0

מלחמת ההורמונים - או : למה אנחנו ממשיכים לחטוף טילים ולא עושים שום דבר מלבד להתקפל...

27 תגובות   יום חמישי, 20/11/08, 12:54

מלחמת ההורמונים - או : למה אנחנו ממשיכים לחטוף טילים ולא עושים שום דבר מלבד להתקפל...

במהלך עשרות השנים האחרונות, החברה שלנו עוברת תהליך בעייתי.

בתרבות המערב, במהלך הדורות האחרונים יש ירידה מבהילה בכמות הטסטוסטרון - הוא ההורמון הגברי.

אין זה סוד שמאז ומתמיד קיימת "מלחמה" בין המינים : "גברים ממאדים- ונשים מנוגה ", מה נשים רוצות", ועוד לא מעט ספרים, סרטים ושירים, מעסיקים את המין האנושי בנוגע להבדלים בין המינים ובניסיון לגשר על הפער העצום בגישה שביניהם.

למעשה, ההבדל העקרוני בין המין הגברי למין הנשי הוא הבדל הורמונלי - וכל השאר הוא תוצאה שלו.

ברמה העקרונית, בדמו של הגבר יש כמות גדולה יותר של הורמון הקרוי טסטוסטרון שהוא הורמון האנרגיה, ואילו בדמה של האישה יש כמות גדולה יותר של אסטרוגן ושל פרוגסטרון, שהם ההורמנים הנשיים הקשורים ברבייה.

חלק מההתנהגות הגברית - או אולי נכון יותר להגדיר "הזכרית" בטבע, כרוכה בפעילות לשם ייצור הטסטוסטרון - שהוא הורמון המין הזכרי.
אנו מוצאים התנהגות דומה שמטרתה ייצור טסטוסטרון, גם בקרב בעלי החיים, בהשתובבות גורים, בקרבות גורים. תמיד תמצאו שמשחקים אלו הם חלקם של הזכרים.
אצל בני אדם, בתקופתנו החשוכה, כשהילדים רוצים להשתובב אנו מייד נותנים להם ריטלין על מנת להרגיע אותם, ועם זאת, מדכאים את הצורך הבסיסי של הגוף בייצור אנרגיה.

הטסטוסטרון מיוצר בעיקר באשכים, מה שמסביר את האימרה "גבר בלי ביצים" על מי שמגלה פחדנות או שאינו מאמין בכוחו...

ככל שבדמו של הגבר יש כמות גדולה יותר של טסטוסטרון, הוא יהיה אנרגטי יותר ובעל מאפיינים גבריים יותר, בין אם בפיזיולוגיה, ובין אם בחשיבה ובהתנהגות.
ככל שבגופה של אישה יהיו יותר אסטרוגן ופרוגסטרון, היא תהיה עדינה, רכה ונשית יותר.
כל זה, כמובן חייב להתקיים בתחום של איזון תקין, המאפשר תפקוד בריא של הגוף.

גברים שהאיזון ההורמונלי שלהם נוטה לטובת האסטרוגן - מטבע הדברים יהיו בעלי התנהגות נשית.
באופן דומה לכך, מן הצד השני, נשים בעלות יתר טסטוסטרון, תהיינה גבריות יותר - בין אם במאפיינים הפיזיים או בהתנהגות ובגישה.

ישנם שני גורמים עיקריים לאיזון ההורמונאלי, והם הגורם התורשתי ואורח החיים.
האיזון ההורמונאלי איננו נתון קבוע שאיתו נולדנו, והוא למעשה ניתן לשינוי באמצעות אורח חיים והתנהגות.

גופו של אדם העובד במלאכת כפיים קשה, הדורשת ייצור אנרגיה, ייצר כמות גדולה יותר
של טסטוסטרון. לעומת זאת, גופו של אדם העובד במלאכה שעד לפני שנים לא רבות (לפני העידן האוטומטי) נחשבה לנשית, ייצר פחות טסטוסטרון, ולכן האיזון יטה לטובת הפרוגסטרון והאסטרוגן.


כיום, בעידן המחשב והאוטומציה של תרבות המערב, מאחר ואחוז גדל והולך של גברים עובר לעסוק במקצועות שאינם דורשים ייצור אנרגיה, כמות הטסטוסטרון הולכת ופוחתת, והגבולות בין המינים הולכים ומיטשטשים.

לכן, בזמן שתרבויות פרמיטיביות משמרות את הטסטוסטרון ואת האנרגיה בעבודה קשה, בתרבות המערב, ההורמון הגברי הפך להיות נדיר ומדובלל. מה שמוביל לירידה דרמטית ברמת הפוריות, ולעלייה בתופעות כמו הומוסקסואליות, הנובעות מבלבול מיני - ואף לזליגה של תופעות כמו גלי חום בגיל המעבר,אוסטיאופורוזיס, שהיו אופייניות לנשים - וכיום הן הולכות ומכות גם באוכלוסיית הגברים.

כך קורה גם שבזמן שאנחנו, כחלק מתרבות המערב הלוקה בירידה מתמדת ברמת הטסטוסטרון מחנכים את ילדינו לאהבה ולשלום - גם במחיר כבד, הצד השני רוויי הטסטוסטרון, שש אלי קרב, מחנך את ילדיו למלחמה ולשנאה ומטפח תכונות כמו שטלטנות, נקמנות וכוחנות.

 


אי שם בשנות השמונים העליזות, כאשר אנחנו הלכנו ללמוד מחשבים, משפטים ומנהל עסקים ונתנו לפלסטינים לבנות לנו בניינים וכבישים, למעשה, מלבד השכר, ערך מוסף שהם עוד קיבלו מהעבודה הקשה, זה פעילות בריאה של הבלוטות המפרישות את הטסטוסטרון.

אנחנו בחרנו להרוויח יותר ממון - אבל למען הנוחות וויתרנו על חלק משמעותי באנרגיה, ככל שניוונו את הבלוטות המייצרות את הטסטוסטרון.

באופן אישי, אני מקשר את המציאות שבה אנו חיים היום לפעילות הפמיניסטית - ומיד נבין את מהות הקשר.


לא לחינם אני טוען שמהות הפמיניזם הוא דיכוי הטסטוסטרון...

הפמיניסטיות הן נשים הפועלות על מנת להטמיע את הגישה הנשית בחשיבה התרבותית והחברתית - ולרוע המזל של כולנו, הן עושות זאת בהצלחה בלתי מבוטלת. 

מספיק אם נספור כמה ארגונים פמיניסטיים קיימים לעומת ארגונים שוביניסטיים (שהפכו למוקצים מחמת מיאוס בתרבות המערב), אף שבתרבויות איסלאמיות השוביניזם שולט באופן מוחלט!

 

במערב, בנוסף לנשים חזקות בעמדות מפתח, במערכת השלטון והחוק של היום ישנם יותר ויותר גברים שכמות הטסטוטרון בגופם נמצאת בירידה מתמדת, בשל אופי העבודה ובשל אורח החיים התובע יותר התעסקות בלימודים ובחומר עיוני - ופחות פעילות גופנית.
אלו יעדיפו שלא להתעמת עם נשים כוחניות שהגיעו לעמדות המפתח - גם מסיבות פופוליסטיות, וכך הלך הרוח וקודי ההתנהגות של החברה כולה הופכים להיות בעלי אוריינטציה נשית.

הגישה של המערכות השלטוניות כמו גם של חלק גדול מהעם הופכת להיות נשית - של עוצמת הרכות, מוכנה לעשות הכל למען השלום, בזמן שהפלסטינאים, החיים בתנאים קשוחים ועובדים בעבודות פיזיות מאומצות, מטפחים גישה גברית של כוחנות ושליטה ומחנכים את ילדיהם למלחמת ג'יהאד.
הגישה שלנו לא יכולה להתמודד עם הגישה שלהם, מכיוון שכבר אינה מבינה אותה - בדיוק אותו סיפור של "ממאדים ומנגה", אלא שהפעם זה בין תרבויות ולא בין מינים...

 

חשבתם מדוע אין תנועת שמאל מוסלמית??? מדוע אף תנועה סורית לא מציעה להשאיר את הגולן בידי ישראל למען שלום אמיתי???

בדיוק מאותה סיבה שאין תנועה פמיניסטית מוסלמית. בעולם המוסלמי הטסטוסטרון הוא ההורמון השולט ללא עוררין.


אצלנו, לעומת זאת אפשר למצוא את האסטרוגן לוקח פיקוד בתופעות כמו "נשים בשחור", "נשות ווטש", "ארבע אימהות", בארגוני נשים אחרים ובארגונים שמאלניים רבים, שלא במקרה מונהגים על ידי אנשי אקדמיה ומשכילים, שקרוב לוודאי האיזון ההורמונאלי שלהם נוטה בקיצוניות לטובת האסטרוגן - בשל אורח החיים חסר הפעילות הגופנית.


כאשר מישהו מציע לתקוף את האוייב בתגובה לתוקפנות, הוא מייד מואשם בהתלהמות, אבל בחיים האמיתיים אין דרך אחרת להתמודד עם מי שמבקש להשמיד אותך בכל מחיר.

שלום עושים עם אוייבים - אבל עם אוייבים שמעוניינים בשלום!!!


אי אפשר לאלף נמר או אריה, מבלי לתת לו לחוש כאב ולגרום לו להבין שהכאב הזה יהיה מנת חלקו בכל פעם שינסה לאכול חלק ממך כשהוא רעב. זה אף פעם לא עבד כך ולעולם לא יעבוד.


אני מאמין בכך שכאב ניתן לרפא בכאב. הווי אומר: רק כאשר הצד התוקפן יחוש את הכאב בתגובה, הוא יבין שעליו להימנע מלגרום אותו, על מנת שלא לחוות אותו על בשרו.


חשוב להבין שגם טילים פלסטינים שנוחתים בשטח פתוח, למרות שאינם הורגים, הם גורמים נזק קשה ומשיגים מטרות חשובות עבור הפלסטינים. בהן חיזוק המוראל והביטחון העצמי, תוך כדי השפלת ישראל, ופגיעה במוראל ובביטחון העצמי בצד הישראלי, זריעת פחד וגרימת טראומה.

 

הדרך האפקטיבית היחידה לעשות סוף למציאות הבלתי נסבלת של ספיגה הקסאם, הגראד ויתר ההפתעות שמכינים לנו הפלסטינים איננה באמצעות התמגנות מתמדת. היא גם הפשוטה ביותר: באמצעות טיל על טיל. מידה כנגד מידה!

כל דרך אחרת תסבך אותנו עם העולם כולו ותפתח פתח למלחמות ולמהומות.
הווי אומר, שמערכת צבע אדום מזהה שיגור מכיוון הפלסטינים, במקום להתריע, היא תפעיל מערכת אוטומטית שתשגר טיל אקראי לכיוון הנגדי.

על כל טיל שנפל בשטח פתוח ישראלי, צריך ליפול טיל בשטח פתוח בצד הפלסטיני.
נופל טיל במרכז אוכלוסייה - יפול טיל על מרכז אוכלוסייה פלסטיני. אם יהיו אבדות, אסור להתנצל. יש להטיל את האחריות על ההנהגה הפלסטינית בלבד.
אני יכול להבטיח שאחרי כמה טילים הסיפור הזה ייפסק לנצח, מבלי להכניס חיילים לעזה ולסכן אוכלוסייה אזרחית ובמקביל גם את חיילינו, מבלי להוציא מיליארדי שקלים על מלחמה עקרה ולנחם משפחות שכולות.


היתרונות של טיל על טיל, הם שזה יאלץ את העולם לפקוח את העיניים לעובדה שישראל חיה תחת ירי טילים מתמיד. 
כל זמן שישראל לא מגיבה, נוח לעולם להתעלם מירי הטילים הפלסטיניים לשטחי ישראל.

ברגע שהפלסטינים, שיחטפו טיל על טיל ירוצו לבכות לעולם - העולם לא יוכל להתעלם מכך שזוהי תגובה של ישראל על ירי טילים לשטחה וכך ייספרו גם הטילים שנורים לעבר ישראל.
תגובה זו תעורר את העולם למתחרש וגם תקומם את העם הפלסטיני נגד ארגוני הטרור ומשגרי הקסאם, המביאים עליהם את הטילים הישראלים.
בדרך זו מהר מאד הפלסטינים ילמדו לקחת אחריות ולעצור את הקסאמים בדמם.


גם בתקשורת העולמית זה ייראה אחרת : ישראל של היום מצטיירת ככובש בעל רגשות אשם המוכן לספוג עונש - או כסמרטוט שניתן לחבוט בו - והפלסטינים עושים זאת בהנאה רבה.

 

והאמת היא שבדרך הנוכחית שבה הנושא (אינו) מטופל, ישנם נפגעים בשני הצדדים - ואפילו יותר.

 

שום מדינה הגיונית לא תסבול ירי טילים אל שטחה - ובטח שלא לאזורים מיושבים. בין אם נגרם נזק פיזי או אם לא, לכל מדינה חייבת להיות הזכות המלאה להגיב באותו מטבע על ירי לעברה.

ישראל חייבת לעמוד על זכותה המלאה להגיב באותו מטבע על ירי לעבר שטחיה ומרכזי אוכלוסייה - על מנת למנוע התקפות בעתיד, בין אם נגרם מכך נזק או אם שלא.

 

יש לזכור שירי הקסאם איננו יוזמה פרטית של אדם כלשהו או של קבוצה זו או אחרת, כפי שאולי נוח לנו לחשוב על מנת שלא להגיב.
בנאדם לא יושב בחצר שלו ומייצר קסאמים.
כל קסאם המשוגר לישראל מגיע ממפעלי ייצור נשק של הרשות, והיא זו שעומדת מאחוריו - ועמדה מאחריו גם כשחתמה "הסכמי שלום" עם ישראל. על מנת להימנע מלקיחת אחריות ומתגובה ישראלית, הרשות מייחסת את המעשה ליוזמות פרטיות של קיצוניים למיניהם.


----------------------------------------------------------------------


לגבי המיגון האינסופי : מדובר בתכנית מטומטמת, חסרת טעם וחסרת תוחלת שרק תסבך אותנו יותר בכל המובנים.
נחוצה לנו הגנה - ולא מיגון.

למעשה, המיגון שאנו מתכסים בו מול התוקפנות של הפלסטינים, הוא חלק מהתנהגות בעלת אופי נשי, שהעליתי מקודם.

ישראל הפכת את עצמה לאישה המוכה של האיזור שכל מי שרק יכול נהנה לחבוט בה, מחפשת מקלט בים של טסטוסטרון מוסלמי ונאחזת בכל הצהרה של "מתונים שרוצים בשלום" בזמן שהקיצוניים חובטים בה.
אותה התנהגות אומללה של איפוק מותירה את הרושם כאילו שישראל מכירה בכך שמגיע לה להיענש מובילה לידי כך שאנחנו לא מפסיקים לחטוף ומשקיעים את כל משאבינו במיגון ובמילוט.

 

נוסחה זו לא מובילה לפיתרון. אנחנו נמגן את שדרות יפציצו לנו את אשקלון, נמגן את אשקלון יפציצו לנו את אשדוד, נמגן את אשדוד יפציצו לנו את יבנה, נמגן את יבנה יפציצו את ראשון לציון.
אנחנו נמשיך למגן והם ימשיכו לשפר את הטווחים ואת רמת הדיוק של הטילים.


התנהגות זו לא מובילה לשום תוצאה רצויה, מלבד בזבוז משווע וחסר אחריות של כספי ציבור - וזה לאובדננו מה ש"נבחרי העם" שלנו יודעים לעשות באופן טבעי.


המשחק שמתקיים ביננו לבין הפלסטינאים מתבסס על אנרגיה, ובו מי שגורם לשני לבזבז יותר אנרגיה, בסופו של דבר מוריד את הצד השני על הברכיים ויוצא מנצח.

הם יורים כמה טילים שעולים 100 דולר ואנחנו ממגנים את שדרות ב50 מליון שקל, הם שמים כמה פועלים לחפור מנהרות ואנחנו מפתחים טכנולוגיות במיליארדים כדי לאתר אותן, הם יורים באופן חסר אבחנה לעבר אזרחים, ואנחנו עושים טיפול כירורגי שעולה ים כסף השקעה של כח אדם.

תפנימו : רק טיל על טיל יביא פיתרון מהיר לבעיה.
אני יודע שבתרבות פמיניסטית זה לא פופוליסטי, אבל אני יכול להבטיח שאחרי שלושה טילים לא יהיו יותר טילים לעבר ישראל והתוקפנות תיפסק לחלוטין.

מה גם שלנוכח הצלחות הפלסטינים, אויבים אחרים שבהם אנו מוקפים המזילים ריר, יאבדו את המוטיבציה לשגר טילים לעבר ישראל לכשתגיע שעת כושר. ולפחות יחשבו פעמיים כשיידעו שיש כאן יישות מגיבה...


במציאות הנוכחית, עם עלייה מתמדת ברמת ההתגרות של הפלסטינים, אני משוכנע שבשלב כלשהו תפרוץ מלחמה שבה אחד הצדדים יהיה חייב להכריע א המערכה - ואז המחיר יהיה כואב.

בינתיים, לאור ההתנהלות העלובה של מנהיגינו, אנחנו מפסידים ומושפלים בכל החזיתות, כך שכאשר תפרוץ מלחמה, מוראלית, אנחנו מתחילים אותה במצב קשה.

דרג את התוכן: