כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (32)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      22/11/08 13:24:

    צטט: זהר צפוני 2008-11-22 12:26:20


    זכויות וחובות התלמיד.

    רוצה להתחיל עם דבריו של שבת שלום

    "כשמגדלים לזכויות ללא חובות מגדלים מפלצות"

    נכון יש יום זכויות הילד,אך אין יום חובות הילד.

    ומדוע אני מדגישה זאת.

    אנחנו בבית הספר מחנכים את הנוער גם "לחיים".

    בחייהם הבוגרים יש זכויות עם לא מעט חובות.

    ילד שאינו מבין שחובה אינה פחותה מזכות

    לא יחשב בבגרותו שיש בכלל אפשרות לא להתגייס ( כי הרי זאת חובה),

    שקיימת אפשרות לא לשלם מיסים ועוד.

    כאשר בית הספר כותב אמנה בה זכויות וחובות התלמיד

    התלמידים נצמדים לזכויות ושוכחים את החובות.

    על הזכויות עומדים כולם, על החובות ניתן לוותר,לסלוח וכו'.

    ואספר אירוע שקרא לי השבוע.

    חובת התלמיד להביא ציוד ולהכין שיעורי בית.

    תלמיד שלא מלא חובה זאת התבקש על ידי ( בנועם רב) להשאר ולהכין

    שיעוריו בסוף היום.

    חטפתי מטר של קללות.

    האם הזכות שלי לכבוד אינה חובת התלמיד לכבד ?

    אז התבקשתי לוותר הפעם.

    נו, מה אנחנו מגדלים ?

     

     לזוהר צפוני,

    אני מתחילה להאמין שעד שאתה לא מגיע לשם , אתה לא יכול להבין על מה מדברים.

    כל מי שנמצא בתוך המערכת מבין בדיוק למה כוונתי.

    אלה שנמצאים מחוץ לא יכולים להבין את עומק הדברים..

    תודה ושבת שלום,

    שושי

     

      22/11/08 12:26:


    זכויות וחובות התלמיד.

    רוצה להתחיל עם דבריו של שבת שלום

    "כשמגדלים לזכויות ללא חובות מגדלים מפלצות"

    נכון יש יום זכויות הילד,אך אין יום חובות הילד.

    ומדוע אני מדגישה זאת.

    אנחנו בבית הספר מחנכים את הנוער גם "לחיים".

    בחייהם הבוגרים יש זכויות עם לא מעט חובות.

    ילד שאינו מבין שחובה אינה פחותה מזכות

    לא יחשב בבגרותו שיש בכלל אפשרות לא להתגייס ( כי הרי זאת חובה),

    שקיימת אפשרות לא לשלם מיסים ועוד.

    כאשר בית הספר כותב אמנה בה זכויות וחובות התלמיד

    התלמידים נצמדים לזכויות ושוכחים את החובות.

    על הזכויות עומדים כולם, על החובות ניתן לוותר,לסלוח וכו'.

    ואספר אירוע שקרא לי השבוע.

    חובת התלמיד להביא ציוד ולהכין שיעורי בית.

    תלמיד שלא מלא חובה זאת התבקש על ידי ( בנועם רב) להשאר ולהכין

    שיעוריו בסוף היום.

    חטפתי מטר של קללות.

    האם הזכות שלי לכבוד אינה חובת התלמיד לכבד ?

    אז התבקשתי לוותר הפעם.

    נו, מה אנחנו מגדלים ?

     

      21/11/08 19:17:

    צטט: ריקי שיר 2008-11-20 19:51:04


    מסכימה איתך בהחלט*

    כל כך מסכימה!!!!

     

     תודה!

     

      21/11/08 06:32:

    צטט: levana feldman 2008-11-20 22:55:44


    שושי

    אני כבר כתבתי בעבר שאני מסכימה איתך !

    הפקרות מוחלטת וחוסר סמכות הורית ומורית...

    זה מה שקורה היום.

    זכויות ללא חובות !

     ללבנה,

    כן , כתבתי שהדברים כבר נאמרו בצורה זו או אחרת.

    יום זכויות הילד במקביל למה שמתרחש מסביב 'הוציא ממני' את זה שוב.

    תודה

    סופ"ש טוב,

    שושי

     

      20/11/08 22:55:


    שושי

    אני כבר כתבתי בעבר שאני מסכימה איתך !

    הפקרות מוחלטת וחוסר סמכות הורית ומורית...

    זה מה שקורה היום.

    זכויות ללא חובות !

      20/11/08 21:53:

    צטט: shabat shalom 2008-11-20 19:40:15

    כשמגדלים ילדים על זכויות בלי לחייב בחובות, מגדלים מפלצות.

     לשבת שלום,

    אתה אפילו יותר נחרץ ממני...

     

      20/11/08 20:01:

    צטט: רחל נפרסטק 2008-11-20 19:47:24

    צטט: שושי פולטין 2008-11-20 19:20:30

    צטט: רחל נפרסטק 2008-11-20 17:40:44


    נוֹדְיוֹן סֶייפֶּן.

    כשייש רק זכויות ואין כמעט חובות הבלאגן חוגג.

    גבולות הם צורך השעה.

    (עד שהבנתי שאני צריכה לעשות סוויץ בשפה..)

     

    אפשר לקרוא לזה גם בלגאן...

     

     

    ועוד מה שלימדה אותי אימא:

     

    אִישְקוֹלָבּוֹ - פַיי אוֹ לָבּוֹ

    הוֹזוֹ מֶנִי - נֶם פַיי שֶׁמִי צוחק

     בבית הספר כואבת הרגל,

    כשהולכים הביתה לא כואב שום דבר...

     

      20/11/08 19:51:


    מסכימה איתך בהחלט*

    כל כך מסכימה!!!!

      20/11/08 19:47:

    צטט: שושי פולטין 2008-11-20 19:20:30

    צטט: רחל נפרסטק 2008-11-20 17:40:44


    נוֹדְיוֹן סֶייפֶּן.

    כשייש רק זכויות ואין כמעט חובות הבלאגן חוגג.

    גבולות הם צורך השעה.

