זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
אני תובע את המדינה
ראשית שנות השמוניםיחידה ממשלתית נדרשת לכמות של עובדים למבצע זמני. היא מגייסת "קבלנים" זמניים לביצוע העבודה. ה"קבלנים" מבצעים, העבודה מסתיימת. עד כאן הכל בסדר. ואז מגיע זמן התשלום. "ותעל שוועת הארץ". חוזה קבלני דרקוני – יש. הבטחות בעל פה שניתנו ל"קבלנים" כדי להמריצם לעבוד מעבר לו – יש. עבודה שבוצעה – יש. כסף – אין.
מרבית העובדים יפנו לבית משפט לתביעות קטנות - העסק שם יימרח. רובם יותשו ויתפשרו באפס מחיר. לא נעים. באותה עת כמובן איני יודע זאת, זה עוד טמון בעתיד. לי יש קליינטית אחת – ובבית המשפט לתביעות קטנות אין עו"ד מופיעים. אני בוחר בדרך פשוטה: תביעה בסדר דין מקוצר. זה מחייב לוותר על כל ההבטחות בעל פה, אבל בלאו הכי אין סיכוי לזכות בתביעה על אלה מול המדינה. אני תובע רק את המגובה במסמכים. בתגובה אני מקבל מן היועצת המשפטית שלהם בי-ם כמה שיחות טלפון שמנסות לספר לי סיפור במקום לשלם, ובקשת רשות להגן. יום לפני המועד לשמיעת הבקשה, הדיון מתבטל ונדחה למועד אחר. היועצת מתקשרת אלי ומציעה כי המצהיר יגיע אלי לחיפה בכל זאת, כדי להסביר וכו'. הסברים דווקא קיבלתי מספיק. מה שחסר לי זה תשלום. אני מסביר לה שאין לי צורך. האיש מתעקש. הגולגולת שלי אינה עבה עד כדי כך. "הרי האיש אינו מן הסוג שיגיע עד חיפה – רק כדי לצבור אש"ל". אני מצהיר שקר בפני היועצת. "לא, כמובן שלא" היא תומכת בגירסתי. אם הוא כל כך רוצה – שיסע לחיפה על חשבונו. אין בי רחמים...
ביום הדיון החדש מתרחשת שביתת פרקליטים בת יום אחד. לי, איש אינו מודיע או מבקש דחיה. (לו היתה כזו, הייתי נענה. זה המנהג בחיפה). אני מגיע אל הרשם, מחכה 20 דקות – ומבקש פס"ד. הרשם הוא איש נוח, הוא מציע לי לקחת בחשבון את השביתה ולקבל מועד אחר. אני מסביר כי מי שמנהל מולי את כל הנושא הוא דווקא היועצת המשפטית של היחידה, שאינה שובתת, ומעבר לכך - אני איני אחראי למריבה בין הנתבע לב"כ.
הבקשה להתגונן נדחית, אני מקבל פס"ד על פי התביעה+שכ"ט והוצאות, לא לפני שהרשם עובר על כל החשבונות והתחשיבים. אחרי הכל, (א) זו עבודתו. (ב) הוא עובד מול הפרקליטות הרבה יותר מאשר מולי.
מובן שאני חוטף שטיפה מן הפרקליטות על חוסר הקולגיאליות, והפרקליטות מגישה בקשה לביטול פסק הדין. כל מי ששומע, מסביר לי שאין לי סיכוי. פסק הדין יבוטל. אם כל כך הרבה עו"ד אומרים לי שאני לא יודע – אז אולי באמת איני יודע. אני נוטל לידי את המהדורה העדכנית דאז של "סדר הדין האזרחי" של זוסמן - וקורא. לישיבה אני מגיע כשהספר, עם סימניה במקום הנכון, בתיקי. הפרקליטה אינה זו שצעקה על חוסר הקולגיאליות, אלא אחרת שהתפנתה באותו בוקר. הרי לא סתם שבתה הפרקליטות. האוצר חוסך ( כן, כבר אז...) והפרקליטות נושאות בעומס היתר שם כמיטב יכולתן (שיטת "התיק החם"?). את החסר באפשרות להיות יסודי – הן מנסות להשלים ברוח קרב. הרשם אומר לי שאין סיבה שלא יבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הנתבעת. אני טוען שיש, אני מסביר לו שאין בקשה לבטל את החלטתו לדחות את הבקשה להתגונן, ובהעדר בקשה כזו, ייאלץ לחזור ולתת את פסק הדין אשר ביטל. הרשם מסתכל בי באי אימון. את מבטה של הפרקליטה אני מעדיף שלא לפרש.
אני מסביר להם שאיני מספיק חכם כדי להמציא הלכה כזו, ופותח בפניהם את ספרו של זוסמן, במקום המסומן. לא נעים. הפרקליטה, בהעדר כל אמצעי אחר, וכמפלט אחרון ממש, פונה אל חוש הצדק. היא מנסה לערער על החשבונות. איני חייב להתייחס לכך בשלב זה, אבל אין לי בעיה. אני עובר עימה אחד אחד על החשבונות שעליהם כבר עברתי מספיק פעמים – ואפילו טענת חוסר הצדק נסתרת, גם אם מחוץ לפרוטוקול. אני מסביר לרשם שזו בדיוק הרעה החולה. אין מי שיתייחס ברצינות לתיק. התיק מועבר כל פעם ברגע האחרון למי שפנוי, והוא נוטלו תחת שחיו וממהר עימו לבית המשפט בלי להכירו. לו היה מישהו עובר על התיק כמו שצריך – אני קובל – היתה הפרקליטות מורה ליחידה הממשלתית לשלם, ולא היינו מגיעים למצב בו צריך להינתן פס"ד. אני מבקש שכ"ט בגין ישיבה זו. אבל הרשם כבר מיצה את מלוא אומץ ליבו על פסה"ד המקורי. ועל כך עוד מתווספת כל אי הנעימות עתה, על אי ביטולו. הוא לא פוסק הוצאות.
עלי להסתפק בתחושה כי הצלתי את הכבשה מפי הזאב, נשוכה אמנם, אך בחיים. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
טוב, אתה עוסק בהובלה ימית, לך מותר...
כמו שאומרים הדג מסריח מהראש
ברור לי אריאל. לא העליתי את זה כטענה נגדך, סתם תהיתי לגבי ההלכה הזו. אני מחר אפתח זוסמן..
קודם כל, תודה לאילנה דור ולסקיפר, על התשובות המושקעות.
נועם, כפי שכתבתי בסיפור עצמו (וכפי שבאמת אמרתי במהלך אותו דיון) - אני לא מספיק חכם להמציא הלכות כאלה בעצמי. הלכה זו הופיעה בספרו של זוסמן, ואם לא שונתה מאז היריהי שרירה וקיימת עד עצם היום הזה.
כעקרון, לא השתמשתי ואיני משתמש בפרוצדורה כנשק. לא זכור לי מקרה בו בו ביקש ממני עו"ד דבר בענייני פרוצדורה ולא נעניתי לו.
כאן, התנהגה המדינה כלפי מרשתי שלא כהוגן טרם התביעה, וגם לאחריה.
גם בקשת הרשות להגן עצמה, לא היתה אלא קש וגבבא.
מי שכל תכליתו למשוך זמן ולהתחמק מבירור אמיתי של העובדות - לא בא לי להתגמש עבורו. (והפרקליטה גם לא ביקשה או הציעה גמישות, היא באה להילחם)
טענה פרוצדורלית בעליל שבמקרה הזה הצילה את התיק מסחבת
נשמע לי נימוק קצת טכנוקרטי. הרי אם המדינה ביקשה ביטול של פסק הדין, מן הסתם הכוונה היא גם לביטול ההחלטה במעמד צד אחד שלא לתת רשות להתגונן - ולכל היותר אפשר לומר שיש פגם טכני בבקשה.
נעם, מסכים איתך, והוא יכול לבטל גם פס"ד שניתן על ידו במעמד צד אחד.
כתבתי על מקרה דומה בפוסט שלי על ביטול פס"ד להלן: http://cafe.themarker.com/view.php?t=688627
בכל מקרה, בביטול פס"ד נראה שבתי המשפט כיום שוקלים את שיקולי היעילות בין היתר משום שבסוף שוב יינתן פס"ד בדומה לזה שניתן במעמד צד אחד.
לרשם יש סמכות עפ"י תקנה 214 אבל הוא צריך להתבקש לכך בבקשה בכתב (תקנה 240).
במקרה הזה - המדינה לא ביקשה.
ולרשם אין סמכות לבטל החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן שניתנה במעמד צד אחד?
הרי הוא יכול לבטל החלטה כזו בדיוק מאותם נימוקים שבעטים הוא ביטל את פסק הדין. לא?
היתה החלטה לדחות את הבקשה לרשות להתגונן והיה פסק דין.
המדינה הגישה בקשה לבטל את פסק הדין בלבד. לא הגישה בקשה לבטל את
ההחלטה לדחות את הבקשה לרשות להתגונן.
לכן - גם אם היה מבוטל פסק הדין - הרשם היה צריך לחזור ולתת אותו שוב.
סיפור נחמד.
רק לא לגמרי הבנתי את ההלכה שהסתמכת עליה בנין ומדוע הרשם לא יכול היה לבטל את פסק הדין. אתה יכול להסביר במה מדובר?
"מתי כבר תעלה פה הבירוקרטיה לרמה אירופאית"?
כאשר הפקידות בארץ תזכה לניהול, תנאים ותקנים כמו באירופה.
