חוויה מרתקת להיות פה בשיקגו אלינוי לפני ואחרי הנצחון של אובמה.

 איכשהו קיוותי שיהיה אפשר לראות שינוי על הפנים של האנשים ברחוב, אבל אחרי היום הראשון עם הצעקות והצפירות שקט נפל על הרחוב, הוא חוזר מהר מאוד להיות כתמול שלשום. בנוסף לזה הטמפרטורה נפלה אל מתחת ל-0 אז אנשים לא נשארים הרבה זמן בחוץ. 

מה שמשאיר לי שני מקומות מרכזיים לשמוע רכילות ודעות של אנשים אקראיים לגמרי ולשם שינוי לא יהודים.

האחד, המעון שבו הבת שלנו מבלה 8 שעות ביום, יושב בשכונה שחורה לחלוטין ומאוד נעימה אם אני יכול לציין, ביום שבו נעלתי את המפתחות בתוך הרכב, התקבצו ליידי כמה חברים ומשפחה של העובדות במעון ונתנו לי מעט מדעתם, קצת כמו נהגי מוניות בישראל, אתה לא צריך לשאול כדי לשמוע. כולם שמחים, מרוצים, גאים, כאילו הם עשו זאת בעצמם.

השני, חדר כושר, במלתחות. מקום מעולה, אף אחד לא פוחד להוריד את הכל ואת הקול. שיחות על פולטיקה בין שני זרים לחלוטין, כמובן שניהם תומכי אובמה אחרת כנראה לא היו קופצים על השיחה בכזה ביטחון. הם שניהם לבנים וגאים (אולי לא במקלחות...) אבל מאוד מרוצים מהנצחון, מרגישים תקווה באוויר, חושבים שעכשיו נותר רק לחכות ולראות. האם הוא יכול לבצע? את מי הוא ידע לשים לידו? יועץ ראשי ישראלי בראש חדשות החמות של שיקגו - הם עוצרים את תהליך ההלבשה כדי להקשיב לחדשות, הממ... אולי הם יהודים?!?!?

מחוץ לחדר הכושר ראיתי לראשונה רכב עם סטיקרים של מקיין. בחור אמיץ. אולי בגלל זה הוא הולך לחדר כושר, כאן לא תשמעו אף שיחה נגד אובמה או בעד מקיין, לא נראה לי שמישהו יקח את הסיכון.

אבל אני חוויתי חוויה מסוג אחר, פגשתי אותו, את הרפובליקני מחמד שלי, אפילו דובר עברית, אם יורשה לי לומר:"יורד", ולא מתבייש בזה (טפו).

לו יש תאוריה מרתקת משל עצמו על הבחירות - הדמוקרטים יצרו את המשבר ואם לא יצרו אז הם מעודדים אותו ויום אחרי הבחירות הכל יעבור. בוש לא אשם במשבר כי נפילת הדולר היא פיקטיבית... זה ממשיך...

תאורית קונספרציה נוסח רצח קנדי, הפעם ללא בסיס עובדתי.

בכל מקרה, עכשיו אני יודע איך נראה אחד מהם, רפובליקני:

קצת מנוכר (איך לא), גאה (לא ברור במה), שמרן (ברור) ומאוד עקשן (אחרי הכל צריך להיות כדי להמשיך להצביע למי שדפק אותך 4 שנים).

סיכום: אין לי אבל המשך יבוא...