תיאוריית הקשר
אי(ש) של מילים. בלוג חסר מיקוד במכוון. "הרצון לדייק במילים - תכונה מרגיזה מאוד".
פוסטים אחרונים
- פוטו-פוסט: פאריז, נובמבר 2011 + פרידה 6/12/11
- פוטו-פוסט: אמסטרדם, ספטמבר-אוקטובר 2011 10/10/11
- A gathering of grunts and greens 7/10/11
- R.E.M שלי 24/9/11
- פוטו-פוסט: וינה, יולי 2011 14/8/11
- פוטו-פוסט: ברטיסלבה, יוני 2011 31/7/11
הכתום הכתום הזה (4 קטנות על מרק קובה)
YNET פירסם הסופ"ש הזה מתכונים למרק קובה, מה שהוביל אצלי לפרץ מחשבות אסוציאטיבי-רטרוספקטיבי לגבי המאכל המשובח הזה.
* אני מת על אוכל מזרחי. לפעמים נראה לי שגם אם הייתי אדם עשיר שיכול להרשות לעצמו לאכול כל יום במסעדות פאר, עדיין לא הייתי מוותר על לפחות פעם-פעמיים-שלוש בשבוע של אוכל מזרחי בסיסי: בשרים על האש, שיפודים, סלט ערבי קצוץ דק-דק וכמובן - חומוס. כירושלמי לשעבר, נראה לי שהחומוס פשוט זורם בדמי, ומחייב אותי לחדש את המלאי הפנימי לעתים תכופות.And then there's Kube. במרק הקובה נתקלתי לראשונה כשהייתי ילד. כמה כפות של הנוזל החמצמץ הזה, ושל הקובבות הבשריות הנפלאות שבתוכו גרמו לי להתאהב מיד. "אני רוצה מרק קובה!", דרשתי אז מאמא שלי. והיא, למרות שלא היה שום דבר כורדי במורשתה המשפחתית או הקולינרית - לא התעצלה, מצאה מתכון והחלה להכין לי מדי פעם מרק קובה לארוחת הצהריים. והוא היה טוב! לא שזה הפתיע אותי. אם היא הצליחה לבשל לאבא הפולני שלי גפילטע פיש שגרם לו ללקק את האצבעות מבלי להיות פולניה בעצמה - למה שבקובה זה לא יעבוד?
* לפני כמה שנים עבדתי בחברת היי-טק קטנה באור יהודה. החברה היתה ממוקמת מספר פסיעות ממסעדת נדרה - מסעדת פועלים קטנה עם מאכלים בסגנון עיראקי וכורדי. יש לי פאטיש למסעדות פועלים. תנו לי מקום קטן עם 4 שולחנות, מפה מפלסטיק ותימניה זקנה שמבשלת על קדירה בתוך סיר שעומד שם כבר 30 שנה - ואני מרייר. קל וחומר כשמדובר במסעדה שההתמחות המוצהרת שלה היא.... קובה! בנדרה היו שבעה סוגים שונים(!) של קובה: קובה מטוגן (בורגול, אורז ותפוחי אדמה) וקובה מבושל (במיה, אדומה, דלעת, קישואים). אני פחות הבדלתי בניואנסים, וחילקתי את מרקי הקובה לשני סוגים עיקריים: "אדום" ו"כתום". תמיד העדפתי את הכתום. גם היום. בניגוד לחמצמצות לה הורגלתי, במרק הקובה של נדרה היה דווקא משהו מתקתק. אולי אפילו מתקתק מדי. אבל בכל זאת הוא היה טעים, ואני אכלתי טוב בשנה ההיא באור יהודה.
* שנה לאחר מכן עברתי לעבוד בעוד חברת היי-טק קטנה. הפעם באיזור הבורסה ברמת-גן. כמנהג עדות הסטרט-אפ, נהגנו לצאת מדי צהריים לאכול באחת המזללות שבאיזור, מצוידים בכרטיס הקסם המגנטי המאפשר לך לאכול על חשבון החברה (10ביס, סיבוס וכו'). באחת מהיציאות הצעתי שנשב במסעדת הפועלים הסמוכה למשרד. "יש להם יופי של מרק קובה", שטחתי את הקייס שלי לצמד הקולגות שיצאו לאכול איתי. - "מרק מה?", שאל אחד מהם. - "מרק קובה", אמרתי לו, תוהה למה לא שמע היטב את המילה האחרונה. - "מה זה?", הוא שאל בחזרה. הייתי בהלם. - "אתה לא יודע מה זה מרק קובה?". לא, הוא לא ידע. ממש לא שמע על זה קודם. זה ממש הפתיע אותי. רק לשמוע על מישהו שמעולם לא טעם את המרק הזה היה מפתיע אותי, אז עוד בכלל לא לשמוע על קיומו? איך זה בכלל אפשרי, במדינת כור היתוך קולינרי כמו ישראל? זה ממש היה נראה לי מקביל למישהו שלא שמע על חומוס. באיזו בועה הוא חי? הסברתי לו קצרות מה זה המרק הזה, ותהיתי איך מעולם לא שמע עליו. - "לא יודע, אני אשכנזי. אתה לא?" - "כן. כלומר, חצי. אבל מה זה בכלל קשור? יש מזרחי שלא שמע מעולם על גפילטע פיש?". בחיי שאין לי מושג תחת איזה סלע אשכנזי הבן-אדם הזה חי עד אז, ועד היום כל הרעיון של לא לדעת מה זה מרק קובה - מנה נפוצה ש(חשבתי ש)קיומה הוא ידע כללי - נראה לי תמוה, בלשון המעטה.