    (עד שהבנתי שאני צריכה לעשות סוויץ בשפה..)

     

    אפשר לקרוא לזה גם בלגאן...

     

     

    ועוד מה שלימדה אותי אימא:

     

    אִישְקוֹלָבּוֹ - פַיי אוֹלָבּוֹ

    הוֹזוֹ מֶנִי - נֶם פַיי שֶׁמִי צוחק

      20/11/08 19:40:

    כשמגדלים ילדים על זכויות בלי לחייב בחובות, מגדלים מפלצות.

      20/11/08 19:20:

    צטט: רחל נפרסטק 2008-11-20 17:40:44


    נוֹדְיוֹן סֶייפֶּן.

    כשייש רק זכויות ואין כמעט חובות הבלאגן חוגג.

    גבולות הם צורך השעה.

    (עד שהבנתי שאני צריכה לעשות סוויץ בשפה..)

     

    אפשר לקרוא לזה גם בלגאן...

     

      20/11/08 18:39:

    צטט: בת יוסף 2008-11-20 18:29:32

    חשים בכאב ובסערת הרגש שלך. ואני מבינה את המקום ממנו את כותבת ואת תחושת העלבון וחוסר ההגינות. אבל, האמנה לזכויות הילד היא דבר חשוב ומשמעותי ואני מצדדת בה וחושבת שאת מתעלמת מכך שהיו מקרים שזלזלו ופגעו בזכויות הילדים.

    לגבי חובות- אנחנו מקבלים כל שנה בתחילת השנה חוברת קצרה ובה פירוט הדרישות מהילדים ועלינו לחתום על כך. נראה היה לי שכך נוהגים בבתי ספר נוספים וכנראה שלא. הסעיפים נוגעים להתנהגות, לבוש, בחינות, הגורמים להרחקה מבית ספר ועוד. כך שהילדים יודעים היטב מה נדרש מהם.

     לבת יוסף,

    אכן הצלחת לחוש בין השורות כי כתבתי הפעם מתוך סערת רגשות, המקרה הפשוט לכאורה שסיפרתי עליו לאבנר, בו הייתה פעילות של גורמים 'מבחוץ' ואחד התלמידים 'בסה"כ' חיקה מורה, הוא לא היה אלים הוא גם לא אמר משהו 'נורא' , היא בסך הכל העירה לו והוא חזר על האמירה באינטונציה מקניטה ,אבל דווקא בגלל זה זו הייתה השפלה, בגלל חוסר האונים. זה דבר יומיומי אבל כשזה נעשה מול אדם זר בהתעלמות מוחלטת מהסיטואצה, זה מתעצם.

    ואז באים היום ו'מספרים' לי שיום זכויות הילד היום...

    לגבי התקנון - אכן בשנה שעברה הוצאנו אמנה בית ספרית, השנה גם העיריה הוציאה אמנה עירונית - ההורים ששמעו גיחכו...זה לא מתסכל?!

    הבעיה היא כאשר מגיעים לאכיפה...

    לא אפרט.

    תודה.

     

     

      20/11/08 18:29:

    חשים בכאב ובסערת הרגש שלך. ואני מבינה את המקום ממנו את כותבת ואת תחושת העלבון וחוסר ההגינות. אבל, האמנה לזכויות הילד היא דבר חשוב ומשמעותי ואני מצדדת בה וחושבת שאת מתעלמת מכך שהיו מקרים שזלזלו ופגעו בזכויות הילדים.

    לגבי חובות- אנחנו מקבלים כל שנה בתחילת השנה חוברת קצרה ובה פירוט הדרישות מהילדים ועלינו לחתום על כך. נראה היה לי שכך נוהגים בבתי ספר נוספים וכנראה שלא. הסעיפים נוגעים להתנהגות, לבוש, בחינות, הגורמים להרחקה מבית ספר ועוד. כך שהילדים יודעים היטב מה נדרש מהם.

      20/11/08 17:57:

    צטט: יוסי שדות 2008-11-20 17:08:45

    תגובה לשושי ולאבנר:

    הגעתי לראשונה דרך הכותרת השערורייתית בהארץ, אך קראתי בגלל השם העומד מאחורי הפוסט שהיה מוכר לי מדיונים.

    מהקריאה עד עכשיו (וגם בחלק הפוסטים הישנים), הבחנתי ב-3 נקודות ששושי מדגישה במאבקה:

    -אי יכולת מעשית של המורים לעמוד בכל עומס המשימות החריגות מעבר להוראה השגרתית. עומס שפוגע בצרכיהם היחודיים של התלמידים.

    -מעמד נמוך של המורים הנובע מסיבות שונות - שהן ההגבלות החלות על מורה המונעות ממנו לבצע את תפקידו בכבוד (ובכלל).

    -הצורך של המורה לתגמול ראוי על עבודתו הקשה.

    צמצמתי מאוד את הנקודות ואני מקווה שלא חטאתי מדי לאמת.

    3 הנקודות האלו פוגעות בחינוך במישורים שונים - ביניהן מוטיבציית המורה, איכות החינוך, וגיוס מורים איכותיים חדשים.

     

    דברי לאבנר לאור זאת - דבריה של שושי מבהירים ומדגישים את הקשיים של המורה בישראל, ובנוסף מראים אכפתיות גדולה לנושא על ידי המורה הכותבת. מקריאה אמיתי בדברים אין פגיעה במאבק אלא להיפך.

     

    דברי לשושי לעומת זאת - כפי שראית בפוסט 'הקלה וקוץ בה' קוראים רבים אינם קוראים באמת את הדברים, אלא מסתפקים בכותרות ובקריאה שטחית. מצב כזה עלול לגרום לפגיעה במאבק עקב הבנה לא נכונה של הדברים, כאילו התלונות הן רק על משכורת ועל הקשיים שתלמידים מציבים בפני מורים.

     

    המלצתי היא להשתמש באותו נשק שהופעל נגדך על ידי העורך, החל בשימוש בכותרות מושכות אך לא נוגדות לתוכן דברייך, כפי שעשית ב'פוסט על הבובלילים', אך בעיקר בהדגשה גרפית של המשפטים המחניפים יותר למאבק או מדגישים את האכפתיות האכפתיות שלך כלפי התלמיד. קוראים יסודיים יקראו בכל מקרה את תוכן הדברים כפי שרצית לומר אותם, והקורא השטחי לפחות לא יצא ברושם הפוך.

    אם תקבלי את המלצתי ואם לאו, אני רוצה לחזק את ידייך במאבק. קהילת קוראים שלך כאן תצטרף לקהילות קטנות דומות בציבור כולו (ואני מכיר עוד כאלו) ואולי תביא בסופו של דבר לשינוי אמיתי.

     ליוסי,

    תודה, אלמד להיות 'חנפנית' רגועחיוך

     

      20/11/08 17:51:

    צטט: אדוה שביב 2008-11-20 17:04:42

    אני מסכימה שהמטוטלת עברה לקיצוניות השנייה - מהיעדר כמעט מוחלט של זכויות, להיעדר כמעט מוחלט של חובות. חלק מההורים, ומהציבור ככלל, אינו מבין שהיעדר חובות של התלמידים פוגע לא רק במוריהם, אלא גם בתלמידים (שחלקם ממש זועק לכך שיציבו לו גבולות), וכמובן - בחברה כולה. הצבת גבולות לתלמידים היא הכרחית, והיא מחייבת קביעת חובות לתלמידים. זה נכון, כמובן, גם ביחס להורים ולבית: ילד שלא מכיר גבולות בבית, ואין לו חובות - לצד הזכויות - בבית, לא יבין מה רוצים ממנו כאשר מנסים לדבר על חובותיו בבית-הספר (או בכלל).

    אני לא מסכימה, עם זאת, לטענה שקביעת החובות צריכה לבוא כניגוד להדגשת הזכויות. כפי שכבר העירו כאן לפניי, זכויות הילד נרמסות גם כיום, גם בחברה שלנו, ובכל מקרה - עצם העובדה שהכרנו (כחברה) בצורך לקבוע זכויות לילדים היא אות כבוד לחברה. יתרה מזאת: זכויות וחובות הן בלתי-נפרדות. זכויות (אמורות להיות) נגזרת של חובות, ולהיפך; אין חברה בריאה (כולל המיקרו-חברה, המשפחה) שבה יש זכויות ללא חובות, או להיפך. הייתי דווקא מנצלת את יום זכויות הילד כדי להדגיש את הנקודה הזו, ולהסביר למה השתיים - זכות וחובה - כרוכות זו בזו, ומדוע זכותו של התלמיד לדרוש, שיהיו לו גם חובות!

    כמובן, שהצורך לקבוע חובות לתלמידים עומד בעינו, גם אם התלמידים עצמם (או חלקם, או הוריהם) לא יבינו את החשיבות שבעניין, ואת היתרונות שיצמחו להם עצמם ממנו...

     לאדוה, תודה על הניתוח המעמיק של הנושא.

    את כל מה שאת אומרת צריך להנהיג בגיל צעיר, כנראה שכשהם מגיעים אלי הנושא כבר טבוע עמוק בתודעתם. התלמידים לא מבינים באיזו 'זכות' המורה מעיר להם על אי עשייה...

     

     

      20/11/08 17:43:

    צטט: נעמה ארז 2008-11-20 16:42:02


    שושי,

    הפועל היוצא ממה שאת מתארת פה זה שלתמידים יש זכויות להשפיל את המורים ואינני חושבת שזה כך.

    בין ההתנהגות הקלוקלת שלהם לבין זכויותיהם אין ולא כלום.

     נגד ההתנהגות האיומה שלהם, בבית הספר, ברחוב, באוטובוס וגם בבית !!! יש להלחם.

    וזה לא קשור לזכויות שלהם.

    זה קשור למשהו אחר, ערכי, שאבד בחברה שלנו.

    זה קשור - גם אם את לא רואה את זה באופן ישיר, לרמת התרבות הנמוכה כריאליטי בטלויזיה.

    את רוצה התנהגות הולמת של תלמידים? יש להכות במקור החיקוי שלהם. להכחיד אותו, ולהציב מקורות חיקוי אחרים, נאורים.

    זאת דעתי,

     *

    נעמה

     לנעמה ,את צודקת , אבל...

    הילדים שכל הזמן מסבירים להם שיש להם זכויות מפרשים זאת אחרת, ואחר כך כשהנושא של 'זכותי' טבוע בהם, לכי תסבירי להם שמול כל זכות עומדת גם חובה.הם מרגישים שהכל מגיע להם וכולם חייבים להם.

    מודה שיש לי כאן בעיה עם הנושא, קצתי במילה 'זכותי'  שבה 'מנפנפים' בלי סוף ולכן החלטתי לא לדון בנושא. במכוון ובהכרה צלולה....

     

      20/11/08 17:40:


    נוֹדְיוֹן סֶייפֶּן.

    כשייש רק זכויות ואין כמעט חובות הבלאגן חוגג.

    גבולות הם צורך השעה.

      20/11/08 17:36:

    צטט: אבנר גפני 2008-11-20 17:26:26

    שושי (וגם יוסי):

     

    איש חכם לימד אותי פעם לא להגיד אף פעם "לא הבנת אותי", אלא רק "כנראה שלא הסברתי את עצמי כראוי".

     

    תאמינו לי - קראתי עד הסוף, וגם הבנתי.

     

    אם אנשים הגיבו ומגיבים כמו שהגיבו, כדאי לבדוק אם דרך הצגת הדברים אכן ראויה. שבתי וקראתי את הפוסטים - הם יוצרים זיקה ברורה בין לקויות למידה וזכויות התלמיד לבין מעמד המורה ושכרו. 

     

    שושי, האנשים שמגיבים בחיוב לפוסטים שלך חושבים כמוך עם או בלי פוסטים, וחלקם הגדול עמיתים שלך לעבודה. הבעיה היא שלא בכוונה את עלולה להרחיק את האחרים. וברגע שגם העורך מנסה להשיג רייטינג על הגב שלך - נוצרות כותרות מבישות כמו זו שהיתה בבחירת העורך, ונוספו עוד הרבה מתנגדים למאבק המורים.

     

    לא חבל?

     אבנר, מקבלת את הערתך , אקח זאת לתשומת ליבי.

    תמיד לומדים, הפעם הארת את עיני.

    תודה!!

     

      20/11/08 17:29:

    צטט: mahatma 2008-11-20 16:26:42

    כל מילה במקום. מרוב רצון ללכת לקראת הילדים, הן בעינייני זכויות והן בעינייני לקויות למידה איבדה החברה את הגבולות. האמת מקוממת, אבל גם אם נתעלם ממנה היא תישאר אמת מקוממת.

     אני חושבת שהמשפט "החברה איבדה את הגבולות" הוא המשפט המתאים כאן.

    תודה!

     

      20/11/08 17:27:

    צטט: המספרית 2008-11-20 16:20:01

    רק היום אני חוזרת מיום בבית ספר שבו יש חוצפה לתלמידה להגיד לי -"עלי לא תצעקי!" -

    כאילו שהיא ראש הממשלה (אפשר לחשוב שעליו לא צועקים...) ואני - פועלת הניקיון שלה...

    וכל זאת משום ששאלתי אותה בקול רם וצלול (שאצל הדור הזה, הבולע מילים, קול ברור כמו שלי נחשב לצעקה...) מדוע לא הביאה ספר אנגלית...

    זכותה לא להביא...

    וזכותי לא ללמד אותה! אופס...שכחתי.......למורה אין זכויות....

    *

    אלומה

     לאלומה,

    אכן, היום חלילה מלומר לתלמיד 'למה לא הבאת ספר' 'למה לא הכנת שיעורים' 'למה אתה לא מקשיב' . אבל את חייבת ללמד אותו, חייבת להגיש אותו עם ציון גבוה חייבת וחייבת...

     

      20/11/08 17:26:

    שושי (וגם יוסי):

     

    איש חכם לימד אותי פעם לא להגיד אף פעם "לא הבנת אותי", אלא רק "כנראה שלא הסברתי את עצמי כראוי".

     

    תאמינו לי - קראתי עד הסוף, וגם הבנתי.

     

    אם אנשים הגיבו ומגיבים כמו שהגיבו, כדאי לבדוק אם דרך הצגת הדברים אכן ראויה. שבתי וקראתי את הפוסטים - הם יוצרים זיקה ברורה בין לקויות למידה וזכויות התלמיד לבין מעמד המורה ושכרו. 

     

    שושי, האנשים שמגיבים בחיוב לפוסטים שלך חושבים כמוך עם או בלי פוסטים, וחלקם הגדול עמיתים שלך לעבודה. הבעיה היא שלא בכוונה את עלולה להרחיק את האחרים. וברגע שגם העורך מנסה להשיג רייטינג על הגב שלך - נוצרות כותרות מבישות כמו זו שהיתה בבחירת העורך, ונוספו עוד הרבה מתנגדים למאבק המורים.

     

    לא חבל?

      20/11/08 17:08:

    תגובה לשושי ולאבנר:

    הגעתי לראשונה דרך הכותרת השערורייתית בהארץ, אך קראתי בגלל השם העומד מאחורי הפוסט שהיה מוכר לי מדיונים.

    מהקריאה עד עכשיו (וגם בחלק הפוסטים הישנים), הבחנתי ב-3 נקודות ששושי מדגישה במאבקה:

    -אי יכולת מעשית של המורים לעמוד בכל עומס המשימות החריגות מעבר להוראה השגרתית. עומס שפוגע בצרכיהם היחודיים של התלמידים.

    -מעמד נמוך של המורים הנובע מסיבות שונות - שהן ההגבלות החלות על מורה המונעות ממנו לבצע את תפקידו בכבוד (ובכלל).

    -הצורך של המורה לתגמול ראוי על עבודתו הקשה.

    צמצמתי מאוד את הנקודות ואני מקווה שלא חטאתי מדי לאמת.

    3 הנקודות האלו פוגעות בחינוך במישורים שונים - ביניהן מוטיבציית המורה, איכות החינוך, וגיוס מורים איכותיים חדשים.

     

    דברי לאבנר לאור זאת - דבריה של שושי מבהירים ומדגישים את הקשיים של המורה בישראל, ובנוסף מראים אכפתיות גדולה לנושא על ידי המורה הכותבת. מקריאה אמיתי בדברים אין פגיעה במאבק אלא להיפך.

     

    דברי לשושי לעומת זאת - כפי שראית בפוסט 'הקלה וקוץ בה' קוראים רבים אינם קוראים באמת את הדברים, אלא מסתפקים בכותרות ובקריאה שטחית. מצב כזה עלול לגרום לפגיעה במאבק עקב הבנה לא נכונה של הדברים, כאילו התלונות הן רק על משכורת ועל הקשיים שתלמידים מציבים בפני מורים.

     

    המלצתי היא להשתמש באותו נשק שהופעל נגדך על ידי העורך, החל בשימוש בכותרות מושכות אך לא נוגדות לתוכן דברייך, כפי שעשית ב'פוסט על הבובלילים', אך בעיקר בהדגשה גרפית של המשפטים המחניפים יותר למאבק או מדגישים את האכפתיות האכפתיות שלך כלפי התלמיד. קוראים יסודיים יקראו בכל מקרה את תוכן הדברים כפי שרצית לומר אותם, והקורא השטחי לפחות לא יצא ברושם הפוך.

    אם תקבלי את המלצתי ואם לאו, אני רוצה לחזק את ידייך במאבק. קהילת קוראים שלך כאן תצטרף לקהילות קטנות דומות בציבור כולו (ואני מכיר עוד כאלו) ואולי תביא בסופו של דבר לשינוי אמיתי.

      20/11/08 17:04:

    אני מסכימה שהמטוטלת עברה לקיצוניות השנייה - מהיעדר כמעט מוחלט של זכויות, להיעדר כמעט מוחלט של חובות. חלק מההורים, ומהציבור ככלל, אינו מבין שהיעדר חובות של התלמידים פוגע לא רק במוריהם, אלא גם בתלמידים (שחלקם ממש זועק לכך שיציבו לו גבולות), וכמובן - בחברה כולה. הצבת גבולות לתלמידים היא הכרחית, והיא מחייבת קביעת חובות לתלמידים. זה נכון, כמובן, גם ביחס להורים ולבית: ילד שלא מכיר גבולות בבית, ואין לו חובות - לצד הזכויות - בבית, לא יבין מה רוצים ממנו כאשר מנסים לדבר על חובותיו בבית-הספר (או בכלל).

    אני לא מסכימה, עם זאת, לטענה שקביעת החובות צריכה לבוא כניגוד להדגשת הזכויות. כפי שכבר העירו כאן לפניי, זכויות הילד נרמסות גם כיום, גם בחברה שלנו, ובכל מקרה - עצם העובדה שהכרנו (כחברה) בצורך לקבוע זכויות לילדים היא אות כבוד לחברה. יתרה מזאת: זכויות וחובות הן בלתי-נפרדות. זכויות (אמורות להיות) נגזרת של חובות, ולהיפך; אין חברה בריאה (כולל המיקרו-חברה, המשפחה) שבה יש זכויות ללא חובות, או להיפך. הייתי דווקא מנצלת את יום זכויות הילד כדי להדגיש את הנקודה הזו, ולהסביר למה השתיים - זכות וחובה - כרוכות זו בזו, ומדוע זכותו של התלמיד לדרוש, שיהיו לו גם חובות!

    כמובן, שהצורך לקבוע חובות לתלמידים עומד בעינו, גם אם התלמידים עצמם (או חלקם, או הוריהם) לא יבינו את החשיבות שבעניין, ואת היתרונות שיצמחו להם עצמם ממנו...

      20/11/08 16:42:


    שושי,

    הפועל היוצא ממה שאת מתארת פה זה שלתמידים יש זכויות להשפיל את המורים ואינני חושבת שזה כך.

    בין ההתנהגות הקלוקלת שלהם לבין זכויותיהם אין ולא כלום.

     נגד ההתנהגות האיומה שלהם, בבית הספר, ברחוב, באוטובוס וגם בבית !!! יש להלחם.

    וזה לא קשור לזכויות שלהם.

    זה קשור למשהו אחר, ערכי, שאבד בחברה שלנו.

    זה קשור - גם אם את לא רואה את זה באופן ישיר, לרמת התרבות הנמוכה כריאליטי בטלויזיה.

    את רוצה התנהגות הולמת של תלמידים? יש להכות במקור החיקוי שלהם. להכחיד אותו, ולהציב מקורות חיקוי אחרים, נאורים.

    זאת דעתי,

     *

    נעמה

      20/11/08 16:31:

    צטט: אבנר גפני 2008-11-20 16:15:23

    צטט: שושי פולטין 2008-11-20 15:19:21


     

     שושי, גם אם אני מקבל את כל מה שאת אומרת, כדאי שתביני איך הדברים מצטיירים בשבוע האחרון - מעמד המורה מול לקויי הלמידה וזכויות הילד. זה לא תורם דבר למאבק שלכם - זה פשוט מקומם.

     

     לאבנר,

    נדמה שלא הבנת את הפוסט על לקויי למידה.

    לקויי למידה הנפגעים מהסיטואציה שנוצרה - שוב, אתה צריך לראות אותי בסיום מבחן  מסתובבת עם 5 'לקויי למידה' ומנסה למצוא להם מקום פיזי להיות בו להמשך המבחן, כי אני צריכה ללכת לשיעור הבא,

    או כאשר אני מקריאה לתלמיד מבחן של 4 עמודים (כך זה בביולוגיה) תוך כדי כך שתלמידים אחרים יושבים ועושים בחינה - האם אני הנפגעת? לא !  התלמידים הם הנפגעים.

    האם התלמיד מתוסכל? כן, מאוד! את המשך המבחן הוא עושה בדרך כלל בתנאים לא טובים, ללא השקט שלו הוא זקוק מאוד תוך שהוא מפסיד שיעור אחר.

    האם זה מתסכל אותי? כן! מאוד! אני מרגישה כמו לוליינית שצריכה לתמרן בסיטואציה בלתי אפשרית.

    האם  ההורים של התלמיד לקוי הלמידה מתוסכלים? כן, מאוד! הם שילמו כדי שלילד שלהם יהיו הקלות, לא כדי שיהיו לו קשיים נוספים.

    אני לא מבינה למה כל זה פוגע במאבק שלנו?

    אני גם לא מבינה למה אם אני רוצה למנוע סיטואציות כמו אלו, על ידי כך שישימו לילד גבולות=חובות , זה פוגע במאבק שלנו.

    ואתה יודע מה?

    אני בכלל לא מבינה למה אנחנו צריכים להיות בכלל במאבק על נושא כל כך חשוב כמו החינוך!

    זה הכי מתסכל. למה זה לא מובן מאליו שלתלמיד יש זכויות וגם חובות?

    אני באתי להיות מורה, ללמד, לחנך, לא להאבק. וכעת אני מוצאת את עצמי נאבקת על עבודתי, על כבודי למען החינוך ונמצאת בעמדה של מושמצת.

     

      20/11/08 16:26:
    כל מילה במקום. מרוב רצון ללכת לקראת הילדים, הן בעינייני זכויות והן בעינייני לקויות למידה איבדה החברה את הגבולות. האמת מקוממת, אבל גם אם נתעלם ממנה היא תישאר אמת מקוממת.
      20/11/08 16:20:

    רק היום אני חוזרת מיום בבית ספר שבו יש חוצפה לתלמידה להגיד לי -"עלי לא תצעקי!" -

    כאילו שהיא ראש הממשלה (אפשר לחשוב שעליו לא צועקים...) ואני - פועלת הניקיון שלה...

    וכל זאת משום ששאלתי אותה בקול רם וצלול (שאצל הדור הזה, הבולע מילים, קול ברור כמו שלי נחשב לצעקה...) מדוע לא הביאה ספר אנגלית...

    זכותה לא להביא...

    וזכותי לא ללמד אותה! אופס...שכחתי.......למורה אין זכויות....

    *

    אלומה

      20/11/08 16:15:

    צטט: שושי פולטין 2008-11-20 15:19:21


     לאבנר,

    אני יודעת שזה פוסט מקומם,  ולמרות זאת אני מוכנה לחזור על האמירות שלי שוב ושוב  משום שהגיע הזמן שיבינו שהתלונות של המורים הם קודם כל ובראש ובראשונה על מעמדם ורק אחר כך על שכרם. הפוסט הזה לא עוסק כלל ועיקר בשכר. (כמובן שהארגון מדגיש את השכר, זה תפקידו).

    כשדורשים ממני לדבר ביום זה על זכויות הילד , אני צריכה לבוא מעמדה שבה כבודי לא נרמס.

    אני לא מדברת באופן אישי, אלא כללי.היום כל מילה שניה של תלמיד היא "זכותי" וזה הולך ומעצים משנה לשנה. אתה צריך להיות שם כדי להבין.

    אילו היית נתקל יום יום בהשפלה שאנחנו חווים היית מבין על מה אני מדברת!

    לשמחתי לשמחתך אתה לא חווה השפלה זו. (זה עניין של השנים האחרונות!)

    הסיטואציה שמתרחשת בימים אלה בבתי ספר רבים היא בלתי נסבלת!

    התלמידים מזלזלים , משפילים ואין לנו כלים לפעול כנגד זה. בסיטואציה כזו שלא יבקשו ממני לדבר על זכויות הילד.

    אני יודעת שמדובר על יום זכויות בינלאומי, על עבדות ילדים וכו' וכו', אבל מצטערת, לא יכולה להפריד מחיי היומיום שלנו.

    המורים מסתובבים היום בחדרי מורים מתוסכלים.

    זה בסדר להתנגד לדברי, זה לגיטימי, אתה מנקודת מבטך צודק, אין בינינו וויכוח. אבל אנחנו לא יכולים להיות מחנכים כל עוד לא נותנים לנו את האפשרות האלמנטרית לכך. וכאן מבקשים מאיתנו להיות מחנכים.

    אם תלמידה אומרת לי "פעם רציתי להיות מורה, היום בשום פנים ואופן לא - אני רואה איך מתייחסים אליכם איך משפילים אותכם"...


    אנחנו אלה הנתקלים  במסדרונות בתלמידים אלימים, חצופים ואין לנו שום אפשרות לפעול נגדם, כמובן שהאלימות רק גוברת בסיטואציה זו. אז יופי שכותבים באתר משרד החינוך שהתלמיד לא יכול לפגוע בחבריו ובצוות החינוכי. אז כתבו.

    ומה יהיה בפועל עם אותו תלמיד שכן עשה זאת? כלום! ה'שטח' הוא המדבר.

    אי אפשר להיות יותר 'יפי נפש' ולומר אנחנו מפרידים בין הדברים . קצנו בזאת!

     

    ייתכן שדברי לא מסודרים כי אני כותבת את הדברים מתוך סערת רגשות - רק אתמול חוויתי כיצד תלמיד משפיל מורה  לפני גורם חיצוני ולא הייתה לה שוב אפשרות להגיב . הוא 'בסך הכל' חיקה אותה לפני גורם זר. הוא לא היה אלים. היא הייתה מושפלת...(היום היום החופשי שלי, כך שאני לא יכולה לספר חוויות מהיום...)

     כשהוצאנו אמנה למניעת אלימות וסיפרתי על כך להורים , ההורים גיחכו...מה יש עוד לומר?..

     

    (דוגמה שמצאתי היום  - כמובן שתעלה השאלה 'מי התחיל' אבל אין ספק שהתמונה המצטיירת כאן היא תוצאה של הסיטואציה הכללית)

     

    (ובאשר ללקויי למידה, השתדלתי להציג את כל ההיבטים - של התלמיד , של ההורה ושם המורים.

    תוספת השכר למורים עבור עבודה נוספת כבר אושרה בעבר אבל לא בוצעה והטיפול בכך הוא של ארגון המורים )

     

     שושי, גם אם אני מקבל את כל מה שאת אומרת, כדאי שתביני איך הדברים מצטיירים בשבוע האחרון - מעמד המורה מול לקויי הלמידה וזכויות הילד. זה לא תורם דבר למאבק שלכם - זה פשוט מקומם.

     

      20/11/08 15:29:

    צטט: יוסי שדות 2008-11-20 13:39:34

    הפעם אני מסכים עם הדברים.

    אולי בגלל שאני עברתי חינוך קשה יותר.

    מצד שני החינוך שלי לא הצליח (בדרך בה ניסו לחנך אותי). אולי ההבדל הוא שאצלי לא היו זכויות תלמיד יותר משכן היו חובות.

    צריך באמת לשלב בין הדברים.

     ליוסי,

    נדמה שלא הצלחנו למצוא את דרך הביניים, מהקיצוניות של ה'חינוך הקשה ' שאתה חווית במסגרת שלך וגם היא לא 'עובדת' לקיצוניות השנייה שבה , כאמור, לתלמיד זכויות לרוב ללא חובות.

     

      20/11/08 15:19:

    צטט: אבנר גפני 2008-11-20 14:40:57

    שושי, צר לי - אבל בעיני הפוסט הזה לא ראוי.

     

    זכויות הילד, במיוחד בעולם שבו יש לא מעט ילדים שזכויותיהם נרמסות - זה נושא קדוש, שחייב להיות חלק מהקונצנזוס.

     

    מעמד המורה זה נושא חשוב - על כך מן הסתם מסכימים רבים. ברור גם לכל מי שקורא את הבלוג שלך שבעיניך יש להעלות את משכורות המורים. זו עמדה לגיטימית, אבל אין צורך לחזור על זה שוב ושוב.

