כמו באגדה

ברחוב קטן בעיר אפרורית

גרה אשה, מאוד שגרתית .

אשה כמו כולן אשה רגילה

במשך שנים את בניה גידלה,

בבוקר נעורה לצליל השעון,

בחצות פרסה בסדין, הלכה לישון,

וכל לילה בין הכר לשמיכה

חלמה על יער קסום ובו נסיכה.

יום רדף יום, התגלגלו הימים

ובלילות בילתה ביער הקסמים.

עד שביום אביב בהיר

מאי-שם, במפתיע הגיע האביר.

איש כמו כולם, לא אביר של ממש,

אבל בסערה את לבה הוא כבש.

לרגע דימתה שהתגשם חלומה.

והיא מלכת היער, הנסיכה הקסומה..

אבל החלום כמו בלון התפוצץ

וכל עולמה באחת התנפץ.

האיש הסתמי בתלבושת אביר

הלך ורק הרס השאיר.

נסיכה ללא גלימה וללא כתר

דמעותיה מוחה בסתר,

מייחלת ומקווה

שתמצא אהבה.

כל רגע זוכרת, לא יכולה לשכוח,

ימיה ריקים, לא יכולה לסלוח.

הריק מכאיב כמו פצע עמוק,

כבר מזמן שכחה לחייך ולצחוק.

היא כבר לא מחכה, הוא לא יחזור

את חייה צבע באפור..