א. לקרוא את העיתון היומי זוהי משימה שקשה להישאר אחריה שלווים. אני מכיר 
    אנשים שמשמיעים קולות צקצוק בקצב סטקאטו כשהם עוברים על הכותרות. 
    עורכי העיתונים שמו לב שמספר העיתונים גדל ולכן הכותרות מתוכננות 
    "לצעוק" ולגרום לך לתגובה רגשית חיצונית. חיוך או צקצוק. 

ב. אנחנו מצויים כביכול במשטר דמוקרטי. האמת היא שאין לנו השפעה על הרכב 
   הרשימות לכנסת. אם תבדקו כמה בוחרים מצביעים בפועל ב"פריימריס" של כל  
   מפלגה גדולה (קדימה, ליכוד, עבודה) וקובעים את הרכב הרשימה, תגלו שמדובר 
   בפחות משני מנדטים. בין 30,000 ל-50,000 מצביעים. וגם אז אין להם שליטה על מי
   ימונה למשרת שר ולאיזה משרד. אם בחרתי להשפיע על הפריימריס של מפלגה 
   מוגדרת, יתברר לי שאני כבול אליה. אסור לבוחר להשפיע על הפריימריס של
   יותר ממפלגה אחת. ולמי יש סבלנות להיות חבר במפלגה במשך X חודשים כדי לקבל
   את הזכות. וטרם הזכרתי את המפלגות שהמועמדים בהם נבחרים בשיטה של ועדה
   מסדרת או איש אחד קובע.    

   את הרשות המבצעת, השופטת, והמבקרת ודאי שאנו לא בוחרים. אין לנו גם מושג ירוק

   מהי עמדתם בנושאים שונים. אותם בוחר פורום מצומצם של מביני דבר. יתרה מכך,

   אם אחד מחברי הכנסת (שבחרנו כביכול) יעשה את הרע בעיננו בעת כהונתו, לא נוכל

   להדיח אותו. גם אם נהיה ברוב דעות. חבר הכנסת אינו "מושפע" על ידנו כמו סנטור

   בארה"ב באזור הבחירה שלו.  

   כך שבעצם אנו חסרי כוח השפעה. מבחן הדמוקרטיה הוא נושא פילוסופי, תיאורטי לחלוטין.

  לכל היותר אנו יכולים להעלות או להוריד מפלגה ספציפית אך לא להשפיע על הרכבה.

  אנו שבויים בפועל במיתוס של דמוקרטיה. אך חלק הולך וגדל מהציבור שם לב לכך ולכן

  מספר רב של מצביעים מדירים את רגליהם ביום הבחירות מהקלפי.

ג. בעיניי הנבחרים לכנסת, מיד לאחר שנמנו תוצאות הבחירות, אנחנו המצביעים לא נחשבים.

  לדעתם, אנו לא יודעים את עול השלטון. את השיקולים. את האלטרנטיבות. גם לא יספרו לנו.

   זה מורכב מדי אפילו לחברי הכנסת ובפועל רק חלק מצומצם מביניהם מניע מאחורי הקלעים 

   את הספינה.  
   אנו הבוחרים מתבוננים במבחן התוצאה. ובמהלך הקדנציה שחלפה אין בור שלא נפלנו אליו.

   המלחמה ואופן הטיפול בה, ההינתקות ואופן הטיפול בה, הירי הבלתי פוסק במשך שנים על

   אזרחים ללא אמצעי מיגון, פרשת המחסור במים, האילוץ להשתמש בתחנת כוח פחמית חדשה במקום 
   לפתח את האנרגיה האלטרנטיבית - אור השמש. התשתית החסרה להסעת המונים. מישהו מכם

   מכיר עיר אירופאית ללא רכבת תחתית. החינוך הקלוקל שאנו מבחינים בו במבחנים בינלאומיים, המשטרה 

   חסרת האונים, העניים בבתי התמחוי הנתמכים לרוב על ידי עמותות אזרחיות, וקצבאות הנכים ונרדפי 

   הנאצים, וכעת גם הבעיה הכלכלית. 

   הבה נתעכב מעט על נושא טרי זה. מזווית הראייה שלי איש לא בדק באופן רציני את רמת המינוף של   

   חברות. ממש כמו שבודקים נזילות של בנקים. החברות לקחו אשראי בסכומים גדולים והשקיעו אותו

   בעסקות בחו"ל. ברגע שהשוק נפל (והוא תמיד נופל) הצטמקה ההשקעה ונותר האשראי שיש להחזיר  

   לבנקים ולציבור. 

