sea-fruit & prozac
פוסטים פופולאריים
-
הפואטיקה של האשמאיות
20/12/08 | 971 צפיות
-
מבוגר קטן
17/8/08 | 1022 צפיות
-
חנוכה בסוטרייה
25/12/08 | 1008 צפיות
-
למה פרוזאק?!
17/5/09 | 2366 צפיות
-
יום רגיל בתכלית
17/12/08 | 1318 צפיות
-
אי-רוטיקה
22/11/08 | 1070 צפיות
פוסטים אחרונים
אי-רוטיקה
ז'קונט הסדיסט הטיל עלינו הפעם משימה בלתי אפשרית עבורי - לכתוב קטע אירוטי! מה רוצים מהחיים שלי , לכל הרוחות?! אני תקועה עדיין בשלב הילד האוטיסטי! הנה הניסיון העילג שלי יאללה, בואו ותקרעו לי את התחת! אה, ו"כותב וחושב" יקר. אם אני אמצא פארוידה מרושעת על זה בבלוג שלך!! ווואו וואו וואו מה אני יעשה לך!!!!!
נמר יקר שמע קטע.. בסדנת הכתיבה שבה אני משתתפת , הטילו עלינו תרגיל, לכתוב ספור ארוטי.
אתה צוחק עכשיו, נכון? לכן כתבתי לך (למרות שתיקת הגמילה שלנו). לא יכולתי להתאפק, בעיקר מתוך זה שאני מכירה את חיבתך לאירוניה. כי מה לי , ולארוטיקה? אני? שלובשת כל בוקר את הגוף הישן כמו ג'ינס מהוה, מבלי לתת עליו את הדעת שאוכלת את אותו הסנדוויץ במשך שנים? מה לי , ולהנאות העדינות האלו של הגוף? אני, ששמרתי אותו הגוף תמיד על משטר חמור של דיאטה והשארתי לו רק את סיפוק הצרכים המינימליים ביותר, מחשש שיתרגל , חלילה , לטוב, ויתחיל לדרוש ממני עוד ועוד?
הלוא מי עוד, כמוך, מכיר את שנאת החושניות שלי ?
אז זהו, רציתי לספר לך את זה, ועכשיו אפשר לחזור חזרה לנשיית השתיקה . (אגב, תראה כמה שצדקתי! תראה רק מה קורה , כשנותנים לגוף הזה פתח ומרגילים אותו לחומרים משובחים! זה עלה לנו במחיר הידידות!)
בכל מקרה, אני כבר חזקה הרבה יותר ממקודם . מרגישה שבקרוב מאד נוכל להתחיל להחליף בינינו מכתבים ידידותיים ,כמו בין שני מכרים שלמדו לחבב מאד זה את זה מזמן. שני סוסים זקנים שנשאו עגלה זה לצד זה למשך זמן, אכלו יחד מאותו הקש ועכשיו, משפרשו, הם נהנים להיזכר.. זה כבר כמעט שלא כואב. חזרתי לחיי הקודמים, לתפקוד מלא, ורק ברגעים בודדים, (תרתי משמע ) הלב, לפתע, נצבט והמיצים מתחילים לרחוש.. אבל עזוב, לא התכוונתי בכלל להיכנס לזה.
אז ביי, ותודה על ההקשבה
רק ש... עכשיו, כשאני נאבקת עם המטלה הזאת, של הסדנה, ומחפשת איזו חוויה מהעבר שאולי תיתן לי קצה חוט , אני מוצאת את עצמי נזכרת בנו. (אני שוב בוכה קצת, תתעלם. מה לעשות? זה חייב לצאת איכשהו מהמערכת. בכל זאת...) חשבתי , למשל, על הרגע ההוא , שם, אתה יודע. שאחרי המון, המון, שנים שבהם המוח, ואחריו הגוף הסכינו כבר עם הידיעה שלעולם לא יהיה גבר שארצה. שארצה באמת. לא כזה שאצטרך לכתוב אותו עבורי מחדש, גבר שיסעיר אותי , כזה, שיהיה ברור לגמרי שלעולם לא אוכל להשיג אותו, להשיג, במובן של לעקוף. גבר שעליונותו הברורה עלי תישמר. שיכבוש אותי , את כולי, שיכניע בי את הסוסה הפראית. שירסן אותי, מלשון רסן. שירתום אותי למחרשה שלו . כי , מה לעשות, אני זקוקה לעליונות הזאת, אחרת, אני מתחילה להוביל בעצמי את הריקוד, ושוכחת להיות האישה... אתה יודע.. נו.
ואז, כשפתאום מצאתי אותך, על כל צדדיך ופניך הבלתי מתקבלים על הדעת. על העוצמות שבך והסתירות שדרות בך בכפיפה אחת , שרוחשות וגועשות בך מתחת לעור , עד שלא מובן כלל איך ניתן לאגד אותן באיש אחד ,ועוד עם ציפוי כל כך תרבותי מלמעלה . כמו קרן אור , שהיא לבנה בגלל שהיא מכילה את כל הצבעים יחד . כל כך רציתי להיות לך למנסרה. לשבר את הקרניים ולבחון כל צבע וצבע...וחיכיתי כל כך למפגש הראשון שלנו לבד, בהתרגשות בסערה בחשש בפחד ביראה בריגוש בהתלהמות ברעב בכמיהה בתאווה ובחרמנות אין סופית , בתיאבון שנפתח בבת אחת לכל שנות הרעב שבו לא חשתי עד הרגע הזה ופתאום... ובאתי אליך עם כל אלו יחד, ונכנסתי, ארוזה עטופה ומוגנת במעיר העור העבה וחיבקת אותי ולחשת "חיכיתי לך.." והעולם שלי התנפץ וחומותי נפלו ועמדתי שם , נשורה מכל הישגי כבוגרת חשופה בפניך, פראית ופגיעה , והתנפלתי עליך כמו ניצול אונייה וטרפתי אותך בשם השנים ההם , וגם עבור שנים רבות נוספות של רעב עתידי.
אוף! בחיי שלא התכוונתי להיכנס לזה עכשיו! הרי החלטנו , החלטה נכונה! ותראה איך שהתפרקתי ככה פתאום! אל דאגה. זאת רק אני. יש אנשים כאלו, שמכורים לרעב. כי השובע הוא המוות. גם כשהוא כל כך, כל כך מתוק .
רק רציתי לחלוק איתך. ועכשיו ביי.
נ.ב באחד מימי השבוע שעבר יצאה השמש , אחרי כל אותם ימי סגריר ניצלתי הפסקה קטנה בעבודה, ועליתי על הגג לעשן סיגריה ישבתי על הכורסה המזדמנת, הנחתי את רגלי על המעקה , השענתי את ראשי לאחור והתמכרתי לחסדי החמימות הנדירה בעונה ולרגע אחד של שקט נדיר הנחתי את המחשבות ללא השגחה. ופתאום חדרת אלי,במלוא העוצמה!. הרגשתי משהו שבא לי למטה, מתנפח ומתעצם - נשבעת לך, נמר, עמד לי! ריכזתי את כל המחשבה על הנקודה ההיא , ומשהו התחיל להתפשט לי בכל הגוף כמו אדווה סביב אבן שנזרקה למים, ולכל מקום שזה הגיע זה הפך את האברים שם לכבדים כמו בטון אבל גם לקלים עד ריחוף ולא הצלחתי לבחור בין מה יותר - כבד , או קל. הרגשתי שאני מתנפחת כמו בלון בטון ומרחפת באוויר , ובגלל שלא זזתי בכלל לא הצלחתי לדעת מה הגבולות של הגוף שלי , איפה אני מתחילה או מסתיימת. המשכתי לרכז את המחשבה על אותו מקום וכמעט שצעקתי מרוב הפתעה . ואז הרגשתי שמתחילה לי משהו מסוג ממש לא מוכר - לא מתכווצת ופועמת אלא משהו מתרחב ונפתח ושוב איבדתי לגמרי את תחושת הגבולות שלי והיתה לי הרגשה שאני נפערת לגמרי ובולעת את על העולם עוד שניה , והיתה לי הרגשה שאני עומדת להשתין אבל זרמתי עם זה וכל הזמן המשכתי לסירוגין לרכז את המחשבה ולהעלות בזכרוני החיוך שלך, כשאתה באמת נהנה ובום! התפוצצתי לתוך אחת ארוכה במיוחד, ושונה, נפערת כזאת , ומתפשטת ואני לא מאמינה שאני מספרת לך את זה .
ואז נרדמתי לשינה מתוקה של כמה דקות. וכנראה שזה עשה משהו לעור פני, כי כשירדתי בחזרה למשרד, המזכירה חייכה אלי ושאלה "מה קרה"?
עכשיו באמת סיימתי אל תקרא את זה, בעצם.
|
תגובות אחרונות
-
האיש משם
בתגובה על
-
שרון קדם
בתגובה על מה לא עשיתי ביום כיפור
-
דניאל זיסקינד
בתגובה על
-
שרון קדם
בתגובה על מצטערים, אבל המחאה לא מכובדת
-
דניאל זיסקינד
בתגובה על הוכחות לוגיות לקיומה של רוחניות ניו-איי'גית
-
shulamit
בתגובה על אוקסימורונים ועברות טאוטולוגית קלות
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ולי כל הזמן מכרו את הלוקש
שמסוכן לעלות על הגג
ושבכלל לא בריא לעשן.
סוטים!
:-)
באמת היתה לי חשובה התגובה שלך, הכוהנת הגדולה בקפה לסיפורים ארוטיים
אבל הסיפור שלי רק עשה שימוש (בניסיון ל) ארוטיקה. בעצם, הוא על אמביוולנטיות.
לא חובבת סקס ביוני.
אבל היות וקיבלתי צעצוע במתנה, אלך לבדוק אם כצעקתה...
בתור סיפור אי-רוטי אני חושבת שהוא לא רע בכלל
כמו זיון שלא מתקדם ממש אבל משאיר תקווה בלב
למרת שעל המוח התחתון מזמן הוכרז מוות קליני.
שיט - דווקא את השיעור הזה הפסדתי עם קאונט ז'קונט דה סאד
האמת היא שיש לי מה ללמוד ממך על משחק מקדים,
אצלי הוא כל כך מקדים כך שאני בדרך כלל עוד ישנה כשהוא כבר הוכרע
ולא לטובתי בדרך כלל.
טוב מה אני מתבכיינת- רצית בקורת כנה ובונה מזינה ולא משמינה , לא?
:-)
תודה על הכנות
אבל האכזבה שלך נובעת מהתעלמות ממקף אחד קטן. ההבטחה היתה אי-רוטיקה
אם חשבת אחרת - זה רק המוח המלוכלך שלך :-)
יקירתי בוקר אור,
האמת ... התאכזבתי.
ציפיתי ליותר יצירתיות... מה אומר על זה ז'קונט?
זה ממש היה פוסט אנמי משהו...
אם זו הפעילות האנארובית שלך ניכר עליה שהיא אי-רוטית לחלוטין.
אם את זקוקה לאיזו דחיפה - תני קריאה,
יש כאן אנשים טובים ומוכשרים שיוכלו לעזור לך להוציא משהו ששווה את המאמץ
האירובי.
לזמנים טובים יותר של פעילות אירובית מאומצת
:-) יש לי מיקסר ידני על בטריות , באחד מהסיפורים פה , אולי זה יעזור?
אם כך, אני מעודד
אבל אצלי התעוררו חשד או שניים...
החזיה החדשה שלך אצלי. למה? את צריכה אותה? אמרתי לך שאני צריך חזיה חדשה לכמה ימים, וזה היה רק אתמול...בעצם היא לא אצלי. תשלחי לי תמונה שלה. תמונה. לא את כל האלבום.
לא חשדתי לרגע
פשוט לא הבנת נכון!
היו לה שני גורי ראקון שהיא גנבה מגן החיות התנ"כי והסתירה מתחת לחולצה.
חשבת שהכוונה לשדיים? מה פתאום?!
(ואיפה בכלל מצאת את הדימוי הזה? בטח לא אצלי. לי אפילו אין שדיים)
הרעד המתפנק של חיות הבר הקטנות
המתרמזות מחולצתה הדקה
יכלתי להגיד פשוט שדיה
לילה אחד הם היו פשוט שדיה
שוב הרעד המתפנק של חיות הבר הקטנות
המתרמזות מחולצתה הדקה
אני שונא דימויים בחיי אבל מה אני יכול לעשות
אי-רוטיקה להמונים
אני חושבת שאיבדתי את חוט המחשבה. אכפת לך לבדוק רגע אם לא השארתי אותו בלי כוונה באוטו אצלך? אולי שהתפשטנו הוא נפל לי מהכיס? ידעתי שהייתי צריכה מראש ללכת על חשיבה אלחוטית .
(טוב, נו, אל תבהל. צוחקים. בצחוק , נו. אל תהיה כבד. אני בטוחה שלא השארתי אותה אצלך. אבל ראית, אולי, את החזייה החדשה שלי, במקרה?)
(שיט! אפילו אני מבינה, שאין לי תקנה)
אה. וואלה?
תמיד רציתי שיהיה לי אחד
בסוף התייאשתי, אז קניתי אופנוע
יצא אירוטי אין ספק. התחלה וסוף גדולים. (תורידי את המילה חרמנות היא לא מחרמנת) רגע... ניגבתי את הריר.
אהמממ.
:-)
אמר השודד רעול הפנים בבנק הזרע, לאישתו , שתחת איומי אקדח בלעה את כל המבחנה
:-)
תאמיני לי
זה הרבה יותר טוב מאשר בחיים האמייתיים שלי
שם , הכל רק זיון שכל, ובסוף לא קורה כלום...
וברור שלחייך! אם אני אכתוב משהו לגמרי רציני אי פעם - תהרגי אותי וזהו
המשחק המקדים ארוווווווווך
אבל בסוף הגיח לך
האומץ
וטוב לה לאירוטיקה ממש אורגנוז
(עם כל שברון הלב של הדרך עד לנ"ב (נקודה בלתי נתנת לשליטה) לא יכולתי שלא לחייך)
לעיתים, פרופסור, אתה ממש משובב את ליבי
אבל אז אני מגלה, שבשניה שלא הסתכלתי, סובבת את כלבי
רקסי! עזוב את התחת של במבי! ארצה!
גם אני, לאחר שקראתי את פוסטך, הייתי מאוד חיוור וסמוק, עד כדי כך שגם במבי שאלה אותי אם אכלתי יותר מדי מרק שעועית. נראה לי שהכיוון של הנמר הוא סיפור אירוטי מאוד טוב שיספק את ז'קונט הסדיסט.
ותודה על הרעיון, אתחיל לכתוב זאת מיד
שלך,
כותב (ולפעמים גם חושב)
איזה יופי.......
איך הצלחת לתאר תחושת זיקפה באופן אוטנטי.....((:
רשומה משובחת.
את מפגינה צניעות יתר.....((:
מזמן לא תיקשרנו....(: