אתמול בערב הלכתי לחגוג יום הולדת של חברה של ידידה. מה יותר פשוט מזה. אתה אמור לנסוע, למצוא חניה ולבלות.

בת"א זה לא כל כך פשוט... למצוא חניה!

הייתי אמור לחנות בחניון רדינג הקרוב לנמל ת"א. אך דמיון לחוד ומעשים לחוד. אין חניה. אתה מסתובב כמו מבוך, נכנס לעוד שורה בחניה, ולא תמיד יש לך יציאה בצד השני ועל כן נאלץ אתה לצאת ברוורס, וגם אם אתה יכול לפנות פניית פרסה, אתה נאלץ לנסוע על המ"מ כדי לא חלילה לשפשף את מכוניתך במכוניות אחרות.

השאלה המתבקשת היא, איפה אתה משתכשך עם האנשים יותר, בחניון או במקום הבילוי? ההבדל היחיד הוא שפה בחניה, אתה עלול לשפשף את פח מכוניתך...

מצאנו את עצמנו, ידידתי ואנוכי, מסתובבים כמו כלבלב שמחפש את זנבו הלוך ושוב, אחורה, קדימה, שמאלה, ימינה, אך אבוי, אין חניה... אפילו הגזר שמשך סבא אליעזר,  יכול היה לצאת בזמן הזה שבזבנו בחיפושינו אחר חניה.

פנינו לחניון הבא הקדמי יותר ליד הנמל, ושם היה בנתיב הימני פקק ענק, כאשר מי שלא צריך היה את הכניסה לחניון, חתך מייד לנתיב השמאלי... כשסוף סוף הגענו כמעט לפתח החניון ורק מכונית אחת נותרה לפנינו, החליט השומר לסגור את החניה כאשר הוא מורה לנו בשריקה להמשיך הלאה כיון שלא נותרה חניה.

חיפשנו מקום לעשות פרסה ומייד כשעלה בידינו, חזרנו אחורה מקוים שהפעם בצד השני מול החניון של רידינג, נמצא שוב חניה.

חשבנו שנמצא?! חשבנו. חשבנו הרבה דברים, אך המציאות המרה שוב טפחה על פנינו. מצאנו את עצמנו, נאלצים לצאת ברוורס, נזהרים שלא לפגוע ברכבנו.

חזרנו שוב לחניון המערבי של רדינג שצמוד לנמל.

על כל מקום שהתפנה בטעות, יש 3 מתמודדים. מהר שולחים את האשה עם המיני הצמוד לעמוד בחנייה עד שהנהג יתכוונן לחניה. בחניון המזרחי היו פקחים. מתברר שיום חמישי בשבוע בשעה 10.30 בערך הפקחים עובדים!!!

בסופו של דבר, ידידתי ירדה מהאוטו והלכה לבדה למפגש יום ההולדת ואני לעומת זאת שבתי, לא כלעומת שבאתי אלא עייף ותשוש לאחר שעה מייגעת של חיפושי חניה...

אני לתומי חשבתי לכתוב ספר בנושא שיקרא באחד מהשמות הנ"ל:

"חניה בת"א-אין חיה כזאת"

"גרירת מחדל"

"מת לחנות-2"

"חניה על חוד החנית"

"חניה וכל פוץ בה"

אפילו כתבתי שיר:

מי יחנה יחנה את מכוניתו בתל אביב

מי יחנה יחנה את מכוניתו בתל אביב

אחנו האח"מים נחנה בתל אביב..

אנחנו האח"מים נחנה בתל אביב..