העובדים בסקטור הציבורי אינם טובים או גרועים מן העובדים בכל מקום אחר.
ההבדל הוא ברמת המנהלים, ובגמישות הניתנת להם.
מה שאני חושב על הנציבות והאוצר - האחראים הראשיים לרמת "הבירוקרטיה" כאן - איני יכול לבטא בדרך תרבותית המקובלת באתר זה.
סיפור שמחזק את ידינו האזרחים הקטנים לא לוותר לממשלה ולחברות הממשלתיות
אמנם זה קשה אבל אין ברירה.
מתי כבר תעלה פה הבירוקרטיה לרמה אירופאית
היה לי מקרה אחד שכזה.
לעצם העניין, לא הגשתי בסדר דין מקוצר משום שאמנם יש לי מסמכים וחישוב פשוט 24,000 ש"ח, אך תבעתי
גם בגין הפסקת התקשרות שבגינה נגרם נזק.
המרגיז בסיפור שלי, כי בוודאות יש חוב של 24,000 ש"ח, ב"כ העירייה היה מוכן לשלם חצי ולגמור, ואני התנגדתי,
ולכן אני תובע הכל.
בברכה ושבת שלום!
אני מניח שהיו לך סיבות טובות לא להגיש בסדר דין מקוצר, וגם לו הגשת, סביר שהיו מקבלים רשות להתגונן, והמשפט רק היה נדחה עוד יותר.
למעשה אתה ניצב מול שתי בעיות, אחת: זו מועצה מקומית, ו"לפיכך נתכנסנו".
שניה: גם אם תקבל פס"ד לטובת מרשך - צפויה לך הרפתקה מסעירה בהוצל"פ.
כאשר היה לי עסק עם אחת מאלה, הייתי מתחיל מעיקול כספים המגיע לה מ"מרכז השלטון המקומי".
במקרה שלי, לא הועמדתי בפני אפשרות לפשרה, אבל ברור לי שעל פחות מקרן החוב + הצמדה לא הייתי מתפשר. העדר יושר תמיד העיף אותי לאוויר. חוסר הגינות של המדינה - על אחת כמה וכמה.
זה מסוג התיקים ללא קשר לסכום, שבדרך ההתנהלות והאירועים
הוא "תפוח אדמה לוהט", גם פרקליטות המייצגת את המדינה, גם רשם
שכל יום דן בתיקים מול הפרקליטות, ואילו הלקוח שלך הינו "לקוח" מזדמן
בבית המשפט ומלכתחילה הוא הצד החלש.
יש לי תיק דומה עם מועצה מקומית שלא משלמת ללקוח שלי (בית דפוס) סכום גבוה,
למרות שיש הסכם כתוב, העבודה בוצעה אלא בגלל סכסוך בין הגזבר לראש המועצה
לא משלמים. (פתאום זה היה ללא מכרז).
הגשתי כתב תביעה, המועצה הגישה כתב הגנה הזוי, קד"מ קבוע למאי 2009, בטוח יהיו דחיות,
בקשות ביניים, תזכורות, ועוד קד"מ עד שהתיק יישמע ובסוף נאלץ להתפשר בלי שהלקוח יקבל
את שכ"ט עו"ד ובטח על חשבון הקרן, ואם עו"ד עקשן ורוצה עד הסוף, מבחינת כולם הוא הופך להיות הזוי.
1. השביתה היתה על תנאי שכר, ולמיטב זכרוני, הם קיבלו משהו.
הבעיה בשרות המדינה היא שעל פי החלטת ממשלה, בכל שנה חייבים לקצץ 2-3%, בלי להתחשב בשאלה היכן נחוצים עובדים והיכן לא.
התוצאה היא: מצד אחד - פגיעה חריפה בשרות.
מצד שני - מיני התחכמויות של "עובדי כח אדם" "סטודנטים" או כל שם אחר שיינתן לעובדים נטולי זכויות, שכביכול אינם עושים עבודת עובד מדינה, ובפועל כן, רק בלא תנאי שכר ובלא הכשרה נאותה.
2. כאן העובדים לא נחשבו כעובדים, אלא כ"קבלנים", למרות שבפועל, אכן היו עובדים, אם גם לתקופת זמן מוגבלת.
על האבחנה בין "עובד" לבין מי שאינו "עובד" - תוכל לקרוא וללמוד במשך שנים ארוכות.
שילמו, שילמו...
המדינה מכבדת פסקי דין המחייבים אותה לשלם.
הבעיה היתה לגרום לה לכבד הסכם טרם שיתבקש פסק דין.
נהדר. מתיישב לי בדיוק עם קורס בדיני עבודה שאני לומד עכשיו .
השביתה של הפרקליטים עזרה במשהו הוסיפו להם תקציבים ?
רגע...ומה עם התשלום?...שילמו בסוף?
תודה רבה לך.
סיפור מרתק וכל הכבוד !*