   כנראה שאיש גם לא בדק באופן רציני את יכולת הפירעון של חברות המנפיקות לציבור ולמוסדות אגרות 

   חוב. הרי נתנו להן רישיון הנפקה. פירוש הדבר: להלוות כסף מהציבור. כסף שיש להחזירו. מה

   גם שחברות   שמנהלות את קופות הגמל והפנסיה שלנו השקיעו באופן סדיר וקבוע סכומי עתק של

  חוסכים  במה שמכונה אג"ח קונצרניות. 

  מי למעשה אחראי ליציבות של אג"ח אלה. האם מדובר בהימור? מדוע לא דרשו ממנפיקי האג"ח את  

  הביטחונות הנדרשים. אם רצית להנפיק אג"ח בסדר גודל של 100 מליון שקל, הואל נא להפקיד אצל נאמן

  בטחונות בגובה של 170 מליון שקל. כנראה שזה לא נעשה. בפועל, זה תלוי ברצונו של המנפיק. הנפקת

  אג"ח מורכבת יותר מהנפקת שיק. אך בפועל, החברה המנפיקה מסבירה לנפרע סמוך ליום הפירעון   

  שהיא לא מסוגלת לפרוע אותו. ולמרבית הפליאה איש לא מפרק את החברה שהגיעה לחדלות פירעון, 

  ומכנס את נכסיה כדי לפצות את החוסכים שאפילו לא בחרו באג"ח. האג"ח נבחרו על ידי החברות  

  המנהלות. איש לא ידע ואיש לא שמע. הנזק כולו נופל על החוסך. החוסך גם ימשיך לשלם דמי ניהול  

  על השירות שהוא מקבל (בעל כורחו) מהחברות.  

  וטרם דיברתי על חברות הדירוג שאיש, כך מסתבר, אינו יודע מהי הנוסחה של הדירוג שלהן. זהו סוד 

  מקצועי. דומה שאפילו הרגולטור במשרד האוצר אינו יודע. ואם ידע – איך שתק. 
  וכי אינכם חשים שישנה כאן בעיה מתמשכת. כמה הוכחות אתם צריכים?

ד. לי ברור מזמן (מיד בגמר מלחמת לבנון השנייה) שאינני מסוגל להשפיע בהצבעתי על מקבלי ההחלטות. 

  אינני היחיד. אם תשימו לב לאחוז המצביעים בארץ ובארה"ב תראו שרבים חושבים כך. מצביעים  

  ברגליים.   

  המסקנה שלי היא שאנשים ללא הכשרה הולמת מנהלים את משרדי הממשלה. מי  יותר ומי פחות.

  איש לא בוחן אותם לפי תוצאות. רק לפי יכולת הדיבור שלהם. גם אז, אנו נוטים לבחור ברע במיעוטו.

  שאלו את אלה שהולכים להצביע ויאמרו לכם 
  שכוח ההרגל ותחושה של חובה פנימית ממשיכים למשוך אותם להופיע בקלפי. לא חשיבה הגיונית. 

 רמת שביעות הרצון ממשרדי הממשלה השונים - נמוכה. זה לא משום שאנו מפונקים. זה משום שהם

 (הנבחרים) כה ממוצעים. ואינני מדבר על שחיתות. לא. רק על חוסר יכולת להרים את התפקיד של שר

 בישראל. מן הראוי היה לשלוח את המועמדים להיבחר ללמוד את התפקיד במשך חמש שנים. עם תנאי

 קבלה מקדימים. עם בחינות בכל שנה ועם פרסום פומבי של רמת היכולת שלהם כפי שנתגלתה במבחנים. 

 ראש הממשלה היה צריך גם לפרסם מטלות של כל משרד  עם לוחות זמנים ואבני דרך. כדי לוודא שהמשרד

 בניצוחו של השר מגיע ברוב המטלות שקיבל לקו המטרה וברמה סבירה. ממש כמו שחברה מפרסמת

 מאזנים. בפועל, אין זה כך. עד שלא יקרה אסון או נזק קשה לתיקון ימשיכו להפקיד את חיי האזרחים ואת השירות שלהם בידי אנשים לא מוצלחים - ברובם.