חיכיתי שהוא יבוא.

הרצון לראות אותו מול עיניי, היה הדבר היחיד שהדהד במוחי באותו היום.

זה היה ביום ראשון האחרון. תחילתו של שבוע זורם במיוחד.

החלטתי שאין לי ברירה, אלא לחייג שוב את מספרו ולקוות שהוא יענה לי.

"היי חיים, זאת שרון. מתי אתה מגיע?"

-"תשמעי אני עסוק פה בטירוף, אין מצב שאני מגיע היום. אולי... אולי בשעה מאוחרת מאוד".

כבחורה בעלת ניסיון חזותי כבן 36 שנים, עניתי לו במשפט שתמיד עוזר לחזות ולמהות:

" אוקי חמד, אני כאן מחכה רק לך. גם אם זה יהיה בחצות..."

שתיקה. 

-"אממ... אוקי חמודה. אני רק מקווה שיש לי את הכלים הדרושים".

" אני בטוחה שיהיו לך", עניתי ברצינות תהומית. יאללה, שיחשוב מה שבא לו.

הבעייה עם אינסטלטורים היא, שהם מבטיחים לך עולם מים ומלואו, אבל לקיים ?.. פחחח..זה כבר אוקיינוס שלא בטוח יתגשם.

הדחף להפעלת מכונת כביסה ראשונה פה בדירה החדשה, היה עצום מכל דחף אחר שקיים בגופי.
 

השעה כבר 22:00. אין קול ואין צינור.

החלטתי לצלצל לאיש הצנרת ולהתריע בפניו בפעם ה50 את מבוקשי. 

בחורה צנועה שכמוני, בסך הכל רוצה לערוך מסע היכרות קטן עם  צינורות הבית, אל מול מכונת הכביסה בת החצי שנה שלי. הצניעות אוכלת אותי. פשוט תאווה למרכך...

השעה 23:00, דפיקה קטנה בדלת ואני פותחת.

כמו כל אינסטלטור גאה, הוא חודר אל ביתי ומבקש לדעת היכן נמצאת מכונת הכביסה.

האמת היא, שברגע שנכנסים אל הדירה, היא מייד מסתיימת. יחידת דיור קטנה תמיד עושה את החיים קלים.

קלים קלסטרופובית, כמובן...

הוא בודק, מכניס, מוציא, מחדיר צינורות, אכן- איש של עשייה.

"תראה מה זה, השארת בחורה לבד שלושה ימים בלי מכונת כביסה פעילה. איך אתה עושה דבר כזה?", פניתי אליו בחביבות טבעית.

איש הצינור כנראה לא רגיל ליחס אישי כל-כך ומרגע ששמע את המשפט הנ"ל, לא עזב את נשיותי המתפרצת והבהיר לי שהוא חייב לקחת אותי למסעדה יוקרתית כדי לחגוג את יום ההולדת שלי שחל בשבת  האחרונה.

עם כל הכבוד לאינסטלטורים, ויש כבוד, הרי בלעדיהם חיינו היו יבשים ונטולי זרימה, לא דמיינתי בראשי אותי ואותו יושבים וטוחנים שווארמה ב"שמש" או כבד אווז באיזור משכית.

הוא תיקן את התקלה ואמר שידבר איתי מחר.

לשמחתו, צלצלתי אליו למחרת, כי הייתה בעייה נוספת עם המכונה. אני בטוחה שהכל היה מתוכנן...

הוא סידר. התחנן שוב ושוב ושוב.. אך כאישה אסרטיבית מן השורה, עמדתי על דעתי ולא נתתי ליצר הקולינרי שלי לדבר.

לאחר סיום פעילותו הצינורית, הוא עזב את ביתי, הביט בי מבט תשוקתי במיוחד ואמר:

"אני מאוד מקווה, שיהיו לך כאן בדירה המון תקלות מים וביוב", חייך  ויצא את דלתי.

אני רק מקווה שלא עשה כישוף לאסלה ולמקלחון.

בינתיים, הכל זורם כאן כשורה.

תתפללו בשבילי.