0
אדום בוהק במילים סדקים כתומים במסך אני אוחז באבנים השחורות באזמלי פלדה כסופים.
ידו הימנית של הפחד אוצרת ברעד צורות הכרה אני לא יכול לעצור בזה המים רכים למגע העור.
עריסה שקופת מיתרים על פני אדוות הזמן מפלגת בדופן המנוע החם חרכים שפויים של מהות.
על העיוורון לא דובר בספרי ההתניה הכאב הזה אף פעם לא לבש צורה הדמעות זולגות בצירי השמים זה חורף עכשיו. |