כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קשקשת ברשת

    נועם טען שכולם בקפה וגם אני צריכה ד'מרקר.
    אז החלטתי לטעום.
    אמריקנו עם חלב קר. דל. תודה.
    תוך התמוגגות מקריאת בלוגרים מקצועניים, עולה בי תחושה עזה של "רוצה גם כזה! רוצה גם!"
    נזכרת שפעם דווקא ממש אהבתי לכתוב. מתישהו בין התקופה ההלניסטית לשלטון העותומאני.
    נו. נראה מה תייצר הנוצה האלקטרונית שלי... :)
    (יולי 2007)

    0

    (גונג) סיבוב שני מתחיל!

    6 תגובות   יום ראשון, 8/7/07, 20:11

    סיבוב שני מתחיל... 

     

    זהו, זה רשמי. אני אורזת.

    כבר שלושה חודשים אני חיה על תיקים.

    חצי כאן- חצי שם.

    ועכשיו אני ממש אורזת. אבל ממש. קרטונים, שקיות שחורות-כחולות ענקיות (אני אורזת גופות?!)....

     

    אני בחורה די ספורטיבית ומלאת אנרגיות בדרך כלל. וזה לא שאני צריכה לסחוב את הארגזים בעצמי, ובכל זאת, זה כל-כך כבד....

    הרגליים בקושי גוררות אותי מחדר לחדר, הגוש שיושב באמצע הבטן שוקל בערך 100 קילו ו... אוף, הארגז הזה באמת כבד!

     

    אני מנסה למצוא סיבות "ריאליות" לעייפות ולכובד: כבר מאוחר. נורא חם היום. כמעט ולא שתיתי מים- אולי התייבשתי?...

    אני מנסה למצוא סיבות "מוצדקות" להפסיק לארוז, לעצור לרגע: אולי נכנסה הודעה חשובה למייל? מה קורה עם הצירים של אחותי? (בדקתי לפני חצי שעה, לא השתנה כלום, ועדיין, השיחה ארכה כמעט שעה...), הממממ.... הנה תכנית שלא ראיתי אף פעם... מעניין מה שגב משה מבשל שם.... אה כן, מזמן לא כתבתי פוסט! 

     

    והרי אני האדם האחרון שירמה. בטח לא את עצמו....

     

    את הסיבוב הראשון התחלתי בגיל 24.

    מאז עברתי ברבנות פעמיים, פעם כדי להתחתן ופעם כדי להתגרש. ובין לבין, עברתי בערך 4 דירות...

    היום, אוטוטו בת 31 והפעם- זה המעבר הקשה לי מכולם....

    זו לא עוד דירת סטודנטים-תפרניים עם ריהוט קל של איקאה. זו דירה אורבנית+עסק. 2 קומות, דירה+פנטהאוז, בהם הספקתי לצבור כ"כ הרבה חומר....

    כבר העפתי 5 שקיות אשפה ענקיות ועוד לא ארזתי שליש....

     

    תפסיקי להתלונן ותני מקום להתרגשות של פרק ב'!

    אתם מאוהבים ! אתם מאושרים ! אתם מלאי ציפייה והתרגשות להתחלת חיים משותפים ! 

     

    ממשיכה לארוז. לסמן על הארגזים לאן שייך מה. המחשבות מתחילות להציק....

    הצד הילדותי והמפוחד, זה שמצטיין בהמצאת תסריטים, מקשקש בפולנית: "אבל ככה, לוותר על כל מה שבנית כאן?... ואם זה לא ילך?.... לא יהיה לך לאן לחזור! את לא אחראית!...."

    והצד הבוגר והפרקטי מנסה לטעון במעשיות: "ומה הדבר הכי גרוע שיכול להתרחש? זה לא ילך? אז מה? כבר עשית את זה פעם כמו גדולה- תעשי את זה שוב, אם יהיה צורך. ובמקרה הטוב- זה ילך ותהיי מאושרת !

    צודק הצד הבוגר. תודו.  

     

    ובכל זאת.... הבטן מתהפכת. עולה בי בחילה.

    נזכרת שאת תלמידיי אני מלמדת שסימפטומים של חרדה זהים לסימפטומים של התרגשות.

    בוחרת לחשוב שזו ההתרגשות....

    ("בוחרת לחשוב" עלאק. משכנעת באסרטיביות, בל נאמר באגרסיביות....)

     

    ויחד עם זאת.... מוכנה סוף-סוף לקבל גם את אפשרות נוכחותו של החשש........

     

    כבר כמה חודשים שאני גרה בשני בתים.

    קיטרתי על אי הנוחות שבכך, על הטרטור והנסיעות הלוך ושוב.

    אבל למען ההגינות אודה, שיש משהו מרגיע בידיעה, שאם רק ארצה בכך- אוכל לברוח לביתי. אל המבצר שהוא רק שלי.

     

    ולךֳ.... אני מלאת התרגשות, שמחה והכרת תודה על שפתחת כך את ליבך וביתך.

    על שנתת בי אמון כמעט עיוור ובכל פעם כשאמרתי "אצלך" תיקנת אותי ואמרת "אצלנו"...

    מקווה להצליח להרגיש באמת "בבית" ולהפוך את הדירה שלך לבית שלנו....

    פניי קדימה. בונה בראשי עתיד יפה.

    רואה אותנו שלובי ידיים, מחייכים, עושים נעים בגב שעה שגוזלנו מתרוצצים על רצפת הפרקט....  (-:

     

     

     טוב... שפכתי קצת ועכשיו צריך לחזור לארוז.

    או אולי...

    בעצם...

    מתחיל עכשיו פרק של "האלופה"....

    אני אשב לי קצת...

    לנוח....

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/7/07 17:53:

       

      צטט: שרית ד 2007-07-10 15:45:51

      בהצלחה בצעד החדש

      כל הכבוד !

      מחזקת אותך

      מקווה גם אני להגיע לשם...

      תודה יקירה.

      רק אושר!!!

        10/7/07 15:45:

      בהצלחה בצעד החדש

      כל הכבוד !

      מחזקת אותך

      מקווה גם אני להגיע לשם...

        10/7/07 12:28:

       

      צטט: אורן rose 2007-07-10 11:40:27

      מרגש.

       

      את אלופה. מעבר לחששות, מעבר לפחדים... לשם את צועדת...

       

      התחושה הזאת מוכרת כל-כך. ככה מרגישה גדילה. זה לא רק הצעד הפיזי, כי אם היכולת לעשות אותו! 

      כיף לקרוא תגובה ב"שפה" מוכרת....

      אולי אני אכתוב על זה גם פוסט...

      אני אקרא לו- לדבר באותה ה"שפה"......קורץ

      תודהנשיקה

        10/7/07 11:40:

      מרגש.

       

      את אלופה. מעבר לחששות, מעבר לפחדים... לשם את צועדת...

       

      התחושה הזאת מוכרת כל-כך. ככה מרגישה גדילה. זה לא רק הצעד הפיזי, כי אם היכולת לעשות אותו! 

        9/7/07 00:52:

      הוא שאמרתי "צודק הצד הבוגר...." לשון

      אז... הנה, מעזה, מעזה.

      והרי תמיד העזתי- למה לי להשתנות עכשיו...?

      ההבדל הוא שפעם, כשהעזתי, השתקתי את הצד החושש. והיום- אני מספיק אמיצה להקשיב גם לו!

      אוהבת חזרה.

      נשיקות.נשיקה

       

        8/7/07 20:58:
      וואי כמה מוכרת ההרגשה...אנחנו כל כך עצמאיות... אנחנו צריכות תמיד לדעת לאן בדיוק נוכל לברוח כדי לשמור על העצמאות שלנו...אבל העצמאות שלנו היא בדיוק מה שמאפשר לנו חופש תמידי.
      אנחנו כל פעם שוכחות את זה בגלל שלא חשוב כמה חזקות נהיה, הגוש בבטן יהיה אותו הגוש. ואפילו מפרקת גושי הבטן הטובה ביקום (את!) צריכה להתמודד איתו.אז יפתי,  קטן עליך,רק המעז מנצח, והכי חשוב- אוהבת אותך!

      פרופיל

      אתי בר-לב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין