0
אנשים קפואים אוחזים שמים אל תוך זיכרונות מודחקים הפלדה הזו נמסה בחום של מלחמות צרובות רגש.
מטוסים כבדים של כאב לוחשים אהבה בשמים אני לא מביט אל האש הזאת הרעד הזה קשה מנשוא.
מלאכים סדורים לפניי ברהב העולמות הגועש הרי בזלת שחורים מנציחים את הנפש החדלה.
הרפה אצבעותיך מההדק עכשיו מותר לאהוב אסור לשנוא כבר הסדר השתנה במערך ההתניה. |