* ועכשיו - יש לי מרק קובה ממש ליד הבית. לפני כמה חודשים נפתח מול כיכר רבין ה"קובה בר". שילוב קצת מצחיק לטעמי, "קובה" ו"בר" (מזכיר קצת את השם הדגול "שקם גאלרי". אתם מבינים? "שירות קנטינות ומזנונים גאלרי"), אבל שיהיה. בניגוד לנדרה, בקובה בר המבחר מצומצם יותר (לכיוון ה"אדום" וה"כתום") אבל בהחלט מספיק. המרק טעים, הקציצות (אפשר לבחור מרק עם 2 או עם 3) גם כן והמחיר סביר. חברי ד', הידוע באכילתו הסלקטיבית, התנסה בקובה בר, הציץ ונפגע. מאז הוא מכור, ומפרנס את המקום לגמרי לא רע. הצעתי לו לקנות את הכרטיסיה שלהם - הנותנת 10 ארוחות קובה במחיר מוזל. הוא שוקל את זה. בסוף, אולי אתפתה בעצמי לדיל הזה...
 הכתום היום כתום מאוד
|
תגובות (47)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כדאי לנסות מרק קובה חמוץ מתוק
עם שום ונענע -אוכלים בדרך כלל בפסח כשהשום גם טרי
מעדן אביב של עיראקים
משהו באמת מיוחד ,אבקש מתכון מאמשלי ואפרסם
בתאבון
אני הולך להכין טוסט ולהתגעגע לאמא
הם סוגרים ב-23:00.
אתה חושב שרישון-סיטי באיזור החלוקה שלהם ?
האמת שבמקרה לפני כמה דקות עברתי על פניהם , אבל צר לי לבשר, הקובה בר סגור לגמרי, הכל מוגף ואין קובבות אחרי חצות, מעניין מתי הם סוגרים ...
אני חושב שזה הזמן שלי לדרוש אחוזים מהקובה בר...
אני לא מאמינה. פתאום קפץ לי הפוסט שלך איכשהו ובגללך, כן, בגללך,
הזמנתי עכשיו משלוח מה"קובה בר"!
קבלו פרומו: מחר (בעצם טכנית זה כבר היום) יהיה עוד פוסט על אוכל.
"תיאוריית הקשר" ממש הופך למעצמה קולינרית!
או שלא.
תודה. למרות שחשוב לציין שאני לא מפלה סלעים על רקע עדתי.
משפט קלאסי:
"תחת איזה סלע אשכנזי הבן-אדם הזה חי עד אז"
וחוץ מזה, גרמת לי לרייר. לא יפה. אני בעבודה.
את הכתום ההוא אתה בהחלט יכול להשאיר אצלך...
הייתי שמח לאכול קובה, אבל שמעתי שיש שם את מפרץ החזירים.
תגיד, מה יהיה אתכם? וולווט עוברת לכתום, אתה לכתום-כתום. הלו, כתום זה שלנו!!!
צילמתי את הכתבה
בחיים לא הכנתי קובה אז בקרוב, ההיסטריה סביב הכישלון.........
או שלא :)
הכי טעימה הקובה של סבתא שלי.
מוכנה להתפשר על הקובה של אמא שלי..
גמני בעד הסלק,
אני לא אוהב סלק בשום מצב צבירה, אלא בחזרת איכותית או בקובה.
אבל הגרסה המסולק(נ)ת של מרק קובה, הכי טעימה שיש !
זה מזכיר לי את הויכוח הנצחי, איזה מרק קובה הכי שווה? קובה סלק, קובה במיה או קובה דלעת? אני אומרת קובה סלק. עורך אוכל מסויים מעדות אשכנז טוען שאם כבר סלק אז בורשט (בורשט?!?) ושהכי שווה קובה במיה. אבל בעיני אין תחליף לאדום אדום הזה...
והכי מעולה - של אמא שלי כמובן
"צמחונית" ו"לא רעה" נשמע לי קצת סותר.
יש קובה צמחונית, והיא לא רעה בכלל.
כי זה חורף בתל-אביב..
סלק אדום אדום, לא אדומה.. (איך עורכים כאן??)
הכי טעימות- הדלעת הכתומה והסלק האדומה.
אוכל ביתי חורפי הכי טעים שיש!
כשגרתי בחו"ל כל כך התגעגעתי לבית הורי המדהימים,
שביקשתי מאימי את המתכון
והכנתי תבשיל קובה בעצמי לאחר ששלחה לי את התבלין בדואר.
זו הייתה חוויה מכוננת...
וטעימה...
יאמי
פי.אמ.אס.ינג ?!?! :-)
אנחנו כבר בחורף ולא שמתי לב?!
אז למה חם לי כל הזמן???
אפשר גם? :)
אכן אגריפס, ובהחלט לא ברור איך לא יצא לי לשבת לאכול שם אף פעם.
בשבוע הבא אני אמור לקפוץ לירושלים. אולי זו ההזדמנות.
ואתה מן הסתם "רק על הקוים" :-)
ד"א תנסה באמת בהזדמנות לעבור במסעדת "אמא" בכניסה לאגריפס (אם אני לא מתבלבל ברחוב),
אתה בהחלט תאהב את האוכל שם !
מצטער, גם לי יש קוים אדומים.
יהיה לך יותר קל אם אשלח אותך באחד מהביקורים שלך בק"ק ירושלים,
לגבעה הצרפתית ? :-)
אמא של חברת ילדות של גרושתך.
שניה, אני מנסה לשרטט בראש את אילן היוחסין המדויק של הקירבה הזו.
I wouldn't know...
סיפרתי לך על מרק הפטריות שהכנתי אתמול , זוכר :-)
כשאמרתי רגיש, התכוונתי למכור !
קובבות שיאללה עשית אותי רעב !!!
שנים סירבתי אפילו לטעום מרק קובה, לא מטעמים של מזרח ומערב אלא כי הדברים הללו שצפו במרק,
לא היה בהם אפילו לא טיפה סקס-אפיל עבורי.
אבל מאז שטעמתי את מרק הקובה (סגלגל משהו) אצל אמא של חברת ילדות של גרושתי,
אני חייב לומר שמי שיודע לעשות אותו טוב,
מקבל אצלי את עיטור חסיד אומות העולם.
בכלל אני רגיש למרקים.
ואני אומרת, יש יתרונות לחמות.
"קובה בר" אתה אומר.
איפה בדיוק זה יוצא? ואיך לא ידעתי על זה?
חולה על קובה!
פעם אחרונה שאכלתי את זה, זה היה ב"אימא" בירושלים. עבר לא מעט זמן.
מחכה לחורף. אולי אז אקנה כרטיסיית קובה.
המממ... לא יודע. זה עניין שמעולם לא טרחתי לבדוק או לשים אליו לב, מסיבות קרניבוריות מובנות.
Tיזו טלפתיה. כל הסופ"ש הזה הוא בסימן קובה, לא ברור לי למה. וגם אני קראתי את המתכונים האלה של חיים כהן, למרות שאני יודעת שאין חומר קריאה שיותר מבוזבז עלי מזה, ואפילו השתעשעתי לי במחשבה שאכין מרק קובה.
yeah, right
תגיד, יש שם קובה צמחונית במקום הטעים הזה?
:-)
תדפיס ותביא להם שיהיה לתלות בפינה של ביקורות מהעיתון והתמונה עם דודו טופז או פיגורה אחרת לוחצת יד לבעל הבית...
(אולי תהפוך לסועד של כבוד)
בכל הנוגע לקובות, זה מותר ואפילו מומלץ :)
את זה אני דווקא לא מכיר או לא זוכר. השניצלים היחידים שזכורים לי משם הם אלו העצומים בגודלם ב"שניצל פקטורי".
נדרה מעולה, אכלתי שם מספר פעמים. לפני כמה שנים עבדתי בצד השני של אור יהודה ופרנסתי בר סלטים קטן (זה לא דיאטתי כמו שזה נשמע) שידע לרקוח רוטב ויניגרט מעולה ולצ'פר את חובבי הסלטים בלביבות תפוחי אדמה. הייתה גם עבודה במשרד במתחם הבורסה, שם שמחתי לפגוש מידי יום את הבחור עם השניצלים המעולים על רחוב היצירה, מקום קטן כזה שמזכיר דוכן פלאפל, ברח לי השם שלו (משהו עם ר') אבל זוכרת שהוא כל הזמן שר.
טוב, כל הפוסט הזה הוא מזימה להעלות את הכנסותיו של תאגיד "קובה בע"מ". תוכן שיווקי וכאלה, you know.
שיו... איך בא לי קובה עכשיו...
:-)
רק בתקופה האחרונה גיליתי את נפלאות הקובה על צורותיו.
ואת הפוסט הזה אני גוזרת ושומרת ליום חורף שיבוא עלינו לטובה אמן, אז אצא לי הרחובה וקובה טעים אקנה לי.
Don't blame it on sunshine
Don't blame it on moonlight
Don't blame it on good times
Blame it on the KUBE