סודות מהמיטה
חוויות מחורף הולך ומתקרר ברובע Mitte בברלין, של תושב זמני וסקרן במיוחד. אנשים, מקומות, אירועים וקצת שואה
פוסטים אחרונים
- בברלין מסוכן יותר מיבנה 2/1/09
- רוזה, רוזה, רוזה רוזה 26/12/08
- מיכאל שלי 16/12/08
- אור לגויים, ושהגרמנים יקפצו 10/12/08
- בטמן לא רצוי בשמי ברלין 2/12/08
- רשימת שינדלר - גירסת הצ'יל אאוט 28/11/08
ארכיון
ברלין קוראת לכם: תעשו MDMA!
שלשום הלכתי לראות את הסרט Berlin Calling, שזה מעין טריינספוטינג בגירסה גרמנית והרבה פחות מוצלחת. לפני סיפור ההתגלגלות שלי לסרט הזה, המלצה חמה על בית הקולנוע שבו הוא מוקרן, למי שחי כאן ומי שמבקר או יבקר. בכל יום מגלים עוד פינה בעיר הזאת שגורמת לך להבין שוב שהיא כנראה העיר המגניבה בעולם. Central Kino ברובע מיטה (www.kino-central.de/home.php) היא עוד אחת כזאת. מוקרנים שם לא מעט סרטים בשפת המקור וגם בגרמנית עם כתוביות באנגלית.
אפרופו סרטים בשפת מקור, שמישהו יפתח איזה קבוצת פייסבוק שתשים סוף לדיבובים האלה בסרטים. גרמניה היא אולי אחת הכלכלות המובילות בעולם, אבל לדעתי די בתופעה הבלתי נסבלת הזאת כדי להגדיר אותה מדינת עולם שלישי. על הדיבוב לגרמנית של הלהיט ההיסטרי שכבש את ברלין בשבועיים האחרונים, "ואלס עם בשיר", הייתי מחזיר את השגריר להתייעצות בארץ. ארי פולמן לא היה צריך להסכים. מעניין אם הוא נתן על זה את הדעת בכלל, אבל גם אם כן אני מניח שלא היתה לו ברירה (הסרט מוקרן בעברית עם כתוביות בגרמנית רק בבית קולנוע אחד בעיר, ב-Hackesche Hoffe ליד אלכסנדרפלאץ. תעשו לי טובה, קחו את החברים הגרמנים שלכם לגירסה הזו).
בחזרה ל-Central Kino, שאגב צמוד לבית הקולנוע של "ואלס עם בשיר" בעברית. נכנסים עמוק לתוך חצר בבניין, שכמו רבים בעיר כאן נראה תחילה כמו מפגע סביבתי ובמבט שני אתה קולט שהוא המבנה הכי ייחודי בבלוק. ברווזון מכוער, אבל עם כריזמה. בפנים קצת קשה למצוא את הקופה, שזה כבר סימן חיובי. נכנסתם פעם לקולנוע שקשה למצוא בו את הקופה? כל הקופות של כל בתי הקולנוע בעולם נראות אותו דבר. קופאי חצוץ מאחורי זכוכית עם מסך שעליו כנראה מסומנים המקומות התפוסים והפנויים. בבאר-קופה ב-Central קונים כרטיס ומורידים שוט של "יגר". הסדרן בכניסה לאולמות הזעירים מחכה שאחרון רוכשי הכרטיסים יסיים להשתין ורק אז מקרין את הסרט. בתוך החדר אין שורות מסומנות אלא כמה כורסאות לא תואמות מפוזרות באי-סדר מכוון. המסך ענק, הסאונד מעולה, כמו חדר הקולנוע שתמיד חלמתם שיהיה לכם.
גם הסאונד במועדון (יש מלה יותר טובה למועדון ממועדון?) Watergate היה מעולה, שלא לדבר על הלוקיישן. ככל שאני מבקר כאן ביותר מקומות, אני מגלה שהלוקיישן זה סוד הקסם שהופך גם מופע בינוני לחוויה די מהנה. וטרגייט כמעט צף על נהר ה"שפרי". ככה שאם התבאסת מהמסיבה לא נתקעת על הספה בכניסה ל"ברזילי" עם מיטב שיכורי הערב, אלא מול מי הנהר שזוהרים באור הזרקורים שעל הצריחים שמעטרים את גשר האבן שחוצה אותו. עם מיטב מסוממי הערב כמובן. התאורה היא עוד שוס – רצועה רחבה של נורות שמשתרעת מעמדת הדיג'יי ולאורך התקרה הנמוכה יחסית ברחבה.
ביום רביעי ניגן שם הכוכב של הסרט Berlin Calling, הדיג'יי פול קלקברנר. את זה לא ידעתי כשהתגלגלתי לשם בסביבות שתיים לפנות בוקר. אני מאחר כרוני, ותמיד טענתי שהדברים הכי טובים קורים לי בגלל זה. למשל, אם לא הייתי מאחר כרוני לא הייתי מתיישב בספסל האחרון בכיסא האחרון הפנוי בשיעור הראשון באוניברסיטה, וככה לא הייתי פוגש את איתי, אחד החברים הטובים שלי. ואם לא הייתי מאחר כרוני הייתי צריך לעמוד כמעט שעה בתור בכניסה למועדון, במקום להצטרף לחברים הדייקנים שלי לישורת העשר דקות האחרונה. יום רביעי, שתיים לפנות בוקר, מאה אנשים עומדים בתור ועוד מאות בפנים. דאס איסט ברלין.
כמו בכל המסיבות הכי טובות כאן הקהל היה "מעורב" – כל אחד יכול היה לעסוק בתחביב המיני שלו, מה שיוצר אווירה די מאוזנת. אני לא איש של טכנו אבל היה מעולה. נראה לי שזה היה טכנו לכל המשפחה, לא בדיוק הארד קור. האבחון הזה גם הסתדר לי למחרת, כשהקשתי את הכתובת של האתר שהיה מודפס על כמה חולצות שלבשו אנשים שם – והגעתי לאתר של הסרט הזה, שמוקרן כבר כמה שבועות בגרמניה ומטייל בין כל מיני פסטיבלים. הסט שנתן שם קלקברנר היה בעיקר של פס הקול מהסרט, שמטבעו חייב להיות יותר ידידותי לאוזן של הצופה שלא בלע כדור אקסטה לפני ההקרנה.
פס הקול הוא נקודת האור המרכזית בסרט הדידקטי הזה - קלקברנר הוא דיג'יי "איקרוס", שנדפקים לו הראש והקריירה מסמים קשים. תוך שעה הכל מסתדר, עם דילוגים וקיצורים עלילתיים רבים בדרך לסוף הטוב. אבל ערב קודם לכן במועדון לא שמעתי את קלקברנר עוצר את המסיבה ואומר: "אני מבקש מכל החבר'ה שמסתובבים כאן עם פיפטות ובקבוקי קולה להפקיד אותם בכניסה" (יש צורך להסביר פיפטות? לא כאלה עם טיפות נגד צינון, בקיצור). אם הוא היה עושה את זה, אף אחד לא היה נשאר לגמור אתו את הלילה, וגם לא היה בא שוב. די ג'יי כמוהו הרי חי על בליינים שלוקחים סמים שמחזיקים אותם ערים כל הלילה, או כל היום, או כל היום וכל הלילה. הוא מתפרנס בין השאר אבל לא מעט בזכות הסמים, וכך גם המקומות שבהם הוא מנגן, שמאפשרים ומעודדים את חלוקת הכדורים והפיפטות. אז מה הוא נהיה לי פתאום ננסי רייגן.
יכול להיות שיש פרשנות נוספת שמשנה את המסר של הסרט כפי שחשבתי שהבנתי אותו. באחת הסצנות החברה/הסוכנת של די ג'יי איקרוס תופסת את הלוזר שמוכר לכוכב שלה סמים קשים במועדון. "מה מכרת לו?" היא תוקפת, ונענית שהוא בסך הכל השחיל לו ליד קצת קוק ו-MDMA. היא נרגעת יחסית ורק מזהירה אותו שלא יחצה את הקו הזה. בלי קטמין למשל. אז הנה המסר המעודכן, אם תרצו פקודת הסמים גירסת ברלין 2008, דידקטית מספיק אך לא צבועה מדי: תעשו MDMA! אבל לא יותר מזה. ברלין קוראת לכם, האזנה נעימה.
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ברכות על הבלוג, טוב שיש עם מי לדסקס את כל הנושאים והחוויות האלה...
אני גם ממתנגדי הדיבוב הרדיקלי, איך אפשר לראות סרט כמו "בבל", למשל, בדיבוב לשפה שלא קשורה לאף אחת מהתרבויות השונות והמקומות השונים שבסרט?
כשאני רואה סרט, חשובה לי האותנטיות, לכן, אם הסצינה מתרחשת בשנגחאי, אז אני רוצה לשמוע מנדרין, אם הסצינה בהארלם, אז אני רוצה לשמוע "mother fuckin' english" וכן הלאה...
יחד עם זאת, ראיתי את "ואלס עם בשיר" דווקא בגרמנית, וברור לי שעדיף היה לראות בעברית (במיוחד בתור ישראלי), אך הסרט השאיר עליי ככה או ככה כזה רושם עמוק, שלא יכולתי לקום מהכסא כשנגמר הסרט, וכשכבר קמתי מהכסא הבנתי שנגמר לי היום, כי אני צריך זמן לעכל את החוויה המדהימה שעברתי.
schoenes Wochenende
(גם) עומר
תמשיכי לעקוב אחר הבלוג... אני אעלה כאן כל מיני המלצות
אגב אתר ממש ממש מעולה עם המלצות עדכניות ומדויקות לכל סוגי המקומות בברלין (בארים, חנויות,
אמנות אבל לא מיינסטרימית שקל למצוא) - http://berlin.unlike.net/
גם אפשר לבנות בו מסלולים וכל מיני דברים מגניבים אחרים שפחות התעמקתי בהם
עומר
דוקא האווירה במקומות כאלה היא בסופו של דבר פחות מינית,
או פחות "פיק אפית".
העניין עם כתוביות הוא שמתרגלים אליהם וכך לאורך זמן הפגיעה הויזואלית היא פחות ופחות משמעותית,
לא?
אלא שמעלים את הטיעונים שהבאת, אני מניח, לא באמת התנסו בחוויית הכתוביות לאורך זמן כי הם רגילים
לדיבובים, על זה גדלו ואני מניח שקשה להם להסתדר בכלל עם כתוביות. מעניין, תהיתי אתמול, אם המבקרים
שמשבחים את ואלס מיט בשיר ראו את הגירסה בעברית או עם דיבוב לגרמנית.
לגבי האופרה - הצוות ייאלץ להתמודד עם חריקת השיניים של שפות המקור?
עומר
איזה כיף לקרוא אותך, עומר. ככה גם אני התלהבתי בהתחלה, ועכשיו זה מזכיר לי שלא מובן מאליו להיכנס לקולנוע ככה, בלי לעבור באיזה ארומה או אפרופו. כמעט כל בתי הקולנוע בברלין, דומים למה שתיארת מבחינת הקופה ורובם רק אולם אחד. יש כאלו שלפני השורה הראשונה יש שולחנות (לאלכוהול כמובן), יש את Tacheles, ובתכלס יש כורסאות נוחות וריח חשיש למעוניינים.
בענין הדיבוב: מודה שזה מעשה מגונה ושהלכתי לראות את ואלס עם באשיר בגרסת המקור כמובן (איך מדובבים לגרמנית את הקטע בגרמנית מהסרט הפורנוגרפי?), אבל למהגרים יש לזה הרבה יתרונות: אם הייתי צריכה להספיק לקרוא כתוביות בגרמנית הייתי צריכה ללכת לכל סרט פעמיים: בפעם השניה לקרוא את החצי השני של כל משפט ולהשלים בראש.
הדיבוב הוא ברמה מקצועית לעילא: שומרים על המבטא והניואנסים, אבל זה כמובן לא כמו המקור.
הסיבה העיקרית לדיבוב, היא שיש הרבה אנשים בגרמניה שלא יודעים לקרוא את שפת האם שלהם, ובטח לא כל כך מהר. כל מהדורת חדשות מדובבת, כן. אם נשיא ארה"ב מדבר, יהיה על הקול שלו קול של מתורגמן שיגיד את הדברים בגרמנית.
ויש גם המון זקנים באוכלוסיה, שלא יכולים לראות טוב, ובשבילם זה הצלה: גם בקולנוע ובעיקר בטלויזיה.
אני בחודש הבא טסה לברלין.
אותי היא מרתקת..
גם אני קיבלתי את הרושם שברלין כולה שופעת המלצות חמות ובלעדיות ל- MDMA אבל אתייחס לעניין השפה דווקא.
ראשית, אין להוציא את כל הכעס רק על הגרמנים, כי זו צרה באירופה גם במקומות אחרים. שנית, שמעתי טיעון מעניין, שנכון שהוא רציונליזציה כנראה, לפיו התרגום הכתוב הוא פגיעה בצד הויזואלי של הסרט, בניגוד לדיבוב, הפוגע בצד האודיו שלו. וכיוון שקולנוע הוא מדיום שהויזואליה היא הדומיננטית בו, ראוי דווקא לדבב. יש במאים וצלמים שעורכים בקפידה כל פריים, והם נחרדים כשהם רואים שמישהו מקשקש להם על המסך.
(אני לא מקבל את הטיעון, כי אני חושב שהפגיעה בדמות היא פאטלית, ודמות מורכבת גם מקולה).
ואפרופו השפה והתרגום. סקופ מזערי, מעולם המוזיקה שאיננה טכנו. הקומישה-אופר בברלין, אחד משלושת בתי האופרה בעיר, עלול לחדול מן המנהג המייחד אותו, לפיו מעלים בו אך ורק אופרות המושרות בתרגום לגרמנית. בארי קוסקי, המנהל האמנותי הבא של הקומישה-אופר (החל מ-2012), סבור שצריך יהיה להחליט לגופה של כל הפקה. באופרות (לא גרמניות) של מוצרט, בהן יש רצ'יטטיבים ארוכים וחשובה ההבנה של הדיאלוג (במיוחד בקומיים שבהם) - לשיר בתרגום לגרמנית. ורדי - להשאיר בשפת המקור.
החלטה שכזאת, אם תתקבל, עלולה לעורר התנגדות, אבל בינתיים, בניגוד אולי לצפוי, אנשי אופרה סביבו לא מזועזעים מהרעיון "החדשני". לדידם- העיקר שהאופרה תהיה טובה.
כן, ברלין אכן לא מפסיקה להפתיע- אם אתה בעניין של בתי קולנוע יוצאי דופן וסרטים בגרסת השפה המקורית (לווא דווקא אנגלית לצורך העניין) תנסה את ה LICHTBLICK KINO Kastanienallee 77 זה קולנוע קטן כ- 30 מקומות שמציג "סרטי סינמטק" גרמנים ואחרים. המקום עצמו שווה ביקור בלי קשר לסרט המציג.
רציתי (גם) לנצל את הבמה לפרסם את מפגשים הישראלים "הצעיר" בברלין.
המפגשים מתקיימים כבר כשנה וחצי, ומגיעים בד"כ כ- 30 איש לכל מפגש. תמיד כיף ותמיד מכירים אנשים חדשים.
המפגש הבא יערך ביום חמישי הקרוב 27.11 בשעה 20:00, בקפה BALTAS שנמצא ברחוב GOLTZ 17 בשונברג.
אם יש שאלות נוספות אתם מוזמנים להפנות אותם לאימייל mnk.berlin@gmail.com או פשוט להגיע!
עומר הבטיח להגיע גם, אז לכל מי שמעוניין לפגוש את האיש שמאוחרי הבלוג...הרי לכם הזדמנות.
שבוע נהדר לכולם- בים באויר ובשלג :)
מזל שקמתי מוקדם לביתספר. אני ראשונה!
המוזיקה לא מדברת אליי, אבל משהו אחר הזדקר לנגד עיניי: "כל אחד והתחביב המיני שלו...".
הממ, sehr interessant...