כאב ילדותי ניבט אלי מתוך עיניהם של ילדיי ואני רואה אותם יודעים את מה שלא רציתי לומר ואני נקרעת בין מחוייבותי אליה לבין מסירותי ללא קץ אליהם ומנסה להשאיר את מה ששלי אצלי להעביר רק את מה שנכון ובדרך הראויה והמכבדת ונקרעת. המון אלכוהול וריקודים עשו את שלהם להקיא את הרפש החוצה. |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
'צטערת, קצת קשה לי להגיב.
תודה מקרב לבי חבריי הנפלאים.
(בבקשה!)
יקירתי, מי שלא נקרע - משקר.
(תודה!)
אין לי מילים חכמות
רק נשיקה
}{
וואו קשה להגיב על זה.
היי עם אימא שלך.
הילדים יבינו, וגם אם לא, היי עם אימא שלך.
אנושית ומהדימה, בפוסט הקודם הגבתי כי אני מעוניינת לשבט אותה להמונים המונים למלא בה את הארץ.ותודה לקוסמוס על אלכוהול ורחבת ריקודים, על ריפלקס ההקאה ועל מקום לספר לחברים.
לאט ובזהירות - גם זה יעבור.
שולחת חיבוק מלא חיק (למרות ששלי לא בליגה שלך, ההתכוונות היא העניין) ועוצמת עיניים בתפילה להקלה.
מתוך נסיון אישי
הילדים רואים הכל, מבינים (לפעמים יותר ממה שהיינו רוצים) את החיים ומפעילים את מנגנוני ההגנה הנכונים להתמודד עם המצב הקיים
ולך גברת יקרה,
חיבוק, תאזרי כוחות, ותחזיקי מעמד
סופ"ש נעים
אני
לא פשוט.
את נושאת בעול כבד- גם לטפל באמך וגם בילדיך.
שולחת לך חיבוק.
לא פשוט. אבל נראה לי שילדיך מבינים ויודעים.
אל תשפטי את עצמך כה בחומרה.
זה רק מראה כמה היא אנושית..
כי זה למענך, למען הטוב שבך שאת מאמינה בו, למרות ובגלל הכל.
זה רק מראה כמה את טוטאלית.
טוטאלית בכל סיטואציה ומקום שאת נמצאת שם