כותרות TheMarker >
    ';

    :.)

    כרגע אני כותבת כאן על חוויותי בחו"ל כמאפרת / דוגמנית.
    מי שמתעניין באלבום התמונות המלא של המסע שלי, מוזמן להכנס לפייסבוק:
    http://www.facebook.com/album.php?aid=99165&id=687043810
    והאלבום השני:
    http://www.facebook.com/album.php?aid=114772&id=687043810

    תחילת הדרך

    3 תגובות   יום שבת, 22/11/08, 19:07


    שאלה שתמיד נשאלת על-ידי מאפרים שזה עתה סיימו בית ספר לאיפור היא-איך מתחילים?

    הרי בתי הספר לאיפור מנסים לקלוט כמה שיותר תלמידים ומבטיחים לנו הרים וגבעות על עבודה לעתיד רק כדי שנבוא ללמוד אצלם. בזמן הלימודים אנחנו כמו במעין חממה טובה- מתעסקים כל היום באיפור, מעריצים את המורים שלנו וחולמים על היום שבו נהיה כמוהם. ואז אנחנו יוצאים מבית הספר יחד עם עוד כמה אלפי מאפרים טריים כמונו ואין לנו מושג מאיפה להתחיל.

    זה קל מאוד להגיד לנו ללכת לחלק כרטיסי ביקור במספרות, לתת לנו כמה עבודות בחינם ואז להתנער מאיתנו כיוצאים ידי חובה. וזה מאוד קשה אחר-כך להגיע למצב המיוחל של להתפרנס ממה שאנחנו אוהבים כל כך.

    הרוב מתייאשים באמצע, חברות רבות ומוכשרות שלי התייאשו ועברו לעבוד בעבודות מסודרות אשר מהוות הכנסה קבועה, השאירו את עולם האיפור כחלום רחוק ומאפרות רק כמה חברות ובנות משפחה לארועים מזדמנים.

    אז איך, איך באמת אפשר להצליח בעולם הכל-כך רווי הזה? הסוד הוא שאין כל סוד ומה שבאמת צריך אלו שני דברים עיקריים:

    1. גב כלכלי שיכול לתמוך בך גם אם לא תעבוד כמעט בשנים הראשונות.

    2. עקשנות וכוח רצון בלתי נדלה.

    זה לא קשור לכשרון ולא קשור למרפקים. 2 הדברים שציינתי למעלה הם היחידים שבאמת משמעותיים. אני מכירה המון מאפרות שלוא דווקא הכי מוכשרות בתחום, אך היו להן מספיק עקשנות וכוח לדחוף את עצמן קדימה כל הזמן לצד גב כלכלי שעזר להן בתקופה הזו, וכך הן הצליחו והגיעו למצב שכולנו מייחלים לו- פרנסה טובה מאיפור, לעומת המוני מאפרות מוכשרות מאוד שלא עוסקות בכך יותר כי חסרו להן 2 הדברים הללו.

    מעבר לזה- זה המון מזל. החיים מגלגלים אותנו כרצונם ולפעמים באורך פלא קורים לנו דברים שמקדמים אותנו הלאה, גם בלי להתכוון לכך בכלל.

    אני בזמנו למדתי במכללת "איל-מקיאג'", המפעל הגדול ביותר בארץ לייצור מאפרים.

    התמזל מזלי וכבר בהיותי תלמידה שמו עלי המורים עין ואימצו אותי למחלקה קטנה שהיתה (ולא הרבה ידעו עליה) של מאפרים בשכר (כמה חדשני בעולם הזה! שכר!) ונשלחתי לאפר בתצוגות איפור בכל קניוני הארץ, בהם היו חנויות של הרשת ובהתאמות איפור ללקוחות. בערך כשסיימתי ללמוד נסגרה המחלקה הזו, אך התמזל מזלי ובאחד הסניפים בהם איפרתי לתצוגה ביקשו ממני לבוא מדי שבוע לאפר ציורי פנים במהלך החופש הגדול. כך, חודשיים בלבד מסיום לימודי כבר הייתי עם נסיון מכובד באיפור- תצוגות, לקוחות פרטיות וציורי פנים. אז מה עכשיו? "החטיבה המקצועית" של איל מקיאג'- דרכה קיבלתי רק 2 עבודות. לכל מעצבי השיער יש מאפרות קבועות ולכן הם זורקים את כל כרטיסי הביקור שמשאירים להם. בסלוני הכלות מתייחסים אלינו בזלזול. צלמים מתחילים- גם הם בעצמם לא יודעים איך להתקדם ולרוב עושים יחד כמה בוקים לדוגמניות מתחילות ולא מעבר (וכמובן- בחינם!).

    אני גרתי אצל ההורים ועבדתי בעבודה נוחה, אבל רציתי להתקדם ולא ידעתי איך!

    שוב התמזל לי מזלי ונשלחתי בתור כתבת לראיין את עדה לזורגן ל"מתחתנים" והיא שיכנעה אותי לבוא אליה להשתלמות. מלבד השינוי הכללי בתפיסה האיפורית שקרה לי מההשתלמות הזו, היא עזרה לפתוח בפני דלתות.

    אז בהתחלה זה עוד עבודות "קרדיט" (אהממ.. אהממ.. "חינם"!) בתכנית בוקר, ב"את" וכו'. אבל מה שבאמת גרם לי להתחיל לעבוד באיפור היה שהיא שלחה אותי לבעז שטיין. מכיוון שנשלחתי דרכה ומכיוון שהיה לי כבר בוק די יפה ומכובד קיבלו אותי בו במקום.

    רוב העבודה היא בתור מוכרת, אבל הרבה פעמים שלחו אותי לאפר במגזינים, קליפים וכו' (ואמנם זה בשכר עובדת חנות, אבל זה לא בחינם!) וככה יצא שהתחלתי להכיר צלמים, להכיר מאפרות (הכי חשוב! חברות מאפרות תמיד עוזרות זו לזו ושולחות אחת לשניה עבודות...) ולהשתפשף המון באיפור.

    משם עברתי לבית הספר "גודה" בבני ברק, שם התחלתי גם ללמד את המקצוע.

    תוך כדי העבודה בחנות, עבדתי יותר ויותר בחוץ והגעתי למסקנה שאני פשוט מפסידה עבודות ככה. אז החלטתי לעזוב ולהיות לגמרי עצמאית. קשה באמת להתקדם במקצוע הזה כשאתה עובד במקום מסודר. הרבה פעמים מזעיקים אותך מעכשיו לעוד חצי שעה ואיך תעזוב באמצע המשמרת? המסקנה היתה שאין ברירה אחרת וצריכים להיות פנויים כל הזמן.

    ולהיות פנויים כל הזמן זה קשה. למזלי הגדול בן זוגי תמך בי לאורך כל הדרך הקשה הזו ועדיין תומך בי עד היום, כי זה קשה לא רק כלכלית אלא גם נפשית.

    ישנם שבועות שבהם אני לא נחה ועובדת נון-סטופ, ישנם שבועות שבהם אני לא עובדת בכלל ואפשר להשתגע מזה.

    פתחתי סטודיו בבית (דרך אגב- פירסום לא עוזר! לא בעיתונות, לא פלאיירים, לא כלום. ניסיתי הכל), לאט לאט היו לי מעט לקוחות פרטיות, מעט תלמידות, וכמובן שהתקדמתי עוד והכרתי צלמים חדשים, סטייליסטים וכו' והיו לי יותר ויותר עבודות באופנה, לצד נסיעות לחו"ל לצורך השתלמויות ותחרויות.

    מאז כבר הספקתי לסגור את הסטודיו ולחזור להתגורר בצפון (אין, לא בשבילי כל הפיח של תל-אביב!). אני מחפשת פה מקום לפתוח בו סטודיו חדש שיכלול גם מכירת אקססוריז ויצירות אמנות ומחסן בגדים לסטיילינג ואני ממשיכה כמובן להיות על הקו לתל-אביב לכל ההפקות.

    אז כן, היום אני גאה לומר שאני מתפרנסת מאיפור. זה לא היה קל וזה גם לא קל היום. הדרך רק בתחילתה והחזון שלי עוד גדול מאוד.

    ורק רציתי לומר שאין שום נוסחא ואין איזו דרך קבועה שאם נלך בה נצליח. הכל מתגלגל מעצמו- מצלם לצלם, מהמלצה להמלצה... רק לא להתייאש וליפול באמצע הדרך הארוכה הזו!

     

    בתמונה: פרוייקט הסיום שלי באיל-מקיאג'. דוגמנית: טלש טקלה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/11/08 11:03:

      תודה על הכוכב האנונימי!
        23/11/08 11:02:


      תודה תודה יקירתי,

      אני מקווה שהצלחתי גם להדביק אותך באהבה הזאת :.)

        23/11/08 09:22:

      אוה. סוף סוף אני יכולה להגיב!!!

      עכשיו אני קוראת את הסיפור שלך בצורה יותר מסודרת, באמת כל הכבוד

      על התעוזה, הסבלנות והאומץ. ואני שמחה שאת אוהבת את העיסוק שלך

      למרות כל הקושי.

      יאללא, תמצאי כבר מקום לסטודיו החדש שלך!!!!

      'שתי "טיפות" קרם לחות'

      ;-)

       

      ארכיון

      פרופיל

      shlomit_mp
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין