ככל שהזמן עובר, מתבהר לי גודל האסון בהעברת כספי הפנסיה אל השווקים. כמי שמצוי בליבה של "התעשיה" הזאת - זה די מדהים אותי להבין את זה, כי לפני שנתיים חשבתי אחרת לחלוטין.

 הירידות האחרונות בשווקים עוררו אולי את המחשבה (והבלוג הזה נפתח מיד לאחר שפדיתי את מה שהשאירו לי תמיר פישמן מקרן ההשתלמות -וזה לא היה הרבה), אלא שלצערי, אני מגיע למסקנה שאין שום דרך אחרת. ככל שנזרים יותר כסף פנימה - כך ימחקו לנו חלקים נרחבים יותר מהחסכון.

טענה א: כמות הכסף היא יחסית לאחרים. רווחה כלכלית לא נגזרת מכמה כסף יש לי, אלא כמה יש לי ביחס לאחרים. אם נחליט ששקל שווה ממחר 100 אגורות, ונכפיל פי מאהה את המספרים, כמובן לא נשנה במאום את הרווחה הכלכלית.

לכן - אין שום דרך שבה כולנו "נכה את המדדים". ישנה אפשרות כזאת רק באופן יחסי.

מסקנת ביניים אומרת- ככל שציבור רחב יותר יפנה את כספו לשוק המניות- כך יתמצעו ביצועיו ביחס למדדים אחרים.

כמובן שאין זה אומר שכל ההשקעות שוות. אדם יכול לקנון קרמבו במיליון שקל ושוויו יפחת לאפס תוך פחות מחודש. ישנן השקעות שהן בבירור גרועות (שכן הן משמידות את עצמם) וישנן השקעות עדיפות (למשל - לקנות נתח במפעל שיתפתח).

 אבל, טענה ב': בהנחה שהשווקים משוכללים אין השקעות פיננסיות עדיפות.

 נכס פיננסי מתמחר את הסיכוי/סיכון בכל רגע. אין העדפה למניה לעומת אג"ח. לכן- אין שום הגיון בהזרמת הכסף למניות דווקא.

אז מה כן?

הכסף אמור לזרום אל מקום עם עלויות תחזוקה מינימליות. מקום שבו אחוז הכסף ש"זולג" לדמי ניהול, מרווחי קניה מכירה, העדבת בעלי שליטה ועוד שיטות לחליבת הפנסיה. למשל - אג"ח ממשלתיות.

ויש עוד נקודה. כציבור אנו רוצים שהפנסיה תנוהל באופן שיוויוני. אם מאה אלף איש יכפילו את כספי הפנסיה שלהם, אבל חמישים אלף ישארו בלי כלום, כציבור, תהיה לכולנו בעיה קשה.