כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מלחמה או לא

    חדשות

    בר מזל\בתחתית

    11 תגובות   יום שישי , 21/11/08, 17:35

     

    בר מזל ובתחתית

     

     

    אחר כך,כשהכל כבר היה מאחוריהם, כלומר בזמנים מאוחרים הרבה, הרבה יותר זאת אומרת כשהדמיון החל לעשות את שלו....מחליק פינות, מיישר הדורים, מחדד בדיחות או אז היו בני המשפחה יושבים יחדיו ומספרים את תולדות השבט וכשהצחוקים נמוגו ושקט לא נוח החל להטיל צילו על החדר עם אותה דממה שאחזה ולא הרפתה, מאימת להשבית את השמחה, מישהו היה נאנח וכצפוי מתחיל לספר את גירסתו לאגדת אלון.

    הסיפור הושמע באסיפות השבט פעמים אין ספור אבל מעולם לא נמאס על הקהל ואף פעם לא חזרה אותה גירסא. כל מספר הוסיף ותיבל כראות לבבו את חלקו.

    רק הפרק הראשון נשמע תמיד אותו הדבר, מתחיל באותו מקום, אותה שעה ויקום וזאת מכיון שבהתחלה לא היה שם אף אחד להוציא את אריקה ואיתה הרי היה בלתי אפשרי להתווכח.

    ל'ג בעומר שנת אלף תשע מאות חמישים ושמונה להולדת הנוצרי. בת ים של אז זאת שמצדיקה לחלוטין את שמה, עד לגרגר החול האחרון שברחובה הראשי....בלפור.

    עדין לא עיר, עיירת עולים שמתעוררת לעולם חדש ומודרני. פינת חמד שבו הישן עדין שולט, מתריס מול המודרנה ומנהל מלחמת מאסף בקידמה.

    העיר מתנערת מהזמנים בהם שיירות גמלים עמוסות תבלינים ומשי עברו פה ממש ליד סלע אדרומדה, בדרכם ממצרים לנמלי יפו, עכו וצור ומשם לעולם הישן.יותר מכל העירה התנערה מכבלי העבר והיתה כסמל להולדתה והתפתחותה של אומה חדשה.

    סוף רחוב בלפור,הזת בקרב, היכן שכביש הזפת החדש ניכע לרגע ומפנה גם הוא עורף לקידמה, הופך לדרך כורכר ואחר כך משנה עצצו לשביל חולי שנמזג לתןך הדיונות שהן, מצידן, גולשות בנחת לים.

    בקצה הדרך על גבול הדיונה בית קטן, מהאגדות, נווה חלומותיהם של עודד ואריקה אשד.

    הבית הקטן הוא סמל חי לטיפוח ואהבה שמושקעים בו, הרבה בתים כאלה מסביב לתל אביב של אז. בתשומת לב קפדנית לפרטים, בעבודה קשה ובחלומות שדרשו להתגשם הפכו אריקה ועודד בית קטן ופשוט לפנינה. עטוף בשרך,ירוק עד שזור בנגיעות של חום ואדום,צהוב וסגול שריכך את קווי הבנין הפשוטים,מעגל אותם בפינות החדות ומטיב להסתיר את הפגמים שניגרמו לבית הישן בגלל הקרבה לים, מכסה על כתמי המלח והסדקם באבן הערבת הישנה.

    לצד התועלת שבמטפס היתה גם פגיעה כי הבית התפורר מבלי שהכתישה הזו ניראתה לעין וכך עשרים שנה מאוחר יותר ניכנע לשרך והפך לבית עץ שהתרסק וכמעט וקבר את יושביו עליו.

    גינת הבית היתה תחומה במשוכה של גדר חיה שבמרכזה שער מבולי עץ צבועים באדום יניי, שער גדול שעשה רושם של כבד תנועה, חוץ מעטיפת הבית הירוקה היה השער מקור פליאה לאורחים שהזדמנו לבית בפעם הראשונה כי למרות הרושם המסיבי שלו הוא נע ונפתח בדחיפת אצבע קלה, ללא חריקה כמו נזל על מקומו.

    שביל צשל מרצפות ערביות מעוטרות משך את המבקר אל אחרי הבית, מכריח אותו להתעלם מדלת הכניסה, דבר מה במרצפות האלה שהיו שקועות לתוך דשא סבוך גרר אותם לצדו האחורי של הבית.

    מאחור, בחצר, התנשא בהוד עץ צפצפה אדיר מימדים, עליו סבוכים ומרשרשים והוא מצל  על הבית מקרני השמש של שעות אחר הצוהוריים.

    המשוכה שימשה גם כחייץ בן הדשא והגינה לדיונות שאימו להשתלט על הגינה.ליד הצפצפה עץ גויבה ובין שניהם ערסל מעשה עבודת יד מחוטי שפגט.

    על הדיונות שממול התרוצצו להם עשרות ילדים עם שלל עצים שליקטו למדורת החג.

    על המרפסת האחורית של הבית,בכיסא נדנדה, אוחזת ספר בידה ומשקיפה אל פעילות הילדים ישבה בניחותא אריקה אשד, נערה יפה,אישה, בת עשרים ושמונה, שיער ארוך אסוף לקוקו ועיניים שחורות ומכשפות. הרבה דובר בעיניה של אריקה, היו בהן איכויות שריתקו כל אדם שהציץ בהן וגם אם לא זכרת דבר את מבטה לא היה ניתן לשכוח, ההשפעה שלהן היתה כל כך מהפנטת עד שעברו דקות ארוכות לפני שניתן היה להבחין שהיא בהריון מתקדם, חודש שמיני.......

     

     

                                       ==========================================

     

     

    קדימה ואחורה על אותם מחשבות, דפים ריקים,סטירות של החיים,הליכה בשביל ומחוצה לו,שקרים, דפים מלאים.

    הולך אחורה ל-20.10.08 איכשהו החלטתי אתמול,שבגיל 57 זה מספיק לי ואין בי יותר כוח לעבוד עשר,אחת עשרה או יותר שעות במין מטבח קטלני של בית קפה מצליח והודעתי למעסיקי שאני עוזב בעוד עשרה ימים.

    קדימה......שבועיים של שינה, התכרבלות לתוך עצמי ודאגה בלתי פוסקת על הפרנסה בעתיד.....

    18.10 יום שלישי בבוקר, יום טוב, ימי שלישי תמיד טובים וזאת כי אני אוסף את הילד שלי מבית הספר והוא מבלה את אחר הצוהריים והלילה אצלי......לא משנה מה אנחנו עושים, עבורי זה יום טוב......

    שבע בבוקר, קמתי והבנתי שיש לי היתקף לב, זה בסדר אני מנוסה בענין כבר היו לי שניים עם 3 צינטורים....אני מבואס שהילד לא יהיה אתי היום אבל בתור מישהו שמצא עצמו כמעט כל לילה מקווה לא לקום בבוקר אני בהחלט רואה יתרון בהתקף נוסף.

    אני בכאבים עכשיו ובכל זאת מתרחץ, מתגלח ולובש בגדים נקיים כי הרי אסור שהרופא או הרופאה שיקבלו אותי יעקמו את האף.

    כמובן שאין לי כסף לנסיעה נוחה לבית החולים אז אני הולך לפינה לפגוש את גרושתי ולקחת ממנה קצת מעות לנסיעה, היום הולך ומשתפר.....היא איננה ובפעם הראשונה מזה שנה גם לא עונה לטלפון.....

    התקף לב, גם אם הוא קטן....כואב מאוד....[אני ארחיב על זה בפעם אחרת] עכשיו כבר שמונה ועשרים בבוקר ואני מתחיל לגרור רגלים לכיוון איכילוב, איכשהו בתוך הכאב, הזיעה וגרירת הרגלים אני מצחיק את עצמי חושב על האיש ההוא שנהג בפורשה, או ב-Z3 שלו לפני לא כל כך הרבה זמן ומשווה אותו לאני שהוא עכשיו....זה מצחיק אותי....

    קדימה......11 ועשרה אני מתאשפז וזה אומר זריקות, השפלות גופניות ומוניטורים.....

    קדימה......יום חמישי 9 ארבעים וחמש בבוקר אני ניכנס לצינתור.

    בערך רבע שעה מאוחר יותר, בתוך התהליך אני מת.....טוב, לא ממש מת, משהו משתבש ואני מאבד הכרה, בשבילי ובדיעבד זה מת......הפרופסור שמצנתר אותי מחזיר אותי לחיים מהר מאוד ועכשיו יש לי בעיה אני חי וצריך להתמודד עם זה.

    קדימה.....

    אם זה מענין מישהו בקופסאות שבבית אני ארחיב ואפרט יותר בפעם הבאה......

    לילה טוב.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/1/09 19:35:


      הי יאיר,

      כל פעם נהנית לקרוא אותך מחדש.

      זוכרת את יאיר הזה שאתה כותב עליו, במכונית המהירה ברחובות העיר.

      זוכרת אותו בחיוך גדול.

      מקווה שאתה מרגיש טוב.

      האם הכל אותנטי ?

      קרן

       

        27/12/08 16:31:
      מעניין לדעת מה ראית ואו מה חשת בהיותך מת ? :)))
        17/12/08 18:53:

      רבי מנחם מנדל מקוצק אמר" אין דבר יותר שלם מלב שבור" שלך תוקן בצנתור, שלי אני מקווה באהבה הבאה.

      המשך את הסיפור אני במתח...

        16/12/08 16:59:

       

      לא רציתי שייפסק....

      תמשיך לכתוב.

        11/12/08 03:54:

      מאחלת לך רפואה שלמה.
        28/11/08 13:54:


      אתה מרתק בצורה בלתי רגילה!!!! מחכה בקוצר רוח להמשך, חי או מת...

      אני רואה שאתה חדש ולא יודע הרבה דברים. להגדלת פונט נכנסים לפוסט הזה. למעלה מקליקים על "ניהול פוסט", נפתח חלון ובו מה שכתבת. בקצהו העליון שי אייקון ובו מספרים עם חץ. תעמיד את החץ

      על - (14pt)

      תעשה למטה, בקצה הדף - שלח - וזהו! האותיות הוגדלו!

      אני גם רואה שאתה לא יודע מה זה לככב....היכנס לפוסט של אחד מחבריך, ובסוף הפוסט הקלק על המילה "מומלץ".

      תקבל מיד את המילה "תודה", ותוכל להרגיש טוב, שנתת כוכב לחבר....

      (רמז - גם אני חברה שלך...)

      ובבקשה המשך לכתוב! אתה עושה את זה ממש מעולה וסוחף!

      אלומה

        23/11/08 15:10:

      רוקמת, אני דינוזאור, בקושי יודע איך מדליקים מחשב, יבוא טכנאי ונגדיל.
        23/11/08 14:36:

      שבתי ולא הגדלת

      חבל 

        23/11/08 08:02:

      שלום חבר

       

      אם ישלך אפשרות להגדיל את גופן הכתב אודה לך מאוד.

      קשה להנות מהקריאה כשמתאמצים.

       

      תודה

       

      אשוב לבדוק ולקרוא

        21/11/08 19:10:
      זה ימשיך ל 500 עמודים אז לקחת אויר ולעקוב, מה שלומך?
        21/11/08 19:01:

      זה נפסק לי באמצע...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דינוזאור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין