יש אפיקי חיסכון שאסור לתת להם להפסיד. אפיקים שחייבים להיות סולידים. אפיקים שאינם תלויים בדבר ושהקרן שלהם מובטחת לא משנה מה. פנסיה זה אפיק כזה מאחר והוא אמור להעניק ביטחון פיננסי לעת זיקנה.כך גם קרן השתלמות וגם קופות גמל שהן השקעות לטווח ארוך.

ואכן, עד השתלטות נערי האוצר על המדינה בסיוע רפורמת בכר, כל אפיקי החיסכון הנ"ל היו סולדיים. כספי החוסכים לא הושקעו בקזינו ברחוב לילנבלום אלא באגחי"ם של המדינה שסיפקו תשואה מובטחת ולכן הצבירה הפנסיונית היתה ריבית על ריבית (כמו שצריך) והקרן היתה שמורה היטב. אלא שיום אחד החליטו באוצר לסכן את העתיד של כולנו ולשלוח את הכסף שלנו של החוסכים אל הבורסה. כרגיל שתקנו. התשואות היו מרהיבות וחשבנו אך לא הבנו שכספנו לא רק יכול להרוויח יותר אלא  גם להפסיד המון. המחשבה שעמדה ביסוד פעולתם של נערי האוצר היתה להזרים כסף לשוק המניות. אלא שעכשיו אנחנו במשבר. חוסכים רבים הפסידו את כספם שלא בטובתם. פנסיונרים רבים הולכים לצאת לפנסיה במצב קשה מאוד. קופות הגמל וקרנות ההשתלמות ספגו אף הם מהולמה ואיבדו בין 20% ל- 25% מערכם. מישהו בהנחיית המדינה שיחק עם כספנו ועכשיו נערי האוצר לא רוצים לקחת אחריות על המדיניות שהנהיגו. למעשה הם עדיין בטוחים שהמדיניות שלהם נכונה. נכון – לאזרחים לא יהיה כסף. נכון – אנשים איבדו חסכונות. נכון – לא היתה אלטרנטיבה. מצד שני השוק העיסקי (כן כן – בעלי ההון) נהנה מהזרמת כסף, וכשלשוק העיסקי טוב, לפקידי האוצר טוב – אחרי שהם מסיימים את עבודתם.

את הבלאגן שעשו בוועדת בכר צריך לסדר עוד היום. המדינה צריכה לספק לאזרחים אג"חים ברבית מובטחת כדי שמי שלא רוצה לשחק בקזינו עדיין יוכל להבטיח את עתידו. ועל וועדת בכר צריך להקים וועדת חקירה יסודית. וועדת בכר היא "הקונספציה" של יום הכיפורים הכלכלי שאנחנו חווים.