פרנסיסקו ידע להשתלב ברעשים האופפים אותו ולהגיע למצב של זרימה בתוכם, 

עד שלא היה שומע  אותם והיה מתעצם מפעולה זו.

בשמעו ציוץ ציפורים, משב רוח קליל, צליל צניחת עלה ממרום העץ עלי האדמה...

ולהבדיל -בשמעו רעשים כבדים, הלמות פטישים, שאון משאיות מתגלגלות ואפילו מטחי יריות .. 

היה עומד דרוך ושואב לתוכו את הקולות שנשמעו ברקע... ממתקם ומשפרם.  

הוא ידע שעוד יבואו ימים, שיוכל להיטמע ולהעלם גם ברעשים

הבוקעים מההרים הגבוהים והעמוקים כאן בכוכב מלכי צדק - להתעצם ולהתבונן.  

פרנסיסקו החליט להתעלם זמנית מהמחושים שפקדו אותו בכוכב.

הוא היה מודע לעובדה,ששינוי מקום ואנרגיות חדשות, עושים את שלהם.  

"אנסה לא להתרגש מכך ולשלוט עד כמה שאוכל, על זרימת הדם ופעימות לבי" ,

אמר בקול לוחש והאותיות ריחפו בחלל..

 והמשיך ודיבר בקול מתחזק ואמר:

"אשב לי בצל הגבעה הסמוכה ואפיח צלילים של רוגע ושלווה עלי ועל סביבתי הקרובה"..  

ומעשה שהיה כך היה.  

פרנסיסקו  ישב תחת ענפי עץ תאנה ונזכר ביהונתן וצידפת הפנינים.

הם נראו  רחוקים ובמעטה ערפל. מתקרבים ונעלמים וחוזר חלילה.

הוא זכר גם את האחרים... 

למעשה - בהגיעו לכוכב מלכי צדק ,

בחר להתרחק מכולם.  

הוא ציין לעצמו,

שלמרות אהבתו לבני האדם, מוטב לפעמים להתרחק ולהתבונן

ולחפש בני אדם נוספים, שהשתחררו זה מכבר

מתפיסת עולם המקבעת אותם

ואיננה נותנת להם אפשרות להמריא.  

הוא התאמן בכל רגע ורגע,

שלא להיתפס בתפיסה מקבעת משל עצמו

ולהתחיל בכל פעם מחדש ובהתחדשות.  

פרנסיסקו אחז בצופן שישים כנגד שישים, במסע בין כוכבים.

הוא לעס תאנה מהעץ שישב לרגליו

ושתה כמה טיפות מים שהתחברו על גבי העלה של עץ התאנה.  

תרדמה נפלה עליו והוא הניח לעצמו להירדם.  

פרנסיסקו התעורר בבוקרו של היום השלישי בכוכב צדק.

האוויר היה דליל מאוד.

הוא, שהיה רגיל לאוויר לח ורטוב, עבר קשיי התאקלמות ..

במקביל הרגיש שהוא עומד למצוא את מקומו בכוכב 

והלך לחפש לעצמו פינה בו יוכל להניח ראשו ומיטלטליו.   

כך פסע לו בין המשעולים והגבעות ,

כשבזיכרונו עדיין  טעם התאנה שקטף ורטיבות טיפות המים שלגם.

ככל שפסע קדימה והתרחק ממקום נחיתתו,

האזור הפך יבש ומדברי.  

לפתע,

ממרחק נצנץ לו אור יקרות זוהר ומזמין.

אור מדבר ואומר:   "בוא התקרב אלי ואראה לך נפלאות".  

נחוש החלטה, התעלם ממחשבה שחלפה במוחו,

שמא נצנוץ זה אינו אלא  בבחינת חיזיון תעתועים פטה מורגנה..

והוא החל לפסוע בפסיעות מאוששות לעבר אותו מקור אור

שקרא לו ושהוא נשבה בקסמיו.  

בדרכו לכוון האור, מראות שונים פקדו אותו

ולפעמים אף נראו כמאיימים ומרתיעים.

אך הוא לימד עצמו להתייחס אליהם בשוויון נפש

ולעשות כל שביכולתו - שלא להתבלבל,

על מנת שיוכל לספוג ולהעשיר את רוחו ונשמתו כמה שיותר.    

כולל 6 - 8