הלכתי לאט, חושבת, מהורהרת, פלסתי דרך בין עלי השלכת העזובים, נגעתי בעצים העירומים, נשאתי עיניי לשמים כאילו מחפשת תשובות. החרדון הקטן, שנגלה אלי כבר מתחילת השביל, ליווה אותי כל הדרך, כאילו הרגיש שאני זקוקה לחברה. התעלמתי ממנו כמו שאני מתעלמת מהמחשבות שמלוות אותי כבר זמן מה.
שביל העפר אינו נגמר בדיוק כמו הרכבת הארוכה שמסתובבת לי בראש. אני מוצאת לי מקום מתחת לעץ עירום מקפלת רגלי ויושבת לנוח. אני עוצמת את עיני ומאפשרת לרוח הקלילה "לחטוף" לי את המחשבות ולהשאיר אותי נטולת דאגות. אני מקשיבה לשקט, לציוץ הציפורים, אני מרשה לכתפיי המורמות להישמט ולהפיל את כל מה שהן "סוחבות" איתן כבר חודשים שלמים. אני עוצמת את עיניי נושמת עמוקות, מריחה את ריח העצים, העפר והאויר ואז אני נרגעת. זה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו. שקט.
לאחר מנת השקט שלי באופן מפתיע שביל העפר הסתיים לו ואחרי מרחק קצר מאוד הסלסל לו שביל סלול ומואר.
|
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זאת לא חידה...
פשוטו כמשמעו.....
או בדיוק ככתוב
בחיי ש....
אותי
תודה!
תודה לך!!!
רעיון לא רע!!!
חחחח, המון המון שלווה ואהבה
בהחלט.. תודה!
תודה לך
שיר מקסים ,צימרר אותי קצת
אמת נכון, דמיון מודרך
מגיע לך כוכב ... חחח
את עוד תמצאי. אני בטוחה
תודה!תודה איציק
תודה, זה מגביר את האומץ.....
יש בך כישרן ספרותי. המשיכי לכתוב זה מעניין
מדיטציה תחת העץ. זה בדיוק מה שבודהה מספר שכדאי לעשות...
יפה. תודה.
ממליצה לך לצאת שוב עכשיו
הכל כל כך טהור אחרי הגשם
זה לגמרי יגרש את הכבדות
בסוף השביל
אור ואהבה
העיקר שלקחת את מנת השקט הראויה לך :) תודה *
נזכרתי בשיר של להקת הנח"ל
על המחנה נדלק ירח
על המאהל כוכב זורח
והזמן כמו גומי מתמרח
ליל שבת בלי טעם ובלי ריח
והשקט את הלב קורע.
איזו מן שלוה ולא עושים שום דבר
איזו מן שלוה ועוד שבוע עבר.
אני זוכר כשעברתי טירונות בשבת שמעתי את השיר מתנגן מכמה חלונות בבסיס
אני זוכר את האוירה הפסטורלית של השבת בבסיס הטירונים
אבל... תמיד ידענו שלכל שבת יש מוצאי שבת!!!
ככה גם בחיים... בסופו של דבר חיבים לחזור למציאות!
מדיטציית דימיון מודרך מושלמת....
בוקר טוב!
גלי
מחפשת את השביל הזה. את המקום הזה. וגם את השקט הזה.
ש ק ט,
שמחה שהצלחת למצוא משלך :)
כתוב נהדר !!
לאחר מנת השקט שלי באופן מפתיע שביל העפר הסתיים לו
לא מפתיע כלל , ברגע שהלחץ יורד והשקט מגיע , התשובות גם מגיעות
אשוב לככב , אהבתי
השביל מתפתל הוא כולל עליות וירידות, מעמורות ולעיתים קירות, לפעמים אנחנו מותשים וזקוקים לשקט כדי לאגור כוחות, כדי לסדר מחשבות. אויר נקי, ניחוחות וצלילים של טבע אכן מועילים לשקט הפנימי...
האומץ לעוף גובר על כל המעמורות והמכשולים, המשיכי להיות אמיצה ולעוף...
אז למה "לא מומלץ?"
מוזרים , מוזרים פה בקפה.
NICE
VERY NICE