כותרות TheMarker >
    ';

    חן הקוקייה

    \"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
    ז'אן ז'אק רוסו

    ארכיון

    לעוף מכאן

    247 תגובות   יום ראשון, 23/11/08, 15:20

     

    בין בובליל בווילה לבין אסי במחלקה הסגורה - אני בוחרת באסי

     

     

    האקרובט/ מיקלה זארילו

    ים של שקט פה למעלה, בחושך
    הקהל עוצר את נשימתו,
    ואני עומד להפתיע.

    כל המבטים נעוצים בי,
    הרחובות שחורים במרחק,
    התופים יהלמו כשאעבור מעליהם

    מעל העליבות של האנשים,
    מעל הרוע,
    ואגיע עד אלייך.

    על הארץ כבר אין לי שיווי משקל -
    אבל למעלה, אני ממש כמו הילדים,
    כמו הלוליינים, כמו הציפורים.

    את האהבה שלנו אטווה לבד,
    על החבל הזה,
    שתלוי מהירח

    ואז אשתחרר, ואעוף,
    אקח אותך איתי למעלה,
    אל הטרפז.

    רק שם נוכל להתקיים, לאהוב
    בתנאי שלא נרד עוד אל האדמה

    לעולם.

    ■■■

    קצרי הרואי מכירים את התחושה הזאת, של יציאה לרחוב אחרי התאמת העדשות הנכונות, ולפתע כל העולם מתבהר, מתחדד, נחשף, והחיים נראים יפים יותר. תחושה של התגלות, של התעלות. ופתאום, בשבוע שעבר, חוויתי אותה תחושה ללא קשר לתחום האופטיקה. סתם ביום רגיל.


    לימדתי את בני הצעיר ואת חברו סיפור של צ'כוב, ההתערבות (בתרגומה המצוין של נילי מירסקי), על עו"ד צעיר ויהיר שמתערב עם בנקאי עשיר שיוכל להחזיק מעמד בכלא 15 שנה תמורת שני מיליון, ובסוף, כשהוא זוכה בהתערבות, אחרי שנים של לימוד והעמקה בספרות ובפילוסופיה, אינו מעוניין עוד בכסף. וזה הוביל כמובן לשיחה על הבלי העולם הזה, על חוסר התוחלת שבחיים לנוכח המוות, על אקזיסטנציאליזם, ולעומת זאת על היכולת להערים על המוות באמצעות היצירה שהיא בת אלמוות, וגם על היכולת להקדים את המוות, לתזמן אותו... וכל השיחה הזאת גרמה לי אושר מופלא. עצם התנהלותה הוכיחה לי שיש סיבה לחיות ואפפה אותי באור בהיר ומסמא.


    ותוך כדי כך אני חושבת על הסרט האחרון שראיתי, עם חבריי ענת, דפנה ודני, הצטלבות של קלוד ללוש (שכבר ירד מהמסכים. קחו אותו בספריות הווידאו), סרט מתח שנון ומשעשע, ללא טיפה אחת של אלימות ומאוד שונה בכך משוברי הקופות האמריקניים. זהו קרב מוחות בין סופרת של ספרי מתח, המזכיר שלה, רוצח פדופיל, ספרית ואהובה הרופא שנוטש אותה. האמירה המתגבשת לאורך הסרט - הדברים אינם כפי שהם נראים - זהה לזו של יצירות רבות לפניו. ימיה הם כימי האמנות עצמה, בהיותה רק יצוג של המציאות ולפיכך שונה ממנה בהכרח. אבל זו גם גדולתו של ללוש, להגיש באופן רענן ואינטליגנטי כל כך את התובנה הפילוסופית הזאת. להטיח אותה בפניהם של הצופים היגעים מעולם של בורסות נופלות ושל תוכניות ריאליטי מטומטמות.


    ■■■

    אז איכשהו, באופן פרדוקסלי, יצא שדווקא לאחרונה, למרות הצטברות ג'יפתית במיוחד של דוגמאות להתנהגויות זוועתיות שהפכו לנורמה - החל מהפוסט המצמרר של מצדה על הזונות, אחר כך הפוסט של רבקה פריסלר על צמד זבלי-אדם, אחר כך הפוסט של pov על לואי קאטורז של הרייטינג, ולקינוח הפוסט של אלת האש על הגברים המאותגרים-רגשיט - למרות כל אלה, הרגשתי פתאום שאור בהיר אופף אותי. אור של התעלות. של הנאה. של שמחה. ואתם יודעים למה? כי אני לא משחקת את המשחק. אני לא כאן. לא באמת. לא ממש. אני ואסי. אנחנו לא כאן.


    ואני יודעת שנוצרה לי תדמית, כאילו אני מתנשאת, חיה בבועה, תל אביבית שלא קוראת עיתונים ולא רואה טלוויזיה. והכל נכון - אני באמת תל אביבית שחיה בבועה ומתנשאת על הטיפשים ועל העילגים שהופכים את הבורות לדגל. ויתרה מכך - אילו יכולתי לזנק מפה ולשייט על הטרפז כמו בלהיט-העל הזה, l'acrobata, של מיקֶלֶה זארילווֹ מסן רמו 2001 (ותודה על התרגום למורה הנפלאה שלי לאיטלקית, רפאלה סקרדי), הייתי עושה את זה, כי מי רוצה לחיות בזבל? כי מי רוצה מערכות יחסים מניילון פצפצים?


    ובאמת, זו הגדולה שלנו כבני אדם. הדמיון, היכולת להתנתק מכבלי המציאות ופשוט לא להיות כאן ברוחנו. להתעלות על הקיום הבזוי - תקראו לזה יצרים אפלים, ניכור פוסטמודרני, הידרדרות נורמטיבית, קפיטליזם חזירי, או סתם חזירות. כמובן, הבחירה להתעלות היא בחירת המיעוט. רבים רבים מאוהבים בדפקטים של עצמם ומצהירים בגאווה: "כזה אני", וגם "יש לי צרכים". חברתי ולרי בחרה לתלות את הנעליים, ואני בוחרת לנעול כל יום מחדש את נעלי הוואנס שלי עם הגולגלות הממחישות את אפסות האדם ויורקות בטוב-טעם אש וגופרית מנחיריהן הריקים, ללכת לים עם הגב לעם, להיאחז בטוב שבחיים שלי - ויש הרבה - ופשוט לעוף גבוה ככל האפשר.



    בתמונה: המטייל מעל ים העננים, קספר דויד פרידריך, 1818

    דרג את התוכן:

      תגובות (247)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/8/11 05:56:
      יפה מאד. הכל לטובה, תן חיוך ותהיה בשמחה.
        16/9/10 09:29:

      צטט: מיא 2010-09-16 08:22:23

      זהו, שאתה כל כך תקוע במשנתך (הארוכה טיכו), שאתה בכלל לא שם לב לטיעון של האחר. אין כאן עניין דורי. אם כבר הטיעון שלי, בפשטות, הוא שמי שחם לו, שלא ייכנס למטבח, כלומר - עזוב את האהבה - על איזו אהבה אתה מדבר? אנחנו הרבה לפני האהבה. קודם צריך שישררו תנאים מינימליים של אנושיות וכבוד לזולת כדי שהאהבה תתקיים. איזו אהבה אתה רואה בעולם של בגידות, של שקרים, של יחסים אינטרנטיים מגעילים? יש לי המון חברים/ות צעירים ממני ב-20 שנה וכולם בוכים לי. אבל לא דיברתי על זה בכלל. הטיעון שלי הוא שהרגישים בתקופתנו בכלל לא יכולים לחיות במציאות ונאלצים לברוח למחלת נפש/הפרעת אישיות/ווטאבר/אסקפיזם איך שתקרא לזה. זה לא עניין של הדור הישן או החדש. מספר העוולות למטר מרובע והנורמות שהשתררו ביחסים הבינאישיים מאלצות את האדם המוסרי לנתק את הלב/מוח שלו כי אחרת הוא מתפוצץ. משהו בסטייל וולבק, אם תרצה.

       

       

       

      סליחה שלא התחשבתי בחוסר יכולתך להקדיש תשומת לב לכל מה שארוך ולא רק טיפה מסיסמה קליטה אבל אני עדיין מחזיק בדעתי שגם העניין הדורי הוא רלוונטי לנושא(פשוט לא שמת לב שמאוד שמתי לב למה שכתבת ,אולי בגלל שלא עניתי בדיוק לציפיותייך) ואם היית שמת לב אז היית רואה שאין בינינו שום מחלוקת על המרחק האין סופי מהיכולת לקיים אהבה או אפילו חיים מעט יותר שפויים בחברה של היום אלא שמה שטענתי שדווקא בחלק מהנטיות וההתנהגויות של הדורות היותר צעירים אפשר למצוא עדויות לכיוונים יותר מבטיחים ורגישים ולא פעם אלא בדיוק ההתנהגויות והכיוונים שזוכים לגינוי הכי חריף שמבטאים סיכוי ואפשרות לחיים יותר שפויים.

      וזה כן עניין של הדור החדש שבורח הוא מוברח להפרעות קשב וריכוז ולקיום ממוסך בשלל מכשירים בדיוק בגלל שהוא מנסה לשמור על איזה מידה מינימלית של אינטגרציה ויושרה מול חברה שלא רק שלא יודעת לזהות אותה ככזאת אלא מזהה אותה כהפרעה למה שהיא חשה בטעות כאהבה,וולבק באמת יודע לתאר יפה חלק מנגזרות התהליך הזה אבל כמו כל אגו מנייאק מסקנותיו הן שטחיות בדיוק כמו המציאות שאותה הוא מתאר.

      לאדם המוסרי ,או לפחות לזה השואף להיות כזה(אף אחד מאתנו לא יכול להיות מוסרי באמת) יש היום יותר אפשרויות להתרחק מהאינרציה המרכזית של החברה ועדיין להתקיים בכבוד,

      למשל,במקרה שלי, שאין לי מושג עד כמה הוא מייצג אבל עדיין שומע ורואה לא מעט אנשים עם סנטימנט ומבנה נפשי דומה ,ההחלטה להתנתק מהחברה יושמה בנחרצות ובלי פקפוק מייד כשסיימתי את הצבא גם מול האשמות של הרס עצמי וגדודי פסיכולוגים פסיכופאטים שטפלו עלי כל תסמונת אנושית אפשרית ורק כשעם הזמן ההתפתחויות החברתיות והטכנולוגיות איפשרו לי קיום שמכבד את פרטיותי ואת צרכי למרחק אין סופי מהמבנה החברתי הנוכחי טרחתי להעלות את רמת חיי למינימלי האפשרי בעזרת עבודתי כתכנת שההכרה בכשרוני הכריחה את מעסיקי לאפשר לי ניהול מרחב וזמן עצמאי ,

      אגב

      כשאת מדברת על אמנות אז זה מזכיר לי שתקופה מחיי התקיימתי בכלל לא רע מפיסול וציור אבל אז למדתי שהעולם הזה אפילו יותר מסריח,תככני ואפל מהבורגנות האטומה,

      לא תודה,

      מאז אמנות הייתה ונשארה בשבילי בעעעאאה אחד גדול,

      הפתרון הכי טוב לחיים שפויים בחברה כל כך מצחינה זה קיום אלמוני ככל האפשר בעזרת עבודה קשה,טכנית ולא יומרנית וקיום כזה מתאפשר כיום גם בעזרת המאפיינים שאת חלקם הקטן ניסיתי להזכיר בתגובה הקודמת,

      חברה יותר גלובלית ופחות לאומנית

      סביבה שנוטה עם הזמן להעדיף כישורים על קשרים

      תשתית טכנית המאפשרת קיום יותר אינטימי ופרטי

      הפרטים האלה והאחרים מאפשרים קיום יותר הגון גם לאנשים שלא מסוגלים להשתלב באורגיה שנחשבת היום לכישורים חברתיים הכרחיים

      עם הזמן הקידמה מאפשרת קיום פחות זנותי ואם יש מי שנוטה לנצל את האפשרות הזאת דווקא למטרה ההפוכה שיהיה בריא

      אותי באופן טבעי הוא הרבה פחות מעניין ולכן זה גם הרבה פחות נוגע לי.

      היום יש יותר אפשרויות להיות אי ובעתיד יהיו יותר כאלה ואלה בדיוק הדברים שמקדמים את האנושות לקראת אפשרות שהיום בוודאי היא דמיונית של אהבה אמיתית.

       

        16/9/10 08:28:
      בין ים התגובות...איך תשימי לב לשלי
      אבל
      אבל אבל אבל
      ארבע המילים שחותמות את הפוסט הזה...
      לא ארבע, חמש...
        16/9/10 08:22:
      זהו, שאתה כל כך תקוע במשנתך (הארוכה טיכו), שאתה בכלל לא שם לב לטיעון של האחר. אין כאן עניין דורי. אם כבר הטיעון שלי, בפשטות, הוא שמי שחם לו, שלא ייכנס למטבח, כלומר - עזוב את האהבה - על איזו אהבה אתה מדבר? אנחנו הרבה לפני האהבה. קודם צריך שישררו תנאים מינימליים של אנושיות וכבוד לזולת כדי שהאהבה תתקיים. איזו אהבה אתה רואה בעולם של בגידות, של שקרים, של יחסים אינטרנטיים מגעילים? יש לי המון חברים/ות צעירים ממני ב-20 שנה וכולם בוכים לי. אבל לא דיברתי על זה בכלל. הטיעון שלי הוא שהרגישים בתקופתנו בכלל לא יכולים לחיות במציאות ונאלצים לברוח למחלת נפש/הפרעת אישיות/ווטאבר/אסקפיזם איך שתקרא לזה. זה לא עניין של הדור הישן או החדש. מספר העוולות למטר מרובע והנורמות שהשתררו ביחסים הבינאישיים מאלצות את האדם המוסרי לנתק את הלב/מוח שלו כי אחרת הוא מתפוצץ. משהו בסטייל וולבק, אם תרצה.
        16/9/10 00:16:

      צטט: מיא 2010-09-15 18:24:05

      באמת? כל דור טוב מקודמו? זה ודאי? זה מדעי? זה בדוק? הזוועות של המאה העשרים, המלחמות הנוראות ביותר מבחינת הרסניותן וקורבנותיהן, הנזק הכבד ביותר לסביבה הטבעית - זה מרמז לך על איזו קדמה אנושית? האדישות המוחלטת לחיי אדם שבאה בד בבד עם ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית ועם תפוצת ההשכלה בעולם - זה מצביע לשיטתך על כך שכל דור טוב מקודמו? אני דווקא רואה בעידן שלנו את קץ האהבה, את קץ ההומניזם, את הבוז להשכלה את הבוז לכל מה שנעלה למרות היכולת הכלכלית להשיגם. חברת השפע החזירה את רוב אוכלוסיית הצרכנים למצב של בהמות שצורכות מין וכסף בלבד ומעטים שואפים ליותר. פרט להבלחה האופטימית של שנות השישים, הפשע גובר, הפשעים הופכים אכזריים יותר, ההבדלים המעמדיים מקצינים, הבורות לא ממוגרת גם במדינות הרווחה, העוני מתרחב, הפונדומנטליזם מתפשט... זה עולם רקוב.

       

       


      ברור,זה וודאי ,מדעי ובדוק,

      זה קצת מאכזב,מפחיד ומתסכל אבל האהבה לא מפסיקה להתקיים ברגע שאת עוצמת את העיניים והרבה פעמים בדיוק מה שנתפש כאדישות וניכור על ידי הדורות הקודמים נובע בדיוק מיכולתם של הדורות הבאים לחוש פרטיות ואינטימיות בצורה יותר עמוקה ומהותית שמאפשרת בתורה גם קיום יותר נוגע של אהבה אנושית וזה בדיוק מה שמקפיץ את הפונדמנטליסטים שדבקותם בעבר מעצימה תחושת חוסר שליטה ואבדן אחיזה מול השינויים שאותם אין הם מסוגלים להבין ולהכיל ליישום דחפיהם ההתאבדותיים על הסביבה,יישום שמועצם גם על ידי עצם ההתפתחות שהם כל כך בזים ומפחדים ממנה וגם על ידי פגיעותה ופריכותה של האנושיות שהתעדנה.

      לא צריך אלא להסתכל למניעים ולהסברים שמחוללי הזוועות עצמם מספקים נגד אבדן הערכים הישנים והטובים ואבדן הליכוד החברתי במדומה ותחושת העוצמה המדומה הנובעת מחד צדדיותם הפשטנית.

      כל אחד צורח מפסגת ערימת הזבל הפרטית שלו את קץ העולם,זה הרי כל כך פתטי ומגוחך,כי כן,זה וודאי ומדעי ובדוק שכמות ואיכות העבודה המדעית בכל התחומים מאיצה בקצב כל כך מהיר שזה כמעט מפחיד.

      מיליארדי אנשים עברו בעשרות השנים האחרונות מקיום על כמה סנט ליום לחיים של מעמד בינוני שכמעט משתווים לאלה שלך והאנשים האלה וצאצאיהם מוסיפים לרווחת העולם כוחות יצירתיים עצומים .

      העולם הופך ליותר גלובלי ושטוח ושקוף וההשכלה הכי גבוהה זמינה לכל מי שזה רק קצת מעניין אותו חינם ומיד ובנוחות המרחב והזמן הפרטי שלו.

      יש היום הרבה יותר אנשים משכילים וההשכלה שלהם רחבה ועמוקה הרבה יותר מבעבר,זו עובדה.

      כמו שאיבחנת נכון בפוסט הקודם שלך חברת השפע הקצינה את החזירות אבל גם זה נובע בדיוק כמו כל זוועה אחרת מהתנגשות של יכולות ותפישות הדור החדש עם הערכים והתפישות של העבר,

      זו טבעה של נשימת ההתפתחות שכל אפשרות ליותר פתיחות ושקיפות ושיוויון חושפת אותנו גם למנוולים שינצלו אותה אבל זה יהיה מאוד לא נכון ולא צודק להאשים את ההתפתחות והפתיחות במקום את המנוולים שמנצלים אותה.

      יש אין סוף פרטים קטנים המעידים שהגיהנום דווקא מתקרר(רק על הזווית הטכנולוגית אפשר לכתוב מיליון עמודים) והמין האנושי לומד להתחשב בסביבתו הטבעיות ברמה ועומק שהיו נחשבים לבלתי אפשריים בעידנים שלפני הזיהום וההרס הסביבתי כי התפתחות מורכבת גם מהגזמות והקצנות וניסיונות מוצלחים יותר ופחות לתקן אותן,

      אפילו עולם העסקים מאמץ עם הזמן פרקטיקות הרבה יותר אנושיות,הדדיות,רכות ומתחשבות

      האחזות ילדותית במבט קבעוני מהווה מוות לאהבה,השפע מאפשר חזירות אבל הוא גם מאפשר בחירות יותר מדוייקות וחופשיות וגם את השיפור במעמד האשה והזר והנחות.

      כל כך הרבה דברים משתנים לטובה בכל כך הרבה תחומים אבל עדיין אנשים בוחרים להתאונן ומשום מה ביחוד על מה שטוב,העולם רקוב,אבל זה לא הסלולרי והטלוויזיה והמחשב שאשמים ברקבונו,להפך,אלה בדיוק הדברים שמפיגים ולו במעט את צחנת האגו האיומה שיותר מדי אנשים מזהים אותה משום מה כזוהרת.

       

       

        15/9/10 18:24:
      באמת? כל דור טוב מקודמו? זה ודאי? זה מדעי? זה בדוק? הזוועות של המאה העשרים, המלחמות הנוראות ביותר מבחינת הרסניותן וקורבנותיהן, הנזק הכבד ביותר לסביבה הטבעית - זה מרמז לך על איזו קדמה אנושית? האדישות המוחלטת לחיי אדם שבאה בד בבד עם ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית ועם תפוצת ההשכלה בעולם - זה מצביע לשיטתך על כך שכל דור טוב מקודמו? אני דווקא רואה בעידן שלנו את קץ האהבה, את קץ ההומניזם, את הבוז להשכלה את הבוז לכל מה שנעלה למרות היכולת הכלכלית להשיגם. חברת השפע החזירה את רוב אוכלוסיית הצרכנים למצב של בהמות שצורכות מין וכסף בלבד ומעטים שואפים ליותר. פרט להבלחה האופטימית של שנות השישים, הפשע גובר, הפשעים הופכים אכזריים יותר, ההבדלים המעמדיים מקצינים, הבורות לא ממוגרת גם במדינות הרווחה, העוני מתרחב, הפונדומנטליזם מתפשט... זה עולם רקוב.
        15/9/10 15:29:

      צטט: (--) 2010-09-15 15:27:31

      צטט: מיא 2010-09-15 14:21:47

      עילגות תמיד היתה, לאורך כל הדורות. לאורך כל הדורות היה מאבק בין בין מי ששאפו גבוה, ליופי, לניקיון צורני ולשלמות לבין מי שלא זרקו זין. העילגות, עם כל הכבוד לדור הבא עלינו לרעה, היא לא המצאה שלו. הרבה פעמים, כדי לזקק את היופי מהכיעור, למשל באמנות, למשל הפלסטית, אתה נזקק להשקעה של זמן, של לימוד, של מאמץ, ואת זה אין בתרבות האינסטנט של היום, שבה הכל מהיר וזריז. כדי לא להיות עילג צריך ללמוד - את השפה למשל. את המבנים שלה. להשכיל. לאנשים אין זמן לזה. למה מהם? למה לחשוב כשהרבה יותר קל להיטפש? למה להתחשב בזולת כשהרבה יותר קל לדרוך עליו? כשהתרבות מקדמת את זה ומעודדת את זה? לפעמים דלות החומר היא רק דלות החומר ולא משקפת איזו מדרגה רוחנית גבוהה. להיפך. היא משקפת עוני רוחני, עליבות מחשבתית. חוסר כבוד לתרבות, לעבר התרבותי. אז בלי להטיף לאפחד או להגיד שככה צריך לחיות - אבל אני, אני לא שם. גם לי יש הפרעה, ברוך השם, וההפרעה שלי מאפשרת לי בין השאר לעוף בדמיון למקומות אחרים ולא לחיות בעולם הזה.

       


      השקעת זמן אמיתית,כזו שגם קשובה לקצבו ומכבדת את זרימתו הנצחית,מעלה שתלונות מהסוג שאת מעלה עולות בכל דור ובדרך כלל הן משקפות בעיקר האחזות ביופיו המדומה של העבר המכוער ומכאן שגם הנקיון הצורני שבו הטהרנים נאחזים הוא לרוב לא יותר מסטריליות מנוונת שמשקפת בדיוק את חוסר הרצון או חוסר היכולת לאומץ ולמאמץ האמיתי שעליו את מתלוננת,האמן,או חשוב מזה האדם,יטב לו שלא ישאף לברוח לשמיים אלא ימצא דרך לחבר אותם לאדמה,ואם השפה משתנה זה בגלל שגם היא שואפת חיים והרי היא לא קיימת לשם עצמה אלא נועדה לחבר בין אנשים ובין אנשים לעולם שסביבם ושפה שאינה משקפת את מעבר הזמן לא יכולה למלא את תפקידה ,השקעה אמיתית של זמן אמורה להביא אותנו גם ללמוד ולכבד ולאהוב את השינוי במקום להאחז במבנים קפואים,זה לא שאיני מסכים איתך שלפעמים ואפילו לרוב דלות החומר לא משקפת אלא עוני רוחני אבל זו הרי בדיוק הסיבה שנחוץ כל כך להיות עירני ולהשקיע ולחשוב ולשים לב גם מול אטימותה הרעשנית של הבורות,שלפעמים לא,ובדיוק שם מצוייה התקווה שיופיה,נחיצותה והרלוונטיות שבה יפים פי אין סוף מהבריחה.

      הדור שבא עלינו לטובה יודע גם להבחין ולהתחשב בדברים שהדור הקודם היה אטום מדי בשביל להעלות על דעתו את קיומם,

      כל דור הוא טוב מקודמו ומי שמסרב לראות את זה פשוט בוחר באפשרות הקלה של כניעה לגאווה העיוורת,חוסר התמודדות עם פחדיו ועובדת קטנותו מול נפלאות הקיום.

      את העבר התרבותי יש לכבד כשלב זמני,כמקום שנתן לנו את האפשרות להתעלות עליו וממנו,הדרך הכי טובה לבזות את העבר זה להאחז בו(הימין הדתי הוא דוגמה טובה(או רעה)).

      העוולות הכי נוראיות נוצרו בידי אנשים ששאפו  גבוה ובידי אנשים שלא הבינו שהצורה אינה חשובה מהתוכן והשמיים אינם גבוהים מהאדמה,לכן עדיף לנסות להיות פשוט בן אדם למרות שאין בכלל ספק שתמיד ניכשל .

       

        15/9/10 14:22:
      למה להם
        15/9/10 14:21:
      עילגות תמיד היתה, לאורך כל הדורות. לאורך כל הדורות היה מאבק בין בין מי ששאפו גבוה, ליופי, לניקיון צורני ולשלמות לבין מי שלא זרקו זין. העילגות, עם כל הכבוד לדור הבא עלינו לרעה, היא לא המצאה שלו. הרבה פעמים, כדי לזקק את היופי מהכיעור, למשל באמנות, למשל הפלסטית, אתה נזקק להשקעה של זמן, של לימוד, של מאמץ, ואת זה אין בתרבות האינסטנט של היום, שבה הכל מהיר וזריז. כדי לא להיות עילג צריך ללמוד - את השפה למשל. את המבנים שלה. להשכיל. לאנשים אין זמן לזה. למה מהם? למה לחשוב כשהרבה יותר קל להיטפש? למה להתחשב בזולת כשהרבה יותר קל לדרוך עליו? כשהתרבות מקדמת את זה ומעודדת את זה? לפעמים דלות החומר היא רק דלות החומר ולא משקפת איזו מדרגה רוחנית גבוהה. להיפך. היא משקפת עוני רוחני, עליבות מחשבתית. חוסר כבוד לתרבות, לעבר התרבותי. אז בלי להטיף לאפחד או להגיד שככה צריך לחיות - אבל אני, אני לא שם. גם לי יש הפרעה, ברוך השם, וההפרעה שלי מאפשרת לי בין השאר לעוף בדמיון למקומות אחרים ולא לחיות בעולם הזה.
        15/9/10 09:36:
      סן רמו ומינוריות ?
      אפילו אני שמאובחן כסכיזופרן לא מסוגל לשפגט כל כך מטורף(אולי זו בדיוק הסיבה שאני מאובחן כך) וגם מילות השיר ממחישות איך בועה שדפנותיה דקות ההתבסמות העצמית("אוי,אני אנחנו כל כך רגישות ויפות והגברים כאלה בהמות") וכל קיומה מבוסס על תשוקה להערצה אין סופית לצלילי תופי המבטים המוקסמים קוצבת קיום שמסנוור את עצמו בדיוק להיפוכו.
      התעלות שלא נוגעת בקונקרטי וניזונה מבוז לנחיתות יש בה משהו נחות אפילו מאלה שלהם היא בזה ואם להיות קונקרטי אז אני נורא מפחד מאנשים שמעדיפים סן אמו על ציוצי מוזיקה אלקטרונית וחושב שאנשים שמעדיפים שפה תקינה ומצוחצחת על "עילגות" הדור שבא עלינו לטובה לא מבינים באמת את מהות הצורך בתקשורת ולכן מעדיפים לחנוק התוכן והמהות והחיים בשם הצורה.
       
        15/9/10 07:15:

      צטט: אהוד אמיר. 2008-12-04 16:07:42

      צטט: מיא 2008-11-29 18:33:36

      יש המון מחרטטים-בשקל שטוענים שבמסגרת 'קבלת-האחר' עאלק, צריך לקבל גם את מי שטועים בעברית, והם לא מתכוונים לעולים חדשים, למהגרים או לדיסלקטים או באמת למוגבלים ומאותגרים משום סוג אלא לבוגרי מערכת החינוך, שיותר עדיף להם להגיד שהייתי קטן במקום כשהייתי קטן ואני יגיד לך במקום אגיד לך ואני בכלל לא מדברת על הכתיבה.

       

      ואני, שהשפה היא רכיב עיקרי בזהות שלי, לא עומדת בזילות האיומה הזאת וב-יאללה, למה זה חשוב. כי הרי נורא חשוב להתנצח על הלאומיות שלנו עם הערבים. אבל השפה היא היא הזהות הלאומית שלנו והמקור של התרבות שלנו. ובכלל, הזלזול הזה בכל מה שקשור לתרבות ובכל מה שקשור לכל מה שצריך טיפה להתאמץ בשבילו ואי אפשר כל הזמן לחפף - אם זה אומר לימוד או בדיקה או הגהה של וקסטים, ולא סתם מריחה והקאה כמו שקורה פה בקפה, בקיצור, לא יהא חלקי עם כל הבולשיט הזה. ובמובן הזה אני מתנשאת וגם משמשת פה למתנשאים אחרים שמטעמי נימוס וחוסר נעימות לא מתנסחים בצורה כזאת ובבהירות כזאת.

       

      את יודעת, טובי הכותבים הרבה פעמים פונים אליי עם טקסטים שלהם ומבקשים הגהה, אבל דווקא מי שכוחם לא בכתיבה - אף פעם. והיו כאלה שהצעתי להם, חברים, והם השיבו: לא תודה, אנחנו לא צריכים. כנראה שזה בדיוק ככה. ככל שבנאדם יותר טוב בתחום מסוים כך יש לו יותר ביקורת עצמית, וככל שהוא יותר גרוע, הוא יותר סלחן כלפי עצמו.

       

      בעצם, כשאני חושבת על זה, כך זה היה גם בידיעות אחרונות כשעבדתי שם כעורכת. למשל ירון לונדון, אבא של דניאלה שלנו, שכותב ממש מושלם, תמיד ביקש עריכה, תמיד חשב שיש מקום למצוא אצלו טעויות, ואילו כל כתבלב מתחיל כבר היה מאואב במילים של עצמו ואסר עליי לשנות לו פסיק.

      מותק, ביזבזת מילים פה, בתגובה, על מה שהיה צריך להיות פוסט בפני עצמו, שיעניק לך מאה 'תלפים כוכבים.

      אני סנוב גאה. גאה במילותי, מפרסם מחוסר ברירה, מלטש כל רגע וסובל מזה.

       

      וראנסום - שמע, יש ויש. יש כאלו שאינטראקציה טובה להם, ויש כאלו שיוצרים באופן גאוני בלי שאף אחד מזיין להם ת'שכל. מזכיר ויכוח ישן של מנחם פרי, דן מירון, יגאל שוורץ וכאלה: האם צריך עורך או לא?

       

      נו באמת. יש ויש. תרדו מזה. פילוסופיה זה יופי, אבל לא צריך להתפלסף על כל דבר. 

      אכן פוסט בפני עצמו

      פוסט בפני עצמנו.

       

        3/5/10 09:12:
      אולי שהרוע של אחרים לא ייגע בנו...
        1/5/10 20:23:


      מעל העליבות של האנשים,
      מעל הרוע,
      ואגיע עד אלייך.

       

       

      איכשהו זה מרגיש שהאתגר בחיים הוא לא להתמקד בלהיות אנשים טובים יותר,אלה להתמודד עם הצורך להיות פחות רעים ממה שאנחנו כבר... *

        5/12/08 19:12:
      ההתעלות הזאת כוונתה לומר שגם אם מסביב יהום הסער - זתומרת גם אם הטלוויזיה משדרת חרא וגם אם הציבור הרחב בוחר להתבהם, הבחירה היא שלנו כן לצרוך תרבות גבוהה, לבחור חברים אנינים, לאמץ לעצמנו אופני התנהגות אחרים ואמות מוסר אחרות וגם להסתגר כמידת היכולת ולהשתדל לעשות טוב אנחנו במידת האפשר ולא להידרדר עם השאר.
        5/12/08 10:59:
      חיוך = חיוכך
        5/12/08 10:57:


      אני מבינה את ההתעלות מעל הבובלילים ומעל אסי וארז לכל אחד חולשות משל  עצמו.

      אולם הבובלילים הם עצמם ואילו האחרונים משחקים בנו כאילו ליבם מבין את הבובלילים, כאשר מה שברור זה שהם גוזרים קופון.

       

      הפוסט מעמיק אין מה לומר אבל ההתעלות הזו מה היא? ניתוק?ריחוק? שנאה?

       

      בכל מקרה אהבתי את העומק והכתיבה ובכלל חיוך משדר ההפך ממה ששידרת כאן בפוסט.חיוך משדר אופטימיות ושמחה ולא כעס

       

       

       

       

        4/12/08 16:07:

      צטט: מיא 2008-11-29 18:33:36

      יש המון מחרטטים-בשקל שטוענים שבמסגרת 'קבלת-האחר' עאלק, צריך לקבל גם את מי שטועים בעברית, והם לא מתכוונים לעולים חדשים, למהגרים או לדיסלקטים או באמת למוגבלים ומאותגרים משום סוג אלא לבוגרי מערכת החינוך, שיותר עדיף להם להגיד שהייתי קטן במקום כשהייתי קטן ואני יגיד לך במקום אגיד לך ואני בכלל לא מדברת על הכתיבה.

       

      ואני, שהשפה היא רכיב עיקרי בזהות שלי, לא עומדת בזילות האיומה הזאת וב-יאללה, למה זה חשוב. כי הרי נורא חשוב להתנצח על הלאומיות שלנו עם הערבים. אבל השפה היא היא הזהות הלאומית שלנו והמקור של התרבות שלנו. ובכלל, הזלזול הזה בכל מה שקשור לתרבות ובכל מה שקשור לכל מה שצריך טיפה להתאמץ בשבילו ואי אפשר כל הזמן לחפף - אם זה אומר לימוד או בדיקה או הגהה של וקסטים, ולא סתם מריחה והקאה כמו שקורה פה בקפה, בקיצור, לא יהא חלקי עם כל הבולשיט הזה. ובמובן הזה אני מתנשאת וגם משמשת פה למתנשאים אחרים שמטעמי נימוס וחוסר נעימות לא מתנסחים בצורה כזאת ובבהירות כזאת.

       

      את יודעת, טובי הכותבים הרבה פעמים פונים אליי עם טקסטים שלהם ומבקשים הגהה, אבל דווקא מי שכוחם לא בכתיבה - אף פעם. והיו כאלה שהצעתי להם, חברים, והם השיבו: לא תודה, אנחנו לא צריכים. כנראה שזה בדיוק ככה. ככל שבנאדם יותר טוב בתחום מסוים כך יש לו יותר ביקורת עצמית, וככל שהוא יותר גרוע, הוא יותר סלחן כלפי עצמו.

       

      בעצם, כשאני חושבת על זה, כך זה היה גם בידיעות אחרונות כשעבדתי שם כעורכת. למשל ירון לונדון, אבא של דניאלה שלנו, שכותב ממש מושלם, תמיד ביקש עריכה, תמיד חשב שיש מקום למצוא אצלו טעויות, ואילו כל כתבלב מתחיל כבר היה מאואב במילים של עצמו ואסר עליי לשנות לו פסיק.

      מותק, ביזבזת מילים פה, בתגובה, על מה שהיה צריך להיות פוסט בפני עצמו, שיעניק לך מאה 'תלפים כוכבים.

      אני סנוב גאה. גאה במילותי, מפרסם מחוסר ברירה, מלטש כל רגע וסובל מזה.

       

      וראנסום - שמע, יש ויש. יש כאלו שאינטראקציה טובה להם, ויש כאלו שיוצרים באופן גאוני בלי שאף אחד מזיין להם ת'שכל. מזכיר ויכוח ישן של מנחם פרי, דן מירון, יגאל שוורץ וכאלה: האם צריך עורך או לא?

       

      נו באמת. יש ויש. תרדו מזה. פילוסופיה זה יופי, אבל לא צריך להתפלסף על כל דבר. 

        4/12/08 16:02:

      צטט: מיא 2008-11-23 16:31:02

      צטט: יגאל שתיים 2008-11-23 16:00:28

      ואל תשכחי - על כל צרה שלא תבוא - לאמר יום יום בדבקות את התפילה לנאנסת.

       וגם ללמוד הגנה עצמית, ליתר ביטחון.

       

       

      אוי, זה מזכיר לי משהו:

       

      אמא שלי הראתה לי חתיכה מנויילנת שכוללת עלה מענף ערבה שנחבט ברחבת הכותל המערבי. זה נראה כמו כרטיס מנוי או משהו, וכתוב שם: סגולה נגד תאונות דרכים. ובאותיות הקטנות: מותנה בשמירה על חוקי הבטיחות בדרכים.

       

      הרס אותי מצחוק.

       

      יעני, מאמינים באלוהים אבל לא לוקחים צ'אנס.

        4/12/08 13:58:

      צטט: מיא 2008-12-04 10:02:50

      ואת יעל תמיד מגזימה עם המחמאות.

      אני לא מאמינה שקראת גם את התגובות. מי קורא גם את התגובות?

      תודה על ההשקעה ועל המילים החמות. 

       

       


      יוווו, מופתע

      בחיי שלא הגזמתי.

       

      נשיקה

        4/12/08 13:29:
      פששששששש
        4/12/08 11:19:


      אני גם קורא נבוך

       

      לפחות את המאה הראשונות והחמישים האחרונות :)

        4/12/08 10:02:

      ואת יעל תמיד מגזימה עם המחמאות.

      אני לא מאמינה שקראת גם את התגובות. מי קורא גם את התגובות?

      תודה על ההשקעה ועל המילים החמות. 

        4/12/08 08:12:


      לקח לי לא פחות משעה לקרוא את הפוסט ואת הטוקבקים. מה שמזכיר לי שזמן רב לא ביקרתי אצלך וזה תמיד עונג. גם הדיון עם האנשים וגם ובעיקר, התכנים של הפוסט.

       

      מיא - את עונג למין הנשי. אינטיליגנציה וחוכמה וישירות ונשיות ומחוספסוּת במידה הנכונה. אני אוהבת את האליטיזם שלך ואת בלוגרית - אליפות!

       

       

        1/12/08 19:36:

      תודה, תודה, כן, זה נכנס למיתולוגיה המשפחתית.

      בעלי לשעבר סיפר לי לפני איזה שבועיים שהזקן הלך לעולמו, המסכין.

      עד אז הוא עוד היה עושה לו עבודות (הזקן היה עשיר שגר בדירה מפוארת), והוא כנראה צפה בי ונהנה עד יום מותו.

        1/12/08 17:33:

      צטט: מיא 2008-12-01 12:59:14

      זה מזכיר לי שבעלי לשעבר פעם הלך לעבודת נגרות אצל איזה זקן מעבר לשדרה. ההוא יושב בחלון עם משקפת ואומר לבעלי - בוא תראה, כדאי לך, יש בחורה שמסתובבת כל הזמן ערומה בבית מעבר לרחוב. 

      אז בעלי אומר לו - אני יודע. זאת אשתי.

      סיפור אמיתי. 

       

      :))))))

       

      מיא, זה ממש פיוט !

        1/12/08 17:13:

      צטט: מיא 2008-12-01 12:59:14

      זה מזכיר לי שבעלי לשעבר פעם הלך לעבודת נגרות אצל איזה זקן מעבר לשדרה. ההוא יושב בחלון עם משקפת ואומר לבעלי - בוא תראה, כדאי לך, יש בחורה שמסתובבת כל הזמן ערומה בבית מעבר לרחוב. 

      אז בעלי אומר לו - אני יודע. זאת אשתי.

      סיפור אמיתי. 

       

       


      חחחחחחחחח. קורע! עם משקפת שיהנה! כל עוד הוא לא מקליט, תפרגני לו גם איזה כיפוף...
        1/12/08 16:26:

      כן, הוא סיפר לי את זה - נקרענו מצחוק.

      לזקן היה כמובן מאוד לא נעים, אבל בעלי אמר לו - חופשי, תיהנה. 

        1/12/08 16:21:

      צטט: מיא 2008-12-01 12:59:14

      זה מזכיר לי שבעלי לשעבר פעם הלך לעבודת נגרות אצל איזה זקן מעבר לשדרה. ההוא יושב בחלון עם משקפת ואומר לבעלי - בוא תראה, כדאי לך, יש בחורה שמסתובבת כל הזמן ערומה בבית מעבר לרחוב. 

      אז בעלי אומר לו - אני יודע. זאת אשתי.

      סיפור אמיתי. 

       

      קשקשנית פלצנית מצחיקה אחת.

        1/12/08 16:09:

      צטט: להיט היסטרי 2008-12-01 13:25:06


      קשקשנית פלצנית

       

       מתוקה, אפשר להיות חברה שלך?

      הפסיכיאטר שלי רשם לי אור ואהבה, פרגון וחסד!

      נשיקה 

        1/12/08 13:25:

      קשקשנית פלצנית
        1/12/08 12:59:

      זה מזכיר לי שבעלי לשעבר פעם הלך לעבודת נגרות אצל איזה זקן מעבר לשדרה. ההוא יושב בחלון עם משקפת ואומר לבעלי - בוא תראה, כדאי לך, יש בחורה שמסתובבת כל הזמן ערומה בבית מעבר לרחוב. 

      אז בעלי אומר לו - אני יודע. זאת אשתי.

      סיפור אמיתי. 

        1/12/08 09:24:


      אני רק דבר אחד לא אוהב, וזה צילום דיגיטלי :)  כי ברגע שיש את זה דיגיטלי, אתה כבר יכול באותה מידה לתלות פוסטר שלך על עזריאלי :)

       

      אבל ככה, הצצה תמימה מדיירי הרחוב? שיהנו וישלחו תגובות בפוסט... לא?

        30/11/08 21:25:

      צטט: י.ג.מ 2008-11-30 18:14:57

      צטט: מיא 2008-11-23 17:01:04

      צטט: א.ב. של אהבה 2008-11-23 16:16:41

      האח הגדול הוא קונספט הולנדי.

       

      ההולנדים הם עם שחי בבתים ללא וילונות כמעט - אתה יכול להסתובב ברחוב ולראות בדיוק איך הבן אדם חי.

       כשהייתי בהולנד השתגעתי מהקונספט הזה. הוא באמת קונספט שמתאים אך ורק לאנשים שמסתובבים בבית לבושים למשעי ושמזדיינים אך ורק במיטה מתחת לשמיכה ולא חלילה בא להם פתאום על הספה בסלון או על השולחן במטבח. אני, שמסתובבת עירומה בבית תמיד, ועלול באמת לבוא לי פה ושם, פשוט הרגשתי חשופה ודעתי כמעט נטרפה עליי. איפה נשמע הדבר שבנאדם מתלבש כליל כדי לקחת לו (דיאט) קולה מהמקרר כי אחרת רואה שכנתו את שערות ערוותו?

      מזל שאני כבר לא שם.

       

       

       

      ואני אומר שיראה את שערות ערוותך... הם יפות, נכון? אבל אולי אני סתם נודיסט...

       

       לי דווקא לא היה איכפת אבל חברי דאז לא התלהב מכך  ששכניו יראו את ערוותי ועוד פחות מכך ששכניו יראו אותי מפשיטה אותו בסלון ומבצעת בו את זממי כפי שנהוג לעשות למשל בבתים ישראליים תקניים.

        30/11/08 18:26:

      צטט: מיא 2008-11-23 20:55:38

      צטט: אלת האש 2008-11-23 16:45:02


      החיים ארוזים בניילון  פצפצים, אני אוהבת לדרוך על הניילון ברגליים יחפות, מה גם שנעליי תלויות ביציאה.

      יש אנשים שבאמת יודעים לעוף מעל הכל, חיים בבועה, אבל זו לא את.

      אולי לפרקים נדמה לך שאת חיה בבועה, אבל אכפת לך והכל מפריע לך, הכל נוגע בך.

      הלוואי  יכולת באמת לאטום את עצמך, ואולי לא?

       

      אני אטמתי את עצמי לפני שנים, לא להכל, רק לחרא, ועדיין זה חודר מידי פעם.

      אולי צריך לאכול מנה מיוחדת מזה כדי להיות מסוגלים לתת לדברים להחליק ממך ביתר קלות, לא לאחוז בהם כאילו היו דברי ערך.

      ואולי להביט בהם כמו שהם ולראות שהם לא יותר מאשר הבל הבלים.

       

      פעם האמנתי שיש עמק נפילים. {ואני עוד אגיע לשם}

      בנתיים צריך לחיות במציאות- ולהמציא אותה כל יום מחדש.

       

       

       

       גם אני מאוד אהבתי את איין ראנד.

      את יודעת שאני באמת מאמינה שבנאדם יכול לבחור את דרכו יומיום מחדש ומה שאבחר הוא שיהיה, וגם אם תוכנית ההינתקות שלי לא היתה מושלמת עד כה, אני מבטיחה לעבוד עליה.

       

       

      יותר אהבתי את "כמעיין המתגבר" מאשר "מרד הנפילים"

       

      יש קצת בעיה בהתנתקות הזאת. בעיה מוסרית. אני פעם הייתי מאוד מנותק, ואחרי זה קצת התחברתי. התעצבנתי הרבה, כי מי שמחובר, ורואה איזה חרא יש פה, ויש לו קצת שכל בקודקוד, מתבאס כל פעם שהוא קורא עיתון, גם אם הוא מוותר על הפלילי והאסונות ונשאר עם הפוליטיקה (רגע, בימנו, זה אותו דבר, לא?). אז כששמתי לב שממש לא "כי טוב" לי, וכל העדכון הזה, והנבירה בזבל הזאת גורמת לי גם להרגיש רע - רציתי להתנתק שוב. אבל אז הרגשתי את הבעיה המוסרית שבהתנתקות ממש במקרה, כמו מיד אלוהים... היו צריכים אותי בבית, במשפחה, ברמה האישית - וכל כך רציתי להתנתק, כי זה היה הרבה יותר מידי בשבילי (אמא נכנסה לבי"ח ואני הייתי צריך לתחזק את הבית, פלוס לנהל את כל המצב הרפואי שלה, כולל הסעות, דיבור עם רופאים, ישיבה ליד המיטה, להביא אוכל ובו בזמן לדאוג לבית שלי עם שני האחים שכולל הכל כולל הכל, הרבה יותר קשה מלתחזק בן אדם אחד) - והבנתי שלהתנתק זה צעד מאוד אגואיסטי. אבל איך זה מתקשר לפוליטיקה המחורבנת שלנו?! איך זה מתקשר ל"אח הגדול" ולזבל שמריצים לנו בטלוויזיה?! (כבר קצת בושה לקרוא לזה טלוויזיה, פשוט חברו אותי בערוץ הראשון למצלמות אבטחה של הסופר-פארם, בערוץ השני למצלמות אבטחה של הסופר סל, ובערוץ השלישי למצלמות של החניה של עזריאלי) אז התשובה שלי היא: אם הפוליטיקה מחורבנת? תשני אותה. אם הטלוויזיה מחורבנת? תשני אותה. ועל אחת כמה וכמה אם אתה חכם, מוכשר וכל השאר... אז זו ממש מחובתך המוסרית. דמייני שסופרמן לא היה מתערב? היה מרחף מעל הכל (תרתי משמע), הולך לזיין כוסיות וחורים בכל הצבעים והגוונים ברחבי הכדור ולא שם זין על כלום. זה לא קצת מציק? שיש הוריקן והוא לא עוזר, שיש מלחמות, ורעידות אדמה - והוא לא זורק למרות שבשבילו זה הרבה יותר קל. נתנו לו כוחות, והוא לא משתמש בהם לטובה. עכשיו אני ממשיל אותך לסופרמן. נתנו לך הרבה כוחות: יופי, תבונה, חוכמה, כריזמה - לכי ותשני! את גדולה, את חכמה, את מבינה כל כך הרבה - אל תהי אדישה, אל תתני לישראל לשקוע בזבל, תוציאי אותה מהזבל, נתנו לך כישורים, תתרמי אותם גם למען הכלל. (וכן, זה קשה, כי אפחד לא יוקיר אותך על זה, מקסימום יגידו שאת נודניקית, ואם תגיעי מספיק רחוק גם יגידו שאת מושחתת והכל אצלך מגיע מאגואיזם)

        30/11/08 18:14:

      צטט: מיא 2008-11-23 17:01:04

      צטט: א.ב. של אהבה 2008-11-23 16:16:41

      האח הגדול הוא קונספט הולנדי.

       

      ההולנדים הם עם שחי בבתים ללא וילונות כמעט - אתה יכול להסתובב ברחוב ולראות בדיוק איך הבן אדם חי.

       כשהייתי בהולנד השתגעתי מהקונספט הזה. הוא באמת קונספט שמתאים אך ורק לאנשים שמסתובבים בבית לבושים למשעי ושמזדיינים אך ורק במיטה מתחת לשמיכה ולא חלילה בא להם פתאום על הספה בסלון או על השולחן במטבח. אני, שמסתובבת עירומה בבית תמיד, ועלול באמת לבוא לי פה ושם, פשוט הרגשתי חשופה ודעתי כמעט נטרפה עליי. איפה נשמע הדבר שבנאדם מתלבש כליל כדי לקחת לו (דיאט) קולה מהמקרר כי אחרת רואה שכנתו את שערות ערוותו?

      מזל שאני כבר לא שם.

       

       

       

      ואני אומר שיראה את שערות ערוותך... הם יפות, נכון? אבל אולי אני סתם נודיסט...
        30/11/08 18:09:

      דני - באמת ריגשת.

      זה מקסים זה.

      על כל אחד כזה אני גומלת לך בשיר מסן רמו.

      זה מתכתב יופי.

      כאן ניקולא די בארי בלהיט שלו מ-1972 - ימי הקשת בענן - ג'ורני די ארקובאלנו.

      הוא שר אותו גם בסן רמו וגם באירוויזיון, כמקובל. הקישור הוא לאירוויזיון.

        30/11/08 17:51:

      אויש מקסימה אחת. קבלי אור ואהבה


        30/11/08 02:54:
      תודה אילנה
        30/11/08 00:42:

      פוסט משובח.
        29/11/08 20:35:
      בראבו!
        29/11/08 19:31:

      צטט: מיא 2008-11-29 18:33:36

      יש המון מחרטטים-בשקל שטוענים שבמסגרת 'קבלת-האחר' עאלק, צריך לקבל גם את מי שטועים בעברית, והם לא מתכוונים לעולים חדשים, למהגרים או לדיסלקטים או באמת למוגבלים ומאותגרים משום סוג אלא לבוגרי מערכת החינוך, שיותר עדיף להם להגיד שהייתי קטן במקום כשהייתי קטן ואני יגיד לך במקום אגיד לך ואני בכלל לא מדברת על הכתיבה.

       

      ואני, שהשפה היא רכיב עיקרי בזהות שלי, לא עומדת בזילות האיומה הזאת וב-יאללה, למה זה חשוב. כי הרי נורא חשוב להתנצח על הלאומיות שלנו עם הערבים. אבל השפה היא היא הזהות הלאומית שלנו והמקור של התרבות שלנו. ובכלל, הזלזול הזה בכל מה שקשור לתרבות ובכל מה שקשור לכל מה שצריך טיפה להתאמץ בשבילו ואי אפשר כל הזמן לחפף - אם זה אומר לימוד או בדיקה או הגהה של וקסטים, ולא סתם מריחה והקאה כמו שקורה פה בקפה, בקיצור, לא יהא חלקי עם כל הבולשיט הזה. ובמובן הזה אני מתנשאת וגם משמשת פה למתנשאים אחרים שמטעמי נימוס וחוסר נעימות לא מתנסחים בצורה כזאת ובבהירות כזאת.

       

      את יודעת, טובי הכותבים הרבה פעמים פונים אליי עם טקסטים שלהם ומבקשים הגהה, אבל דווקא מי שכוחם לא בכתיבה - אף פעם. והיו כאלה שהצעתי להם, חברים, והם השיבו: לא תודה, אנחנו לא צריכים. כנראה שזה בדיוק ככה. ככל שבנאדם יותר טוב בתחום מסוים כך יש לו יותר ביקורת עצמית, וככל שהוא יותר גרוע, הוא יותר סלחן כלפי עצמו.

       

      בעצם, כשאני חושבת על זה, כך זה היה גם בידיעות אחרונות כשעבדתי שם כעורכת. למשל ירון לונדון, אבא של דניאלה שלנו, שכותב ממש מושלם, תמיד ביקש עריכה, תמיד חשב שיש מקום למצוא אצלו טעויות, ואילו כל כתבלב מתחיל כבר היה מאואב במילים של עצמו ואסר עליי לשנות לו פסיק.

      מסכימה עם כל מה שכתבת!  את ההתנתקות האישית שלי ביצעתי לפני הרבה שנים, במהלך השרות הצבאי.

      את יודעת מה ההבדל בין אלו שפונים אלייך להגהה לאלו שלא?

      אלו שפונים מכבדים את מקצועם, את המילה הכתובה את היצירה ואת אלו שיקראו אותם.

       

      אם המחיר של חוסר הסובלנות שלי הוא בהגדרתי כמתנשאת אז:

      אני מתנשאת גאה ואמא גאה לשתי נסיכות מתנשאות, מבחירה.

       

       

       

       

       

        29/11/08 18:40:

      "כל כתבלב מתחיל כבר היה מאואב במילים של עצמו ואסר עליי לשנות לו פסיק."

       

      זו ב'מת מחשבה נורא מיושנת. טובי האמנים לא היו מגיעים לאן שהגיעו בלי חבריהם האמנים שהיו איתם באינטראקציה וביקרו אותם השכם וערב. 

       

      אפשר גם לראות את זה באקדמיה: פרופ' דניאל כהנמן אמר בהרצאה שלפני שפגש את עמוס טברסקי ז"ל מאמריו בדרך-כלל לא התפרסמו ולא נחשבו כמהותיים, ואז, המפגש והביקורת ההדדית הזניקו אותם עד לפרס נובל.

       

      מיתוס האמן הבודד, הכותב הבודד, המתבודד הגאון - זה מה שהוא, מיתוס. אדם צריך להגיד תודה שמתייחסים ברצינות למה שהוא כותב. 

        29/11/08 18:33:

      יש המון מחרטטים-בשקל שטוענים שבמסגרת 'קבלת-האחר' עאלק, צריך לקבל גם את מי שטועים בעברית, והם לא מתכוונים לעולים חדשים, למהגרים או לדיסלקטים או באמת למוגבלים ומאותגרים משום סוג אלא לבוגרי מערכת החינוך, שיותר עדיף להם להגיד שהייתי קטן במקום כשהייתי קטן ואני יגיד לך במקום אגיד לך ואני בכלל לא מדברת על הכתיבה.

       

      ואני, שהשפה היא רכיב עיקרי בזהות שלי, לא עומדת בזילות האיומה הזאת וב-יאללה, למה זה חשוב. כי הרי נורא חשוב להתנצח על הלאומיות שלנו עם הערבים. אבל השפה היא היא הזהות הלאומית שלנו והמקור של התרבות שלנו. ובכלל, הזלזול הזה בכל מה שקשור לתרבות ובכל מה שקשור לכל מה שצריך טיפה להתאמץ בשבילו ואי אפשר כל הזמן לחפף - אם זה אומר לימוד או בדיקה או הגהה של וקסטים, ולא סתם מריחה והקאה כמו שקורה פה בקפה, בקיצור, לא יהא חלקי עם כל הבולשיט הזה. ובמובן הזה אני מתנשאת וגם משמשת פה למתנשאים אחרים שמטעמי נימוס וחוסר נעימות לא מתנסחים בצורה כזאת ובבהירות כזאת.

       

      את יודעת, טובי הכותבים הרבה פעמים פונים אליי עם טקסטים שלהם ומבקשים הגהה, אבל דווקא מי שכוחם לא בכתיבה - אף פעם. והיו כאלה שהצעתי להם, חברים, והם השיבו: לא תודה, אנחנו לא צריכים. כנראה שזה בדיוק ככה. ככל שבנאדם יותר טוב בתחום מסוים כך יש לו יותר ביקורת עצמית, וככל שהוא יותר גרוע, הוא יותר סלחן כלפי עצמו.

       

      בעצם, כשאני חושבת על זה, כך זה היה גם בידיעות אחרונות כשעבדתי שם כעורכת. למשל ירון לונדון, אבא של דניאלה שלנו, שכותב ממש מושלם, תמיד ביקש עריכה, תמיד חשב שיש מקום למצוא אצלו טעויות, ואילו כל כתבלב מתחיל כבר היה מאואב במילים של עצמו ואסר עליי לשנות לו פסיק.

        29/11/08 17:49:
      דבורית כמובן, צדקה. אכן נילס האגדי.
        29/11/08 17:38:

      הדבר היחיד שאני מצרה עליו הוא שלעיתים מרגישים צורך להסביר/להתנצל על בחירת המקום בו כל אחד בחר להיות.

      אני לא מוצאת שום דבר "מתוק" בשפה עילגת של בני נוער ובוגרים  שגדלו בארץ.

      אני לא מוצאת שום "קוליות" בהפגנת חוסר ידע בסיסי של ערכים/מושגים של החברה בה אתה חי.

      אני לא מוצאת שום "פתיחות וקידמה" בהתנהגויות כפי שתוארו בפוסט.

       

       ועכשיו תסלחו לי אני הולכת להקשיב ל Jean Gilles!

        29/11/08 16:13:

      צטט: ransom stark 2008-11-29 13:18:27

      מיא, הנה עוד מישהו שרצה לעוף:

       

      את יודעת מי זה?

       נילס הולגרסן ואווזי הבר!

       

        29/11/08 14:09:
      מתברר גם שלהפנות את הגב לעם לא היה רעיון כל כך מוצלח, כי העם דקר אותי בגב או משו וכבר שלושה ימים שיש לי כאבי גב איומים ואני זוחלת על גחוני כאיגואנה יוקרתית
        29/11/08 13:18:

      מיא, הנה עוד מישהו שרצה לעוף:

       

       

      את יודעת מי זה?

        29/11/08 11:33:
      לא נורא, אני כאן וגם הרצל (זה הסוס שלי). אנחנו מפטרלים.
        29/11/08 11:31:
      אני לא בטוחה שהוא ממש מעוניין בתפקיד שהועדנו לו
        29/11/08 11:22:

       

      איפה? איפה הבחור השני?

        29/11/08 11:19:
      כן
        29/11/08 11:14:
      מיא, בינינו, הרי אף אחד לא רואה - זה עושה לך את זה, נכון?
        29/11/08 11:09:
      כמו שני איילים בסוואנה שמשקשקים קרניים.
        29/11/08 11:08:
      זה נורא מצחיק לראות את שניכם מתנצחים כי שניכם חברים שלי וכל אחד מנסה להגן עליי מרעותו.
        28/11/08 22:19:
      מזלך שלא סגרתי חלון - אחרת איך זה היה מגיע אליך?
        28/11/08 22:15:

      צטט: ransom stark 2008-11-27 13:07:53

      למי שהגיב מקודם ושאני נורא מעצבן אותו:

       

      קודם כל, התגובה שלך להצעה הקונסטרוקטיבית שלי בעצם אוששה את הטענה שלי. אני מציע לך לקרוא שוב.

       

      דבר שני, בנוגע לאופן ההתבטאות שלי, אני אענה לך בשיר שיתאים הן למה שאני חש כלפי צורת ההתבטאות הזאת והן לגבי מה שמיא חשה כלפי צורת החיים שלה:

       

      That's The Way A-HA, A-HA, I Like It, A-HA, A-HA !!!

       

      That's The Way A-HA, A-HA, I Like It, A-HA, A-HA !!!

       

       

      יש לך בעיה עם פיקוס. (מיקוד ידידי, או תשובה רציונלית).

      הפלצת, אוקי, זה קורה לכולנו, אבל לנפנף סביב התחת לפיזור מקסימלי,

      זו כבר הגזמה קרדינלית.

        27/11/08 22:15:
       אני חושבת שבתקופת סן רמו היינו פחות פרובינציאלים ,פחות בועתיים ויותר פתוחים למוזיקה בשפות שונות(כן ,מודה ,ראיתי כתבה בערוץ הראשון .חפה מפשע ,היתי צעירה מידי בזמן הפסטיבלים).אני לא תולה נעלים  מקסימום מעיפה סטילטו לכיוון רוע.נדיר. 
        27/11/08 13:07:

      למי שהגיב מקודם ושאני נורא מעצבן אותו:

       

      קודם כל, התגובה שלך להצעה הקונסטרוקטיבית שלי בעצם אוששה את הטענה שלי. אני מציע לך לקרוא שוב.

       

      דבר שני, בנוגע לאופן ההתבטאות שלי, אני אענה לך בשיר שיתאים הן למה שאני חש כלפי צורת ההתבטאות הזאת והן לגבי מה שמיא חשה כלפי צורת החיים שלה:

       

      That's The Way A-HA, A-HA, I Like It, A-HA, A-HA !!!

       

      That's The Way A-HA, A-HA, I Like It, A-HA, A-HA !!!

        27/11/08 08:55:

      צטט: אוסטרליה 2008-11-26 00:29:27

      האם אנחנו מתאימות


       

      כמו שתי טיפות דיאט קולה לימון!
        27/11/08 08:34:

      צטט: ארול 2008-11-26 00:46:05

      צטט: מיא 2008-11-25 08:01:28

      צטט: מיכל* 2008-11-25 00:30:44

      מיא, בשביל לעלות יותר - הכנתי לך ולולרי מתנות מאוד צבעוניות (אתן באות בחמישי, כן?)

       כן. אנחנו באות, כמובן. מה, קנית לנו לקים?

       

       

      קניתי היום 3 חדשים!

      אחד שקוף זוהר בחושך,

      אחד כחול מדהים

      ואחד אדום עם נצנצים.

       

       

       ארול! דחוף דחוף למשרדי!

        27/11/08 00:22:
      את באמת עפה גבוה מעל כולם, כי יש לך את זה. נקודה.
        27/11/08 00:14:

      צטט: ransom stark 2008-11-24 01:41:47

      הצעה קונסטרוקטיבית (כתבתי את זה נכון?) => קהילה במקום בועה

       

      אנו נמצאים היום בעידן של התפוררות הציווילזציות. אנו חוזים באבדן הקשרים האנושיים הבסיסיים ביותר ועיקרון ההדדיות. על רקע הנ"ל, אני בכלל לא מתפלא שמיא וטובי שואפים למפלט. זו גם תוצאה של התהליך וזה, וגם תגובה אליו.

       

      אבל על רקע ההתפוררות הזו, הנפילה, המשבר, קיימת גם אפשרות פז. אפשרות ליצור מחדש את הקהילה. קהילה שלא כפופה למסורות המפלות העתיקות, קהילה שוויונית בעלת קודים אתיים ברורים שמוטמעים בכל אחד ללא צורך בחוקים, כי ידוע שאיפה שאין ערכים - מחוקקים חוקים. 

       

      זה לא קומוניזם. אני לא מתכוון כאן לאיזו אידיליה, אלא לריאקציה מאוד מסויימת למצב. היכולת לעצב מחדש את דרך החיים. לוותר על המערכת המוניטרית (הכסף), שבנויה על משאבים מזהמים אינסופיים, על מחסור ועל ניצול. 

      מדובר כאן על משהו שמתחיל מלמטה למעלה - לא כמו שבעידן הקיבוצים זו בעצם הייתה דיקטטורה במסווה שהונחתה מלמעלה על ידי האליטות.

       

      בין המאה ה- 5 למאה ה- 15, אף אחד לא יכל לדמיין את המילה "דמוקרטיה". בדיוק כמו שעכשיו אף אחד לא מסוגל לדמיין חברת צדק. אבל בועה אפשר גם אפשר.

       

      ואני ותיק המדע בידיוני, של אייזק אסימוב ושל רוברט סילברברג. אני מודיע שאפשר לדמיין את זה. אחרת בסוף עוד יהיה לנו כאן "בלייד ראנר", ושם אין מקום אפילו לבועות.

      אתה: "בין המאה ה- 5 למאה ה- 15, אף אחד לא יכל לדמיין את המילה "דמוקרטיה". בדיוק כמו שעכשיו אף אחד לא מסוגל לדמיין חברת צדק. אבל בועה אפשר גם אפשר".

      אני: למעט אלה שהיה להם גישה לכתבי אפלטון, ועוד כמה פילוסופים זניחים של יוון הקלאסית.

           (בספריה של כל מנזר או מוסד אקדמי באירופה בעת זו).

        27/11/08 00:04:

      צטט: מיא 2008-11-23 22:25:42

      צטט: ransom stark 2008-11-23 21:56:11

      ביקשו ממני לעצור אז עצרתי.

       

      חוץ מזה שאני לא מאמין לך.

       שי, תבין. זו ברירת מחדל. זה לא כיף, זה לא תענוג. ברור שהיינו רוצים לקבוע איך ייראו חיינו. פשוט התייאשנו.

      טובי פולק איש קצת יותר רציני ויותר קונסטרוקטיבי ממני. הוא היה שנים רבות עיתונאי בכיר במעריב, ובבלוג שלו - שווה לקרוא (לדעתי הוא הפובליציסט הטוב ביותר בארץ, לא פחות) - יש לו גם הצעות קונסטרוקטיביות מה צריך לעשות. אבל מי שומע? אני סתם מקטרת, אבל הוא באמת מציע פתרונות, וקדחת. הבועה היא רעיון של מיואשים. זה לא הרעיון הראשון שלנו. אתה צעיר, עוד תלמד להתייאש, אל תידג.

       

       

      למה לכל הרוחות את מתנצלת.

       

      אני עוקב אחרי הפרובוקציות שלו מתחילת התגובות, בעיני שני דרכי תגובה לגיטימיים, להתעלם או להוריד אותו על הברכיים.

        26/11/08 15:50:
      סלמנדרת הביצות היוקרתית. האמת, אחלה נעליים אפשר לעשות מהם. סטילטו למיטיבות לכת. ראית כבר את רשימת הגברים של אירה? על האש, מה שנקרא. היכנסי ותיהני.
        26/11/08 15:48:

      צטט: מיא 2008-11-25 19:54:43

      צטט: בלאק סמארה 2008-11-24 00:35:37


      נראה לי שעלית כאן על משהו שעשוי להתאים לי.

      נתת לי המון חומר למחשבה ולתהייה.

      (אך חוששתני שיש במהותי משהו שמבקש ואף חייב להיות עממי ועם רגל אחת בג'יפה.

       לא יכולה להתנתק מזה.

       אפשר גם בועה וגם לא? אפשר אליטיזם ועממיות גם יחד?)

       

      ומצטרפת לכל המחמאות הכבדות שניתנו לך על הפוסט כולו בתגובות שלפניי. אכן פוסט התעלות.

       

       לאקי בלאקי - אותו כנ"ל, אבדת לי ברצף התגובות - רגל אחת בג'יפה ואחת בשמיים זה אחלה שפגט שבעולם. אני באמת לא בנאדם גמיש עד כדי כך. גמישותי, הפיזית והמנטלית כמתברר, שואפת לאפס. עממיות גמכן לא בשבילי. 

       

      תראי, היום נתקלתי בשיטוטיי (המיותרים בהחלט) באתר בפוסט של איזו נסיכה שגרה בארמון וכאילו, מה אני אגיד לך, מבקשת מאלוקים (הק' במקור) שיראה לה את הדרך לאושר (היה שיר כזה לא?) כי היא רוצה למצוא גבר מאמם עם עיני טורקיז (שכה אחיה) שיעצור את נשימתה.... ומיליון גברים כתבו לה שם בתגובות שהיא ריגשה אותם עד עמקי נשמתם הלוהבת, הלוהטת, הלואטת, הבועטת, הסומרת, הגומרת והנואקת.

       

      מה אני יגיד לך סמי, במקום שבו נסיכות עומדות, ג'יפות כמוני לא יכולות להציב את גופותיהן המעונים מדיאטות ומספורט אובססיבי, את מוחותיהן הקטנים והחמודים שהרגיזו בריונים, את עיניהן הדומעות, את היופי שלהן, שקולקל מלילות ללא שינה ומימים של בכי, את הרצון הכה-פאתטי שלהן שיראו אותם כאדם ולא כשק של אברים למכירה.

       

      אני אליטיסטית סמי, כי אם לא אהיה, אמות. 

       

      מה אני יגיד לך בחזרה...

      את לא רוצה את אלה שרוצים את הנסיכות.

      הם נמוכים מים המלח בשבילך.

      לחובבי הנסיכות הלואטות יש אישיות של לטאה גוססת. 

        26/11/08 15:37:

      תודה למעודדים ולמעודדות - אכן שילבתם בטעם לקים, ברווזים, ניכור וקרקור - ועתה - כולכם מוזמנים לפוסט המופתי:

        גברים בפיתה

       

        26/11/08 15:27:

      מיא,   תמיד הייתי בדעה, שהחיים סתומים מתוך ניכור,

      חזרתי עכשיו מריצה בפארק הלאומי שברמת גן...

      המקום כ"כ יפה, יום מקסים, הכל פורח...התרכזתי והסתפקתי רק בקירקור  הברווזים...

      הרגשתי נפלא! הרגשתי שייכת!

      פוסט יפה, מבינה את המניעים שלךלהתרחק מהעדר...

      אבל בכל מקרה, יש לך סביבה חיובית, תומכת, מקדמת של אנשים , שאובים אותך...

      בחיבה יתרה

      ליז

       

        26/11/08 12:52:

      Thank you for the nice post.

      And this is my favourite painting.

       .I watch it everytime I am sad.

        26/11/08 01:38:

      "הו! קיום לילי מכונס אל עצמו בתחומיו הצרים של פך נשכח, הו! קיום החומק מכל מגע מפוקפק עם החוץ, קיום רדום החוצה את המשך, נוזל הנם לו בשולי החיים כתורה משתמרת באיזו ישיבה נידחת, קיום מחתרתי, המבודד במקלטו התת-קרקעי מן הזמן ומן האירועים, קיום נצחי, מסר מקודד המופנה מתלמיד חכם לתלמיד חכם, טוהר נלעג בעולם שהוסגר לעירובין! הו! פלא של מסורת, תנאי והבטחה למחשבה ללא כפייה המסרבת להישאר הד גרידא, שאון תקופה. הו! אור שופע המציף את היקום, אתה שותה את חיינו התת-קרקעיים, את חיינו הנצחיים והמפכים בקצב שווה. אתה אומר את תהילת השעות המופלאות האלה, סתומות ונעלמות".

       

      חירות קשה, עמנואל לוינס.

       

       

        26/11/08 00:46:

      צטט: מיא 2008-11-25 08:01:28

      צטט: מיכל* 2008-11-25 00:30:44

      מיא, בשביל לעלות יותר - הכנתי לך ולולרי מתנות מאוד צבעוניות (אתן באות בחמישי, כן?)

       כן. אנחנו באות, כמובן. מה, קנית לנו לקים?

       

       

      קניתי היום 3 חדשים!

      אחד שקוף זוהר בחושך,

      אחד כחול מדהים

      ואחד אדום עם נצנצים.

       

        26/11/08 00:29:


      לכבוד

      מיא עשת

      המקסימה

      המתנשאת

      השיר מדהים

      הכתיבה חבלז

      את מדהימה

      נשמה

      יהלום

      זהב טהור

      האם את חושבת שהתלקקתי מספיק אליך

      האם את חושבת שאני חכמה או טיפשה

      האם אנחנו מתאימות

      טוב יקירתי עד כאן זה היה בציניות

      את במילא יודעת מה אני חושבת עליך אז אין צורך לפרט

      ודיי דיברת על עצמך בכל הפוסט אז זהו אין לי מה להוסיף

      רק ולרי רציתי להגיד לך יש לך אחלה טעם זארה יששששששש**

        25/11/08 20:52:

      צטט: מיא 2008-11-25 20:28:30

      לא, אני רוצה שתבואי איתי יחד לנוח בבית המשוגעים, סליחה ההבראה. 

      מה הבעיה, אני אבוא איתך לאן שאת רק רוצה, רק למערה המכוערת של זארה.

       

        25/11/08 20:51:

      צטט: מיא 2008-11-25 20:28:30

      לא, אני רוצה שתבואי איתי יחד לנוח בבית המשוגעים, סליחה ההבראה. 

      מה הבעיה, אני אבוא איתך לאן שאת רק רוצה, רק למערה המכוערת של זארה.

       

        25/11/08 20:31:

      ותודה לכל המנחמים.

      מסע ההלוויה לטעם הטוב יוצא מבית המשפחה. 

        25/11/08 20:28:
      לא, אני רוצה שתבואי איתי יחד לנוח בבית המשוגעים, סליחה ההבראה. 
        25/11/08 20:26:


      אהובה שלי!

       

      מה שאני כותבת לך כאן ראוי היה להכתב באופן פרטי, אבל ממש לא אכפת לי שיראו, יראו ויחשבו.

      כתבנו אלפי מילים בנושא הגברים המקולקלים, וגם כאלה שנראים לך מהדור הישן, הטוב, המשומר, הג'נטלמני, הרגיש.

      אם אגיד לך שלא נשארו גברים כאלה, את תכנסי מתחת לשולחן ותבכי שבוע.

      אני העדפתי לתלות את הנעליים או בטוב טעם, את הנעל.

      כי באמת אני לא מסוגלת לעבור את הסדרתיות הזו, זה לא בשבילי, אין לי סבלנות.

      כי הגבר האמיתי הראשון שיעבור בסביבה, ורק יקרא קצת, יביט קצת, יגע קצת, יבין הרבה. נשים כמוך, הן זן נדיר.

      על המכלול שלך.

      על העומק, החוכמה, העיניים, החיוך, הרגש, הטוב, הטוהר, כולך. כולך, כמו שאני אוהבת אותך מהדקה הראשונה שקראתי אותך. מהרגע הראשון שנפגשנו.

      וכל האנשים, החברות, הילדים הנפלאים שלך, האקס ההורס שלך, אנשים שאוהבים אותך, ממש ככה.

      אז בשביל גברים אטומים רגשית שאוהבים נסיכות מרגשות, להם יש שפע כל טוב, בשבילך, יהיה האחד המיוחד, לא כל עובר אורח.

      ואם לא יהיה- אני אהיה...יהיה..בחיי יהיה, אני בסוף אצטרך לייבא לך אחד.

       

      רק תביטי סביבך, תראי כמה אהבה, ואת בוכה על מה שאין לך?

      על גברים שהפכו את נושא הדייטים לאודישנים?

      נקסט-  מותק- נקסט.

      אנחנו נהפוך לבימאיות, וכבר נסדר את הבאלגן.

       

      את רוצה שאעשה ניתוח לשינוי מין?

       

        25/11/08 20:24:

      צטט: מיא 2008-11-25 14:30:54

      צטט: אירה ג 2008-11-25 12:23:56


      איך קוראים לפרנקופיל של איטליה?

       ראי תשובתי למיכל - רומני

       

      את הרומניה האליטיסטית הכי מצחיקה שאני מכירה.

       

        25/11/08 20:19:

      "עוד נחמות כאלה ואבדתי"

       

      אז בטח לא תרצי שאני אחזור על המשפט הרוחני הזה שהבאתי למעלה:

       

       

      Life sucks , then you die

       

      האם אני צריך להוסיף?

        25/11/08 20:17:


      אוהבים אותך מיא

      בובה יפה וצחורת שיניים שכמוך!

        25/11/08 20:15:
      להפך! תקראי טוב את השיר! את באמת משייכת את עצמך לאלו שרצים לשומקום? להרוויח עוד איזה סנט לעוד איזה ג'יפ מזוין? הם היו מתים לבכות ככה. במקרה הטוב, הם בוכים כשאף אחד לא יודע. במקרה הרע, אין להם אפילו נוזלים.
        25/11/08 20:14:
      אבל פר, אתה הראשון היום שהצלחת להצחיק אותי עם ה-את בוכה וכולם רואים. משפט חזק!
        25/11/08 20:13:
      שי מאמי, עוד נחמות כאלה ואבדתי
        25/11/08 20:11:

      מיא, לפחות את לא אחת מהאנשים האלה:

       

      All around me are familiar faces
      Worn out places, worn out faces
      Bright and early for their daily races
      Going nowhere, going nowhere

       

      Their tears are filling up their glasses
      No expression, no expression
      Hide my head I want to drown my sorrow
      No tomorrow, no tomorrow

       

       

      את מרגישה. את חיה. אצלך צריך לשנות את המשפט של דקארט ל:  I feel, therefore I am.

       

      האנשים שהשיר הזה מדבר אודותיהם בוכים כשאף אחד לא רואה. את בוכה כשכולם רואים.

        25/11/08 19:54:

      צטט: בלאק סמארה 2008-11-24 00:35:37


      נראה לי שעלית כאן על משהו שעשוי להתאים לי.

      נתת לי המון חומר למחשבה ולתהייה.

      (אך חוששתני שיש במהותי משהו שמבקש ואף חייב להיות עממי ועם רגל אחת בג'יפה.

       לא יכולה להתנתק מזה.

       אפשר גם בועה וגם לא? אפשר אליטיזם ועממיות גם יחד?)

       

      ומצטרפת לכל המחמאות הכבדות שניתנו לך על הפוסט כולו בתגובות שלפניי. אכן פוסט התעלות.

       

       לאקי בלאקי - אותו כנ"ל, אבדת לי ברצף התגובות - רגל אחת בג'יפה ואחת בשמיים זה אחלה שפגט שבעולם. אני באמת לא בנאדם גמיש עד כדי כך. גמישותי, הפיזית והמנטלית כמתברר, שואפת לאפס. עממיות גמכן לא בשבילי. 

       

      תראי, היום נתקלתי בשיטוטיי (המיותרים בהחלט) באתר בפוסט של איזו נסיכה שגרה בארמון וכאילו, מה אני אגיד לך, מבקשת מאלוקים (הק' במקור) שיראה לה את הדרך לאושר (היה שיר כזה לא?) כי היא רוצה למצוא גבר מאמם עם עיני טורקיז (שכה אחיה) שיעצור את נשימתה.... ומיליון גברים כתבו לה שם בתגובות שהיא ריגשה אותם עד עמקי נשמתם הלוהבת, הלוהטת, הלואטת, הבועטת, הסומרת, הגומרת והנואקת.

       

      מה אני יגיד לך סמי, במקום שבו נסיכות עומדות, ג'יפות כמוני לא יכולות להציב את גופותיהן המעונים מדיאטות ומספורט אובססיבי, את מוחותיהן הקטנים והחמודים שהרגיזו בריונים, את עיניהן הדומעות, את היופי שלהן, שקולקל מלילות ללא שינה ומימים של בכי, את הרצון הכה-פאתטי שלהן שיראו אותם כאדם ולא כשק של אברים למכירה.

       

      אני אליטיסטית סמי, כי אם לא אהיה, אמות. 

        25/11/08 19:36:

      צטט: קוצבטוסיק 2008-11-24 00:17:05

      פוסט נהדר.

      וכמה שאני מזדהה איתך - השיחה הזאת עם בנייך שעצם התנהלותה האירה; זה קורה לי גם, הרבה; אפילו כתבתי בזמנו פוסט על אחד ה'דייטים' עם בני שלי; אושר גדול.

      אז כן, כל שצריך זה להתאים את העדשות הנכונות כמו גם לדעת להתנתק לפעמים. אבל רק לפעמים - 'איים של שפיות' אני מכנה את התנתקויות הללו; כי אחרי הכל, והיה ואיכפת לנו ממה שקורה (ועד כמה שהתרשמתי מהפוסטים שלך את מאלו שכן איכפת להם {אחרת לא היית דנה בזה, הלא כן(?)}ואינך באמת מתנשאת {גם אם יש הרואים בך כזאת}) אנחנו לא חיים בתוך בועה או על אי בודד.

      אני, למשל, נענית בכייף (כשיש לי זמן) להזמנה של הפועלים בבנין לשבת איתם לקפה הטוב שהם מכינים בשטח; או למשחק מדקות עם האלופים של החוף; או מצטרפת אל חבורת הזקנים שמביאים בורקסים נפלאים לים ומספרים בדיחות גסות ולא שוכחים להתנצל בפני לפני כן... אני אוהבת אנשים (לפעמים) מאחורי כל אדם יש סיפור, ויש בהם המון חום וכנות שלא תמצאי בין אותן חבורות אליטיסטיות -לכאורה- של נובורישים וביצ'יות מפורכסות שמתכבדים במנות המיוחדות של השף התורן שנאלץ להתחנף אליהם (כן, הוא סיפר לי) ע"מ להשאר ברשימת 'הטובות ביותר'. והם מסתלבטים עלי - השמאלנית, שאוהבת מוסיקה קלאסית וג'אז ובילתה כמה שנים באוניברסיטה; ואני מסתלבטת עליהם בחזרה, על היותם שוביניסטים, הומופובים ואידיוטים שמצביעים שוב ושוב לליכוד.

      וודאי שאני לא רואה את ה'אח הגדול' ובטח שאני סולדת מהשתרשות הערסיות ואובדן הערכים וחוסר הנימוס וכיבוד האחר והגזענות והאלימות המילולית והפיזית; אבל לא פחות מהצביעות, הפוזה והפלצנות שמאפיינים את המילייה שמצופה ממני להתחכך בו.

      אז את החברים הטובים שלנו אנחנו יכולות לבחור בפינצטה ולכן יהיו שיכנו אותנו 'סנובית' או 'אליטיסטית מתנשאת', אבל אני לא כזאת והאינטואיציה שלי -מבלי להכירך מקרוב- אומרת שגם את לא. אנחנו רק נורא רוצות שיהיה טוב ונקי יותר, שואפות להעלות את המכנה המשותף שזה הרבה יותר קשה מאשר לרדת אליו, וכשמתעייפות - מפנקות עצמנו במשהו 'אסקפיסטי' ונכנסות לצינון קצר לבועה כזו או אחרת.

      והשיר - יופי. ואת 'הצטלבות' של ללוש ראיתי מזמן בלב בדיזנגוף, כמובן - אכן סרט מצויין.

      אבל, בחירתך באסי דיין כאלטרנטיבה לבובליל - נו, אמנם איש כשרוני ומחונן בתחומו, אלא שגם טועה שוב ושוב ופוגע ודורך על אנשים, אפילו על אלו הדואגים לו, ומתאשפז ויוצא ושוב מתאשפז.... אם בחרת באופטימיות ושפיות אז למה דווקא הוא ?

        קוצנית חביבה - אני עונה לך רק עכשיו כי התבלבלתי מרוב תגובות.

       

      שתביני - הנובורישים, ובכלל עשירים מסריחים (ויו לה רבולוסיון!) הם הזן השנוא עליי ביותר. אין לי בעיות מיוחדות עם דלת העם. נהפוכו. רוב חבריי - באשר הם סופרים-בפוטנציה, מתרגמים, סרטנים, נגרים, צלמים ועוד עסקני-אוויר למיניהם, נמנים עם דלת העם. פוזה ופלצנות ממני והלאה. יצא לך לשמוע כמה בעלי ה'רכבים' ה'יוקרתיים' עילגים? חבל"ז. 

       

      מאלה אני בהחלט רוצה להתנתק, ויפה שעה אחת קדימה. 

       

        25/11/08 14:43:

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-25 13:09:48

        .....בכל אופן אני אספר את הפאנץ' ליין וזה שזכורה לי אזיה גברת אחת באיזה האחזות נחל בסיני ברמת הגולן ליד הערבה בפינה של הבקעה והגליל דוהרת לחדר האוכל בשבת בצהרים בצרחות היסטרויות "שלא כדרך הטבע , שלא כדרך הטבע" וזה אחרי שהיא ניכנסה לרגע לחדר שהיא לא היתה צריכה להכנס אליו.....

       

      לא נעלנו, כי היינו שקועים ושכחנו.

      אבל על הדלת היה כתוב "אורגזמטרון" והאורות האדומים הבהבו, אז בבקשה לקרוא פעם הבאה.

        25/11/08 14:39:

      הרומנים האלו... בכל חור הם נדחפים לי :))

      (מיא, איזו רומניה את, אם את לא אוהבת מרק זנב שור? שואלת ההונגריה)

        25/11/08 14:30:

      צטט: אירה ג 2008-11-25 12:23:56


      איך קוראים לפרנקופיל של איטליה?

       ראי תשובתי למיכל - רומני

       

        25/11/08 14:30:

      צטט: מיכל* 2008-11-25 12:13:35

      זה לא האיטלקים המציאו את המשפט:

      "ברומא תהיה רומאי?" וחרבו לכולנו?

       או כמו שאבא שלי היה אומר - ברומא התנהג כרומני

       

        25/11/08 14:29:
       עדי, זה כואב גם כשאני צוחקת.
        25/11/08 13:09:

      צטט: מיא 2008-11-25 11:37:22

      צטט: מיא 2008-11-25 08:20:01

       דני, אני צעירה מכדי לאהוב אותך (בתרגום לפורטוגלית)

       

       

       כוס אם אמק (התעוררתי במצברוח קרבי במיוחד) - אני שומעת את השיר הנפלא הזה של ג'יליולה צ'ינקווטי מפסטיבל סן רמו 1964, שאם אני לא טועה היא שרה אותה שנה גם באירוויזיון, ובכל אופן, אתם יודעים מה אומרות המילים? היא אומרת שם,  בגיל 16 בלבד  -

       

      אני צעירה מכדי לאהוב אותך,

      אני צעירה מדיי לאהבה רומנטית,

      אבל אם תרצה אותי,

      אם אתה אוהב אותי באמת,

      חכה לי שאגדל,

      עד שנוכל לאהוב.

       

      אוי אוי אוי, איזו נאיביות, ג'יליולה? יא כונפה, יש עוד אלף כמוך! סתכלת על האף שלך בכלל? גם הציצים לא משו! ובכלל, מי יחכה היום לבחורה ספציפית? את באמת חושבת שאת מיוחדת? פחחחחחחח. הבנאדם יתייבש כמה שנים? למה מי מת? היום אנשים לא יכולים לחכות אפילו שלושה שבועות בחודש! בדקות האלה שאת שרה כאן באולם, את יודעת כמה הצעות הוא קיבל בפרטי? כנסי לתור, מותק. תיכנסי לאודישן עם עוד מאה-מאתיים, שאולי לא יודעות לשיר כמוך, לא תמימות וטהורות כמוך, אבל את יודעת איך הם מוצצות? חבל"ז! אני מתפלאת על התמימות שלך, מאמי! טוב, את עוד בשחור לבן. כשתגדלי לצבע, תביני. 

       

       אני שראתי אותה  רציתי להגיד שאיזה שלוש מאות סיסי לא היו מזיקים פה בכל צד אם כי אני באופן אישי לא מחבב סילקון  אבל חששתי מהתגובה פה מסתבר שהעניין עלה גם בהעדרי. מה שיותר מטריד אותי שאני נזכר איך היא ניראתה לי מבוגרת פעם זאתי אני עוד יותר מודאג אבלה שיר יפה זה היה סלאו קורע!

       

      . עכשיו היא איטלקיה מהדור ההוא  ולא תלאביבית מהדור של עכשיו  אז על מציצות בכלל אין מה לדבר . כי אם את זוכרת את  התשובה של רוברט דינרו (המפיואזו ) לבילי קריסטאל (שהוא השרינק שלו ) בANALYZA THIS לשאלה למה הוא צריך מאהבת ולמה אישתו לא יכולה גם כן  למצוץ כמו המאהבת עונה לו דינרו "הפה שמנשק את הילדים שלי?"  בקיצור תאמיני לי איטקליות הן לא בתחרות הזאת. זה גם כן עניין דורי בזמנים של פעם (עוד יותר לפני שהתחלתי לפחד ממנה) הענין הזה היה מדובר בחדרי חדרים ובחורות טובות מתל אביב פשוט לא עשו דברים כאלה! זה רק בספר של הסנדק דובר על העניין הזה בצורה מרומזת ווזה לא יעלה על הדעת ! ולמיטב זיכרוני הדבר הוגדר שלא כדרך הטבע ויש לי על זה סיפור מצחיק ביותר שנדמה לי שכבר סיפרתי אותו כאן פעם אבל בהחלט לא זה המקום והזמן.....בכל אופן אני אספר את הפאנץ' ליין וזה שזכורה לי אזיה גברת אחת באיזה האחזות נחל בסיני ברמת הגולן ליד הערבה בפינה של הבקעה והגליל דוהרת לחדר האוכל בשבת בצהרים בצרחות היסטרויות "שלא כדרך הטבע , שלא כדרך הטבע" וזה אחרי שהיא ניכנסה לרגע לחדר שהיא לא היתה צריכה להכנס אליו.....

       

       

       

       

        25/11/08 12:23:

      איך קוראים לפרנקופיל של איטליה?
        25/11/08 12:13:

      זה לא האיטלקים המציאו את המשפט:

      "ברומא תהיה רומאי?" וחרבו לכולנו?

        25/11/08 11:43:
      למזלי טופי שוכב על ידי והוא מולטו טראנקילו וגם מגרגר. אז בהיותו המורה הרוחני שלי, אני מסודרת. יאללה, בחזרה לאיטליה (אני עורכת עכשיו את המדריך).
        25/11/08 11:38:

      צטט: מיא 2008-11-25 11:29:55

      צטט: מיא 2008-11-25 08:20:01

       דני, אני צעירה מכדי לאהוב אותך (בתרגום לפורטוגלית)

       

       

       כוס אם אמק (התעוררתי במצברוח קרבי במיוחד) - אני שומעת את השיר הנפלא הזה של ג'יליולה צ'ינקווטי מפסטיבל סן רמו 1964, שאם אני לא טועה היא שרה אותה שנה גם באירוויזיון, ובכל אופן, אתם יודעים מה אומרות המילים? היא אומרת שם,  בגיל 16 בלבד  -

       

      אני צעירה מכדי לאהוב אותך,

      אני צעירה מדיי לאהבה רומנטית,

      אבל אם תרצה אותי,

      אם אתה אוהב אותי באמת,

      חכה לי שאגדל,

      עד שנוכל לאהוב.

       

      אוי אוי אוי, איזו נאיביות, ג'יליולה? יא כונפה, יש עוד אלף כמוך! סתכלת על האף שלך בכלל? גם הציצים לא משו! ובכלל, מי יחכה היום לבחורה ספציפית? את באמת חושבת שאת מיחדת? פחחחחחחח. הבנאדם יתייבש כמה שנים? למה מי מת? היום אנשים לא יכולים לחכות אפילו שלושה שבועות בחודש! בדקות האלה שאת שרה כאן באולם, את יודעת כמה הצעות הוא קיבל בפרטי? כנסי לתור, מותק. תיכנסי לאודישן עם עוד מאה-מאתיים, שאולי לא יודעות לשיר כמוך, לא תמימות וטהורות כמוך, אבל את יודעת איך הם מוצצות? חבל"ז! אני מתפלאת על התמימות שלך, מאמי! טוב, את עוד בשחור לבן. כשתגדלי לצבע, תביני. 

       

       

       שיטוסו קיבינימאט!

      אם הייתי יודעת איך לעודד אותך, הייתי עושה את זה

      כל מה שאני יכולה להמליץ עליו זה - טראנקילו

        25/11/08 11:37:

      צטט: מיא 2008-11-25 08:20:01

       דני, אני צעירה מכדי לאהוב אותך (בתרגום לפורטוגלית)

       

       

       כוס אם אמק (התעוררתי במצברוח קרבי במיוחד) - אני שומעת את השיר הנפלא הזה של ג'יליולה צ'ינקווטי מפסטיבל סן רמו 1964, שאם אני לא טועה היא שרה אותה שנה גם באירוויזיון, ובכל אופן, אתם יודעים מה אומרות המילים? היא אומרת שם,  בגיל 16 בלבד  -

       

      אני צעירה מכדי לאהוב אותך,

      אני צעירה מדיי לאהבה רומנטית,

      אבל אם תרצה אותי,

      אם אתה אוהב אותי באמת,

      חכה לי שאגדל,

      עד שנוכל לאהוב.

       

      אוי אוי אוי, איזו נאיביות, ג'יליולה? יא כונפה, יש עוד אלף כמוך! סתכלת על האף שלך בכלל? גם הציצים לא משו! ובכלל, מי יחכה היום לבחורה ספציפית? את באמת חושבת שאת מיוחדת? פחחחחחחח. הבנאדם יתייבש כמה שנים? למה מי מת? היום אנשים לא יכולים לחכות אפילו שלושה שבועות בחודש! בדקות האלה שאת שרה כאן באולם, את יודעת כמה הצעות הוא קיבל בפרטי? כנסי לתור, מותק. תיכנסי לאודישן עם עוד מאה-מאתיים, שאולי לא יודעות לשיר כמוך, לא תמימות וטהורות כמוך, אבל את יודעת איך הם מוצצות? חבל"ז! אני מתפלאת על התמימות שלך, מאמי! טוב, את עוד בשחור לבן. כשתגדלי לצבע, תביני. 

       

        25/11/08 11:17:
      סליחה, שכחתי שאת אמנית יוצרת. שזה גם מה שהפסיכיאטר שלי אומר עליי, רק שהדבר היחיד שאני יוצרת זה זמן איכות עם החתולים, שמתברר שאחת היא מולטה נרבוזה ואחד הוא מולטו טראנקילו.
        25/11/08 11:11:

      צטט: מיא 2008-11-25 08:01:28

      צטט: מיכל* 2008-11-25 00:30:44

      מיא, בשביל לעלות יותר - הכנתי לך ולולרי מתנות מאוד צבעוניות (אתן באות בחמישי, כן?)

       כן. אנחנו באות, כמובן. מה, קנית לנו לקים?

       

       

      מה'פתום קניתי? עשיתי מתנות, יותר שווה

        25/11/08 08:22:

      צטט: מור עובר 2008-11-25 01:29:02

      כמה צפוף אצלך ...

       

      ועד כמה כמה החל לפעפע אצלי התיעוב לרוב המגיבים המחויכים האלה למעלה,

      שמה שלא תזרקי אליהם (ביד ענוגה) יבוא להגיד כן, כן, נכון,

       

      אבל אולי זה סתם יום כזה

       אני אוהבת אותך כשאתה מתעב.

      ככה התחברנו, זוכר?

      אתה היית זועם ומתעב, ואני רגישה ומבינה.

       

        25/11/08 08:20:

      צטט: דני ססלר 2008-11-25 00:38:18

      טוב, אז זה אחרון ודי ודי

       

       דני, אני צעירה מכדי לאהוב אותך (בתרגום לפורטוגלית)

       

        25/11/08 08:01:

      צטט: מיכל* 2008-11-25 00:30:44

      מיא, בשביל לעלות יותר - הכנתי לך ולולרי מתנות מאוד צבעוניות (אתן באות בחמישי, כן?)

       כן. אנחנו באות, כמובן. מה, קנית לנו לקים?

       

        25/11/08 02:03:

      צטט: מיא 2008-11-24 15:22:03

      צטט: אירה ג 2008-11-24 10:53:15

      מיא, שכחתי להגיד לך כמה אהבתי את השיר המתורגם והמוזיקה. יש לי דודים איטלקים וסן רמו היה לחם חוקינו.

      אפשר להפוך את הפוסט שלך לדף הבית שלי?

       טוב, אז זה המקום לומר שבאותה עיירת נופש בריביירה האיטלקית שהפכה שם נרדף לשירי שמאלץ בליווי כינורות, ממשיכים להתקיים כסדרם הפסטיבלים של פופ איטלקי, ובכלל פופ איטלקי של היום אני מאוד אוהבת, ויש כמובן כוכבים חדשים ויוקרתיים, ופה ושם הם מצליחים להשחיל להיטים לאם.טי.וי, כמו ארוס רמצוטי למשל, שהוא כוכב העל, ואת תמונתו הגיש לי אריאל כשי בתגובות לפוסט של ולרי.

       וגם אם תשמעי את שיריהם של כוכבי העבר - נאדה וג'יליולה צ'ינקווטי ואדריאנו צ'לנטנו ודומניקו מודוניו (שהלך כבר לעולמו, המסכן. אותו הכי אהבתי מכולם) וניקולא די בארי ובובי סולו ומילבה ועוד ועוד תראי שלא נס ליחם, והם אכן נותרו כוכבים באיטליה ונוסעים בכל העולם ומבוקשים בתוכניות אירוח ובכל מקום מבקשים מהם לחזור ולשיר בקולותיהם שהצטרדו ונסדקו בינתיים את להיטיהם העל-זמניים, כי באמת סן רמו היה אז שיגעון עולמי, ולא רק שריטה איטלקית פרטית, כי האנגלוסקסיות עוד לא השתלטה על העולם והוא עוד לא היה נגוע באמריקניזציה של היום, וגם באמריקה שמעו סן רמו (כן כן), ובדרום אמריקה ובאנגליה ובצרפת, והלהיט היה כמובן ווֹלארֶה - לעוף, של דומניקו מודוניו. אבל היו עוד להיטים, כמו הלב הוא צועני של נאדה וניקולא די בארי מ-1971, וצעירה מכדי לאהוב אותך ששרה ג'יליולה צ'ינקווטי כשהיתה בת 16 בלבד ועוד ועוד. היה גם שיר שאהבתי במיוחד - רחוק מהעין רחוק מהלב לונטאנו דאל'יוקי, לונטאנו דאל'קוורה - הכל, אם את שמה לב - אמיתות כואבות מהחיים.

      את מתארת לעצמך היום שיכול להיות מצב כזה, שתבוא תרבות לא-אמריקנית ותסחוף את העולם?

      בשנות הששים, אם אני לא טועה, בן דודי האיטלקי בא לעשות צבא בארץ, וגר אצלנו שלוש שנים עם תקליטיו האיטלקיים. חלק מהשמות שאת מזכירה מוכרים לי, חלקם לא. זוכרת הרבה דרמטיות והרבה שמחה במוזיקה שלהם. מאז לא שומעת את סוג המוזיקה הזה, אבל יכולה להבין למה את אוהבת אותה.

       

        25/11/08 01:29:

      כמה צפוף אצלך ...

       

      ועד כמה כמה החל לפעפע אצלי התיעוב לרוב המגיבים המחויכים האלה למעלה,

      שמה שלא תזרקי אליהם (ביד ענוגה) יבוא להגיד כן, כן, נכון,

       

      אבל אולי זה סתם יום כזה

        25/11/08 00:38:

      טוב, אז זה אחרון ודי ודי

       

        25/11/08 00:30:
      מיא, בשביל לעלות יותר - הכנתי לך ולולרי מתנות מאוד צבעוניות (אתן באות בחמישי, כן?)
        25/11/08 00:16:
      סופי, עשי טובה, אל תידרדרי לי גם את. אני מנסה להיאחז כאן בחבל שייקח אותי למעלה. למטה יש מספיק שרוצים לסחוב אותי.
        24/11/08 21:54:

      נחשו מי מחזיקה עכשיו ביד את קלטת הוידאו "דאבל אדום - קלטת האליפות והגביע של הפועל "כתר" תל אביב לעונת 1999/2000"? 

        24/11/08 18:08:

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-24 13:15:06

      אתן מתכוונות ממש לאסי דומב שלנו! הוא באמת חזר להתאמן עם הקבוצה השבוע אחרי שרב עם הכוח. הוא הפועל  קלאסי למרות שבמקור הוא מנתניה קצת מרביץ קצת מקטר ובסוף תוקע גול! הוא לא ישחק בדרבי אבל בטח בהעברות יש סיכוי לא רע שאם הבולגרי שרהבטחון טופזאקוב ימשיך עם הקונצים שלו ויעשה פרצופים אסי הוא פיתרון לא רע. ביחד עם באדיר הוא יכול לתת תשובה לא רעה לבעיות בהגנה !

       

       

      הנה למשל תמונה שלו מוסקבה אחרי הנצחון ההיסטורי על לוקמטיב מוסקווה בעונה ההיסטרית ההיא! אני לא מצאתי תמונה ממשחקים אחרים אבל לדעתי ממש חבלש הוא לא ישחק היום הוא פרא אדם אבל שחקן טוב. אני עדיין אל מבין מה לכן ולו אבל מסתבר שנפלאות דרכי אנוש

       

      אההה זה לא  לו ולהן זה רק אני ולו.

       

        24/11/08 18:06:

      צטט: אירה ג 2008-11-24 10:49:48

      צטט: אלת האש 2008-11-24 08:22:01

      צטט: אירה ג 2008-11-24 01:38:58

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

      דווקא רואה אותו כל בוקר כמעט, ולפעמים גם בלילה, והוא מאוד מאוד נורמלי.

       

       

      את מוכנה לפרט קצת יותר?

       

      אני גם מדברת איתו כמעט כל יום בטלפון, אם אני אפרט לך הכל, את תקבלי את שלך ואני לא יישארו לי סודות.

      הוא באמת חתיך, אגב.

       

        24/11/08 18:02:

      סליחה שגיאת כתיב. הכוונה כמובן למודוס ווינדי
        24/11/08 18:00:

      אני שמחה לראות שבחרת לראות גם את הטוב שבחייך. מודוס ווינטי זה שם המשחק. לא צריך לעוף ולא צריך לתלות נעליים.

      צריך להסתכל למציאות בעינים ואז להחליט מה לעשות. זוהי הנינוחות האמיתית. נסי ותהני.

        24/11/08 17:09:

      צטט: מיא 2008-11-24 12:45:42

      צטט: ransom stark 2008-11-24 01:41:47

      הצעה קונסטרוקטיבית (כתבתי את זה נכון?) => קהילה במקום בועה

       

       

       

      שי, אני חושבת שמה שסביבי זו בהחלט קהילה. בגלל זה גם עניין ה'למצוא גבר' הרבה פחות היסטרי ואקוטי. 

      חברה שלי, מיכל באילת, חיה בהחלט במסגרת קהילה. הם שם קהילה של סקיפרים וצוללנים ואנשים שכולם סביב הים, ואף אחד לא חי בדגם המשפחתי הקונבנציונלי. ואיש לא מסתגר בביתו וכולם אוכלים ביחד בערב וכן, החיים נראים לגמרי אחרת ככה. אני אוהבת להיות שם. 

       

       אם הקהילה היא סגורה, אז אני מפחד שאני אשאר מחוץ לחומותיה. דיי לי מחומות שמפרידות. כאילו שיש חומות אחרות.

        24/11/08 15:53:

      צטט: ransom stark 2008-11-24 13:02:16

      תחשבי כמה אנרגיה היית חוסכת אם לא היית לוחצת על שלוש נקודות כל הזמן.

       

       


      אתה קרען........... אופס לחצתי על יותר משלוש.
        24/11/08 15:35:

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 15:19:59


      ואחד למחר בבוקר

       

       דני - אבל זה האחרון בהחלט!

      אחרת אני עושה לך בושות ומספרת....בעצם אין לי סיפורים מפלילים עליך. אבל כשיהיו! 

        24/11/08 15:33:

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-24 14:28:19

      איך את מתחברת לישו?

       

       כאילו, שאני אהיה ישו? אבל רציתי דימוי של סגירות - להנגיד את הדפקט הסגור בווילה במישו שסגור בבית משוגעים. ישו היה משוגע? תראי לאיזו הצלחה זכה במותו. ישו כוכב עליון!

      האמת, מחמיא לי.... בעיקר מבחינת הרזון האופנתי.... גם החיתול הסקסי.... לבוש מינימלי, מה שנקרא... כן, אני יכולה להתחבר לזה.... כתר הקוצים - אקססורי אורגני כזה, בסטייל מעודכן, איני, מוביל חברתי, קובע טעם..... יש על מה לדבר.... בהחלט! 

      והדרשה על ההר... כאילו - הכין את עצמו לסקי - במקרה ההר היה בטיז אל נאבי ולא במטרהורן...... כן, איש חוג הסילון היה ישו שלנו. ברור שנטרפה עליו דעתו מרוב המצורעים שנדבקו אליו וכל המונטי פייתונים האזויים האלה. ג'ון קליז בעצמו נכנס לבית משוגעים, אז מה הפלא? 

        24/11/08 15:27:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-11-24 11:39:13


      "על הארץ כבר אין לי שיווי משקל -
      אבל למעלה, אני ממש כמו הילדים,
      כמו הלוליינים, כמו הציפורים...."

       

      אהבתי את הבחירה שלך.

      אהבתי את השיר שבחרת. 

      אהבתי לקרוא שהילד יושב עם אימא ולומד צ'כוב.

      אהבתי לקרוא שהלכת לסרט עם חברים.

      אהבתי את המסר של הסרט.

      אהבתי את הים עם הגב לעם.

      אהבתי את התדמית שאת חושבת שיש לך.

      ואת המשפט הנהדר שכתבת על הנעליים במיוחד.

      הדרך להיות אינה קלה בעיניי והמשמעות היא פשוט לחיות בדרך שלך.

       

       

      ניצה

       

       

       היום הילד הולך ללמוד על המהפכה הצרפתית.

      היום נרכש באותה חנות (ג'יפה) סווטשיורט ועליו גביע גלידה שהוא למעשה גולגולת עם עצמות. 

      הפוסט הזה נכתב לי בראש הרבה זמן, הורכב כמו פאזל,

      ואהבתי שאהבת.

      תודה

       

       

        24/11/08 15:24:

      צטט: מטורף הזוי מתווכח 2008-11-24 11:18:36

      צטט: מיא 2008-11-23 22:21:23

      צטט: מטורף הזוי מתווכח 2008-11-23 21:48:43

      כבר הרבה זמן שאני מנהל שיחות עם חבריי על היתרונות הטמונים בתחזוקת בועה אלסטית נחמדה.

      כזו שמלאה בפלוצים שמחממים את האווירה, אטומה לעולם ועל דפנותיה מוקרנים דימויים של עולם נפלא.

      הבועה האלסטית, אלסטיקון-עם-מוסרי-צודק-קורבן-חי-על-חרבו-מודל 1948, מסופקת לכל אזרח בעת לידתו על ידי המדינה. בשנותיו הראשונות של חייו, על הוריו מוטלת המשימה של תחזוקת הבועה - ריענון האווירה בתוכה על ידי פלוצים חדשים, אמירות בשבחה של המדינה, צדקת דרכנו ופוי - הערבים האלה, רוצים רק להרוג אותנו.

      מערכת החינוך עוזרת להורים לשאת בנטל תחזוקת הבועה, ואט-אט שוכן/שוכנת הבועה לומדים את המטלה בעצמם.

       

      בחלק ממודלי האלסטיקון נתגלו פגמים. מדי פעם, הורים כושלים בתפקידם וילדם מקבל את הכלי המסוכן ביותר לבועה - חשיבה עצמאית.

      אלסטיקונים אחרים מתפוצצים ברעש גדול על שברי מציאות ומוכיחים בכך את התאורייה החשובה של א.ג.לוסטיג ואן הלציג - כדי שהבועה תחזיק מעמד לתקופה מאוד ארוכה, יש צורך בסטטיות מרובה, רצוי מול מרקע טלוויזיה. פרסומות וסדרות ריאליטי מאוד עוזרות לציפוי החיצוני של האלסטיקון. הסתובבות במרחב נטול טלוויזיה, מהווה סיכון לשלמות הבועה.

       

      בועות נוטות להתפוצץ. 

       

       אני יותר חשבתי על דימוי כמו של - ראית את הסרט הכי טוב שיש עם ג'ק ניקולסון? - זוכר איך הוא הולך שם ברחוב מבלי לגעת באנשים ומבלי לדרוך על הרווחים בין אבני המרצפת אלא רק על המרצפות עצמן וכל הזמן מבקש סליחה סליחה? 

      אז אני הייתי רוצה ככה להתנהל - סליחה סליחה, אל תגעו בי - אני לא כאן - סליחה סליחה - אתם חוסמים לי את האוויר - סליחה סליחה - אני צריכה להגיע לים - סליחה סליחה סליחה - כמעט הגעתי חזרה הביתה - סליחה סליחה - אוףףףףף, זה היה קשה. 

       

       סרט מעולה - אבל ההפרעה שלו היא הפרעה כפייתית, OCD וזה כל כך מעייף, צורך כל כך הרבה אנרגיה - כפי שכתבת - אוףףף זה היה קשה.

      יותר פשוט לעבוד עם האלסטיקון שהוא התגלמות אחרת של המטריקס - חיים בתוך עולם מדומה, שבו הכל "בסדר". מבחינה אנרגטית יותר שווה.

       

       טוב, ברור ששנינו חיים בסרטים, רק שונים.

       

        24/11/08 15:22:

      צטט: אירה ג 2008-11-24 10:53:15

      מיא, שכחתי להגיד לך כמה אהבתי את השיר המתורגם והמוזיקה. יש לי דודים איטלקים וסן רמו היה לחם חוקינו.

      אפשר להפוך את הפוסט שלך לדף הבית שלי?

       טוב, אז זה המקום לומר שבאותה עיירת נופש בריביירה האיטלקית שהפכה שם נרדף לשירי שמאלץ בליווי כינורות, ממשיכים להתקיים כסדרם הפסטיבלים של פופ איטלקי, ובכלל פופ איטלקי של היום אני מאוד אוהבת, ויש כמובן כוכבים חדשים ויוקרתיים, ופה ושם הם מצליחים להשחיל להיטים לאם.טי.וי, כמו ארוס רמצוטי למשל, שהוא כוכב העל, ואת תמונתו הגיש לי אריאל כשי בתגובות לפוסט של ולרי.

       וגם אם תשמעי את שיריהם של כוכבי העבר - נאדה וג'יליולה צ'ינקווטי ואדריאנו צ'לנטנו ודומניקו מודוניו (שהלך כבר לעולמו, המסכן. אותו הכי אהבתי מכולם) וניקולא די בארי ובובי סולו ומילבה ועוד ועוד תראי שלא נס ליחם, והם אכן נותרו כוכבים באיטליה ונוסעים בכל העולם ומבוקשים בתוכניות אירוח ובכל מקום מבקשים מהם לחזור ולשיר בקולותיהם שהצטרדו ונסדקו בינתיים את להיטיהם העל-זמניים, כי באמת סן רמו היה אז שיגעון עולמי, ולא רק שריטה איטלקית פרטית, כי האנגלוסקסיות עוד לא השתלטה על העולם והוא עוד לא היה נגוע באמריקניזציה של היום, וגם באמריקה שמעו סן רמו (כן כן), ובדרום אמריקה ובאנגליה ובצרפת, והלהיט היה כמובן ווֹלארֶה - לעוף, של דומניקו מודוניו. אבל היו עוד להיטים, כמו הלב הוא צועני של נאדה וניקולא די בארי מ-1971, וצעירה מכדי לאהוב אותך ששרה ג'יליולה צ'ינקווטי כשהיתה בת 16 בלבד ועוד ועוד. היה גם שיר שאהבתי במיוחד - רחוק מהעין רחוק מהלב לונטאנו דאל'יוקי, לונטאנו דאל'קוורה - הכל, אם את שמה לב - אמיתות כואבות מהחיים.

      את מתארת לעצמך היום שיכול להיות מצב כזה, שתבוא תרבות לא-אמריקנית ותסחוף את העולם?
        24/11/08 15:19:


      ואחד למחר בבוקר

        24/11/08 14:28:
      איך את מתחברת לישו?
        24/11/08 13:52:

      צטט: מיא 2008-11-24 12:52:06

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-24 10:30:11

      צטט: אלת האש 2008-11-24 08:40:16

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-24 04:30:13

      צטט: אירה ג 2008-11-24 01:38:58

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

       

      מי זה אסי דומב?

       

      שחקן  כדור רגל בעלה של מאיה גיגי אקסה של נו...המנחה הזו מרוקדים עם נולדים.

      בעליו של העסק המצליח- שוגר דדי.

      אני מקווה שעזרתי לך.

       

       

       אני לא מאמינה שדרדרתם את הפוסט הפיוטי והנוקב שלי למכבי נתניה!!!!!!!!.

      הביאו לי שם של מטורף נודע אחר - ואני מחליפה את אסי בשנייה! 

       

       

       

      רק מטורפים נודעים. מאניה-סלבס? טלי כל יוצר נודע שאת רוצה - יש בו מן השגעון.
        24/11/08 13:31:

      הנה קצת לינקים בעניניו

      http://www.one.co.il/Article/126690.html

       

      וגם מהפרום של האוהדים 

       

      בקיצור היום דרבי! לעולם לא תצעדי לב הפועל!  הנה למשל גול של פבאיו ג'ונירו מהדרבי בשנה שעברה אי אי אי מי יתן דרבי כמו בשנה שעברה אי אי אי הנה לכן פה שבעת הגולים הכי טובים של הפועל בכל הזמנים אני מבקש בכל אופן לשים לב לגול של ג'ימי טורק ב1981 זה אותו ריפעת טיל המפורסם אבל יש פה גול יפה של פיני בלילי יש גול יפה של גילי לנדאו דור דור וגוליו. 

        24/11/08 13:29:

      צטט: אירה ג 2008-11-24 12:26:41

      צטט: מיכל* 2008-11-24 11:07:23

      צטט: אלת האש 2008-11-24 08:22:01

      צטט: אירה ג 2008-11-24 01:38:58

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

      דווקא רואה אותו כל בוקר כמעט, ולפעמים גם בלילה, והוא מאוד מאוד נורמלי.

       

      בתקופה שהפועל תל אביב בכדורגל היו על הגובה, ואסי דומב כיכב,

      נסעתי בהרצל ומכונית נכנסה בי בקטנה (רק פנס)

      ואסי שראה את זה, ניגש אלי ונתן לי את מס' הטלפון שלו והציע להיות עד אם תהיה לי בעיה.

      מעשה מקסים בעיניי.

      רק שלא היתה בעיה וקיבלתי החזר מהפוגע, ולא היה לי תרוץ להתקשר...

       

      יכולת להתקשר ולהגיד שיש לך שני כרטיסים לטרפז.

       

       

      כן, הייתי צריכה להזמין אותו לקרקס המעופף שלי...

      אבל הייתי עסוקה ב"שיפוצים"...

        24/11/08 13:15:

      אתן מתכוונות ממש לאסי דומב שלנו! הוא באמת חזר להתאמן עם הקבוצה השבוע אחרי שרב עם הכוח. הוא הפועל  קלאסי למרות שבמקור הוא מנתניה קצת מרביץ קצת מקטר ובסוף תוקע גול! הוא לא ישחק בדרבי אבל בטח בהעברות יש סיכוי לא רע שאם הבולגרי שרהבטחון טופזאקוב ימשיך עם הקונצים שלו ויעשה פרצופים אסי הוא פיתרון לא רע. ביחד עם באדיר הוא יכול לתת תשובה לא רעה לבעיות בהגנה !

       

       

      הנה למשל תמונה שלו מוסקבה אחרי הנצחון ההיסטורי על לוקמטיב מוסקווה בעונה ההיסטרית ההיא! אני לא מצאתי תמונה ממשחקים אחרים אבל לדעתי ממש חבלש הוא לא ישחק היום הוא פרא אדם אבל שחקן טוב. אני עדיין אל מבין מה לכן ולו אבל מסתבר שנפלאות דרכי אנוש

        24/11/08 13:02:
      תחשבי כמה אנרגיה היית חוסכת אם לא היית לוחצת על שלוש נקודות כל הזמן.
        24/11/08 13:00:

      צטט: מיא 2008-11-24 12:49:01

      צטט: קדורינה. 2008-11-24 06:11:51

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-24 00:14:03

      צטט: מיא 2008-11-23 22:16:38

      בואי נהיה אופטימיים ונקווה שעד אז תיפול עלינו איזו פצצה איראנית.

      חשבתי שדווקא את תעדיפי שיזרקו אותך לים. 

      בואי נקווה שעד אז כולנו נרקד על הגבעות ונחכה למשיח. זה יהייה הכי קרוב למחלקה סגורה שתגיעי אליו.  

      שתיכן גורמות למשו מסויים אצלי להתחדד....

      הנושא הזה של פגועי הנפש..תשושי החיים..

      במשך שנים תהיתי ביני לביני מדוע אותם חולים במחלקות הסגורות ..באיזשהו מקום יעשו הכל כדי להישאר שם?

      לא הצלחתי להבין אחרי אינספור שיחות איתם..והאמינו לי שיש בינהם מאוד נורמליים...הרבה יותר מאלו שמשוחררים לחופשי גם בעל כורחם...חח...

      לבסוף הבנתי -

      בית החולים הוא הבועה הזו שדיברת עליה מיא.

      גם בבאר יעקוב..וגם באברבנאל...הכל מסביב ירוק..מוקף צמחייה..כאילו הגעת לקיבוץ...לצימר.

      החולים שם מרגישים הכי מוגנים..ממה שעשו להם בחוץ..החיים...ובדרכ האנשים הקרובים להם ביותר.

      רגע...דמעות.....

      היו לי גם שיחות אינספור עם צוות העובדים הבכיר שם...

      כי בצד זה שהכל סביב היה מטופח להפליא- החדרים במחלקת הילדים והנוער היו דלים.

      המיטות היו מגעילות.הקירות ערומים ...הכל היה דל...הזכיר לי את בית הילדים באזרבייג'אן...

      את התשובה הסופית קיבלתי ממנהל המחלקה..הפסיכיאטר הראשי-

      כדי לתת לאותם נערים ונערות תחושה שפה זה לא בית.

      כדי שבכל זאת ירצו לצאת..להשתקם....

      אז...

      אמנם את חלילה לא מדברת על מחלקה כזו..ודאי...ואני כמישהי שטיפלה שם...רק חיכיתי לצאת החוצה..

      חזרה אל החופש..וכל הדרך אל ביתי...היתה שזורה בכיות....על העולם...על מה מעוללים אנשים האחד לשני..

      וכו...

      אבל פתרון הביניים שלך אכן נראה מרנין.....בועה.

      אחד מחביבי האתר...שבנתיים פרש לו ....ושהיתה לי שיחה אתמול איתו...היטיב להגדיר כמה דברים..

      ובכללם את מה שקורה גם פה....

      נדמה לנו שיש כאן איזו קהילה..איזה משהו...אבל גם פה צריך להיות מוקף ללא ספק בבועה.

      לא להתקרב אל כל אחד...

      מה שמצחיק..זה שאני מגלה ככ הרבה אנשים..חכמים מכאן...שלא רק בחיים בחוץ הקיפו עצמם בבועה..

      אלא גם פה.וזה ההכי נכון .

      ההתערבבות עם ההמון יוצרת ללא ספק רעש באוזניים..

       

       אני, במשך שנים, הרגשתי את הצורך הזה, לקחת פסק זמן מהחיים, וכששאלו אותי תמיד מה אני רוצה, אמרתי - לנוח. בגלל זה המקום הזה של בית משוגעים נראה לי קוסם במיוחד ובאמת לא התקטננתי לא על הגינון ולא על הריהוט. פשוט לקחת הפסקה ממירוץ החיים שאצלי הוא כמובן היה תובעני במיוחד בגלל הפרפקציוניזם המטורף שלי והוולטאז' הגבוה שבו חייתי, שאנשים אחרים תמיד קינאו בו - הצלחה מקצועית, אהבות גדולות וכו', אבל הוא תבע מחיר לא קטן. 

       

       

       

      מה שמזכיר לי שפעם אנשים היו יוצאים ל"בית הבראה"...כשמו כן הוא....

      לנוח...

      עבורי כהיפראקטיבית המונח לנוח...קשה...

      אז אני מוצאת עצמי נחה מבפנים תוך כדי עשייה חיצונית...

      ואם יש מישהו שאני הכי מבינה...זה את תשושי הנפש...

        24/11/08 12:52:

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-24 10:30:11

      צטט: אלת האש 2008-11-24 08:40:16

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-24 04:30:13

      צטט: אירה ג 2008-11-24 01:38:58

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

       

      מי זה אסי דומב?

       

      שחקן  כדור רגל בעלה של מאיה גיגי אקסה של נו...המנחה הזו מרוקדים עם נולדים.

      בעליו של העסק המצליח- שוגר דדי.

      אני מקווה שעזרתי לך.

       

       

      טוב אם ככה מתיחסים אלי פה אני אאעשה מה שאבא שליה יה עושה במקרה כזה ואגגל אותו

       

      טוב אני עכשיו באמת מבולבל (אני חושב שאולי הגיע הזמן להכריז על איזה פועל חדש בשפה העיברית אני מבובלל? תמהתני אם מדובר בפועל ראוי אני מבובלל אני התבובללתי , אל תשאל מה קרה לבת שלי היא התבובללה. הוא יצא לו הגננה והבוס שלו הבבליל אותו. בחייך מי אתה? לא אני  והבובליל שלי (לרפי שכל כל הביתים דגושים..)....אכן לכל הדעות פועל נאה וראוי. השאלה מה שורש והאם מדובר בנכי בגד כפת בסוף מילה? או ברפי גרוניים? אני הייתי מושך לו לבובליל  קצת בשורש שלו והוא היה מודה כבר )

       

      אבל בקיצור אני מבולבל אתן מדברות על אסי דומב ממכבי נתניה? אני פשוט לא מביןא ת הפסוט ואני מבקש הסבר איך הוא הגיע הנה?

       אני לא מאמינה שדרדרתם את הפוסט הפיוטי והנוקב שלי למכבי נתניה!!!!!!!!.

      הביאו לי שם של מטורף נודע אחר - ואני מחליפה את אסי בשנייה! 

       

        24/11/08 12:50:

      צטט: m i n d the gap 2008-11-24 09:47:34


      אני גם באה למעוף הזה, הזדהות מפנה מקום ? :)

       

       כן, בשמחה. נעוף כולנו. יש הרבה מקום בשמיים.

       

        24/11/08 12:49:

      צטט: קדורינה. 2008-11-24 06:11:51

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-24 00:14:03

      צטט: מיא 2008-11-23 22:16:38

      בואי נהיה אופטימיים ונקווה שעד אז תיפול עלינו איזו פצצה איראנית.

      חשבתי שדווקא את תעדיפי שיזרקו אותך לים. 

      בואי נקווה שעד אז כולנו נרקד על הגבעות ונחכה למשיח. זה יהייה הכי קרוב למחלקה סגורה שתגיעי אליו.  

       

      שתיכן גורמות למשו מסויים אצלי להתחדד....

      הנושא הזה של פגועי הנפש..תשושי החיים..

       

      במשך שנים תהיתי ביני לביני מדוע אותם חולים במחלקות הסגורות ..באיזשהו מקום יעשו הכל כדי להישאר שם?

      לא הצלחתי להבין אחרי אינספור שיחות איתם..והאמינו לי שיש בינהם מאוד נורמליים...הרבה יותר מאלו שמשוחררים לחופשי גם בעל כורחם...חח...

       

      לבסוף הבנתי -

      בית החולים הוא הבועה הזו שדיברת עליה מיא.

      גם בבאר יעקוב..וגם באברבנאל...הכל מסביב ירוק..מוקף צמחייה..כאילו הגעת לקיבוץ...לצימר.

      החולים שם מרגישים הכי מוגנים..ממה שעשו להם בחוץ..החיים...ובדרכ האנשים הקרובים להם ביותר.

      רגע...דמעות.....

      היו לי גם שיחות אינספור עם צוות העובדים הבכיר שם...

      כי בצד זה שהכל סביב היה מטופח להפליא- החדרים במחלקת הילדים והנוער היו דלים.

      המיטות היו מגעילות.הקירות ערומים ...הכל היה דל...הזכיר לי את בית הילדים באזרבייג'אן...

      את התשובה הסופית קיבלתי ממנהל המחלקה..הפסיכיאטר הראשי-

      כדי לתת לאותם נערים ונערות תחושה שפה זה לא בית.

      כדי שבכל זאת ירצו לצאת..להשתקם....

       

      אז...

      אמנם את חלילה לא מדברת על מחלקה כזו..ודאי...ואני כמישהי שטיפלה שם...רק חיכיתי לצאת החוצה..

      חזרה אל החופש..וכל הדרך אל ביתי...היתה שזורה בכיות....על העולם...על מה מעוללים אנשים האחד לשני..

      וכו...

       

      אבל פתרון הביניים שלך אכן נראה מרנין.....בועה.

       

      אחד מחביבי האתר...שבנתיים פרש לו ....ושהיתה לי שיחה אתמול איתו...היטיב להגדיר כמה דברים..

      ובכללם את מה שקורה גם פה....

      נדמה לנו שיש כאן איזו קהילה..איזה משהו...אבל גם פה צריך להיות מוקף ללא ספק בבועה.

      לא להתקרב אל כל אחד...

      מה שמצחיק..זה שאני מגלה ככ הרבה אנשים..חכמים מכאן...שלא רק בחיים בחוץ הקיפו עצמם בבועה..

      אלא גם פה.וזה ההכי נכון .

      ההתערבבות עם ההמון יוצרת ללא ספק רעש באוזניים..

       

       

       

       אני, במשך שנים, הרגשתי את הצורך הזה, לקחת פסק זמן מהחיים, וכששאלו אותי תמיד מה אני רוצה, אמרתי - לנוח. בגלל זה המקום הזה של בית משוגעים נראה לי קוסם במיוחד ובאמת לא התקטננתי לא על הגינון ולא על הריהוט. פשוט לקחת הפסקה ממירוץ החיים שאצלי הוא כמובן היה תובעני במיוחד בגלל הפרפקציוניזם המטורף שלי והוולטאז' הגבוה שבו חייתי, שאנשים אחרים תמיד קינאו בו - הצלחה מקצועית, אהבות גדולות וכו', אבל הוא תבע מחיר לא קטן. 

       

        24/11/08 12:45:

      צטט: ransom stark 2008-11-24 01:41:47

      הצעה קונסטרוקטיבית (כתבתי את זה נכון?) => קהילה במקום בועה

       

       

       

      שי, אני חושבת שמה שסביבי זו בהחלט קהילה. בגלל זה גם עניין ה'למצוא גבר' הרבה פחות היסטרי ואקוטי. 

      חברה שלי, מיכל באילת, חיה בהחלט במסגרת קהילה. הם שם קהילה של סקיפרים וצוללנים ואנשים שכולם סביב הים, ואף אחד לא חי בדגם המשפחתי הקונבנציונלי. ואיש לא מסתגר בביתו וכולם אוכלים ביחד בערב וכן, החיים נראים לגמרי אחרת ככה. אני אוהבת להיות שם. 

        24/11/08 12:42:

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:55:27

      וגם

       

       

       דני , רגשות חמות, נשמה.

        24/11/08 12:42:

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-24 00:14:03

      צטט: מיא 2008-11-23 22:16:38

      בואי נהיה אופטימיים ונקווה שעד אז תיפול עלינו איזו פצצה איראנית.

      חשבתי שדווקא את תעדיפי שיזרקו אותך לים. 

      בואי נקווה שעד אז כולנו נרקד על הגבעות ונחכה למשיח. זה יהייה הכי קרוב למחלקה סגורה שתגיעי אליו.  

       

        לרקד על הגבעות זה לא הסטייל שלי אבל אני לפעמים אני תוהה אם למוכי המאניה שבינינו יהיה כוח בעת פקודה לשחות עד קפריסין.

       

        24/11/08 12:26:

      צטט: מיכל* 2008-11-24 11:07:23

      צטט: אלת האש 2008-11-24 08:22:01

      צטט: אירה ג 2008-11-24 01:38:58

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

      דווקא רואה אותו כל בוקר כמעט, ולפעמים גם בלילה, והוא מאוד מאוד נורמלי.

       

      בתקופה שהפועל תל אביב בכדורגל היו על הגובה, ואסי דומב כיכב,

      נסעתי בהרצל ומכונית נכנסה בי בקטנה (רק פנס)

      ואסי שראה את זה, ניגש אלי ונתן לי את מס' הטלפון שלו והציע להיות עד אם תהיה לי בעיה.

      מעשה מקסים בעיניי.

      רק שלא היתה בעיה וקיבלתי החזר מהפוגע, ולא היה לי תרוץ להתקשר...

       

      יכולת להתקשר ולהגיד שיש לך שני כרטיסים לטרפז.

       

        24/11/08 12:02:

      צטט: מיכל* 2008-11-24 11:07:23

      צטט: אלת האש 2008-11-24 08:22:01

      צטט: אירה ג 2008-11-24 01:38:58

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

      דווקא רואה אותו כל בוקר כמעט, ולפעמים גם בלילה, והוא מאוד מאוד נורמלי.

       

      בתקופה שהפועל תל אביב בכדורגל היו על הגובה, ואסי דומב כיכב,

      נסעתי בהרצל ומכונית נכנסה בי בקטנה (רק פנס)

      ואסי שראה את זה, ניגש אלי ונתן לי את מס' הטלפון שלו והציע להיות עד אם תהיה לי בעיה.

      מעשה מקסים בעיניי.

      רק שלא היתה בעיה וקיבלתי החזר מהפוגע, ולא היה לי תרוץ להתקשר...

       

       

       

      את באה לדרבי היום? נצטרך הרבה מזל.


      "על הארץ כבר אין לי שיווי משקל -
      אבל למעלה, אני ממש כמו הילדים,
      כמו הלוליינים, כמו הציפורים...."

       

      אהבתי את הבחירה שלך.

      אהבתי את השיר שבחרת. 

      אהבתי לקרוא שהילד יושב עם אימא ולומד צ'כוב.

      אהבתי לקרוא שהלכת לסרט עם חברים.

      אהבתי את המסר של הסרט.

      אהבתי את הים עם הגב לעם.

      אהבתי את התדמית שאת חושבת שיש לך.

      ואת המשפט הנהדר שכתבת על הנעליים במיוחד.

      הדרך להיות אינה קלה בעיניי והמשמעות היא פשוט לחיות בדרך שלך.

       

       

      ניצה

       

       

      צטט: מיא 2008-11-23 22:21:23

      צטט: מטורף הזוי מתווכח 2008-11-23 21:48:43

      כבר הרבה זמן שאני מנהל שיחות עם חבריי על היתרונות הטמונים בתחזוקת בועה אלסטית נחמדה.

      כזו שמלאה בפלוצים שמחממים את האווירה, אטומה לעולם ועל דפנותיה מוקרנים דימויים של עולם נפלא.

      הבועה האלסטית, אלסטיקון-עם-מוסרי-צודק-קורבן-חי-על-חרבו-מודל 1948, מסופקת לכל אזרח בעת לידתו על ידי המדינה. בשנותיו הראשונות של חייו, על הוריו מוטלת המשימה של תחזוקת הבועה - ריענון האווירה בתוכה על ידי פלוצים חדשים, אמירות בשבחה של המדינה, צדקת דרכנו ופוי - הערבים האלה, רוצים רק להרוג אותנו.

      מערכת החינוך עוזרת להורים לשאת בנטל תחזוקת הבועה, ואט-אט שוכן/שוכנת הבועה לומדים את המטלה בעצמם.

       

      בחלק ממודלי האלסטיקון נתגלו פגמים. מדי פעם, הורים כושלים בתפקידם וילדם מקבל את הכלי המסוכן ביותר לבועה - חשיבה עצמאית.

      אלסטיקונים אחרים מתפוצצים ברעש גדול על שברי מציאות ומוכיחים בכך את התאורייה החשובה של א.ג.לוסטיג ואן הלציג - כדי שהבועה תחזיק מעמד לתקופה מאוד ארוכה, יש צורך בסטטיות מרובה, רצוי מול מרקע טלוויזיה. פרסומות וסדרות ריאליטי מאוד עוזרות לציפוי החיצוני של האלסטיקון. הסתובבות במרחב נטול טלוויזיה, מהווה סיכון לשלמות הבועה.

       

      בועות נוטות להתפוצץ. 

       

       אני יותר חשבתי על דימוי כמו של - ראית את הסרט הכי טוב שיש עם ג'ק ניקולסון? - זוכר איך הוא הולך שם ברחוב מבלי לגעת באנשים ומבלי לדרוך על הרווחים בין אבני המרצפת אלא רק על המרצפות עצמן וכל הזמן מבקש סליחה סליחה? 

      אז אני הייתי רוצה ככה להתנהל - סליחה סליחה, אל תגעו בי - אני לא כאן - סליחה סליחה - אתם חוסמים לי את האוויר - סליחה סליחה - אני צריכה להגיע לים - סליחה סליחה סליחה - כמעט הגעתי חזרה הביתה - סליחה סליחה - אוףףףףף, זה היה קשה. 

       

       סרט מעולה - אבל ההפרעה שלו היא הפרעה כפייתית, OCD וזה כל כך מעייף, צורך כל כך הרבה אנרגיה - כפי שכתבת - אוףףף זה היה קשה.

      יותר פשוט לעבוד עם האלסטיקון שהוא התגלמות אחרת של המטריקס - חיים בתוך עולם מדומה, שבו הכל "בסדר". מבחינה אנרגטית יותר שווה.

       

        24/11/08 11:07:

      צטט: אלת האש 2008-11-24 08:22:01

      צטט: אירה ג 2008-11-24 01:38:58

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

      דווקא רואה אותו כל בוקר כמעט, ולפעמים גם בלילה, והוא מאוד מאוד נורמלי.

       

      בתקופה שהפועל תל אביב בכדורגל היו על הגובה, ואסי דומב כיכב,

      נסעתי בהרצל ומכונית נכנסה בי בקטנה (רק פנס)

      ואסי שראה את זה, ניגש אלי ונתן לי את מס' הטלפון שלו והציע להיות עד אם תהיה לי בעיה.

      מעשה מקסים בעיניי.

      רק שלא היתה בעיה וקיבלתי החזר מהפוגע, ולא היה לי תרוץ להתקשר...

       

        24/11/08 10:53:

      מיא, שכחתי להגיד לך כמה אהבתי את השיר המתורגם והמוזיקה. יש לי דודים איטלקים וסן רמו היה לחם חוקינו.

      אפשר להפוך את הפוסט שלך לדף הבית שלי?

        24/11/08 10:49:

      צטט: אלת האש 2008-11-24 08:22:01

      צטט: אירה ג 2008-11-24 01:38:58

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

      דווקא רואה אותו כל בוקר כמעט, ולפעמים גם בלילה, והוא מאוד מאוד נורמלי.

       

       

      את מוכנה לפרט קצת יותר?

       

        24/11/08 10:30:

      צטט: אלת האש 2008-11-24 08:40:16

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-24 04:30:13

      צטט: אירה ג 2008-11-24 01:38:58

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

       

      מי זה אסי דומב?

       

      שחקן  כדור רגל בעלה של מאיה גיגי אקסה של נו...המנחה הזו מרוקדים עם נולדים.

      בעליו של העסק המצליח- שוגר דדי.

      אני מקווה שעזרתי לך.

       

       

      טוב אם ככה מתיחסים אלי פה אני אאעשה מה שאבא שליה יה עושה במקרה כזה ואגגל אותו

       

      טוב אני עכשיו באמת מבולבל (אני חושב שאולי הגיע הזמן להכריז על איזה פועל חדש בשפה העיברית אני מבובלל? תמהתני אם מדובר בפועל ראוי אני מבובלל אני התבובללתי , אל תשאל מה קרה לבת שלי היא התבובללה. הוא יצא לו הגננה והבוס שלו הבבליל אותו. בחייך מי אתה? לא אני  והבובליל שלי (לרפי שכל כל הביתים דגושים..)....אכן לכל הדעות פועל נאה וראוי. השאלה מה שורש והאם מדובר בנכי בגד כפת בסוף מילה? או ברפי גרוניים? אני הייתי מושך לו לבובליל  קצת בשורש שלו והוא היה מודה כבר )

       

      אבל בקיצור אני מבולבל אתן מדברות על אסי דומב ממכבי נתניה? אני פשוט לא מביןא ת הפסוט ואני מבקש הסבר איך הוא הגיע הנה?

        24/11/08 09:47:


      אני גם באה למעוף הזה, הזדהות מפנה מקום ? :)

       

        24/11/08 09:05:

      צטט: ארול 2008-11-24 00:12:14

      אסי עזר?

       

       עוד משוגע אחד?

       

        24/11/08 09:04:

      צטט: סופי. 2008-11-23 23:40:26

      תודה.

      על השיר

      ועל התרגום

      ועל זה שכל לינק נפתח בחלון חדש ולא מפריע לשמוע את השיר (כן, נו, בדיוק התקלקל לי הכפתור הרלוונטי בעכבר).  

       

       שמחה שאהבת ואני מקווה שיפסיקו סופסוף לצחוק על אהבת הסן-רמו שלנו.

        24/11/08 09:02:

      צטט: ransom stark 2008-11-23 23:32:28

      "בואי נהיה אופטימיים ונקווה שעד אז תיפול עלינו איזו פצצה איראנית."

       

      בדיוק קראתי עכשיו שבוגי יעלון מציע להתנקש בנשיא איראן. כנראה שתקבלי את מבוקשך יותר מהר ממה שאת חושבת. אם את מוצאת בועה תת-קרקעית - אני מצטרף.

       

       ממש לא - בין שאר הנוירוזות שלי יש לי קלאוסטרופוביה קשה.

        24/11/08 08:51:

      צטט: מיא 2008-11-23 21:34:03

      צטט: ורדה ט 2008-11-23 18:49:42

      בובליל-הו?

      מבינה את הבחירהשבחרת  מבין הצמד חמד שהזכרת, אבל עדיין זה נראה לי מהפח אל המפח.

      השיר מתאים לציור שבחרת והציור שבחרת מתאים לשיר. אהבתי.

       

       כן, גם דניאלה העירה על כך שאסי הוא לא בדיוק חסיד אומות העולם.

      התכוונתי שאני מעדיפה את המחלקה הסגורה על פסגת הרייטינג של ערוץ 2. 

      ותודה. מעריכה את טעמך המשובח, ורדה.

       

      תודה, יקרה.

      אז הבנתי נכון את הבחירה שלך.

      אני אוהבת את הציורים שאת בוחרת, הם מיוחדים וסליחה על המילה.

       

       

        24/11/08 08:40:

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-24 04:30:13

      צטט: אירה ג 2008-11-24 01:38:58

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

       

      מי זה אסי דומב?

       

      שחקן  כדור רגל בעלה של מאיה גיגי אקסה של נו...המנחה הזו מרוקדים עם נולדים.

      בעליו של העסק המצליח- שוגר דדי.

      אני מקווה שעזרתי לך.

       

        24/11/08 08:29:

      צטט: ransom stark 2008-11-23 22:15:15

      גדול! מיא, בתור בועה את דיי שולטטטטתתתתת.

       

       

      טוב נו...זו בדיחה כזו.

      בגלל שדווקא אותו אני רואה הרבה.

        24/11/08 08:22:

      צטט: אירה ג 2008-11-24 01:38:58

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

      דווקא רואה אותו כל בוקר כמעט, ולפעמים גם בלילה, והוא מאוד מאוד נורמלי.

       

       

        24/11/08 06:11:

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-24 00:14:03

      צטט: מיא 2008-11-23 22:16:38

      בואי נהיה אופטימיים ונקווה שעד אז תיפול עלינו איזו פצצה איראנית.

      חשבתי שדווקא את תעדיפי שיזרקו אותך לים. 

      בואי נקווה שעד אז כולנו נרקד על הגבעות ונחכה למשיח. זה יהייה הכי קרוב למחלקה סגורה שתגיעי אליו.  

       

      שתיכן גורמות למשו מסויים אצלי להתחדד....

      הנושא הזה של פגועי הנפש..תשושי החיים..

       

      במשך שנים תהיתי ביני לביני מדוע אותם חולים במחלקות הסגורות ..באיזשהו מקום יעשו הכל כדי להישאר שם?

      לא הצלחתי להבין אחרי אינספור שיחות איתם..והאמינו לי שיש בינהם מאוד נורמליים...הרבה יותר מאלו שמשוחררים לחופשי גם בעל כורחם...חח...

       

      לבסוף הבנתי -

      בית החולים הוא הבועה הזו שדיברת עליה מיא.

      גם בבאר יעקוב..וגם באברבנאל...הכל מסביב ירוק..מוקף צמחייה..כאילו הגעת לקיבוץ...לצימר.

      החולים שם מרגישים הכי מוגנים..ממה שעשו להם בחוץ..החיים...ובדרכ האנשים הקרובים להם ביותר.

      רגע...דמעות.....

      היו לי גם שיחות אינספור עם צוות העובדים הבכיר שם...

      כי בצד זה שהכל סביב היה מטופח להפליא- החדרים במחלקת הילדים והנוער היו דלים.

      המיטות היו מגעילות.הקירות ערומים ...הכל היה דל...הזכיר לי את בית הילדים באזרבייג'אן...

      את התשובה הסופית קיבלתי ממנהל המחלקה..הפסיכיאטר הראשי-

      כדי לתת לאותם נערים ונערות תחושה שפה זה לא בית.

      כדי שבכל זאת ירצו לצאת..להשתקם....

       

      אז...

      אמנם את חלילה לא מדברת על מחלקה כזו..ודאי...ואני כמישהי שטיפלה שם...רק חיכיתי לצאת החוצה..

      חזרה אל החופש..וכל הדרך אל ביתי...היתה שזורה בכיות....על העולם...על מה מעוללים אנשים האחד לשני..

      וכו...

       

      אבל פתרון הביניים שלך אכן נראה מרנין.....בועה.

       

      אחד מחביבי האתר...שבנתיים פרש לו ....ושהיתה לי שיחה אתמול איתו...היטיב להגדיר כמה דברים..

      ובכללם את מה שקורה גם פה....

      נדמה לנו שיש כאן איזו קהילה..איזה משהו...אבל גם פה צריך להיות מוקף ללא ספק בבועה.

      לא להתקרב אל כל אחד...

      מה שמצחיק..זה שאני מגלה ככ הרבה אנשים..חכמים מכאן...שלא רק בחיים בחוץ הקיפו עצמם בבועה..

      אלא גם פה.וזה ההכי נכון .

      ההתערבבות עם ההמון יוצרת ללא ספק רעש באוזניים..

       

       

        24/11/08 04:30:

      צטט: אירה ג 2008-11-24 01:38:58

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

       

      מי זה אסי דומב?

        24/11/08 01:41:

      הצעה קונסטרוקטיבית (כתבתי את זה נכון?) => קהילה במקום בועה

       

      אנו נמצאים היום בעידן של התפוררות הציווילזציות. אנו חוזים באבדן הקשרים האנושיים הבסיסיים ביותר ועיקרון ההדדיות. על רקע הנ"ל, אני בכלל לא מתפלא שמיא וטובי שואפים למפלט. זו גם תוצאה של התהליך וזה, וגם תגובה אליו.

       

      אבל על רקע ההתפוררות הזו, הנפילה, המשבר, קיימת גם אפשרות פז. אפשרות ליצור מחדש את הקהילה. קהילה שלא כפופה למסורות המפלות העתיקות, קהילה שוויונית בעלת קודים אתיים ברורים שמוטמעים בכל אחד ללא צורך בחוקים, כי ידוע שאיפה שאין ערכים - מחוקקים חוקים. 

       

      זה לא קומוניזם. אני לא מתכוון כאן לאיזו אידיליה, אלא לריאקציה מאוד מסויימת למצב. היכולת לעצב מחדש את דרך החיים. לוותר על המערכת המוניטרית (הכסף), שבנויה על משאבים מזהמים אינסופיים, על מחסור ועל ניצול. 

      מדובר כאן על משהו שמתחיל מלמטה למעלה - לא כמו שבעידן הקיבוצים זו בעצם הייתה דיקטטורה במסווה שהונחתה מלמעלה על ידי האליטות.

       

      בין המאה ה- 5 למאה ה- 15, אף אחד לא יכל לדמיין את המילה "דמוקרטיה". בדיוק כמו שעכשיו אף אחד לא מסוגל לדמיין חברת צדק. אבל בועה אפשר גם אפשר.

       

      ואני ותיק המדע בידיוני, של אייזק אסימוב ושל רוברט סילברברג. אני מודיע שאפשר לדמיין את זה. אחרת בסוף עוד יהיה לנו כאן "בלייד ראנר", ושם אין מקום אפילו לבועות.

        24/11/08 01:38:

      צטט: דני ססלר 2008-11-24 00:52:59

      מי זה אסי?

      אסי דומב.

       

        24/11/08 00:55:

      וגם

       

        24/11/08 00:52:
      מי זה אסי?
        24/11/08 00:35:


      נראה לי שעלית כאן על משהו שעשוי להתאים לי.

      נתת לי המון חומר למחשבה ולתהייה.

      (אך חוששתני שיש במהותי משהו שמבקש ואף חייב להיות עממי ועם רגל אחת בג'יפה.

       לא יכולה להתנתק מזה.

       אפשר גם בועה וגם לא? אפשר אליטיזם ועממיות גם יחד?)

       

      ומצטרפת לכל המחמאות הכבדות שניתנו לך על הפוסט כולו בתגובות שלפניי. אכן פוסט התעלות.

        24/11/08 00:17:

      פוסט נהדר.

      וכמה שאני מזדהה איתך - השיחה הזאת עם בנייך שעצם התנהלותה האירה; זה קורה לי גם, הרבה; אפילו כתבתי בזמנו פוסט על אחד ה'דייטים' עם בני שלי; אושר גדול.

      אז כן, כל שצריך זה להתאים את העדשות הנכונות כמו גם לדעת להתנתק לפעמים. אבל רק לפעמים - 'איים של שפיות' אני מכנה את התנתקויות הללו; כי אחרי הכל, והיה ואיכפת לנו ממה שקורה (ועד כמה שהתרשמתי מהפוסטים שלך את מאלו שכן איכפת להם {אחרת לא היית דנה בזה, הלא כן(?)}ואינך באמת מתנשאת {גם אם יש הרואים בך כזאת}) אנחנו לא חיים בתוך בועה או על אי בודד.

      אני, למשל, נענית בכייף (כשיש לי זמן) להזמנה של הפועלים בבנין לשבת איתם לקפה הטוב שהם מכינים בשטח; או למשחק מדקות עם האלופים של החוף; או מצטרפת אל חבורת הזקנים שמביאים בורקסים נפלאים לים ומספרים בדיחות גסות ולא שוכחים להתנצל בפני לפני כן... אני אוהבת אנשים (לפעמים) מאחורי כל אדם יש סיפור, ויש בהם המון חום וכנות שלא תמצאי בין אותן חבורות אליטיסטיות -לכאורה- של נובורישים וביצ'יות מפורכסות שמתכבדים במנות המיוחדות של השף התורן שנאלץ להתחנף אליהם (כן, הוא סיפר לי) ע"מ להשאר ברשימת 'הטובות ביותר'. והם מסתלבטים עלי - השמאלנית, שאוהבת מוסיקה קלאסית וג'אז ובילתה כמה שנים באוניברסיטה; ואני מסתלבטת עליהם בחזרה, על היותם שוביניסטים, הומופובים ואידיוטים שמצביעים שוב ושוב לליכוד.

      וודאי שאני לא רואה את ה'אח הגדול' ובטח שאני סולדת מהשתרשות הערסיות ואובדן הערכים וחוסר הנימוס וכיבוד האחר והגזענות והאלימות המילולית והפיזית; אבל לא פחות מהצביעות, הפוזה והפלצנות שמאפיינים את המילייה שמצופה ממני להתחכך בו.

      אז את החברים הטובים שלנו אנחנו יכולות לבחור בפינצטה ולכן יהיו שיכנו אותנו 'סנובית' או 'אליטיסטית מתנשאת', אבל אני לא כזאת והאינטואיציה שלי -מבלי להכירך מקרוב- אומרת שגם את לא. אנחנו רק נורא רוצות שיהיה טוב ונקי יותר, שואפות להעלות את המכנה המשותף שזה הרבה יותר קשה מאשר לרדת אליו, וכשמתעייפות - מפנקות עצמנו במשהו 'אסקפיסטי' ונכנסות לצינון קצר לבועה כזו או אחרת.

      והשיר - יופי. ואת 'הצטלבות' של ללוש ראיתי מזמן בלב בדיזנגוף, כמובן - אכן סרט מצויין.

      אבל, בחירתך באסי דיין כאלטרנטיבה לבובליל - נו, אמנם איש כשרוני ומחונן בתחומו, אלא שגם טועה שוב ושוב ופוגע ודורך על אנשים, אפילו על אלו הדואגים לו, ומתאשפז ויוצא ושוב מתאשפז.... אם בחרת באופטימיות ושפיות אז למה דווקא הוא ?

        24/11/08 00:14:

      צטט: מיא 2008-11-23 22:16:38

      בואי נהיה אופטימיים ונקווה שעד אז תיפול עלינו איזו פצצה איראנית.

      חשבתי שדווקא את תעדיפי שיזרקו אותך לים. 

      בואי נקווה שעד אז כולנו נרקד על הגבעות ונחכה למשיח. זה יהייה הכי קרוב למחלקה סגורה שתגיעי אליו.  

       

        24/11/08 00:12:

      צטט: מיא 2008-11-23 22:13:16

      צטט: אלת האש 2008-11-23 21:09:09

      צטט: מיא 2008-11-23 21:02:00

       את מוזמנת להציע לי שם של כל משוגע יוקרתי שעולה על דעתך.אני באמת לא קוראת עיתונים אז לא ידעתי שאסי כזה נוראי. הוא תמיד נראה לי מטורלל חינני. אם את אומרת שלא, אז לא.

      סליחה, אני רק שאלה, מי זה אסי?

       

       לא דומב, מאמי.

       אסי עזר?

       

        23/11/08 23:40:

      תודה.

      על השיר

      ועל התרגום

      ועל זה שכל לינק נפתח בחלון חדש ולא מפריע לשמוע את השיר (כן, נו, בדיוק התקלקל לי הכפתור הרלוונטי בעכבר).  

        23/11/08 23:32:

      "בואי נהיה אופטימיים ונקווה שעד אז תיפול עלינו איזו פצצה איראנית."

       

      בדיוק קראתי עכשיו שבוגי יעלון מציע להתנקש בנשיא איראן. כנראה שתקבלי את מבוקשך יותר מהר ממה שאת חושבת. אם את מוצאת בועה תת-קרקעית - אני מצטרף.

        23/11/08 23:27:

      צטט: דן הופרט 2008-11-23 23:03:01

      מיא בפוסט הבא

      תשימי את אחת התמונות של טרנר.

      אולי ההיא עם עשן הרכבת ועוד משהו שאני לא זוכר.

      דן

       כן המפקד.

      האמת, שחשבתי על טרנר גם לכאן, רק תמונות בלי אנשים זה אפעס קצת בעייתי.

       

        23/11/08 23:26:

      צטט: בעז קפסוטו 2008-11-23 22:54:49


      פוסט משאיף :)

      תודה !

       בשמחה.

       

        23/11/08 23:25:

      צטט: אירה ג 2008-11-23 22:39:53

      אנחנו מדברות על אותו בובליל. 

      ילדה בת 18 שמה לי מראה על התבעבעות והשתבללות, ומשהו זז אצלי באי נוחות בפנים. ולא בטוחה אם הייתי נענית להזמנת האקרובט בתנאי שהציב.

      לגבי אסי, לא הייתי פוסלת על הסף, ולו בשל הנגישות שלו לכימיקלים.

       

      בהיסטוריה שלי אני הייתי האקרובטית הזאת ויש לי מזל גדול שהוא לא נענה.

       

        23/11/08 23:23:

      צטט: inspire 2008-11-23 22:34:45

      ואי ואי, זה הולך לצאת לי ארוך (די עם גסויות) אבל מקווה שלפחות יהיה מובן. 

      האמת, מצאתי את עצמי שם. בפוסט הזה שלך. רק מה, את עצמי לפני תקופה.תקופה שאינה נמדדת בזמן, אלא בסוג של השתנות. 

      וניסיתי לנתח באיזמל מתחשב את המסרים הצלולים האלו שלך, שבועטים נכון ובלי הגנות לביצים. להפריד בין תיאור המצב, לבין הלך הרוח הנגזר הימנו.

      מאותו תיאור מצב שלך בדיוק, אני הגעתי (יותר נכון לומר - מצאתי את עצמי) למצב צבירה אחר של חיים. הוא לא גבוה יותר ומרחף, הוא אינו תחום בועתית. הוא גם חף מיומרות התנשאות או לחלופין, בריחה ופשרה. 

       

      הוא פשוט כזה שאומר שבעולם רב-גוני, רב-תחומי, נגיש לכל מידע ודעה, אני פשוט בורר לי ערוצים של מודעות ואנשים מהם אני יכול ללמוד, או שאת ערכיהם אני מאמץ, או שיש לי מה לתרום להם ולהתרם מהם בכל מובן שהוא. יומיומי, או רוחני, או דמיקולו.

      אני מלקט אותם, ואומר לעצמי (ראי את "ברכות השחר של הנפש" שכתבתי פעם מזמן) כל בוקר שהם סוכני שינוי בעולם שקורס לתוך עצמו. וכל עוד הם קיימים (ואולי אני, קיים בעבורם כסוכן שינוי לא מודע) יש לי לאן ללכת, את מי לפגוש, את מי לקרוא, וזהות או ערך לשאוף להדמות להם. 

       

      ומה שעוד מיוחד בו, שבזמן שאני מלקט אותם, אני חי ופוגש ומתחכך בכל היתר ששם, בובליל ואחיו העילג רייטינג ועוד. אני למד שאני זקוק לקיומם ממש ממש בתוך חיי, כי הם אלו שמהווים נקודת ייחוס, בסיס להשוואה, לדברים שאני מלקט ומחפש. 

       

      ברור לי (בריטים אומרים "קרוב לוודאי") שהיה נשבר לי הזין בעולם שכל כולו היה על טהרת האינטלקטואלי, הערכי, המוסרי, האוהב, המכיל, האיכותי, או - ישמרנו האל - המתנהג כמוני בלבד. זו הסיבה שסירבתי לשייך עצמי למסגרות "אלקטיביות" שכאלו, חברתיות מקצועיות ואחרות. אנחנו הרי יצורים של "יחסי" - שללא טוב איננו מבינים מהו רע.ולכן אני סבור שחיוני לי לחיות גם שם.

      כמובן כמובן כל עוד אני לא עובר על כללים בסיסיים ביותר של מוסר, שימור אנושיות, וחיי פשרה (וללא חומרים משמרים, וניסוים על בעלי חיים רחמנא ליצלן)

       

      היכולת שלנו כבני אדם, על פני כל ברואי עולם, הוא ביכולת המניפולציה שלנו על הטבע, בכושרנו להשתנות תמידית. תודעתית. ולכן, אני חייב לחיות שם, בתוך הג'יפה כמו שכינויה מעלי - כדי להבין לאן אני רוצה באמת ללכת, להתפתח. ללקט.

       

      למען הסר ספק, אני לא רואה את האח הגדול. אבל אני אוהב ללמוד על זה. בובליל מבחינתי הוא נושא מסר כלשהו שאני חייב לפענח. למה הוא שם, כי הרייטינג הוא מראה מושלמת של משהו שקיים בטבע אצלנו. שיקוף של מה הוא? וכך הלאה. אבל זה כבר נעשה פילוסופלוצי. 

       

      טוב, אני סותם כבר.

      מיא, אחד הטובים ביותר שלך (לא השרירי שבהם, אבל בכל זאת, הפוסט זקוף תמיד הרי)

       

      נ.ב. ולא, אני לא חושב שטעית. זו הקדשה מושלמת למי שאת. פרומו דרמטי למיא. נו, את מבינה אותי..

       

      אוהב אותך יותר (בלי פרמזן מעל)

      *

       

       אני מבינה מה שאתה אומר (וזה לא קל) אבל אני הגעתי באמת למקום של מציאת שיווי המשקל שלי, מה שטוב לי, נקודת האיזון. המקום שבו אני רוצה להיות. ואני לאו דווקא רוצה לשייט בספירות עליונות. החיים שלי מורכבים ברובם משטויות כמו בגדים ופדיקור ובתי קפה עם חברות. אבל אני רוצה את הבגדים שלי יפים ואת הקפה משובח, ואת המלצרית מחייכת ולא זועפת, ואת החוף נקי ולא מטונף, ואת העברית רהוטה, והכי חשוב - שלא ידחפו אותי ולא ירמסו אותי ושיתנהגו אליי בנימוס ובכבוד, ואם לא - אז לא צריך.

      אני יודעת שאני נשמעת כמו סבתא שלי, ושיש מצב שבסוף באמת אפתח שולחן ערוך במפה מעומלנת וסט של כלי כסף במחלקה הסגורה ונשתה שם את המרק בלי להוציא קולות, אבל ככה אני מרגישה. לא רוצה לשמוע סביבי מכנס ותחתון, לא מגף ורכבים, לא שמתי נעל, לא הבאתי לו כאפה, לא שהייתי קטן, לא בא לי לאכול ולא שומדבר כזה. ואם זה יחייב התנייעות באטמי אוזניים, זאת אעשה. אגב, יש לי חירשות קלה, אז מבחינתי זה יתרון לא מבוטל.

       

        23/11/08 23:03:

      מיא בפוסט הבא

      תשימי את אחת התמונות של טרנר.

      אולי ההיא עם עשן הרכבת ועוד משהו שאני לא זוכר.

      דן

        23/11/08 22:54:


      פוסט משאיף :)

      תודה !

        23/11/08 22:39:

      אנחנו מדברות על אותו בובליל. 

      ילדה בת 18 שמה לי מראה על התבעבעות והשתבללות, ומשהו זז אצלי באי נוחות בפנים. ולא בטוחה אם הייתי נענית להזמנת האקרובט בתנאי שהציב.

      לגבי אסי, לא הייתי פוסלת על הסף, ולו בשל הנגישות שלו לכימיקלים.

        23/11/08 22:39:

      צטט: מיא 2008-11-23 22:25:42

      צטט: ransom stark 2008-11-23 21:56:11

      ביקשו ממני לעצור אז עצרתי.

       

      חוץ מזה שאני לא מאמין לך.

       שי, תבין. זו ברירת מחדל. זה לא כיף, זה לא תענוג. ברור שהיינו רוצים לקבוע איך ייראו חיינו. פשוט התייאשנו.

      טובי פולק איש קצת יותר רציני ויותר קונסטרוקטיבי ממני. הוא היה שנים רבות עיתונאי בכיר במעריב, ובבלוג שלו - שווה לקרוא (לדעתי הוא הפובליציסט הטוב ביותר בארץ, לא פחות) - יש לו גם הצעות קונסטרוקטיביות מה צריך לעשות. אבל מי שומע? אני סתם מקטרת, אבל הוא באמת מציע פתרונות, וקדחת. הבועה היא רעיון של מיואשים. זה לא הרעיון הראשון שלנו. אתה צעיר, עוד תלמד להתייאש, אל תידג.

       

       

      1. אין לי שום בעיה עם הבנאדם. נהנה מאוד מבלוגו וכותב שם. פשוט בתור אחד שגר במקום שכוח אל, אני רואה את אלה ששכחו אותם ולהם אין ולא תהיה לעולם את הפריבילגיה להיכנס לאיזושהי בועה. זוהי בועה שהממסד ייצר בשבילם. להם לא הייתה בחירה. אם להם אין את האופציה לשקול בועה, אזי גם לי, ובתור אחד שגר בעירם, אני לא מסוגל להרשות לעצמי לעשות כן.

       

      2.                        "Wherever you go, there you are".

       

       

      התייאשתי ושבתי, התייאשתי ושבתי.  זה לא ליניארי.

        23/11/08 22:34:

      ואי ואי, זה הולך לצאת לי ארוך (די עם גסויות) אבל מקווה שלפחות יהיה מובן. 

      האמת, מצאתי את עצמי שם. בפוסט הזה שלך. רק מה, את עצמי לפני תקופה.תקופה שאינה נמדדת בזמן, אלא בסוג של השתנות. 

      וניסיתי לנתח באיזמל מתחשב את המסרים הצלולים האלו שלך, שבועטים נכון ובלי הגנות לביצים. להפריד בין תיאור המצב, לבין הלך הרוח הנגזר הימנו.

      מאותו תיאור מצב שלך בדיוק, אני הגעתי (יותר נכון לומר - מצאתי את עצמי) למצב צבירה אחר של חיים. הוא לא גבוה יותר ומרחף, הוא אינו תחום בועתית. הוא גם חף מיומרות התנשאות או לחלופין, בריחה ופשרה. 

       

      הוא פשוט כזה שאומר שבעולם רב-גוני, רב-תחומי, נגיש לכל מידע ודעה, אני פשוט בורר לי ערוצים של מודעות ואנשים מהם אני יכול ללמוד, או שאת ערכיהם אני מאמץ, או שיש לי מה לתרום להם ולהתרם מהם בכל מובן שהוא. יומיומי, או רוחני, או דמיקולו.

      אני מלקט אותם, ואומר לעצמי (ראי את "ברכות השחר של הנפש" שכתבתי פעם מזמן) כל בוקר שהם סוכני שינוי בעולם שקורס לתוך עצמו. וכל עוד הם קיימים (ואולי אני, קיים בעבורם כסוכן שינוי לא מודע) יש לי לאן ללכת, את מי לפגוש, את מי לקרוא, וזהות או ערך לשאוף להדמות להם. 

       

      ומה שעוד מיוחד בו, שבזמן שאני מלקט אותם, אני חי ופוגש ומתחכך בכל היתר ששם, בובליל ואחיו העילג רייטינג ועוד. אני למד שאני זקוק לקיומם ממש ממש בתוך חיי, כי הם אלו שמהווים נקודת ייחוס, בסיס להשוואה, לדברים שאני מלקט ומחפש. 

       

      ברור לי (בריטים אומרים "קרוב לוודאי") שהיה נשבר לי הזין בעולם שכל כולו היה על טהרת האינטלקטואלי, הערכי, המוסרי, האוהב, המכיל, האיכותי, או - ישמרנו האל - המתנהג כמוני בלבד. זו הסיבה שסירבתי לשייך עצמי למסגרות "אלקטיביות" שכאלו, חברתיות מקצועיות ואחרות. אנחנו הרי יצורים של "יחסי" - שללא טוב איננו מבינים מהו רע.ולכן אני סבור שחיוני לי לחיות גם שם.

      כמובן כמובן כל עוד אני לא עובר על כללים בסיסיים ביותר של מוסר, שימור אנושיות, וחיי פשרה (וללא חומרים משמרים, וניסוים על בעלי חיים רחמנא ליצלן)

       

      היכולת שלנו כבני אדם, על פני כל ברואי עולם, הוא ביכולת המניפולציה שלנו על הטבע, בכושרנו להשתנות תמידית. תודעתית. ולכן, אני חייב לחיות שם, בתוך הג'יפה כמו שכינויה מעלי - כדי להבין לאן אני רוצה באמת ללכת, להתפתח. ללקט.

       

      למען הסר ספק, אני לא רואה את האח הגדול. אבל אני אוהב ללמוד על זה. בובליל מבחינתי הוא נושא מסר כלשהו שאני חייב לפענח. למה הוא שם, כי הרייטינג הוא מראה מושלמת של משהו שקיים בטבע אצלנו. שיקוף של מה הוא? וכך הלאה. אבל זה כבר נעשה פילוסופלוצי. 

       

      טוב, אני סותם כבר.

      מיא, אחד הטובים ביותר שלך (לא השרירי שבהם, אבל בכל זאת, הפוסט זקוף תמיד הרי)

       

      נ.ב. ולא, אני לא חושב שטעית. זו הקדשה מושלמת למי שאת. פרומו דרמטי למיא. נו, את מבינה אותי..

       

      אוהב אותך יותר (בלי פרמזן מעל)

      *

       

        23/11/08 22:27:

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-23 21:31:44

      יש איזה כשל לוגי בין המעורבות והאכפתיות החברתית שלך בקפה לטענות על התנשאות וניתוק, הלא כן?

      ועוד הערה קטנה על ניתוק. אני חושבת שהיכולת להתנתק היא גם סוג של פריבלגייה. כשהילדים שלך ילכו לצבא - גם אז לא תקראי עיתונים? 

       

       

      זה מתחת לחגורה. הבן שלי בשדרות כבר שלוש שנים. זה לפעמים חרדות בלתי סבירות ובלתי נגמרות ואני עוד  מסתבוב שם כמו בדיזנגוף ואני חרד לפעמים בצורה לא רציונאלית.

      . האחין שלי באיזה "יחידה מובחרת " שהשם ישמור. זה פחדים בלתי נגמרים. ועוד כל מיני ילדים של חברים  אבל אצלי יש ממש נתק בין הדבר הזה לבין המציאות הפולטית

        23/11/08 22:25:

      צטט: ransom stark 2008-11-23 21:56:11

      ביקשו ממני לעצור אז עצרתי.

       

      חוץ מזה שאני לא מאמין לך.

       שי, תבין. זו ברירת מחדל. זה לא כיף, זה לא תענוג. ברור שהיינו רוצים לקבוע איך ייראו חיינו. פשוט התייאשנו.

      טובי פולק איש קצת יותר רציני ויותר קונסטרוקטיבי ממני. הוא היה שנים רבות עיתונאי בכיר במעריב, ובבלוג שלו - שווה לקרוא (לדעתי הוא הפובליציסט הטוב ביותר בארץ, לא פחות) - יש לו גם הצעות קונסטרוקטיביות מה צריך לעשות. אבל מי שומע? אני סתם מקטרת, אבל הוא באמת מציע פתרונות, וקדחת. הבועה היא רעיון של מיואשים. זה לא הרעיון הראשון שלנו. אתה צעיר, עוד תלמד להתייאש, אל תידג.

       

        23/11/08 22:21:

      צטט: מטורף הזוי מתווכח 2008-11-23 21:48:43

      כבר הרבה זמן שאני מנהל שיחות עם חבריי על היתרונות הטמונים בתחזוקת בועה אלסטית נחמדה.

      כזו שמלאה בפלוצים שמחממים את האווירה, אטומה לעולם ועל דפנותיה מוקרנים דימויים של עולם נפלא.

      הבועה האלסטית, אלסטיקון-עם-מוסרי-צודק-קורבן-חי-על-חרבו-מודל 1948, מסופקת לכל אזרח בעת לידתו על ידי המדינה. בשנותיו הראשונות של חייו, על הוריו מוטלת המשימה של תחזוקת הבועה - ריענון האווירה בתוכה על ידי פלוצים חדשים, אמירות בשבחה של המדינה, צדקת דרכנו ופוי - הערבים האלה, רוצים רק להרוג אותנו.

      מערכת החינוך עוזרת להורים לשאת בנטל תחזוקת הבועה, ואט-אט שוכן/שוכנת הבועה לומדים את המטלה בעצמם.

       

      בחלק ממודלי האלסטיקון נתגלו פגמים. מדי פעם, הורים כושלים בתפקידם וילדם מקבל את הכלי המסוכן ביותר לבועה - חשיבה עצמאית.

      אלסטיקונים אחרים מתפוצצים ברעש גדול על שברי מציאות ומוכיחים בכך את התאורייה החשובה של א.ג.לוסטיג ואן הלציג - כדי שהבועה תחזיק מעמד לתקופה מאוד ארוכה, יש צורך בסטטיות מרובה, רצוי מול מרקע טלוויזיה. פרסומות וסדרות ריאליטי מאוד עוזרות לציפוי החיצוני של האלסטיקון. הסתובבות במרחב נטול טלוויזיה, מהווה סיכון לשלמות הבועה.

       

      בועות נוטות להתפוצץ. 

       

       אני יותר חשבתי על דימוי כמו של - ראית את הסרט הכי טוב שיש עם ג'ק ניקולסון? - זוכר איך הוא הולך שם ברחוב מבלי לגעת באנשים ומבלי לדרוך על הרווחים בין אבני המרצפת אלא רק על המרצפות עצמן וכל הזמן מבקש סליחה סליחה? 

      אז אני הייתי רוצה ככה להתנהל - סליחה סליחה, אל תגעו בי - אני לא כאן - סליחה סליחה - אתם חוסמים לי את האוויר - סליחה סליחה - אני צריכה להגיע לים - סליחה סליחה סליחה - כמעט הגעתי חזרה הביתה - סליחה סליחה - אוףףףףף, זה היה קשה. 

        23/11/08 22:16:

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-23 21:31:44

      יש איזה כשל לוגי בין המעורבות והאכפתיות החברתית שלך בקפה לטענות על התנשאות וניתוק, הלא כן?

      ועוד הערה קטנה על ניתוק. אני חושבת שהיכולת להתנתק היא גם סוג של פריבלגייה. כשהילדים שלך ילכו לצבא - גם אז לא תקראי עיתונים? 

       העובדה שאני מעורבת חברתית איתך ועם איציק ועם עוד עשרים-שלושים אחרים לא אומרת שאני לא מנותקת מכל השאר. מאות חסומים אצלי, דניאלה, ולא יכולים להגיב גם אילו היו רוצים בכך. אני מאוד יסודית (ההההההה - צחוק של מכשפהההההההה). ובקשר לצבא - חייבים לדבר על זה עכשיו כשאני מאוזנת (כימית) יחסית? באמת לא יודעת. דיו לגשר בשעתו. בואי נהיה אופטימיים ונקווה שעד אז תיפול עלינו איזו פצצה איראנית.

       

        23/11/08 22:15:

      גדול! מיא, בתור בועה את דיי שולטטטטתתתתת.

       

       

        23/11/08 22:13:

      צטט: אלת האש 2008-11-23 21:09:09

      צטט: מיא 2008-11-23 21:02:00

       את מוזמנת להציע לי שם של כל משוגע יוקרתי שעולה על דעתך.אני באמת לא קוראת עיתונים אז לא ידעתי שאסי כזה נוראי. הוא תמיד נראה לי מטורלל חינני. אם את אומרת שלא, אז לא.

      סליחה, אני רק שאלה, מי זה אסי?

       

       לא דומב, מאמי.

        23/11/08 22:11:

      צטט: קדורינה. 2008-11-23 20:54:37


      ובאמת, זו הגדולה שלנו כבני אדם. הדמיון, היכולת להתנתק מכבלי המציאות

       

      כן כן מיא.היטבת להגדיר ואף להגיד.

      אנשים רגישים מדי..עדיף להם שיחיו באיזושהי בועה מעת לעת.

      אני מוצאת את זה בתוך היצירה.

      נכנסת בבוקר לאוטו...שומעת מוסיקה..מתבוננת על נוף הרי ירושלים כל הדרך מגבעתיים לשם..

      אחרכ...

      ברגע שרגליי פוסעות לתוך הסטודיו..אני בעולם אחר.

      גם תוך כדי שאני מלמדת פיסול...אני נכנסת לתוך הפסל עצמו...רואה את השלבים של בנייתו..

      אחרכ..יושבת על האובניים הרבה פעמים עם אייפוד צמוד לאוזניים...

      ולא פעם דמעות גם זולגות מעיני....מהתרגשות..מזה שיוצא לי מהידיים משהו...

       

      הניתוק הזה ככה נכון.

      והסרטים הצרפתיים אין עליהם כמובן.במיוחד זה שציינת.הצטלבות.איך כל אחד רואה את מה שהוא רואה.

      גם כאן.כך זה.

      יש לנו את יכולת ההבטה המסויימת.

       

      נעליים או לא בחמישי נראה לאריאל את הציפורניים!!

      ההתרגשות הזאת.

      אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה התחלתי לקרוא לילדיי את הלב של אדמונדו ד'אמיצ'יס.

      את היום הראשון ללימודים, שבו אנריקו בא להיפרד ממורתו הקודמת, לפני שהוא נכנס לכיתה החדשה עם המורה החדש.

      כמובן שהתחלתי לבכות.

      כל כך הרבה זכרונות, הספר הזה.

      ספר המוסר הראשון שלי.

      המורה שלי לחיים.

      ואני חושבת, גם ספר המוסר האולטימטיבי.

      הילדים לא הבינו למה אני בוכה.

      עוד אכתוב על הלב.

      שם כל כך סמלי.

      באיטלקית קוראים לו פשוט cuore, לב, בלי ה' הידיעה.

        23/11/08 22:01:

      צטט: אירה ג 2008-11-23 20:41:38

      אני בחרתי לחיות בצנטרום של "הבועה". אתמול הדרמתי לנגב (מה שחריג אצלי, הגבול הדרומי שלי הוא פרישמן)וקיבלתי שיעור מנערה בת 18, חיילת, בתה של חברתי המשרתת כמד"נית בבסיס גדנ"ע בשדה בוקר. התנאים הפיזיים לא קלים, וכל שבוע היא נתקלת בקבוצת בני נוער ממקום אחר בארץ, רבים מהם צאצאי בובליל. היא אמרה לנו: "חשוב לי לשרת פה, כדי שאוכל לעשות שינוי, אפילו במילימטר אצל הנוער הזה". משהו כזה אמרה בחורה צעירה, מתוקה, חכמה ואמיצה.

      אנחנו כבר התעייפנו והתכנסנו, רוצים את חלקת השמיים הפרטית שלנו. אני מבינה אותנו, ושמחה כי יש לי חברות עם כאלה בנות.

       כשאני מדברת על בועה אני לא מדברת על גיאוגרפיה חלילה ולא על עדות וגם לא על השכלה פורמלית. בפעם המיליון ושתיים אזכיר כי את בעלי לשעבר ייבאתי ממרחקים ובהשכלת ג'ונגל. כל אדם סקרן, ששואל שאלות ומתעניין בעולם סביבו הוא מבחינתי בר שיח שלי. ה'סתומים' כמו שאני קוראת להם הם אלה שמתבצרים בבורותם, שסוגדים לעגל הכסף, שאומרים הן לשלטון, לממסד, מי שקונפורמיים למוסכמות, העדר. תל אביב מלאה בצעירים מכל הארץ, מבריקים, חכמים, שבאים לכאן ועושים את צעדיהם הראשונים באופנה, באמנות, בכל דבר. כאלה דווקא נוטים להידבק אליי, ובכיף.

       

      אני לא הולכת לעשות שינוי אצל אף אחד שלא רוצה להשתנות. אנשים שחושבים שכסף הוא המדד לכל דבר, שלמשל, תוכנית טלוויזיה היא טובה באשר יש לה רייטינג גבוה? למה את חושבת שרק מסעודה משדרות חושבת ככה? גם ארז טל חושב ככה וכל ערוץ 2 ו-10 וכולם בנויים על זה. אין אצלנו הרי תקציבים כמו שמקבל צ'אנל 4 הבריטי או שמקבלים בצרפת סבסוד היסטרי לתוכניות תרבות בטלוויזיה. נכון שיש מכסה לתוכניות מקור, אבל זה ממש לא אותו דבר. כל סרט צרפתי שאני רואה (ואני רואה כמעט כל מה שמגיע לארץ), יש תווית שזה בתמיכה הטלוויזיה הצרפתית. אצלנו זה ממש לא ככה.

       

        23/11/08 21:56:

      ביקשו ממני לעצור אז עצרתי.

       

      חוץ מזה שאני לא מאמין לך.

        23/11/08 21:51:

      צטט: ransom stark 2008-11-23 20:00:12

      ....

      פשוט הבועה הזו שלך מעוררת בי בחילה,....

       בועתו של טובי - בועתי

       

        23/11/08 21:50:

      צטט: tuvi-po 2008-11-23 19:44:56


      ובחלומי ראיתי בלון גדול. כן, כמו הבלון ההוא, בבסדרה הבריטית שהקדימה את זמנה, "האסיר".

      ובחלומי אני משייט לי בתוך בלון כזה. בעצם, בתוך בועה. בועה שבה אין בובלילים, ואין ביבים, ואין גאידמקים, ואין בני בגינים ואין מרכז ליכודניקים ואין ישראל חזקה ואין ישראל שלנו.

      ואני חי לי בבועה שהיא רק שלי. ומשוחח לתומי עם בני מיני. ואנחנו שותים ביחד. ומחליפים רשמים. ועושים רק טוב. ואין רוע בבועה. ואין בושה בבועה. ואין כלימה.

      אבל רק בחלומי אני בבועה. ובהקיצי אני שוב במעמקי הסחי  

       העיקר שבחלום אני איתך (סיפרתי לך כבר שלטופי החתול שלי היה סיוט שלשום והוא בכה מתוך שינה?)

       

        23/11/08 21:49:

      צטט: ארול 2008-11-23 19:38:14

      אמרתי לך שתצליחי לבד!

       אתה יודע יפה שבלעדיך לא הייתי עושה את זה.

       

      כבר הרבה זמן שאני מנהל שיחות עם חבריי על היתרונות הטמונים בתחזוקת בועה אלסטית נחמדה.

      כזו שמלאה בפלוצים שמחממים את האווירה, אטומה לעולם ועל דפנותיה מוקרנים דימויים של עולם נפלא.

      הבועה האלסטית, אלסטיקון-עם-מוסרי-צודק-קורבן-חי-על-חרבו-מודל 1948, מסופקת לכל אזרח בעת לידתו על ידי המדינה. בשנותיו הראשונות של חייו, על הוריו מוטלת המשימה של תחזוקת הבועה - ריענון האווירה בתוכה על ידי פלוצים חדשים, אמירות בשבחה של המדינה, צדקת דרכנו ופוי - הערבים האלה, רוצים רק להרוג אותנו.

      מערכת החינוך עוזרת להורים לשאת בנטל תחזוקת הבועה, ואט-אט שוכן/שוכנת הבועה לומדים את המטלה בעצמם.

       

      בחלק ממודלי האלסטיקון נתגלו פגמים. מדי פעם, הורים כושלים בתפקידם וילדם מקבל את הכלי המסוכן ביותר לבועה - חשיבה עצמאית.

      אלסטיקונים אחרים מתפוצצים ברעש גדול על שברי מציאות ומוכיחים בכך את התאורייה החשובה של א.ג.לוסטיג ואן הלציג - כדי שהבועה תחזיק מעמד לתקופה מאוד ארוכה, יש צורך בסטטיות מרובה, רצוי מול מרקע טלוויזיה. פרסומות וסדרות ריאליטי מאוד עוזרות לציפוי החיצוני של האלסטיקון. הסתובבות במרחב נטול טלוויזיה, מהווה סיכון לשלמות הבועה.

       

      בועות נוטות להתפוצץ. 

        23/11/08 21:40:
      עצרתי.
        23/11/08 21:40:

      צטט: שרון קדם 2008-11-23 19:27:46

      בפוסט שלך חינוך רע  כתבת על כל הדברים שאביך לימד

      אותך.  סיימת בזה שכתבת "אבא שלי לא לימד אותי רק דבר אחד - איך לגרש את החושך"
      והנה, מתברר שטעית, בכל זאת, גם את הכלי הזה, לראות את הדברים

      אחרת הוא נתן לך.  אומנם לקח לך זמן לגלות את הכלי הזה אבל הוא קיים.

      נא לעדכן לאלתר את הפוסט הוא... חיוך

       

      אשמח לשמוע שבדרכך לגילוי האור השארת את הכדורים מאחור.

       

      שבוע טוב

       

       שרון, אני חייבת לאכזב אותך ולומר לך שהכל, אבל הכל אך ורק בזכות הכדורים. בלי הכדורים אני נכנסת עכשיו מתחת לכיסא ופורצת ביבבות בלתי נשלטות. החיים האלה, בעולם הריאליטי הנפלא הזה שלנו, במציאות הנהדרת הזאת, עם ה'סצינה' הכה חומלת בין גברים לנשים, רופפו אותי, שברו אותי. אני היום, רק בשביל להיות המיא שהייתי, אני עצמי, זקוקה לכדורים האלה. לא מישהי אחרת. רק אני. כדי להסיר את הקטרקט, את הקרום האפור, הייתי זקוקה לכדורים.כדי לא להקיא על העולם אלא רק להתנתק ממנו בחן ובנועם, אני זקוקה לכדורים.

       

        23/11/08 21:35:

      צטט: ransom stark 2008-11-23 21:31:26

      סבבה, אז אם אתה יכול בבקשה להאיץ עניינים, אנחנו כאן נשאר.

       

      דרך אגב, לא צחקתי בעניין הבחילה. קניתי היום פלאפל (פלאפל "ברזילי" בחדרה - הכי טוב בארץ) כדי לחמם לי בארוחת ערב, ואחרי מה שקראתי לא יכולתי לאכול אותו. 

       

      אל דאגה, בסוף הצלחתי. בכל זאת, פלאפל ברזילי. כנראה הגיש לי את המנה איזה מישהו שאתה מעוניין לברוח ממנו.

      אני חושבת שיש מצב שקצת נסחפת, ולפעמים רק לפעמים ראוי לעצור לפני התדרדרות מכוערת, זהו הרגע הנכון.

       

       

        23/11/08 21:34:

      צטט: ורדה ט 2008-11-23 18:49:42

      בובליל-הו?

      מבינה את הבחירהשבחרת  מבין הצמד חמד שהזכרת, אבל עדיין זה נראה לי מהפח אל המפח.

      השיר מתאים לציור שבחרת והציור שבחרת מתאים לשיר. אהבתי.

       

       כן, גם דניאלה העירה על כך שאסי הוא לא בדיוק חסיד אומות העולם.

      התכוונתי שאני מעדיפה את המחלקה הסגורה על פסגת הרייטינג של ערוץ 2. 

      ותודה. מעריכה את טעמך המשובח, ורדה.

       

        23/11/08 21:31:

      יש איזה כשל לוגי בין המעורבות והאכפתיות החברתית שלך בקפה לטענות על התנשאות וניתוק, הלא כן?

      ועוד הערה קטנה על ניתוק. אני חושבת שהיכולת להתנתק היא גם סוג של פריבלגייה. כשהילדים שלך ילכו לצבא - גם אז לא תקראי עיתונים? 

        23/11/08 21:31:

      צטט: tuvi-po 2008-11-23 20:59:53

      צטט: ransom stark 2008-11-23 20:00:12

      צטט: tuvi-po 2008-11-23 19:44:56


      ובחלומי ראיתי בלון גדול. כן, כמו הבלון ההוא, בבסדרה הבריטית שהקדימה את זמנה, "האסיר".

      ובחלומי אני משייט לי בתוך בלון כזה. בעצם, בתוך בועה. בועה שבה אין בובלילים, ואין ביבים, ואין גאידמקים, ואין בני בגינים ואין מרכז ליכודניקים ואין ישראל חזקה ואין ישראל שלנו.

      ואני חי לי בבועה שהיא רק שלי. ומשוחח לתומי עם בני מיני. ואנחנו שותים ביחד. ומחליפים רשמים. ועושים רק טוב. ואין רוע בבועה. ואין בושה בבועה. ואין כלימה.

      אבל רק בחלומי אני בבועה. ובהקיצי אני שוב במעמקי הסחי  

       

      מה שכתבת זה אחד הקטעים הכי אליטיסטיים (במובן המושמץ של העניין) והכי מנותקים שראיתי. אתה ממש לא טוב יותר מאיתנו. 

       

      טוב לי עם בני מיני. אני רואה אותם כל יום. אני לא שונא אותם ולא מתעב אותם. אני לפעמים כואב אותם ובשבילם - וזה הבדל גדול.

       

      ולהזכירך: השמאל הישראלי הוא סרבן שלום סדרתי. גולדה מאיר ומשה דיין הביאו לנו את יום כיפור ומנחם בגין (כן, ההוא מהליכוד) עשה שלום. ג'ימי קרטר הראה לו תמונה של נכדיו ושאל אותו איפה הם ייחיו. בגין בכה ועשה שלום.

      מדובר באחד המנהיגים החשובים שהיו בישראל והוא לא הגיע מהשמאל שאתה כה מעריץ והיית רוצה להתבודד איתו באיזשהו מקום. 

       

      יותר ויותר כשאני קורא קטעים כאלה, אזי אני חש גאווה שאני נמצא ב- "סחי".  פשוט הבועה הזו שלך מעוררת בי בחילה, משמע, אני כנראה אקיא, ואז ממילא אני אוצף בגועל נפש, אז אני מעדיף את גועל הנפש שאני מכיר.


      מצוין. נפלא. קלעת בול. קראתי היטב את מה שכתבת - אני לא הייתי יכול לנסח את זה יותר טוב. ועכשיו אני שקט ובטוח יותר: זה בדיוק מה שאני רוצה. בועה. תודה שהארת את עיני

       

       

      סבבה, אז אם אתה יכול בבקשה להאיץ עניינים, אנחנו כאן נשאר.

       

      דרך אגב, לא צחקתי בעניין הבחילה. קניתי היום פלאפל (פלאפל "ברזילי" בחדרה - הכי טוב בארץ) כדי לחמם לי בארוחת ערב, ואחרי מה שקראתי לא יכולתי לאכול אותו. 

       

      אל דאגה, בסוף הצלחתי. בכל זאת, פלאפל ברזילי. כנראה הגיש לי את המנה איזה מישהו שאתה מעוניין לברוח ממנו.

        23/11/08 21:31:

      צטט: איריתה@ 2008-11-23 18:08:45


      פוסט שהוא עונג צרוף בתיזמון מילים וצלילים ותמונות (כל החושים השווים) ובמינון הנכון.

      מזדהה עם כל מילה...

      נהניתי לקרוא.

      איריתה

       תודה, איזה כיף.

       

        23/11/08 21:30:

      צטט: פ. השקד 2008-11-23 17:54:55

      מיא. כשאני קוראת את הפוסטים שלך קורים לי דברים במוח ובלב ובנשמה.

       

      אני פשוט שואפת אותך בלי פילטרים. את הכל. כל מה שיש לך לאמר על העולם הזה.

       

      גם כשאת לא צודקת, את צודקת.

       

      כבר לא עושים יותר אקזמפלרים כמוך, את יודעת?

       

      ויופי שאת כל כך אופטימית אבל איטלקית זאת שפה קשה. [תתכונני לבאות...] ואת זה אמר לי ישראלי שחי שם כבר 30 שנה.

       

      נחליף חוויות, אני גם לומדת...

       

      פרידריך אהוב עליי בגלל הקור והבדידות הקיומית והקרחוניות האקזיסטנציאליסית.

       אוי ואבוי, מתי אני לא צודקת? לשון בחוץ

       

        23/11/08 21:26:

      צטט: meirav shavit 2008-11-23 17:42:21

      מיא

      באמת ריגשת<לא בסתם>

       

      יופי של שיר, יופי של ציור

      והכי יופי זה מה שכתבת, שממש מרגישים את הבפנים שלך נעים, רגוע יותר, משהו שלם יותר. גם אם זה ליום או דקה או שבוע, מה שתארת שווה הכל.

      בטח שיש לך הרבה, טוב שהבנת.

       

      ולגבי מה חושבים בחוץ, יש נטייה לחשוב שלעיתים יש בך התנשאות אבל קצת קצת כשמתקרבים רואים את הטוב שבך ויש הרבה מזה. <אל תשוויצי עכשיו! לשון בחוץ>

       תודה. אני שמחה שהצלחתי להעביר את התרוממות הרוח הזאת שהרגשתי. כנראה שבאמת, כמו שהפסיכיאטר שלי אומר, היכולת שלי להיפגע מהרע מלווה ביכולת מקבילה להתרגש ולהתפעל מהטוב.

       

        23/11/08 21:12:

      צטט: מיא 2008-11-23 21:05:14

      צטט: ransom stark 2008-11-23 17:23:55

      "רבים רבים מאוהבים בדפקטים של עצמם ומצהירים בגאווה: "כזה אני", וגם "יש לי צרכים". "

       

      עכשיו אני מבין שהיה לי אסור לשים את הפוסט הזה של סאו. גרמתי נזק.

       

      הפוסט הזה רווי בהתנתקות סופית . איכשהו אני חש ניכור עמוק כלפי דרך החיים הזו שמתוארת כאן.

       

      בתוך עמי אני חי. זה לא משהו שאדם בוחר. זה המשהו שבוחר אותו.

       

      אני דווקא חושב שזהו פוסט פסימי מאוד. השמחה שיעני מבצבצת ממנו - היא אשליה.

       זה פוסט פסימי במובן הזה שכמובן עדיף היה אילו היתה לי/לנו השפעה על פני הדברים, אילו יכולתי לחיות במדינה שאני אוהבת, עם אמות המוסר שלי, עם יחסי האנוש שאני מייחלת להם, אבל כברירת מחדל - היכולת להינתק מבורכת. בשנים האחרונות, כשלא מצאתי בעצמי את היכולת הזאת, חייתי בגיהנום. פשוטו כמשמעו.

       

      1. אני מציע לך לבדוק את התוחלת של העניין הזה.

       

      2. אני מאמין שאת יכולה לעשות כל מה שאת רוצה. כנראה שאני אופטימיסט קריצה

       

       

      והנה משפט סופר-אופטימי שאמר לי פעם מרצה שאני מאוד מעריך:

       

      Life sucks , then you die

       

        23/11/08 21:09:

      צטט: מיא 2008-11-23 21:02:00

       את מוזמנת להציע לי שם של כל משוגע יוקרתי שעולה על דעתך.אני באמת לא קוראת עיתונים אז לא ידעתי שאסי כזה נוראי. הוא תמיד נראה לי מטורלל חינני. אם את אומרת שלא, אז לא.

      סליחה, אני רק שאלה, מי זה אסי?

        23/11/08 21:05:

      צטט: ransom stark 2008-11-23 17:23:55

      "רבים רבים מאוהבים בדפקטים של עצמם ומצהירים בגאווה: "כזה אני", וגם "יש לי צרכים". "

       

      עכשיו אני מבין שהיה לי אסור לשים את הפוסט הזה של סאו. גרמתי נזק.

       

      הפוסט הזה רווי בהתנתקות סופית . איכשהו אני חש ניכור עמוק כלפי דרך החיים הזו שמתוארת כאן.

       

      בתוך עמי אני חי. זה לא משהו שאדם בוחר. זה המשהו שבוחר אותו.

       

      אני דווקא חושב שזהו פוסט פסימי מאוד. השמחה שיעני מבצבצת ממנו - היא אשליה.

       זה פוסט פסימי במובן הזה שכמובן עדיף היה אילו היתה לי/לנו השפעה על פני הדברים, אילו יכולתי לחיות במדינה שאני אוהבת, עם אמות המוסר שלי, עם יחסי האנוש שאני מייחלת להם, אבל כברירת מחדל - היכולת להינתק מבורכת. בשנים האחרונות, כשלא מצאתי בעצמי את היכולת הזאת, חייתי בגיהנום. פשוטו כמשמעו.

        23/11/08 21:02:

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-23 17:14:54

      לא אסי. לכי על משוגע אחר. היכולת המדהימה שלו לירוק לכל באר שממנה הוא שתה את קוקטייל הכדורים האחרון שלו - גובלת ברשע. הראיונות איתו הם פשוט בושה וכלימה וכן, אני מאמינה שגם משוגעים יכולים לבחור אם להיות נחמדים. חוץ מזה אני לכשעצמי חושבת שהוא גם שחקן גרוע ומנייריסט שאפשר להשתגע. חוץ מלחכך ידיים ולבהות בעיניי עגל מתוך ראש שמונח על כרס, הוא לא עושה הרבה. אבל לא באסי פוסט זה עסקנין.

      אז לעניין האסקפיזים: אני באופן אישי לא יודעת איך עושים את זה. הייתי בתאילנד לפני חצי שנה, מנותקת מחדשות ועיתונים למשך שבועיים ויצאתי מדעתי. ממש. לא יודעת למה, אבל אני מרגישה מנותקת כשאני מנותקת מהחדשות. 

      ואת. את לא מנותקת. מצטערת. וגם לא מתנשאת. מתנשאת לא נשמעת כמוך. אם כבר - יותר כמוני.

       את מוזמנת להציע לי שם של כל משוגע יוקרתי שעולה על דעתך.אני באמת לא קוראת עיתונים אז לא ידעתי שאסי כזה נוראי. הוא תמיד נראה לי מטורלל חינני. אם את אומרת שלא, אז לא. גם אין לי עניין להתחרות איתך על תואר המתנשאת השנואה ביותר. קחי אותו אם זוהי שאיפתך. אני פשוט באמת לא רוצה להיות כאן. לא ברוחי. טובי כתב על ארקדי ואילו אני רוצה להיות בארקדיה - לא המסעדה של הנובורישים, אלא המקורית, אותה ארץ מיתולוגית, מחוז חפץ של כרי דשא שמימיים, של שלווה ונועם, של אושר וטוהר.

        23/11/08 21:01:

      צטט: tuvi-po 2008-11-23 19:44:56


      ובחלומי ראיתי בלון גדול. כן, כמו הבלון ההוא, בבסדרה הבריטית שהקדימה את זמנה, "האסיר".

      ובחלומי...זה טוב, ממש כך נפתח הפוסט החדש. יש לך את זה.

      טוב נו, קרוב. ובלילה חלמתי.

       

        23/11/08 20:59:

      צטט: ransom stark 2008-11-23 20:00:12

      צטט: tuvi-po 2008-11-23 19:44:56


      ובחלומי ראיתי בלון גדול. כן, כמו הבלון ההוא, בבסדרה הבריטית שהקדימה את זמנה, "האסיר".

      ובחלומי אני משייט לי בתוך בלון כזה. בעצם, בתוך בועה. בועה שבה אין בובלילים, ואין ביבים, ואין גאידמקים, ואין בני בגינים ואין מרכז ליכודניקים ואין ישראל חזקה ואין ישראל שלנו.

      ואני חי לי בבועה שהיא רק שלי. ומשוחח לתומי עם בני מיני. ואנחנו שותים ביחד. ומחליפים רשמים. ועושים רק טוב. ואין רוע בבועה. ואין בושה בבועה. ואין כלימה.

      אבל רק בחלומי אני בבועה. ובהקיצי אני שוב במעמקי הסחי  

       

      מה שכתבת זה אחד הקטעים הכי אליטיסטיים (במובן המושמץ של העניין) והכי מנותקים שראיתי. אתה ממש לא טוב יותר מאיתנו. 

       

      טוב לי עם בני מיני. אני רואה אותם כל יום. אני לא שונא אותם ולא מתעב אותם. אני לפעמים כואב אותם ובשבילם - וזה הבדל גדול.

       

      ולהזכירך: השמאל הישראלי הוא סרבן שלום סדרתי. גולדה מאיר ומשה דיין הביאו לנו את יום כיפור ומנחם בגין (כן, ההוא מהליכוד) עשה שלום. ג'ימי קרטר הראה לו תמונה של נכדיו ושאל אותו איפה הם ייחיו. בגין בכה ועשה שלום.

      מדובר באחד המנהיגים החשובים שהיו בישראל והוא לא הגיע מהשמאל שאתה כה מעריץ והיית רוצה להתבודד איתו באיזשהו מקום. 

       

      יותר ויותר כשאני קורא קטעים כאלה, אזי אני חש גאווה שאני נמצא ב- "סחי".  פשוט הבועה הזו שלך מעוררת בי בחילה, משמע, אני כנראה אקיא, ואז ממילא אני אוצף בגועל נפש, אז אני מעדיף את גועל הנפש שאני מכיר.


      מצוין. נפלא. קלעת בול. קראתי היטב את מה שכתבת - אני לא הייתי יכול לנסח את זה יותר טוב. ועכשיו אני שקט ובטוח יותר: זה בדיוק מה שאני רוצה. בועה. תודה שהארת את עיני

       

        23/11/08 20:55:

      צטט: אלת האש 2008-11-23 16:45:02


      החיים ארוזים בניילון  פצפצים, אני אוהבת לדרוך על הניילון ברגליים יחפות, מה גם שנעליי תלויות ביציאה.

      יש אנשים שבאמת יודעים לעוף מעל הכל, חיים בבועה, אבל זו לא את.

      אולי לפרקים נדמה לך שאת חיה בבועה, אבל אכפת לך והכל מפריע לך, הכל נוגע בך.

      הלוואי  יכולת באמת לאטום את עצמך, ואולי לא?

       

      אני אטמתי את עצמי לפני שנים, לא להכל, רק לחרא, ועדיין זה חודר מידי פעם.

      אולי צריך לאכול מנה מיוחדת מזה כדי להיות מסוגלים לתת לדברים להחליק ממך ביתר קלות, לא לאחוז בהם כאילו היו דברי ערך.

      ואולי להביט בהם כמו שהם ולראות שהם לא יותר מאשר הבל הבלים.

       

      פעם האמנתי שיש עמק נפילים. {ואני עוד אגיע לשם}

      בנתיים צריך לחיות במציאות- ולהמציא אותה כל יום מחדש.

       

       

       

       גם אני מאוד אהבתי את איין ראנד.

      את יודעת שאני באמת מאמינה שבנאדם יכול לבחור את דרכו יומיום מחדש ומה שאבחר הוא שיהיה, וגם אם תוכנית ההינתקות שלי לא היתה מושלמת עד כה, אני מבטיחה לעבוד עליה.

       

        23/11/08 20:54:


      ובאמת, זו הגדולה שלנו כבני אדם. הדמיון, היכולת להתנתק מכבלי המציאות

       

      כן כן מיא.היטבת להגדיר ואף להגיד.

      אנשים רגישים מדי..עדיף להם שיחיו באיזושהי בועה מעת לעת.

      אני מוצאת את זה בתוך היצירה.

      נכנסת בבוקר לאוטו...שומעת מוסיקה..מתבוננת על נוף הרי ירושלים כל הדרך מגבעתיים לשם..

      אחרכ...

      ברגע שרגליי פוסעות לתוך הסטודיו..אני בעולם אחר.

      גם תוך כדי שאני מלמדת פיסול...אני נכנסת לתוך הפסל עצמו...רואה את השלבים של בנייתו..

      אחרכ..יושבת על האובניים הרבה פעמים עם אייפוד צמוד לאוזניים...

      ולא פעם דמעות גם זולגות מעיני....מהתרגשות..מזה שיוצא לי מהידיים משהו...

       

      הניתוק הזה ככה נכון.

      והסרטים הצרפתיים אין עליהם כמובן.במיוחד זה שציינת.הצטלבות.איך כל אחד רואה את מה שהוא רואה.

      גם כאן.כך זה.

      יש לנו את יכולת ההבטה המסויימת.

       

      נעליים או לא בחמישי נראה לאריאל את הציפורניים!!

        23/11/08 20:41:

      אני בחרתי לחיות בצנטרום של "הבועה". אתמול הדרמתי לנגב (מה שחריג אצלי, הגבול הדרומי שלי הוא פרישמן)וקיבלתי שיעור מנערה בת 18, חיילת, בתה של חברתי המשרתת כמד"נית בבסיס גדנ"ע בשדה בוקר. התנאים הפיזיים לא קלים, וכל שבוע היא נתקלת בקבוצת בני נוער ממקום אחר בארץ, רבים מהם צאצאי בובליל. היא אמרה לנו: "חשוב לי לשרת פה, כדי שאוכל לעשות שינוי, אפילו במילימטר אצל הנוער הזה". משהו כזה אמרה בחורה צעירה, מתוקה, חכמה ואמיצה.

      אנחנו כבר התעייפנו והתכנסנו, רוצים את חלקת השמיים הפרטית שלנו. אני מבינה אותנו, ושמחה כי יש לי חברות עם כאלה בנות.

        23/11/08 20:00:

      צטט: tuvi-po 2008-11-23 19:44:56


      ובחלומי ראיתי בלון גדול. כן, כמו הבלון ההוא, בבסדרה הבריטית שהקדימה את זמנה, "האסיר".

      ובחלומי אני משייט לי בתוך בלון כזה. בעצם, בתוך בועה. בועה שבה אין בובלילים, ואין ביבים, ואין גאידמקים, ואין בני בגינים ואין מרכז ליכודניקים ואין ישראל חזקה ואין ישראל שלנו.

      ואני חי לי בבועה שהיא רק שלי. ומשוחח לתומי עם בני מיני. ואנחנו שותים ביחד. ומחליפים רשמים. ועושים רק טוב. ואין רוע בבועה. ואין בושה בבועה. ואין כלימה.

      אבל רק בחלומי אני בבועה. ובהקיצי אני שוב במעמקי הסחי  

       

      מה שכתבת זה אחד הקטעים הכי אליטיסטיים (במובן המושמץ של העניין) והכי מנותקים שראיתי. אתה ממש לא טוב יותר מאיתנו. 

       

      טוב לי עם בני מיני. אני רואה אותם כל יום. אני לא שונא אותם ולא מתעב אותם. אני לפעמים כואב אותם ובשבילם - וזה הבדל גדול.

       

      ולהזכירך: השמאל הישראלי הוא סרבן שלום סדרתי. גולדה מאיר ומשה דיין הביאו לנו את יום כיפור ומנחם בגין (כן, ההוא מהליכוד) עשה שלום. ג'ימי קרטר הראה לו תמונה של נכדיו ושאל אותו איפה הם ייחיו. בגין בכה ועשה שלום.

      מדובר באחד המנהיגים החשובים שהיו בישראל והוא לא הגיע מהשמאל שאתה כה מעריץ והיית רוצה להתבודד איתו באיזשהו מקום. 

       

      יותר ויותר כשאני קורא קטעים כאלה, אזי אני חש גאווה שאני נמצא ב- "סחי".  פשוט הבועה הזו שלך מעוררת בי בחילה, משמע, אני כנראה אקיא, ואז ממילא אני אוצף בגועל נפש, אז אני מעדיף את גועל הנפש שאני מכיר.

        23/11/08 19:44:

      ובחלומי ראיתי בלון גדול. כן, כמו הבלון ההוא, בבסדרה הבריטית שהקדימה את זמנה, "האסיר".

      ובחלומי אני משייט לי בתוך בלון כזה. בעצם, בתוך בועה. בועה שבה אין בובלילים, ואין ביבים, ואין גאידמקים, ואין בני בגינים ואין מרכז ליכודניקים ואין ישראל חזקה ואין ישראל שלנו.

      ואני חי לי בבועה שהיא רק שלי. ומשוחח לתומי עם בני מיני. ואנחנו שותים ביחד. ומחליפים רשמים. ועושים רק טוב. ואין רוע בבועה. ואין בושה בבועה. ואין כלימה.

      אבל רק בחלומי אני בבועה. ובהקיצי אני שוב במעמקי הסחי  
        23/11/08 19:38:
      אמרתי לך שתצליחי לבד!
        23/11/08 19:27:

      בפוסט שלך חינוך רע  כתבת על כל הדברים שאביך לימד

      אותך.  סיימת בזה שכתבת "אבא שלי לא לימד אותי רק דבר אחד - איך לגרש את החושך"
      והנה, מתברר שטעית, בכל זאת, גם את הכלי הזה, לראות את הדברים

      אחרת הוא נתן לך.  אומנם לקח לך זמן לגלות את הכלי הזה אבל הוא קיים.

      נא לעדכן לאלתר את הפוסט הוא... חיוך

       

      אשמח לשמוע שבדרכך לגילוי האור השארת את הכדורים מאחור.

       

      שבוע טוב

       

        23/11/08 18:49:

      בובליל-הו?

      מבינה את הבחירהשבחרת  מבין הצמד חמד שהזכרת, אבל עדיין זה נראה לי מהפח אל המפח.

      השיר מתאים לציור שבחרת והציור שבחרת מתאים לשיר. אהבתי.

       

        23/11/08 18:08:


      פוסט שהוא עונג צרוף בתיזמון מילים וצלילים ותמונות (כל החושים השווים) ובמינון הנכון.

      מזדהה עם כל מילה...

      נהניתי לקרוא.

      איריתה

        23/11/08 17:54:

      מיא. כשאני קוראת את הפוסטים שלך קורים לי דברים במוח ובלב ובנשמה.

       

      אני פשוט שואפת אותך בלי פילטרים. את הכל. כל מה שיש לך לאמר על העולם הזה.

       

      גם כשאת לא צודקת, את צודקת.

       

      כבר לא עושים יותר אקזמפלרים כמוך, את יודעת?

       

      ויופי שאת כל כך אופטימית אבל איטלקית זאת שפה קשה. [תתכונני לבאות...] ואת זה אמר לי ישראלי שחי שם כבר 30 שנה.

       

      נחליף חוויות, אני גם לומדת...

       

      פרידריך אהוב עליי בגלל הקור והבדידות הקיומית והקרחוניות האקזיסטנציאליסית.

        23/11/08 17:42:

      מיא

      באמת ריגשת<לא בסתם>

       

      יופי של שיר, יופי של ציור

      והכי יופי זה מה שכתבת, שממש מרגישים את הבפנים שלך נעים, רגוע יותר, משהו שלם יותר. גם אם זה ליום או דקה או שבוע, מה שתארת שווה הכל.

      בטח שיש לך הרבה, טוב שהבנת.

       

      ולגבי מה חושבים בחוץ, יש נטייה לחשוב שלעיתים יש בך התנשאות אבל קצת קצת כשמתקרבים רואים את הטוב שבך ויש הרבה מזה. <אל תשוויצי עכשיו! לשון בחוץ>

        23/11/08 17:23:

      "רבים רבים מאוהבים בדפקטים של עצמם ומצהירים בגאווה: "כזה אני", וגם "יש לי צרכים". "

       

      עכשיו אני מבין שהיה לי אסור לשים את הפוסט הזה של סאו. גרמתי נזק.

       

      הפוסט הזה רווי בהתנתקות סופית . איכשהו אני חש ניכור עמוק כלפי דרך החיים הזו שמתוארת כאן.

       

      בתוך עמי אני חי. זה לא משהו שאדם בוחר. זה המשהו שבוחר אותו.

       

      אני דווקא חושב שזהו פוסט פסימי מאוד. השמחה שיעני מבצבצת ממנו - היא אשליה.

        23/11/08 17:14:

      לא אסי. לכי על משוגע אחר. היכולת המדהימה שלו לירוק לכל באר שממנה הוא שתה את קוקטייל הכדורים האחרון שלו - גובלת ברשע. הראיונות איתו הם פשוט בושה וכלימה וכן, אני מאמינה שגם משוגעים יכולים לבחור אם להיות נחמדים. חוץ מזה אני לכשעצמי חושבת שהוא גם שחקן גרוע ומנייריסט שאפשר להשתגע. חוץ מלחכך ידיים ולבהות בעיניי עגל מתוך ראש שמונח על כרס, הוא לא עושה הרבה. אבל לא באסי פוסט זה עסקנין.

      אז לעניין האסקפיזים: אני באופן אישי לא יודעת איך עושים את זה. הייתי בתאילנד לפני חצי שנה, מנותקת מחדשות ועיתונים למשך שבועיים ויצאתי מדעתי. ממש. לא יודעת למה, אבל אני מרגישה מנותקת כשאני מנותקת מהחדשות. 

      ואת. את לא מנותקת. מצטערת. וגם לא מתנשאת. מתנשאת לא נשמעת כמוך. אם כבר - יותר כמוני.

        23/11/08 17:08:

      צטט: babyblue 2008-11-23 16:54:27

      השיר המצויין הזה הזכיר לי במדוייק שיר של בוריס פסטרנק, ששמו המלט. אחד השירים המצמררים ביותר שלו, שמראה לנו כיצד ניתן להתרומם מעל הקיום הבזוי, גם כשאין טרפז הצלה בנמצא או השימוש בה כרוך בעונש. כדאי לזכור שהמציאות של פסטרנק הייתה הרבה יותר בזויה וקשה מזאת שלנו כיום. (אה, והתרגום מרוסית שלי).

       

       

      המלט

       

      קול נדם. אל הבמה יצאתי,

      וגבי נשען על המשקוף.

      מנסה לזכור האם מצאתי

      רמז מר לגורלי הטוב.

       

      אפלה לילית אלי נבטת

      מעינן של אלף משקפות.

      אל אבי אשא תפילה מורטת:

      קח את הגביע לפחות.

       

      תכנוניך מובנים לי, אבא,

      ואני מוכן כבר לתפקיד.

      אך כעת כאן מתנהלת דרמה

      כה שונה, גלויה ואכזרית.

       

      אך הסדר הפעולות קבוע.

      סוף דרכי בלתי נמנע מראש.

      מבודד בתוך המון צבוע,

      מתכונן למות כמו בן אנוש.


       

       

       

       

       

      בראוו!

      שוב, כשהקיום בזוי, הטוב והרע בהכרח מתהפכים.

       

        23/11/08 17:06:

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-23 16:43:21

      מה פתאום את לומדת איטלקית? אני בדיוק מתלבט איזה שפה ללמוד (דווקא עברית היה יכול להיות רעיון לא רע..) ובאמת היה לי איזה שידול מטעם הקונסוליה האיטלקית אבל חבר שיכנע אותי שיותר טוב ספרדית איטקלים יש קצת וספרדים מלא החופן . אם כי היתי לי פעם חברה שטענה שאיטלקית זהקלי קלותו ללמוד.

       

      אז בגלל החבר  הה אני לא לומד ספרדית ולא לא לומד איטלקית ככה זה שאני יכול בשקט לא  להבין את סאןרמו פאסטיבלימו. אגב תגידי לי את גם כן מאוהבת באיטליה? אני המחלה שלי זה איטליה וספרד. אם כי בספרד הייתי הרבה יותר פעמים אבל תמיד שאני בא לאיטליה אני מתרגז עוד יותר איך האנשים הללו חיים והם עוד הפסידו במלחמה! איך הם אוכלים כמה שאסתובב שם לא אדע שובע.

       

      את שמת לבשאפילו האשפה אצלהם בפח אשפה מונחת בצורה אסטתית?  אפילו שמישהו מתפרע שם הוא עשוה את זה בתרבותיות!   הארץ הזאת זה  ההדוניזם בהתגלמותו. בגלל איטליה וספרד לא טילתי בחיים שלי בצרפת למשל או בכלל באירופה אם יש לי כסף וזמן (ואף פעם אין את  שנהם ביחד..) אז בסוף זה נגמר או בספרד או באיטליה כי  אין טיסות למקמות אחרים. ואם יש זה לא כל כך מעניין אותי. אולי ניסע פעם...

       

       

       לה בלה איטליה!

      אתה לא מאמין כמה זה קל.

      בדיוק סיפרתי לוולרי.

      זו שפת האהבה.

      בשיעור האחרון המורה לימדה את ההטיה של הפועל לעשות, שהוא יוצא מהכלל, אז עאלק קשה במיוחד.

      אז כמה קשה זה לדעתך ללמוד להגיד איו פאצ'ו אמורה?

       

       

        23/11/08 17:06:

      צטט: מיא 2008-11-23 17:02:13

      צטט: מיכל* 2008-11-23 16:19:29

      שנים קראו לי חללית או אסטרונאוטית בגלל הנטייה שלי לרחף מעל לטרוויאליות החמסנית, ולמרות שאני נוחתת לפעמים בלית ברירה על קרקע המציאות, אני עדיין שואפת לאוויר פסגות.

       

      שיר תענוג ופוסט תופינים.

      (רק אל תנסי ללכת על עננים כמו בציור, כי הנחיתה היא חד כיוונית)

      הבית שלך באמת נמצא בפסגות, אז מה לך כי תליני?

      אני הולכת על הארץ וראשי בעננים.

       

       

      נכון, אני לנה בפסגות, אחרי שהייה ארוכת שנים בביבים התל אביביים.

      כשלא מצאתי יותר איפה לשים את כף הרגל, בין שלוליות הרפש, הגליתי עצמי משם.

      (אבל כידוע לך, לא איבדתי קשר עם החלקים האנושיים הטובים של העיר... וכאן, קל לי יותר לשמוע את המחשבות שלי)

        23/11/08 17:04:

      בדיוק בגלל זה אני קוראת לבלוג שלי BUBBLE BLOG.

       

        23/11/08 17:03:

      צטט: בדלי 2008-11-23 16:38:52


      פוסט עצום

      אין עלייך מיא, באמת

      (ודווקא לגבי התמונה, איני משוכנע שהיא הפעם בדיוק הולמת את הכתוב, ואולי אני טועה)

       

       

       תודה, באמת. התמונה - אני אוהבת אותה - ונבחרה בעיקר בזכות האפקט של הפניית הגב.

        23/11/08 17:02:

      צטט: מיכל* 2008-11-23 16:19:29

      שנים קראו לי חללית או אסטרונאוטית בגלל הנטייה שלי לרחף מעל לטרוויאליות החמסנית, ולמרות שאני נוחתת לפעמים בלית ברירה על קרקע המציאות, אני עדיין שואפת לאוויר פסגות.

       

      שיר תענוג ופוסט תופינים.

      (רק אל תנסי ללכת על עננים כמו בציור, כי הנחיתה היא חד כיוונית)

      הבית שלך באמת נמצא בפסגות, אז מה לך כי תליני?

      אני הולכת על הארץ וראשי בעננים.

       

        23/11/08 17:01:

      צטט: א.ב. של אהבה 2008-11-23 16:16:41

      האח הגדול הוא קונספט הולנדי.

       

      ההולנדים הם עם שחי בבתים ללא וילונות כמעט - אתה יכול להסתובב ברחוב ולראות בדיוק איך הבן אדם חי.

       כשהייתי בהולנד השתגעתי מהקונספט הזה. הוא באמת קונספט שמתאים אך ורק לאנשים שמסתובבים בבית לבושים למשעי ושמזדיינים אך ורק במיטה מתחת לשמיכה ולא חלילה בא להם פתאום על הספה בסלון או על השולחן במטבח. אני, שמסתובבת עירומה בבית תמיד, ועלול באמת לבוא לי פה ושם, פשוט הרגשתי חשופה ודעתי כמעט נטרפה עליי. איפה נשמע הדבר שבנאדם מתלבש כליל כדי לקחת לו (דיאט) קולה מהמקרר כי אחרת רואה שכנתו את שערות ערוותו?

      מזל שאני כבר לא שם.

       

        23/11/08 16:57:

      צטט: מולי בנטמן 2008-11-23 16:09:32


      על קלוד ללוש אוהבים ללגלג בצרפת. לטעון שכל הסרטים שלו הם תרמית אחת גדולה, שאין בהם שמץ של אותנטיות ואני כל פעם נעלב עמו מחדש. כי גם אם לפעמים זה נכון ויש אצלו משהו מאולץ או מתאמץ יש בו גם תמיד איזה יופי מבעבע.

       אחד הבמאים הצרפתיים שאני הכי אוהבת (גם רנה, גם סוטה, גם רומר), ובעצם הכי מכולם. היופי, האנושיות, הרומנטיקה, הבסיס הזה של הרגשות בין גבר לאשה. ואם מישהו זוכר את 13 ימים בצרפת, אז שם זה התחיל.

       

        23/11/08 16:54:

      השיר המצויין הזה הזכיר לי במדוייק שיר של בוריס פסטרנק, ששמו המלט. אחד השירים המצמררים ביותר שלו, שמראה לנו כיצד ניתן להתרומם מעל הקיום הבזוי, גם כשאין טרפז הצלה בנמצא או השימוש בה כרוך בעונש. כדאי לזכור שהמציאות של פסטרנק הייתה הרבה יותר בזויה וקשה מזאת שלנו כיום. (אה, והתרגום מרוסית שלי).

       

      המלט

       

      קול נדם. אל הבמה יצאתי,

      וגבי נשען על המשקוף.

      מנסה לזכור האם מצאתי

      רמז מר לגורלי הטוב.

       

      אפלה לילית אלי נבטת

      מעינן של אלף משקפות.

      אל אבי אשא תפילה מורטת:

      קח את הגביע לפחות.

       

      תכנוניך מובנים לי, אבא,

      ואני מוכן כבר לתפקיד.

      אך כעת כאן מתנהלת דרמה

      כה שונה, גלויה ואכזרית.

       

      אך הסדר הפעולות קבוע.

      סוף דרכי בלתי נמנע מראש.

      מבודד בתוך המון צבוע,

      מתכונן למות כמו בן אנוש.


       

       

       

       

       

        23/11/08 16:51:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-11-23 16:08:34

      היה:

      א

      אליטיסט

      ב

      מיזנטרופ

      ג

      בטעם טוב

      ד

      התנגד לעוולות

      ה

      תמוך באלה שגם כותבים על זה

      ו

      גם אם אתה לא ממש יודע איך עושים את זה בעצמך.

      למשל, לקרוא אותך, לקרוא את הבלוג המבריק שלך, זאת בחירה אינטלקטואלית ומאתגרת-מוח (לא תמיד פשוט להבין מה אתה לעזאזל רוצה) במקום התשקורת העוינת.

       

        23/11/08 16:49:

      צטט: אלת האש 2008-11-23 16:06:42


      באתי לתת לך נשיקה ו- ללכת.

      אבל את יודעת שאני אחזור נכון?!

      זה כזה מנהג.

       

      מתנשאת אחת.

       כן, לאסי

       

        23/11/08 16:48:

      צטט: מר רשתות 2008-11-23 16:05:59

      גם אני חש שאני נאלץ לחיות בבועה, המוקפת במי אפסיים, וולגריות, בורות ובריונות.

      זה מתבטא בעיקר באלימות יומיומית, "לא פוליטית", הנתפסת כיום כמובנת מאליה.   

      הבעיה היא שיש דפוזיה, והבועה מצטמקת.

      אחרי המעוף, יש נחיתה ולא תמיד רכה.  

      ===================== 

      אגב "ההצטלבות" סרט מצוין ומפתיע.

      בהוליווד לא היו עושים סרט כזה, ועוד עם גיבור כל כך לא מלוקק כמו דומיניק פינון ... 

       

       אני מתכוונת מעוף כדרך חיים - התעלות. חיים בספירה אחרת, גם אם כל המדינה בוחרת לדשדש במי אפסיים. זה לא מחייב אותי. איש מבין חבריי לא צופה באח הגדול. אפילו את הילדים שלי - שצפו בהישרדות למשל - זה משעמם. חולדאי נבחר? אני לא ממש חייבת לעקוב אחר פועלו. בריכה בלב תל אביב כבר הבנתי שלא תהיה לי. וכו' וכו'. גבוה זה להתעסק בעניינים ברומו של. לראות סרטים טובים - כמו זה המצוין והמפתיע - במקום טלוויזיה גרועה. הבחירה היא שלנו. לגמרי. ואז לא תהיה נחיתה ולא כלום. 

        23/11/08 16:45:


      החיים ארוזים בניילון  פצפצים, אני אוהבת לדרוך על הניילון ברגליים יחפות, מה גם שנעליי תלויות ביציאה.

      יש אנשים שבאמת יודעים לעוף מעל הכל, חיים בבועה, אבל זו לא את.

      אולי לפרקים נדמה לך שאת חיה בבועה, אבל אכפת לך והכל מפריע לך, הכל נוגע בך.

      הלוואי  יכולת באמת לאטום את עצמך, ואולי לא?

       

      אני אטמתי את עצמי לפני שנים, לא להכל, רק לחרא, ועדיין זה חודר מידי פעם.

      אולי צריך לאכול מנה מיוחדת מזה כדי להיות מסוגלים לתת לדברים להחליק ממך ביתר קלות, לא לאחוז בהם כאילו היו דברי ערך.

      ואולי להביט בהם כמו שהם ולראות שהם לא יותר מאשר הבל הבלים.

       

      פעם האמנתי שיש עמק נפילים. {ואני עוד אגיע לשם}

      בנתיים צריך לחיות במציאות- ולהמציא אותה כל יום מחדש.

       

       

       

        23/11/08 16:43:

      מה פתאום את לומדת איטלקית? אני בדיוק מתלבט איזה שפה ללמוד (דווקא עברית היה יכול להיות רעיון לא רע..) ובאמת היה לי איזה שידול מטעם הקונסוליה האיטלקית אבל חבר שיכנע אותי שיותר טוב ספרדית איטקלים יש קצת וספרדים מלא החופן . אם כי היתי לי פעם חברה שטענה שאיטלקית זהקלי קלותו ללמוד.

       

      אז בגלל החבר  הה אני לא לומד ספרדית ולא לא לומד איטלקית ככה זה שאני יכול בשקט לא  להבין את סאןרמו פאסטיבלימו. אגב תגידי לי את גם כן מאוהבת באיטליה? אני המחלה שלי זה איטליה וספרד. אם כי בספרד הייתי הרבה יותר פעמים אבל תמיד שאני בא לאיטליה אני מתרגז עוד יותר איך האנשים הללו חיים והם עוד הפסידו במלחמה! איך הם אוכלים כמה שאסתובב שם לא אדע שובע.

       

      את שמת לבשאפילו האשפה אצלהם בפח אשפה מונחת בצורה אסטתית?  אפילו שמישהו מתפרע שם הוא עשוה את זה בתרבותיות!   הארץ הזאת זה  ההדוניזם בהתגלמותו. בגלל איטליה וספרד לא טילתי בחיים שלי בצרפת למשל או בכלל באירופה אם יש לי כסף וזמן (ואף פעם אין את  שנהם ביחד..) אז בסוף זה נגמר או בספרד או באיטליה כי  אין טיסות למקמות אחרים. ואם יש זה לא כל כך מעניין אותי. אולי ניסע פעם...

       

       

        23/11/08 16:38:


      פוסט עצום

      אין עלייך מיא, באמת

      (ודווקא לגבי התמונה, איני משוכנע שהיא הפעם בדיוק הולמת את הכתוב, ואולי אני טועה)

       

        23/11/08 16:37:

      צטט: רנרט 2008-11-23 16:04:42

      הנשגבות הרומנטיציסטית של הציור קצת מגוחכת,השיר והביצוע נהדרים, איטלקית היא שפה קסומה, וכתבת מאוד יפה ונוגע ללב.השארתי משהו לא מטופל?אה- כן- מה קשור אסי?לא צריך לחיות במוסד בכדי לחיות אחרת .אפשר גם בבית.

      אני דווקא אוהבת את הציור. עצם ההעמדה, כשלא רואים את פני האדם, לא נועזת בעיניך כשלעצמה? ומה רע בנשגבות, בייחוד לאחרונה, כשהכל בזוי ובתחתית?

      ובקשר לאסי - אתה יודע יפה שבעולם הפוך של מערכות יחסים מבורדקות, כשהטוב נחשב רע, והרע - טוב,  ובהכירך אותי, הייתי מאוד  קרובה, אם לא למחלקתו של אסי, אז למחלקה לידו. כי באמת, צחוק צחוק, אבל יש גבול לחוזק ולאומץ ובסוף בנאדם עם מצפון ועם לב (ובלי עור) נשבר. ובייחוד כשאחרים לועגים לו ואומרים - מה הבעיה? ככה זה. את נאיבית וזה העולם. ואני מרגישה שהייתי קרובה מאוד מאוד לאסי. אפשר להיסגר בבית? כל יום אתה יוצא לרחוב והם שם. כבר דיברנו על זה אז לא נחזור על עצמנו. אבל היום אני חזקה יותר ובאמת מרגישה שיש לי כוח לעוף מעל הכל.

       

        23/11/08 16:31:

      צטט: יגאל שתיים 2008-11-23 16:00:28

      ואל תשכחי - על כל צרה שלא תבוא - לאמר יום יום בדבקות את התפילה לנאנסת.

       וגם ללמוד הגנה עצמית, ליתר ביטחון.

       

        23/11/08 16:30:

      צטט: rivka preisler 2008-11-23 15:56:00


      הראי"ה קוק אמר "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק".

       

      אני מאוד מאמינה בזה (וגם מרבה לצטט, אם כי לא תמיד מצליחה לקיים).

       

       

       כל חיי השתדלתי.

       

        23/11/08 16:30:

      צטט: רונתי 2008-11-23 15:55:47

      תודה על הלינקים, תודה על השפיות, תמשיכי להיות אליטיסטית בבועה כי בנפשנו הדבר.

       אנחנו, אנשי הבועה, חייבים לערוב זה לזה. קריצה

       

        23/11/08 16:29:

      צטט: איריס009 2008-11-23 15:54:42

      אין ספק שלדעת להתנתק מהג'יפה זה סמן מובהק לבריאותנשיקה

       זהו, שזה עולם הפוך. כשהנורמה היא החולה, הבריא נחשב לפסיכי בעצם.

       

        23/11/08 16:27:

      צטט: phoebe 2008-11-23 15:54:35


      מלכת האסקפיזם, סה מואה :)

      לא רק מחדשות ואקטואליה, אלא גם מכל החרא שבחיים האישיים שלי,

      אני חייבת. אם לא, הייתי יוצאת מדעתי כבר מזמן.


      -יופי של שיר-

       כן, אנחנו מתחברות מצוין, את ואני.

       

        23/11/08 16:27:

      צטט: בשורת הדקונסטרוקציה 2008-11-23 15:50:43

       

      איזה יישוב הדעת.

      איזו רגיעה.

      כמה מינוריות.

       

      זה מאד יפה ככה.

       החלטתי לבחור ביופי.

      מכוערים יש מספיק במדינה.

       

        23/11/08 16:23:

       

      ורק רציתי לאמר לך שעם מוזיקה כזאת את מוזמנת ללופט שלי בכל שעה... לשון בחוץ

       

        23/11/08 16:19:

      שנים קראו לי חללית או אסטרונאוטית בגלל הנטייה שלי לרחף מעל לטרוויאליות החמסנית, ולמרות שאני נוחתת לפעמים בלית ברירה על קרקע המציאות, אני עדיין שואפת לאוויר פסגות.

       

      שיר תענוג ופוסט תופינים.

      (רק אל תנסי ללכת על עננים כמו בציור, כי הנחיתה היא חד כיוונית)

        23/11/08 16:16:

      האח הגדול הוא קונספט הולנדי.

       

      ההולנדים הם עם שחי בבתים ללא וילונות כמעט - אתה יכול להסתובב ברחוב ולראות בדיוק איך הבן אדם חי. שאלתי פעם הולנדים מדוע הם חיים כך והם אמרו לי שזו מין הצהרה שאין להם מה להסתיר (ולכן קל לגלות בתים של מהגרים עם כל הוילונות שלהם). מצד שני בשביל עם שאין לו מה להסתיר הם פרוטסטנטים, משעממים, ונטולי מיניות באופן מזעזע. לכן הסדרה האח הגדול היתה להיט כל כך גדול - המציצנות קיימת, רק מתחת לפני השטח, עטופה בניר צלופן מרשרש שנקרא "פתיחות".

       

      תמיד חשבתי שאנחנו דומים להולנדים - אנחנו מדברים בקול רם, אנחנו רגילים להטיח ביקורת באנשים באופן ישיר, אנחנו נוהגים כמו הולנדים, אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו הכי חכמים. כמה נהדר לדעת שגם בקשר ל"פתיחות" המדומה והמציצנות אנחנו נעשינו כמו ההולנדים, לא?

       

       

        23/11/08 16:09:

      על קלוד ללוש אוהבים ללגלג בצרפת. לטעון שכל הסרטים שלו הם תרמית אחת גדולה, שאין בהם שמץ של אותנטיות ואני כל פעם נעלב עמו מחדש. כי גם אם לפעמים זה נכון ויש אצלו משהו מאולץ או מתאמץ יש בו גם תמיד איזה יופי מבעבע.
        23/11/08 16:08:

      היה:

      א

      אליטיסט

      ב

      מיזנטרופ

      ג

      בטעם טוב

      ד

      התנגד לעוולות

      ה

      תמוך באלה שגם כותבים על זה

      ו

      גם אם אתה לא ממש יודע איך עושים את זה בעצמך.

        23/11/08 16:06:


      באתי לתת לך נשיקה ו- ללכת.

      אבל את יודעת שאני אחזור נכון?!

      זה כזה מנהג.

       

      מתנשאת אחת.

        23/11/08 16:05:

      גם אני חש שאני נאלץ לחיות בבועה, המוקפת במי אפסיים, וולגריות, בורות ובריונות.

      זה מתבטא בעיקר באלימות יומיומית, "לא פוליטית", הנתפסת כיום כמובנת מאליה.   

      הבעיה היא שיש דפוזיה, והבועה מצטמקת.

      אחרי המעוף, יש נחיתה ולא תמיד רכה.  

      ===================== 

      אגב "ההצטלבות" סרט מצוין ומפתיע.

      בהוליווד לא היו עושים סרט כזה, ועוד עם גיבור כל כך לא מלוקק כמו דומיניק פינון ... 

       

        23/11/08 16:04:
      הנשגבות הרומנטיציסטית של הציור קצת מגוחכת,השיר והביצוע נהדרים, איטלקית היא שפה קסומה, וכתבת מאוד יפה ונוגע ללב.השארתי משהו לא מטופל?אה- כן- מה קשור אסי?לא צריך לחיות במוסד בכדי לחיות אחרת .אפשר גם בבית.
        23/11/08 16:00:
      ואל תשכחי - על כל צרה שלא תבוא - לאמר יום יום בדבקות את התפילה לנאנסת.
        23/11/08 15:56:


      הראי"ה קוק אמר "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק".

       

      אני מאוד מאמינה בזה (וגם מרבה לצטט, אם כי לא תמיד מצליחה לקיים).

       

       

        23/11/08 15:55:
      תודה על הלינקים, תודה על השפיות, תמשיכי להיות אליטיסטית בבועה כי בנפשנו הדבר.
        23/11/08 15:54:
      אין ספק שלדעת להתנתק מהג'יפה זה סמן מובהק לבריאותנשיקה
        23/11/08 15:54:


      מלכת האסקפיזם, סה מואה :)

      לא רק מחדשות ואקטואליה, אלא גם מכל החרא שבחיים האישיים שלי,

      אני חייבת. אם לא, הייתי יוצאת מדעתי כבר מזמן.


      -יופי של שיר-

       

      איזה יישוב הדעת.

      איזו רגיעה.

      כמה מינוריות.

       

      זה מאד יפה ככה.