     

    אבל יש נושאים חשובים שאי אפשר לכרוך אותם אוטומטית במאבק המקצועי של המורים. ודאי הבחנת לכמה חוסר נחת גרמה העובדה שבדיון על לקויי למידה שורבב נושא התגמול למורים. באותה מידה עמדתך לגבי יום זכויות הילד מקוממת - הנושא חשוב מדי, אי אפשר להתנות אותו בשום דבר.

     

    נדמה לי שיש כאן הבלטת יתר של תביעות המורים, וזה מגיע לרמה שבמקום לעורר אהדה למאבקכם, זה יעורר עוינות.

     

    ולגוף העניין - באתר שאליו הפנית דווקא יש חובות המוטלות על התלמיד, כמו להמנע מפגיעה בחבריו ובצוות החינוכי ולהיאבק באלימות. לפיכך, טענתך אינה נכונה.

     

    תודה.

     לאבנר,

    אני יודעת שזה פוסט מקומם,  ולמרות זאת אני מוכנה לחזור על האמירות שלי שוב ושוב  משום שהגיע הזמן שיבינו שהתלונות של המורים הם קודם כל ובראש ובראשונה על מעמדם ורק אחר כך על שכרם. הפוסט הזה לא עוסק כלל ועיקר בשכר. (כמובן שהארגון מדגיש את השכר, זה תפקידו).

    כשדורשים ממני לדבר ביום זה על זכויות הילד , אני צריכה לבוא מעמדה שבה כבודי לא נרמס.

    אני לא מדברת באופן אישי, אלא כללי.היום כל מילה שניה של תלמיד היא "זכותי" וזה הולך ומעצים משנה לשנה. אתה צריך להיות שם כדי להבין.

    אילו היית נתקל יום יום בהשפלה שאנחנו חווים היית מבין על מה אני מדברת!

    לשמחתי לשמחתך אתה לא חווה השפלה זו. (זה עניין של השנים האחרונות!)

    הסיטואציה שמתרחשת בימים אלה בבתי ספר רבים היא בלתי נסבלת!

    התלמידים מזלזלים , משפילים ואין לנו כלים לפעול כנגד זה. בסיטואציה כזו שלא יבקשו ממני לדבר על זכויות הילד.

    אני יודעת שמדובר על יום זכויות בינלאומי, על עבדות ילדים וכו' וכו', אבל מצטערת, לא יכולה להפריד מחיי היומיום שלנו.

    המורים מסתובבים היום בחדרי מורים מתוסכלים.

    זה בסדר להתנגד לדברי, זה לגיטימי, אתה מנקודת מבטך צודק, אין בינינו וויכוח. אבל אנחנו לא יכולים להיות מחנכים כל עוד לא נותנים לנו את האפשרות האלמנטרית לכך. וכאן מבקשים מאיתנו להיות מחנכים.

    אם תלמידה אומרת לי "פעם רציתי להיות מורה, היום בשום פנים ואופן לא - אני רואה איך מתייחסים אליכם איך משפילים אותכם"...


    אנחנו אלה הנתקלים  במסדרונות בתלמידים אלימים, חצופים ואין לנו שום אפשרות לפעול נגדם, כמובן שהאלימות רק גוברת בסיטואציה זו. אז יופי שכותבים באתר משרד החינוך שהתלמיד לא יכול לפגוע בחבריו ובצוות החינוכי. אז כתבו.

    ומה יהיה בפועל עם אותו תלמיד שכן עשה זאת? כלום! ה'שטח' הוא המדבר.

    אי אפשר להיות יותר 'יפי נפש' ולומר אנחנו מפרידים בין הדברים . קצנו בזאת!

     

    ייתכן שדברי לא מסודרים כי אני כותבת את הדברים מתוך סערת רגשות - רק אתמול חוויתי כיצד תלמיד משפיל מורה  לפני גורם חיצוני ולא הייתה לה שוב אפשרות להגיב . הוא 'בסך הכל' חיקה אותה לפני גורם זר. הוא לא היה אלים. היא הייתה מושפלת...(היום היום החופשי שלי, כך שאני לא יכולה לספר חוויות מהיום...)

     כשהוצאנו אמנה למניעת אלימות וסיפרתי על כך להורים , ההורים גיחכו...מה יש עוד לומר?..

     

    (דוגמה שמצאתי היום  - כמובן שתעלה השאלה 'מי התחיל' אבל אין ספק שהתמונה המצטיירת כאן היא תוצאה של הסיטואציה הכללית)

     

    (ובאשר ללקויי למידה, השתדלתי להציג את כל ההיבטים - של התלמיד , של ההורה ושם המורים.

    תוספת השכר למורים עבור עבודה נוספת כבר אושרה בעבר אבל לא בוצעה והטיפול בכך הוא של ארגון המורים )

     

      20/11/08 14:40:

    שושי, צר לי - אבל בעיני הפוסט הזה לא ראוי.

     

    זכויות הילד, במיוחד בעולם שבו יש לא מעט ילדים שזכויותיהם נרמסות - זה נושא קדוש, שחייב להיות חלק מהקונצנזוס.

     

    מעמד המורה זה נושא חשוב - על כך מן הסתם מסכימים רבים. ברור גם לכל מי שקורא את הבלוג שלך שבעיניך יש להעלות את משכורות המורים. זו עמדה לגיטימית, אבל אין צורך לחזור על זה שוב ושוב.

     

    אבל יש נושאים חשובים שאי אפשר לכרוך אותם אוטומטית במאבק המקצועי של המורים. ודאי הבחנת לכמה חוסר נחת גרמה העובדה שבדיון על לקויי למידה שורבב נושא התגמול למורים. באותה מידה עמדתך לגבי יום זכויות הילד מקוממת - הנושא חשוב מדי, אי אפשר להתנות אותו בשום דבר.

     

    נדמה לי שיש כאן הבלטת יתר של תביעות המורים, וזה מגיע לרמה שבמקום לעורר אהדה למאבקכם, זה יעורר עוינות.

     

    ולגוף העניין - באתר שאליו הפנית דווקא יש חובות המוטלות על התלמיד, כמו להמנע מפגיעה בחבריו ובצוות החינוכי ולהיאבק באלימות. לפיכך, טענתך אינה נכונה.

     

    תודה.

      20/11/08 13:39:

    הפעם אני מסכים עם הדברים.

    אולי בגלל שאני עברתי חינוך קשה יותר.

    מצד שני החינוך שלי לא הצליח (בדרך בה ניסו לחנך אותי). אולי ההבדל הוא שאצלי לא היו זכויות תלמיד יותר משכן היו חובות.

    צריך באמת לשלב בין הדברים.

    "זכותי" ומה עם "חובתי"?

    32 תגובות   יום חמישי, 20/11/08, 12:48

    היום יום זכויות הילד הבינלאומי. גם כאן ב"קפה" עלה דיון בנושא כשהשאלה שנשאלה היא "איזה סעיפים או תת סעיפים הייתם מוסיפים למגילת זכויות הילד?  "

    גם לבית הספר מגיעים כל שנה חוזרים והפעלות הנוגעות ליום זכויות הילד הבינלאומי ואני מודיעה קבל עם ו"קפה" שבשנים האחרונות אני מתעלמת מהן לחלוטין!

    לא, לא משום שאני חושבת שלא מגיעות לילד זכויות, נהפוך הוא, אלא משום שנכון היה  שמול כל זכות עומדת גם החובה וזה לצערי לא נעשה, אפשר היה לדבר על כך אבל זה כיום רק תיאורטי.

    כשאני מדברת על ילד אני מתרכזת לצורך העניין בתלמיד.

    בפועל לתלמידים בישראל כיום יש זכויות בלבד ואין להם חובות. עובדה.

    כתבתי על כך בעבר, ואכתוב ללא לאות!

    פנו בבקשה לאתר משרד החינוך, תחפשו שם מהם חובות התלמיד - לא תמצאו אותן!

    כן תמצאו אתר מפואר המציין את כל זכויותיו. והתלמידים יודעים אותם מצוין!

    אם היו מבחני פיז"ה מיצ"ב עוסקים בנושא זכויות, לא הייתי מופתעת לגלות שהיינו ניצבים במקום גבוה בדירוג . OECD המילה "זכותי" שגורה על פי התלמיד והפכה לחלק משגרת יומו ומה לגבי "חובתי" ?

    היום למורה יש חובות ולתלמיד יש זכויות. את המורה אפשר להשפיל, לבזות, להתחצף...

    לא, אין זו קריאה לבזות את התלמיד, אלא לכבד את התלמיד ואת המורה.

    כשמשרד החינוך יעמוד על כך שכבודו של המורה יכובד באותה מידה שמכבדים את כבודו של התלמיד וזכויותיו, אז אירתם גם אני ואציין את  יום זכויות וחובות הילד גם בבית הספר.
    כרגע ההשפלה היא מנת חלקנו היומיומית.

     

                                                             *********

    אני מתנצלת בפני אלה שכבר קראו את הפוסט "חודית החנית - לחדד את הזיכרון הציבורי", אצטט שוב כמה קטעים רלוונטיים מהמכתב שנכתב ללימור לבנת ,מן הסתם הדברים לא השתנו:

     

    "...את הטלת עלינו את מלוא האחריות אבל קשרת לנו את הידיים ואת הפה. במשך שנים את ואנשי משרד החינוך לדורותיהם מנסים למצוא חן בעיני התלמידים וההורים, וכך שללתם מאיתנו כל סמכות, הפכתם אותנו להפקר.
    שנים אין המורים מקבלים כל תמיכה וגיבוי ממך, שרת החינוך. הפכת אותנו לשק האגרוף שלך.....

    ....האלימות כלפי המורים הולכת וגוברת ואת מסתפקת בצקצוק לשון וגינוי מילולי חיוור. מתי לאחרונה פעלת נגד התפרעות של תלמידי?. בואי צאי איתנו לטיול כיתות י"ב. בבוקר טפסי על המצדה, בערב הכיני להם אוכל, ובלילה השגיחי שלא יעשנו סמים, לא ישתו בירה, לא יזרקו נפצים, ושירי איתם "הבה נרגילה". מתי כתבת לי מכתב בנושא התפרעויות תלמידים? האם שמת לב איזו תחרות יש בין תלמידי י"ב, מי יביא יותר עכברים לבית הספר, מי יצבע את כל הקירות בשחור, מי ישרוף את חדר המורים? האם כתבת לי משהו בנושא? משביטל מנהל בית ספר תיכון בחיפה את מסיבת הסיום של שכבת י"ב בעקבות מעשי ונדליזם קשים, ערכה עיריית חיפה את המסיבה, מדוע אז לא כתבת לי מכתב?  לפני שנתיים התערבו שני תלמידי י"ב ביבנה מי יעז לתת למורה שלהם אגרוף. אחד העז ופצע אותה קשה וכל העיר התגייסה להגן עליו כי המסכן לא יוכל להיות בקורס טיס והוא בכלל ילד טוב. למה לא כתבת לי מכתב אז?

    .....מי רוצה להצטרף  למערכת החינוך, שהעובדים בה מושמצים חדשות לבקרים, אינם מוערכים, אשמים בכל תחלואי החברה הישראלית, כל דבר טוב שעשו מעולם לא נודע והעובדים בה מתביישים במקצועם. 

    ...אם אני כה חשובה, כבדי אותי ברפורמה של כבודי, עמדי לצדי והכירי בתרומתי. כאשר ירביצו לי - אז כתבי לי מכתב, כאשר תלמידים פוגעים בי תסגרי את, כן את, את בית הספר ותכתבי מכתב לכל אחד מהתלמידים וההורים שסגרת את בית הספר. במקום לעסוק בנושא של רצפים, שקיפות, מבנים, יעדים, בחינות השוואה ועוד -  פשוט, פשוט - הרשי לי לגעור בילד בלי לפחד מטלפון של המפקחת, הרשי לי לדרוש ממנו לעשות שיעורים "רחמנה ליצלן", הרשי לי לאסור שימוש בטלפונים ניידים בזמן שיעור, הרשי לי לדרוש שקט, הרשי לי לאסור עישון סמים בטיול, הרשי לי לחנך.  

     

     

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון