הוא לא דיבר באלגוריות או באמצעים מופשטים ואבסטרקטיים, כמנהגם של חלומות...

הוא היה ברור וחד.

הסתכלתי עליה. מצד אחד חשתי קירבה מאחדת. מצד שני הרגשתי נבגדת. רציתי שמקבץ נרחב של דברים רעים יאונו לה.

בכל החלום היא הייתה הדבר היחיד שהיה אמורפי ולא מוחשי.

היא ראתה אותי, התלבשה וברחה מהחדר.

אני רצתי אחריה והפצרתי בה שהיא עושה את טעות חייה, שההוא הולך לפגוע בה ולשבור את ליבה... בדיוק כפי שעשה לי...

היא הביטה בי בהאזנה עד שלפתע שינתה את פרצופה, עטתה ארשת של רחמים וביטלה אותי בזלזול... 

חזרתי לחדר השינה ולא ראיתי את ההוא...

הטירוף שבחיפושים האין סופיים...                                                                                                    

אני מתרוצצת מחלל לחלל, רואה-לא רואה פרצופים מוכרים אשר מנסים לצור קשר...                                                       

אבל אני לא יכולה לראות אותם בכלל.. אני אחוזת אמוק, טירוף, אובססיה.. 

אני חייבת למצוא את ההוא!!

ואז ההוא שם...

ההוא לא מסתכל עליי אפילו...

הטירוף גדל ואיני יכולה להשתלט יותר על הרצון לפגוע בו... כפי שהוא פגע בי...                                           

הרצון הולך ומתחדד... אני מתקרבת לעברו ומרגישה את הדם מפמפם בעורקיי ומאיים לפרוץ החוצה...

הרצון העז לחבק אותו, להיות בין זרועותיו....

...

ואז לתקוע סכין בליבו הקר.. לראות אם דם יפרוץ ממנו או שמא נוזל אחר...

אולי תערובת של סמים ואלכוהול, אולי תערובת של הנשים בחייו, המשחקים שלו...

וכך, בעודי מפלסת דרכי אל ההוא, לפתע *הוא נקרה בדרכי...

המקום המושלם שלי...