0
צירי התבנית רושפים בדעת מאגדים בשחור כהה כסורגי התרבות השלטת אני זורם מבעד לסדר הנכון.
אני לא יודע דבר באמת רק ניכנע לרגשותי הפוחזים החופש הוא לשורדים הינה המים כה זכים למגע העור.
לך אל גופותיך הפזורים כדברי פארמר המסך הזה שקוף לחלוטין הנהר הזה לא ניגמר לעולם הוא רק מעתיק את מסלוליו.
התדר נושב באבק פיות של אור שמש חליפת הגנה לחושיי האדם הינה אני פורץ במסך. |