התחלנו בסגידה למצביאים. כאלה שהתבררו בחלוף השנים בעיקר כמוצלחים בעיקר בפימפום הסגידה להם וניפוח ההילה סביב יכולותיהם העל-אנושיות ובפוליטיקה נמוכה (שרון, דיין, אני גם לא בטוח איזו מורשת הנחיל רבין בדיוק לפני 92'-95' מלבד מורשת השנאה לפרס). שרון ודיין גרמו גם נזק רב למדינה, כל אחד בדרכו הייחודית. או הלא כל כך ייחודית.

היום אנחנ ומתעלפים מאנשים יפים.

נו, לפחות הרג המוני כבר פחות עושה לנו את זה (אם נתעלם לרגע מהתפתחות מעמד הפושע-סלב).

ביום בו נעמיד על נס אנשים עם רעיונות מדהימים ביופיים ועשייה שבונה ובונה ולא רק מחריבה- ביום הזה נדע שעלינו שלב באבולוציה הרוחנית.

באחת הפאזות הבאות היותר מתקדמות שלי אשוב אל ברנר וגורדון, שאת שמותיהם שומעים בכל מקום, אבל הרעיונות שהנציחו את דמותם אינם מונצחים עוד. באמת שאין לי הרבה מושג מעבר ל- "מהניגים והוגים ציוניים מובילים" הסטנדרטיים.

ואשתדל לטפס ולעמוד על כתפיהם. אם כמובן רעיונותיהם יעמדו במבחן הזמן.

זה בזבוז נוראי להזניח רעיונות ודעת. ושפות כמו שפת היידיש. עם התרבות שהיא אוקיינוס שהזינה אותה.

לא הייתי משקיע שקל בתחזוקת קברים עתיקים וקדושים. היית מרעיף משאבים על הנחלת רעיונות ודעת. כי בניגוד לקברים- הם מעניקים חיים.