אריה קורא בעיתון - פרס ואולמרט מצהירים

לצפייה במסך מלא

אריה קורא בעיתון - פרס ואולמרט מצהירים

‎0

אקטואליה

0 תגובות יום רביעי, 19/11/08, 17:59

א. נשיא המדינה שמעון פרס מצהיר - קראתי היום בעיתון כלכלי (דמארקר) שנשיא המדינה, שמעון פרס אמר בלונדון בהתייחסו לגורמים באקדמיה הבריטית שמתמידים בניסיונות להטיל חרם אקדמי על ישראל, כי ישראל "לא תהיה מוכנה לפנות שטחים ובתמורה לקבל ירי טילים על אזרחים וילדים, כפי שקורה בשדרות ובישובי עוטף עזה". הירי על שדרות נמשך ברצף מזה שנים. כשלוש שנים מאז סיום ההינתקות. היורים ממטירים על ישובים אזרחיים טילים ופצצות מרגמה כיוון שהם מעריכים כי לישראל אין פתרון לבעיה. ישראל חוששת מקורבנות. חוששת ממה יגידו בקרב אומות העולם. חוששת לקבל החלטה. ואני קורא את דברי הנשיא וזוכר אינספור הצהרות תקיפות שהושמעו על ידי גורמי שלטון בישראל שכללו את המילים: "ישראל לא תהיה מוכנה", "ישראל לא תסבול", "ישראל עומדת להגיב אלא שתבחר את המקום והזמן". גם האויב מאזין להצהרות. ולבטח מבין את המגבלה שלנו. אני חושב על המיתוס שלימדו אותנו כי כוחות הביטחון נועדו להגן על בטחון התושבים. ומבין שמדובר ב"מכבסת מילים". זוהי שיטה שנועדה להרבות במלל ולעשות מעט. והיא גורמת לסדקים דקיקים שהולכים ומתהווים בסבלנות ובעור הפיל של המאזינים. צבא נועד להגן. אנו מותקפים. חיילים וכלי מלחמה אמורים לפגוע ולמחוק את הפוגעים בנו לפני הפגיעה, בזמן הפגיעה ואחריה. חיילים וכלי מלחמה לא אמורים לשבת במחנות ותחת הסככות בלבד. בפועל, גדל דור של קצינים וחיילים שיודע שאנו מבליגים. תמיד. סופגים 10 רקטות ופוגעים במעט מהמשגרים.אנו ממתינים לאסון. לטיל סקאד או גראד שיפגע בקבוצה של אזרחים: גברים, נשים וטף. אז, אחרי שייפגעו שני תריסרים של אזרחים, אז תהיה לנו לגיטימציה לצאת למערכה מצומצמת. האם אתם מכירים מדינה אחרת דמוקרטית באופייה שיורים עליה באופן שיטתי זמן כה רב ובמקום לחתוך, היא מספקת את צורכי היורים? ומהי המסקנה? שנשיא המדינה תלוש מהמציאות. נואם בלונדון על דברים שההסתברות שיקרו - קלושה. האם המאזינים לא יודעים זאת? האם הנואם מאמין בדבריו? ב. ראש הממשלה, אהוד אולמרט מצהיר - באותה ידיעה מתוארת הצהרה של ראש הממשלה, אולמרט, בביקור בחיפה בחממה טכנולוגית. "לא ניתן בשום פנים ואופן לגרום למצב שבו האזרח שכל חייו חסך פרוטה לפרוטה כדי להבטיח עם הזמן את קיומו ומעמדו, ייפגע. יש לנו כלים מתאימים לכך". אנשים שמבינים חצי דבר בכלכלה ובשוק ההון שומעים את ראש הממשלה וצוחקים. הרי הנזק כבר נגרם. חלק מקופות הגמל שצבר האזרח במשך שנים מחקו רבע מערכן. לעיתים גם יותר. זאת נכון לחודש אוקטובר. עוד לפנינו החודשים הבאים שיש להניח שיהיו דומים כי טרם אותרו קצוות המשבר. הממשלה בניצוחו של אולמרט, הגתה תוכנית כלכלית. היא עוסקת בעיקרה באבטלה. והיא אמורה להתחיל לפעול בשנת 2009. והסכום שהוקצה לה איננו גדול ולא ברור מהיכן יילקח. אין עודפים כדי לתקצב את כל התוכנית. ובכל מקרה היא איננה מענה לשחיקת החסכונות של האזרח החוסך. ולהערכתי, גם לא ניתן להפעיל רשת בטחון אלא מתאריך מסוים ואילך. מכאן שכל מה שהאזרחים הפסידו ויפסידו עד כה ועד להפעלת התוכנית, יהיה עליהם. ראש הממשלה לא מפעיל מיום ראשון הקרוב ועדות אשראי, בבנק ישראל תחילה - עד שהבנקים יתעשתו – ויחלו להעמיד אשראי ליזמים ומפעלים בסדר גודל בינוני שאינם מקבלים אשראי הוגן עקב הפחד המצמית שדבק לכל בנק מסחרי. אשראי הוגן פירושו: לפי המוניטין של הלווה, יכולת ההחזר שלו, הביטחונות שהוא מעמיד ובכפוף למעקב אחר התקדמות העבודות כדי לוודא ביצוע. ההפעלה של ועדות האשראי אמור להיות כמו גיוס חירום למלחמה. צו גיוס למומחי אשראי של כל בנק להתכנס בבנק ישראל בכל יום על מנת לבחון ולאשר אשראים לחברות ראויות במחיר מסובסד. ראש הממשלה לא מורה על הנפקה החל מיום ראשון של אג"ח מדינה מיועדות. ראש הממשלה לא
מאפשר לחוסכים לנהל בעצמם את קופות הגמל שלהם בבנקים, אם החוסך חפץ בכך. הוא לא עושה דבר. אבל, הוא מוציא מפיו גליל ססגוני של מילים מקושטות וחסרות תוכן. מהי המסקנה, שאין לחוסך מה לצפות מהמדינה. היא לא תגונן עליו במועד. היא פועלת מאד לאט, יותר לאט מאשר צב זוחל המשתרך פצוע ברגלו. המסקנה האולטימטיבית היא שכל אדם לנפשו. שמי שחפץ שחסכונותיו (מה שנותר) יישמרו, מוטב היה לו הוציא אותם בראשית השנה מהחברות המנהלות. לפחות את החלק הנזיל בקופות וקרנות ההשתלמות. אמנם היה מקבל קיתון של צוננין על ראשו אבל כעבור חמישה, שבעה חודשים היה ערך חסכונותיו בפיקדון קבוע גבוה יותר בהרבה מה"פטור ממס" על הסכומים שחסך באותה שנה (הסכומים שחסך עד ליום ההוצאה - ממילא פטורים). ומהי המסקנה הכוללת לשני האישים המצהירים? שליד הגה השלטון מצויים אנשים שאינם מבינים את עבודתם. אי פעם בעברם הם היו בעלי יכולת ומאז הם בונים את כישוריהם על סמך נוסטלגיה ואחיזה
בקרנות המזבח. מעולם לא העמדנו אותם במבחן התוצאה. לא בדקנו מה הם עשו (האם מה שהנהיגו -
הצליח). בדקנו רק את הדיקציה של דבריהם. את הרהיטות של נאומיהם. לא את התבונה.

דרג את התוכן: