבין
את גודל הכאב
ואם זה מה שאתה מרגיש כעת
אז הגיע העת,
לזמן לך
והיא תגיע
האמן מכל ליבך
והיא תופיע
אשמח למלא חלק גדול בחלל
שנפער בך
אבל לא עונה על החלומות
שהזכרת
כך שאסתפק ולו בחלק קטן
שיתפנה , במיוחד בשבילי
שאוכל להתמקם בו
ולהתרווח באהבתך
איתך באהבה
שתתאים עצמה
לשלך
בענווה
נאווה
תודה פנינה יקרה שלי.
היא בוא תבוא
עתה , משבקשת
בפשטות מדהימה.
בוקר אור
* פנינה