כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המרוץ אחרי החיים

    משהו שכתבתי די מזמן והחלטתי לעלות אותו כאן בעקבות סדר שעשיתי ומציאת תמונות ישנות שהחזירו אותי קצת אחורה

    10 תגובות   יום רביעי, 19/11/08, 14:23

    נכתב לפני יותר משנה.

    אבל פיתאום הכל עלה בעיקבות תמונות ומכתבים שהיו סגורים במגרה.

     

     לפני מספר חודשים פקד אותי אסון. איבדתי אדם יקר לי מאוד בת.דרכים אדם שחשבנו ודיברנו על המשך חיים משותפים וכו`.
    בזמנו (זמן השבעה) משפחתו אמרה לי שכל מה שאני רוצה לקחת מדירתו אני יכולה לקחת החלטתי שלא.  ניסיתי לנתק גם איתם מגע לאט לאט הכל כדי להרים את הראש מעל המים ולנשום נשימה עמוקה ולהמשיך הלאה.
    היום קיבלתי טלפון מאחותו היא אמרה שחודש לאחר האסון הם פינו את הדירה אספו הכל בארגזים בגדים חפצים וסגרו הכל במחסן עד שיחלטו מה לעשות עם זה.
    במהלך התקופה מאז האסון הם כל הזמן ניסו להסביר לי שאני יכולה לבוא לפתוח הכל ולקחת מה שאני רק רוצה.
    היום הם החליטו לפתוח את הארגזים.
    באחד הארגזים הם מצאו קופסא קטנה. (קופסת קרטון) בתוך הקופסא הם מצאו מכתב שבו כתוב:
    "חגית אהובה העם תנשאי לי?"
    ותוך הקופסא הם גם מצאו עוד קופסא קטנה ובתוכה טבעת.
    אחותו ביקשה ממני אישור להעביר לי אותה.
    דווקא בשלב שאני ראיתי את עצמי מתחילה לעלות על פני המים ולנשום  פתאום הגיע הטלפון הזה שאני מרגישה שאני צוללת למעמקים.
    שוב אין לי אוויר ובעיקבות זאת  אני מרגישה שאני טובעת.
    אני מרגישה שאני שוב בתוך מערבולת שלא מצליחה לצאת ממנה.
    בן הטוב הקיים ובן הגבר שלי שכבר בעולם הבא.
    מצב אחד הטבעת היא שלי והיא צריכה להיות אצלי.
    מצד שני אולי זה יגרום לי (עובדה זה גורם) בלבול..
    ה צ י ל ו      א ני    טובעתתתתתתת
    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/08 19:24:


      את מספרת סיפור קשה מאוד.

       

      כמי שחווה אסון טרור ( אחותי נרצחה ע"י מחבל), ומות אב מסרטן בעקבות אירוע הטרור, אני בהחלט יכול להבין את רגשותייך.

       

      עם כל הקושי, את חייבת להמשיך הלאה ובכל הכוח.

       

      האהוב שלך שהכין לך את אותה קופסה וכ"כ אוהב אותך, גם עכשיו מלמעלה, רוצה לראות אותך מאושרת.

       

      אני מבקש שתדברי איתי באישי.

       

      יניב אורבך

      מאמן עסקי ואישי

      נייד 0507460048

        21/11/08 16:41:


      ריגשת יקירה

       צמרמורת  עברה

       

      אך  חייבת  להמשיך קדימה

        לצמיחה  חדשה

       

        נשיקהרגוע

        19/11/08 21:25:

      חגית

      לצערנו מוות הוא חלק מחיינו

      וחלק גם מהסובבים אותנו בכל יום כל שעה וכל דקה.

      החוכמה הגדולה היא להסתכל על המצב בפרופורציות

      לנסות להרים את הראש מעל המים

      ולא רק לשחות, 

      אלא לצלוח את המים מהמעמקים.

       

      עמיר.

        19/11/08 18:57:

      חגית,

      אין לי מילים...קורע לב!

      הלוואי וזה היה סתם סיפור מרתק שכתבת ולא החיים האמיתיים...

      כל אחד מתמודד אחרת עם האובדן לפי דרכו. בסופו של דבר זאת התמודדות בלתי נמנעת ותמיד יחזרו ויצופו זכרונות ומחשבות לא קלות מן העבר. יש כאלה שסבורים שזה מוטב לעבד את הכאב כדי לצמוח ממנו ואת מכירה את עצמך הכי טוב... 

        19/11/08 17:48:


      יקירה ליבי איתך

      ואני בטוחה שזה שממעל לא רוצה לראות אותך עצובה

      תהיי חזקה

      חיבוק ענק מימני

        19/11/08 15:00:


      חגית

      כחי אויר,תנשמי עמוק,עצמי את העיניים,האדם שכו אהב אותך,רוצה שתהיי חזקה,תמשיכי הלאה.

       

      מותר לך לענוד את הטבעת (על שרשרת סביב צואר,,שתיה שם אבל שלא תוכלי לראותה כל הזמן)

       

      היא איתך,הוא שומר עלייך.

       

      בהצלחה.

       

      ינאי

        19/11/08 14:45:

      צטט: נ י ס ן 2008-11-19 14:44:05

       

      חגית,

      חיבוק ו-נשיקה לחיזוק על הסיפור המרתק והמרגש.

      הלוואי שהוא רק דימיוני.

      לכל אחד יש את הקופסה הסגורה והמערבולת שסוחפת אותו אל העבר.

      אבל נולדנו ללכת קדימה ולהמשיך הלאה, יחד עם הזיכרון והכאב.

       

       

      אמן אמן אמן והוא היה פרי דימיוני

        19/11/08 14:44:

       

      חגית,

      חיבוק ו-נשיקה לחיזוק על הסיפור המרתק והמרגש.

      הלוואי שהוא רק דימיוני.

      לכל אחד יש את הקופסה הסגורה והמערבולת שסוחפת אותו אל העבר.

      אבל נולדנו ללכת קדימה ולהמשיך הלאה, יחד עם הזיכרון והכאב.

       

        19/11/08 14:30:

       

      בררררררר מצמרר ...

      אבל צריך להמשיך הלאה, יקירה, לא להסתכל אחורה.

      נשיקה

       

        19/11/08 14:28:

      חגית יקרה

      כמה מרגש כואב ונוגע 

      אני בטוחה שתמיד יהיה לו פינה שמורה בלב ולו לנצר הזיכרון 

      חיבוק גדול 

      אוהבת אותך המון 

      ארכיון

      פרופיל

      חגית לנגמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין