כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כל מילה אמת

    אני לא טובה בלהמציא. אני גרועה בכתיבת סיפורים שלא היו ולא נבראו. כל מה שאני כותבת, קרה במציאות. אולי אני מתארת קצת בהגזמה, אוקיי, אבל נשבעת לכם שכל מילה אמת. כמעט.

    כל הזכויות שמורות אין להעתיק ו/או לעשות כל שימוש ללא היתר מראש ובכתב ©

    -רוב התמונות בבלוג נלקחו מגוגל תמונות. זכויות יוצרים? אין לי מושג למי לתת קרדיט-

    0

    תספורות גרועות, המיץ של הזבל ועל הקושי בחייה של הגמדה המצויה

    54 תגובות   יום ראשון, 23/11/08, 18:10

     

    1984 (כבר אנחנו מתחילים רע), אמצע השבוע, שעות אחה"צ.

    לאמא שלי נמאס לדאוג לתחזוקה וטיפול שוטף בשיערה של בתה הבכורה.

    אין לה כוח לצמות, קוקיות, חפיפות וסירוק.

    נשבר לה מצווחות היסטריות בכל פעם שהסבון נכנס לעיניים.

    הימים ימי טרום מרכך השיער, הקשרים חוגגים והקיץ בפתח.

    מה עושים?

    הולכים לספרית השכונתית, זותי שמקבלת בבית, בחדר שהיה של הבת הגדולה לפני שזו התחתנה, עזבה את הקן והתחילה להשריץ צאצאים.

    נכנסתי לשם עם שיער חום כהה, מבריק, חלק עד אמצע הגב. ופרפרים בטן. לעוד מישו פה היו כאבי בטן לפני כל תספורת?

    יצאתי משם בוכיה, נהרות של דמעות זורמים מעיני, ממאנת להתנחם.

    אנשים ברחוב שאלו את אמא שלי: למה הילד בוכה?

    במשך שבועיים שלמים (וזה נצח בגיל שמונה) סירבתי לרדת למטה לשחק. ילדים אכזריים היו פה בשכונה. לא רציתי שירביצו לי.

    עד שאבא של אחד הבריונים השכונתיים, שהיה שייך לחבורת הקלפים של ימי שישי של אבא שלי, לקח את הבן שלו לשיחה. למחרת הבן הזה ניגש אלי, ואמר לי: אין לך מה לדאוג. אני אשמור עלייך. שאף אחד לא ינסה להתעסק איתך, הבנת?

    היום, אגב, לבריון השכונתי הזה יש מספרה משלו.


    יש אנשים שכשהם מזהים את תחילתו של הדיכאון (או אם תרצו: מלנכוליה)ן, הם נותנים לו מכה בראש ומחסלים אותו כשהוא כזה קטן.

    אנשים אחרים, כמוני לדוגמה, נותנים למצב הרוח הרע להתפתח, לגדול, מטפחים אותו באהבה, צוללים לתחתית בעיניים פקוחות, משכשכים במיץ של הזבל ושואבים מכך הנאה מזוכיסטית מעוותת.

    כמה פתטי זה?


    התקפת הסדר האחרונה שחטפתי לא עשתה לי טוב.

    היה לי משעמם. לא נרדמתי.

    הבגדים בארוני לא נראו לי מסודרים מספיק.

    ז"א, הם היו מסודרים, כן. פעם בשבוע אני עוברת על תכולת הארון ומיישרת הכל.

    הפעם, אחד מהסריגים במדף העליון חרג ממקומו.

    גבוה מדי.

    הבאתי כיסא, טיפסתי למעלה (זה ראוי להערצה, חברים, בהתחשב בכך שיש לי רגל אחת דפוקה ויכולתי ליפול ולשבור את הראש), שלחתי יד ובתנועה זריזה אחת גרפתי את כל אשר היה על המדף לכיוון הרצפה.

    מצאתי שלושה ג'ינסים במידה אפס (תרגום: 36) שאין מצב בחיים שאכנס אליהם שוב.

    לרגע חלפה במוחי המחשבה: אולי תנסי בכל זאת? אבל סילקתי אותה משם במהירות, יען כי יש גבול לכמה השפלה אני יכולה להביא על עצמי. כן, גם כשזה רק אני, עצמי ואנוכי. לא לא, אין מצב.

    אממה, אין לי מה לעשות עם הגי'נסים האלה.

    הם מקוצרים!

    הם מותאמים לגובהה של גמדת הגינה שאני.

    הרי בכל פעם -בכל פעם!- שאני קונה מכנסיים, אני חייבת ללכת לתופרת ולקצר את האורך, כדי שאוכל להשוויץ ברכישתי החדשה.

    אין דבר כזה לקנות בגדים ולהשאר איתם to go, לא ולא.

    את גמדה? יופי לך. עכשיו תשלמי על זה.

    כוס אמק! למה אי אפשר להשמין לגובה?!

    דרג את התוכן:

      תגובות (53)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/12/08 09:17:


      המסרקות המיוחדות שאני משווקת יכולות לתת פתרונות לכל אותן בעיות של תספורות מביכות ועסוק מתמיד בשיער.. את המסרקות שמים בדיוק תוך 3 שניות על השיער .. והשיער נראה תמיד מסודר, מקושט באביזר מדהים ויחודי.. ומשתנה אם זה קוקו בלוף , שיער מעלה, או קוקו שובב.

      יום נפלא

      נ.ב. הסתלי באתר שלי במרקר ותוכלי להתרשם

      הדס

        25/11/08 22:56:


      פיתחתי שיטה חדשנית להאריך שיער ולהשמין לגובה...

      "פיבימניה"

       

        25/11/08 11:23:

      צטט: המטיף 2008-11-25 10:44:05

      להתרשמותי את במחלקת העונשין.

      בואו נסקול את פיבי.

      יש הבדל בין לקבל החלטות, לעשות ולהתמיד לבין הלקאה עצמית בלתי פוסקת.

      אני רק אעלה פה שניה על הצלב.


      -שמת אותו בפינה, נכון? יופי. עכשיו אפשר לכבות את האור וללכת, אל תשכח להשאיר ברז שיטפטף על ראשי טיפה אחת בדיוק כל 36 דקות. תודה-

       

        25/11/08 11:20:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-11-24 21:34:10

      אני מכיר מישהו יסדר לך את הבית.

      עם ליטר נפט וכמה גפרורים.

      לא תכירי את הבית.

      תצרחי מתענוג.

      לפחות הייתי רוצה לחשב שזה תענוג.

      סה"כ, אני הכרתי לך אותו.

      טוב, נוותר.

      במצבו הנוכחי של הבית שלי, מסדר מקצועי או פירומן - לא משנה. זה יהיה שיפור בכל מקרה.


      -ססססססאמק-

        25/11/08 10:44:

      צטט: phoebe 2008-11-24 11:03:35

      צטט: המטיף 2008-11-24 10:41:08


      כמה פתטי זה?

      כמה אנושי פיבי.

      תעשי לעצמך קצת הנחות. לא יזיק.

       

      אני עושה לעצמי יותר מדי הנחות, יותר מדי זמן, ביותר מדי תחומים.


      -הגיע הזמן להפסיק-

      להתרשמותי את במחלקת העונשין.

      בואו נסקול את פיבי.

      יש הבדל בין לקבל החלטות, לעשות ולהתמיד לבין הלקאה עצמית בלתי פוסקת.

       

        24/11/08 21:34:

      אני מכיר מישהו יסדר לך את הבית.

      עם ליטר נפט וכמה גפרורים.

      לא תכירי את הבית.

      תצרחי מתענוג.

      לפחות הייתי רוצה לחשב שזה תענוג.

      סה"כ, אני הכרתי לך אותו.

      טוב, נוותר.

        24/11/08 18:36:

      צטט: *כוכבית* 2008-11-24 18:29:18

      תספורת - כנראה אין אישה שלא חוותה את חג הגז על בשרה, ולפעמים יותר מפעם אחת (כושלאמא של הספר שגזם אותי לפני שנה!!!!)

      מכנסיים - גם אני תורמת 20 ש"ח על כל זוג שקונה.... לתפארת התופרת.

      זו לא תרומה. זה קנס!


      -הייתי אומרת משו על מידות מכנסיים ואובדן שיער, אבל זה כל כך לא PC אז אני סותמת-

        24/11/08 18:29:

      תספורת - כנראה אין אישה שלא חוותה את חג הגז על בשרה, ולפעמים יותר מפעם אחת (כושלאמא של הספר שגזם אותי לפני שנה!!!!)

      מכנסיים - גם אני תורמת 20 ש"ח על כל זוג שקונה.... לתפארת התופרת.

        24/11/08 18:17:

      צטט: ליאת z 2008-11-24 17:23:38

      את לא תקראי לחברה שלי גמדה! שמעת?

      את יכולה להיות ממש מפחידה כשאת רוצה, את.


      -יש לך איזה מישו מטר תשעים לסדר לי...? זה שימושי כשרוצים להגיע למדף העליון-

        24/11/08 17:23:
      את לא תקראי לחברה שלי גמדה! שמעת?
        24/11/08 15:30:

      צטט: ניתי . 2008-11-24 14:10:50


      כשהייתי קטנה אמא שלי החליטה שפוני קצרצר זה יפה

      הייתי עם שיער עד הכתפיים ופוני באורך של פחות מסנטימטר- זאת הייתה הפעם האחרונה שאמא שלי נגעה לי בשיער- כולל כל השנים אחר כך

      מגיל 8 אני מטפלת בשיער שלי................

      ---------------------------------------------

      כ"כ ברור שהוא ספר

      --------------------------------------------

      לא משנה את האורכים של הג'ינסים או בכלל אבל עם השנים המכנסים הישנים קטנים?!?!?

      עם השנים אני גדלה.


      -מאוד-

       

        24/11/08 14:10:


      כשהייתי קטנה אמא שלי החליטה שפוני קצרצר זה יפה

      הייתי עם שיער עד הכתפיים ופוני באורך של פחות מסנטימטר- זאת הייתה הפעם האחרונה שאמא שלי נגעה לי בשיער- כולל כל השנים אחר כך

      מגיל 8 אני מטפלת בשיער שלי................

      ---------------------------------------------

      כ"כ ברור שהוא ספר

      --------------------------------------------

      לא משנה את האורכים של הג'ינסים או בכלל אבל עם השנים המכנסים הישנים קטנים?!?!?

        24/11/08 12:56:

      צטט: חיה* 2008-11-24 12:52:56

      ברגע שאגמור לעבור דירה ולסדר קצת. אפשר גם לא דיאטטית, איזה ריזוטו רווי חמאה ופרמזן עם סלט עלים ייצוגי.

      אני במנת יתר של קרטונים כרגע.

      העלים זה בשביל המצפון?


      -במקרה שלי, נצטרך להעיר אותו קודם משנת מאה השנים שלו-

        24/11/08 12:52:

      צטט: phoebe 2008-11-24 12:45:27

      צטט: חיה* 2008-11-24 12:36:00


      רציתי לומר שהכי טוב נגד דיכאון זה לעשות שינוי בתספורת, "לרענן" בלשון הספרים ולהיפרד מ-200 ש"ח מינימום, אבל ראיתי שהנושא כואב אז לא.

       

      אין לי ממש תרופה לדיכאון כזה.

      בדרך כלל לבזבז כסף עושה נפלאות למצב הרוח, אבל אם את לא יכולה לבזבז אותו במספרה, ואת לא יכולה לקנות בגדים יען כי הפכת לסוס יאור קטן, ואת לא יכולה ללכת לבית קפה או מסעדה טובה יען כי את לא רוצה להפוך לסוס יאור גדול, טוב, זה די משאיר אותנו באותה נקודה, לא...?


      -סססאמק. מתי אנחנו נפגשות לארוחת צהריים דיאטתית? את יודעת, כזו שאת תבשלי? תגידי לבנות שברבי באה לבקר-

       

      ברגע שאגמור לעבור דירה ולסדר קצת. אפשר גם לא דיאטטית, איזה ריזוטו רווי חמאה ופרמזן עם סלט עלים ייצוגי.

      אני במנת יתר של קרטונים כרגע.

        24/11/08 12:51:

      צטט: phoebe 2008-11-24 12:31:39

      צטט: שרון אבני 2008-11-24 12:24:35

       חשובים לי דברים הרבה יותר מהותיים..

      (לגבי ה"אהבתי" לא התכוונתי לדיכאון, דווקא בו אני לא אוהב להתפלש..)

      מותק, לרגע לא התכוונתי לרמוז שאתה שטחי.

      אני מכירה אותך קצת יותר טוב מזה...


      -העיקר שהיא לא תהיה שמנה, סליחה, מלאה לשון בחוץ-

       

       :-)

      ההיסטוריה מפילה אותי, אבל כן, עדיין אותו טעם... :-)

       

        24/11/08 12:45:

      צטט: חיה* 2008-11-24 12:36:00


      רציתי לומר שהכי טוב נגד דיכאון זה לעשות שינוי בתספורת, "לרענן" בלשון הספרים ולהיפרד מ-200 ש"ח מינימום, אבל ראיתי שהנושא כואב אז לא.

       

      אין לי ממש תרופה לדיכאון כזה.

      בדרך כלל לבזבז כסף עושה נפלאות למצב הרוח, אבל אם את לא יכולה לבזבז אותו במספרה, ואת לא יכולה לקנות בגדים יען כי הפכת לסוס יאור קטן, ואת לא יכולה ללכת לבית קפה או מסעדה טובה יען כי את לא רוצה להפוך לסוס יאור גדול, טוב, זה די משאיר אותנו באותה נקודה, לא...?


      -סססאמק. מתי אנחנו נפגשות לארוחת צהריים דיאטתית? את יודעת, כזו שאת תבשלי? תגידי לבנות שברבי באה לבקר-

        24/11/08 12:36:


      רציתי לומר שהכי טוב נגד דיכאון זה לעשות שינוי בתספורת, "לרענן" בלשון הספרים ולהיפרד מ-200 ש"ח מינימום, אבל ראיתי שהנושא כואב אז לא.

        24/11/08 12:31:

      צטט: שרון אבני 2008-11-24 12:24:35

       חשובים לי דברים הרבה יותר מהותיים..

      (לגבי ה"אהבתי" לא התכוונתי לדיכאון, דווקא בו אני לא אוהב להתפלש..)

      מותק, לרגע לא התכוונתי לרמוז שאתה שטחי.

      אני מכירה אותך קצת יותר טוב מזה...


      -העיקר שהיא לא תהיה שמנה, סליחה, מלאה לשון בחוץ-

       

        24/11/08 12:24:

      צטט: phoebe 2008-11-24 12:18:15

      צטט: שרון אבני 2008-11-24 12:06:41

      לי הפוני לא מפריע...

      אהבתי..

      לא מפריע לך הפוני ש(אין)לך, או לא מפריע לך שלאחרים יש...?


      -זה לא כזה ברור, אתה יודע-

       

       

       חשובים לי דברים הרבה יותר מהותיים..

      (לגבי ה"אהבתי" לא התכוונתי לדיכאון, דווקא בו אני לא אוהב להתפלש..)

        24/11/08 12:18:

      צטט: שרון אבני 2008-11-24 12:06:41

      לי הפוני לא מפריע...

      אהבתי..

      לא מפריע לך הפוני ש(אין)לך, או לא מפריע לך שלאחרים יש...?


      -זה לא כזה ברור, אתה יודע-

       

        24/11/08 12:06:

      לי הפוני לא מפריע...

      אהבתי..

        24/11/08 11:03:

      צטט: המטיף 2008-11-24 10:41:08


      כמה פתטי זה?

      כמה אנושי פיבי.

      תעשי לעצמך קצת הנחות. לא יזיק.

       

      אני עושה לעצמי יותר מדי הנחות, יותר מדי זמן, ביותר מדי תחומים.


      -הגיע הזמן להפסיק-

        24/11/08 10:41:


      כמה פתטי זה?

      כמה אנושי פיבי.

      תעשי לעצמך קצת הנחות. לא יזיק.

        24/11/08 10:33:

      צטט: guy7373 2008-11-24 10:26:43

      אנדר

       

      נשיקה

       


      -TNX-

       

        24/11/08 10:26:

      צטט: phoebe 2008-11-24 10:09:34

      צטט: guy7373 2008-11-24 09:39:06

      שנים שלא הייתי אצל הספר :)

      אני  גם צריך כבר לסנן את הארון, הבעיה שאין לי כוח לזה

      לשקוע זה מסוכן...

      כן, למה שלא תשוויץ קצת, באמת...?


      -נגמרו הבשורות הטובות. הן היו טובות! מה הלאה?-

      אנדר

       

        24/11/08 10:17:

      צטט: inbark 2008-11-24 10:09:38


      הפסקתי לשתות ביאנקו לפני עשר שנים בערך...

      אני עוד בוסר.

      יקח לי זמן להגיע לרמה מתקדמת כמו שלך :)


      -בוקר טוב-

       

        24/11/08 10:11:

      צטט: יוקה 2008-11-24 10:08:34

      מפה לא.

      תעשי פרופיל.

      <וזה לא תירוץ, תתנצלי ומיד!>

       

      שניה, אני צריכה למצוא את הצד הטוב שלי.


      -שיט. אני לא יודעת איפה הוא-

        24/11/08 10:09:

      צטט: phoebe 2008-11-23 23:50:14

      צטט: inbark 2008-11-23 22:06:28


      אני רציתי תספורת קצוצה כשהייתי בת חמש בערך, אמא שלי נכנעה וזו היתה הפעם האחרונה שהיא הקשיבה לי


      להתפלש בדכאון זה משהו שלמדתי לעשות בשנים האחרונות

      אגב, למישהו יש בקבוק בושמילס ספייר?


      לי אין מידה 36 בארון. בכלל.

      באסה...

      אוי, תסתמי.

      את כוסית.


      -גם אם היה לך שיער קצוץ. אני מניחה שחצי בקבוק ביאנקו לא נחשב, הא?-

       

       


      הפסקתי לשתות ביאנקו לפני עשר שנים בערך...

        24/11/08 10:09:

      צטט: guy7373 2008-11-24 09:39:06

      שנים שלא הייתי אצל הספר :)

      אני  גם צריך כבר לסנן את הארון, הבעיה שאין לי כוח לזה

      לשקוע זה מסוכן...

      כן, למה שלא תשוויץ קצת, באמת...?


      -נגמרו הבשורות הטובות. הן היו טובות! מה הלאה?-

        24/11/08 10:08:

      צטט: phoebe 2008-11-24 10:06:46

      צטט: יוקה 2008-11-24 08:13:47

      אבל מה את אשמה שאת בדיכאון מותק?

      לא חייבים לסובב, אפשר גם בעדינות.

      עכשיו תבקשי ממך סליחה יפה.

      אני לא בדיכאון.

      אני מלנכולית.


      -את לא רואה את ההבדל?-

      מפה לא.

      תעשי פרופיל.

       

      <וזה לא תירוץ, תתנצלי ומיד!>

       

        24/11/08 10:06:

      צטט: יוקה 2008-11-24 08:13:47

      אבל מה את אשמה שאת בדיכאון מותק?

      לא חייבים לסובב, אפשר גם בעדינות.

      עכשיו תבקשי ממך סליחה יפה.

      אני לא בדיכאון.

      אני מלנכולית.


      -את לא רואה את ההבדל?-

       

        24/11/08 09:39:

      שנים שלא הייתי אצל הספר :)

       

      אני  גם צריך כבר לסנן את הארון, הבעיה שאין לי כוח לזה

       

      לשקוע זה מסוכן...

        24/11/08 08:13:

      אבל מה את אשמה שאת בדיכאון מותק?

      לא חייבים לסובב, אפשר גם בעדינות.

      עכשיו תבקשי ממך סליחה יפה.

        23/11/08 23:57:

      צטט: אסנט 2008-11-23 23:43:26

      באסה לילדה שמקצצים אותה ככה. איזה מזל היה לך שאבא שלך שיחק קלפים :))

      פיבי, לקום באמצע הלילה כדי לזרוק את כל המדף בגלל שסוודר אחד לא מיושר?

      את מוכנה לבוא לסדר אצלי את הארון? פליייייזזזזזזזזז....

       

      זה לא היה לקום באמצע הלילה, זה היה לא להרדם. יש הבדל.


      \-וזה לגמרי עשה לי חשק לחורף אמיתי. לא מעפן כמו שיש עכשיו-

        23/11/08 23:50:

      צטט: inbark 2008-11-23 22:06:28


      אני רציתי תספורת קצוצה כשהייתי בת חמש בערך, אמא שלי נכנעה וזו היתה הפעם האחרונה שהיא הקשיבה לי


      להתפלש בדכאון זה משהו שלמדתי לעשות בשנים האחרונות

      אגב, למישהו יש בקבוק בושמילס ספייר?


      לי אין מידה 36 בארון. בכלל.

      באסה...

      אוי, תסתמי.

      את כוסית.


      -גם אם היה לך שיער קצוץ. אני מניחה שחצי בקבוק ביאנקו לא נחשב, הא?-

        23/11/08 23:43:

      באסה לילדה שמקצצים אותה ככה. איזה מזל היה לך שאבא שלך שיחק קלפים :))

       

      פיבי, לקום באמצע הלילה כדי לזרוק את כל המדף בגלל שסוודר אחד לא מיושר?

      את מוכנה לבוא לסדר אצלי את הארון? פליייייזזזזזזזזז....

        23/11/08 22:06:


      אני רציתי תספורת קצוצה כשהייתי בת חמש בערך, אמא שלי נכנעה וזו היתה הפעם האחרונה שהיא הקשיבה לי


      להתפלש בדכאון זה משהו שלמדתי לעשות בשנים האחרונות

      אגב, למישהו יש בקבוק בושמילס ספייר?


      לי אין מידה 36 בארון. בכלל.

      באסה...

        23/11/08 21:24:

      צטט: eyal brami 2008-11-23 21:14:48


      "להשמין לגובה" ואלה מדליק הייתי מגיע לירח

      סוף כל סוף כתבת פוטניציאל ?  , אל תשקעי לך יותר מדי לא טוב .

      משהו מתקצר לאחר ההפוגות הארוכות .

      יללה תגיבי כבר

       

      כשאני שוקעת, אני לא יכולה להשקיע.


      -הפוגה זה לא רע-

       

        23/11/08 21:14:


      "להשמין לגובה" ואלה מדליק הייתי מגיע לירח

      סוף כל סוף כתבת פוטניציאל ?  , אל תשקעי לך יותר מדי לא טוב .

      משהו מתקצר לאחר ההפוגות הארוכות .

      יללה תגיבי כבר

       

        23/11/08 20:53:

      צטט: bronte 2008-11-23 20:44:40


      אני איתך בהתפלשות במיץ של הבאסה של האמא של הדכאון


      מזל שאני סנילית מכדי לזכור מה אומרים על "צרת רבים"

      אל תגידי אמא.


      -התפלשות זה ממכר-

       

        23/11/08 20:44:


      אני איתך בהתפלשות במיץ של הבאסה של האמא של הדכאון


      מזל שאני סנילית מכדי לזכור מה אומרים על "צרת רבים"

        23/11/08 20:16:

      צטט: mel101 2008-11-23 20:09:23

      מותק

      בנות העשר של היום כבר נושאות תאומים ברחמן.

      ידעת??

       

      ילדה ילדה ילדה?


      -רגוע-

       

        23/11/08 20:14:

      צטט: rangil 2008-11-23 19:38:54


      למרות שאני יותר ממנפנפי הדיכאון בבוז, אני לא רואה את ההתפלשות בדיכאון כפתטית. להיפך, יש בזה קתרזיס אמיץ למדי.

       

      כשזה עובר, אני מרגישה ממש כמו עוף החול המיתולוגי המתרומם מהאפר.


      -נגיד-

        23/11/08 20:12:

      צטט: ימית מהים 2008-11-23 19:04:05


      שלישיה חזקה הבאת פה פיבס...

      התספורת- הזכירה לי מיד את 'הקיץ של אביה'. עצוב. מזל שלך היה איזה אלפרון צעיר שעשה סדר בשכונה.

      הדיכאון- הזכיר לי איזה אחד, זה באמת תחביב מעוות קצת. מצד שני, אומרים שמתוך העצב הגדול מגיעה ההארה. ספרי אם תגיעי אליה.

      והמכנסיים הארוכים- אני פשוט דורכת עליהם, עד שהם נקרעים מעצמם. אולי הפתרון שלך יותר טוב בלתי החלטי

       

      הוא לא היה אלפרון, סתם עשה הרבה רעש. האמת שהכי פחדתי ממנו, אבל כנראה אבא שלו היה ממש מפחיד.

      היום הוא עושה חייל בתחום עיצוב השיער. יש לו את זה :)


      -אני לא קונה מכנסיים יותר. זה כרוך ביותר מדי עוגמת נפש-

        23/11/08 20:10:

      צטט: יפעת פלד 2008-11-23 18:55:57

      ניערת זכרונות ישנים. היה לי שיער ארוך ושחור עד אחרי התחת.

      כל תספורת לוותה ברוגז רב והסתגרות בבית.

      בעיקר אם היה מעורב בזה פוני לסוגיו.

      **

      התיקון היה אי אילו שנים אח"כ. עברתי לקצר שתוחזקשש שנים.

      פעם בחודש מתייצבת אצל הספר הקבוע ועושה בלאגן חדש ומפתיע.

      הפסקתי לפחד.

      הפסקתי לתלות את הביטחון העצמי שלי בשיער.

       

      לא פוני!

      לעולם לא פוני!!!


      -אורך השיער והמשקל שלי הם סוג של כלים שלובים: אם אני שוקלת יותר מחמישים קילו - השיער חייב, אבל חייב להיות ארוך-

       

        23/11/08 20:09:

      צטט: phoebe 2008-11-23 20:08:08

      צטט: mel101 2008-11-23 18:52:35


      זה מזכיר לי תקופה עגומה בחיי.

      תקופה קצרה אחרי שעברנו לגור בהולנד, חברה של אמא שלי (ישראלית, אלא מה), אמרה לה "קחי את מירב להסתפר, השיער שלה נראה זוועה! יש לי ספרית מעולה. שמה ססקיה, והיא מעולם לא מדה ספרות אבל מספרת ברמה של מעצב צמרת".

      ראינו כי טוב (יותר נכון, אמא שלי. אני הייתי כולה בת 10 ללא זכויות דיבור)

      הגענו לססקיה.

      התוצאה:

      קארה מדורג מהמם (עבור שנות ה-80 כמובן!) (השנה-85-LOL)

      התהלכתי ברחובות מרגישה מינימום מלכת היופי (של החנוניות כמובן) והייתי מאוד מרוצה מעצמי.

      אחרי כמה חודשים ארך השיער וביקשתי מאמא שלי שתיקח אותי שוב לססקיה.

      אבל ססקיה, מעולם לא למדה ספרות.

      ומלעשות לי תספורת על ועד לשחזר אותה-זה כנראה היתה בקשה גדולה מדי לבקש.

      התוצאה:

      בקתה סינית על הראש.

      לא יצאתי מהבית 4 ימים.

      ערב מהמם לכולם

      אכן, תמונות קשות.


      -בנות העשר של היום לא היו נותנות לדבר כזה לקרות. רק אנחנו היינו פראייריות-

      מותק

      בנות העשר של היום כבר נושאות תאומים ברחמן.

      ידעת??

       

        23/11/08 20:08:

      צטט: mel101 2008-11-23 18:52:35


      זה מזכיר לי תקופה עגומה בחיי.

      תקופה קצרה אחרי שעברנו לגור בהולנד, חברה של אמא שלי (ישראלית, אלא מה), אמרה לה "קחי את מירב להסתפר, השיער שלה נראה זוועה! יש לי ספרית מעולה. שמה ססקיה, והיא מעולם לא מדה ספרות אבל מספרת ברמה של מעצב צמרת".

      ראינו כי טוב (יותר נכון, אמא שלי. אני הייתי כולה בת 10 ללא זכויות דיבור)

      הגענו לססקיה.

      התוצאה:

      קארה מדורג מהמם (עבור שנות ה-80 כמובן!) (השנה-85-LOL)

      התהלכתי ברחובות מרגישה מינימום מלכת היופי (של החנוניות כמובן) והייתי מאוד מרוצה מעצמי.

      אחרי כמה חודשים ארך השיער וביקשתי מאמא שלי שתיקח אותי שוב לססקיה.

      אבל ססקיה, מעולם לא למדה ספרות.

      ומלעשות לי תספורת על ועד לשחזר אותה-זה כנראה היתה בקשה גדולה מדי לבקש.

      התוצאה:

      בקתה סינית על הראש.

      לא יצאתי מהבית 4 ימים.

      ערב מהמם לכולם

      אכן, תמונות קשות.


      -בנות העשר של היום לא היו נותנות לדבר כזה לקרות. רק אנחנו היינו פראייריות-

        23/11/08 20:06:

      צטט: המלאך לובשת פראדה 2008-11-23 18:44:11


      לגבי התספורות - ממני נחסכה טראומה ספציפית שכזו, אבל זה כנראה לא מונע ממני להילחץ בכל פעם שמתקרבים לשיער שלי עם מספריים, אולי בגילגול הקודם חוויתי משהו כזה, לא יודעת. מרוב פחד לא רציתי להכיר לבן שלי את המספריים המדוברות אבל כשבגיל 4 רוב האנשים והילדים פנו אליו בתור- חמודה- הבנתי שאין ברירה.

      לגבי הדיכאון- לפעמים אין אנרגיות מספיקות לחסל אותו כשהוא עדיין קטן למרות שזה בהישג יד.

      גם אם הג'ינסים היו עולים עלייך אני בספק אם היית יכולה ללבוש אותם, האופנה משתנה ואלא אם זה ג'ינס מאד קלאסי , או שאת מדברת על ג'ינס מלפני שנה שנתיים.

      היה לי גם משהו להגיד בעניין היזיזים מהפוסט הקודם, אבל אני אוותר קריצה

       

      עד היום אני שונאת להסתפר.

      בסוף כיתה ח' נכנס לי ג'וק לראש, וממש לפני מסיבת הסיום התייצבתי במספרה ואמרתי לספר: קצוץ. עכשיו.

      אחר כך לא הסתפרתי שלוש שנים, בגיל 15 היה לי גלח אופנתי ומעליו שיער ארוך (מישו זוכר את האופנה המחרידה ההיא?) ובגיל 17, זה קרה.


      -השיער שלי עבר כל כך הרבה, לא פלא שהוא הכריז על שביתה ומסרב לגדול-

        23/11/08 19:38:

      למרות שאני יותר ממנפנפי הדיכאון בבוז, אני לא רואה את ההתפלשות בדיכאון כפתטית. להיפך, יש בזה קתרזיס אמיץ למדי.
        23/11/08 19:04:


      שלישיה חזקה הבאת פה פיבס...

      התספורת- הזכירה לי מיד את 'הקיץ של אביה'. עצוב. מזל שלך היה איזה אלפרון צעיר שעשה סדר בשכונה.

      הדיכאון- הזכיר לי איזה אחד, זה באמת תחביב מעוות קצת. מצד שני, אומרים שמתוך העצב הגדול מגיעה ההארה. ספרי אם תגיעי אליה.

      והמכנסיים הארוכים- אני פשוט דורכת עליהם, עד שהם נקרעים מעצמם. אולי הפתרון שלך יותר טוב בלתי החלטי

        23/11/08 18:55:

      ניערת זכרונות ישנים. היה לי שיער ארוך ושחור עד אחרי התחת.

      כל תספורת לוותה ברוגז רב והסתגרות בבית.

       

      בעיקר אם היה מעורב בזה פוני לסוגיו.

       

      **

      התיקון היה אי אילו שנים אח"כ. עברתי לקצר שתוחזקשש שנים.

      פעם בחודש מתייצבת אצל הספר הקבוע ועושה בלאגן חדש ומפתיע.

       

      הפסקתי לפחד.

      הפסקתי לתלות את הביטחון העצמי שלי בשיער.

       

        23/11/08 18:52:


      זה מזכיר לי תקופה עגומה בחיי.

      תקופה קצרה אחרי שעברנו לגור בהולנד, חברה של אמא שלי (ישראלית, אלא מה), אמרה לה "קחי את מירב להסתפר, השיער שלה נראה זוועה! יש לי ספרית מעולה. שמה ססקיה, והיא מעולם לא מדה ספרות אבל מספרת ברמה של מעצב צמרת".

       

      ראינו כי טוב (יותר נכון, אמא שלי. אני הייתי כולה בת 10 ללא זכויות דיבור)

      הגענו לססקיה.

      התוצאה:

      קארה מדורג מהמם (עבור שנות ה-80 כמובן!) (השנה-85-LOL)

      התהלכתי ברחובות מרגישה מינימום מלכת היופי (של החנוניות כמובן) והייתי מאוד מרוצה מעצמי.

       

      אחרי כמה חודשים ארך השיער וביקשתי מאמא שלי שתיקח אותי שוב לססקיה.

       

      אבל ססקיה, מעולם לא למדה ספרות.

      ומלעשות לי תספורת על ועד לשחזר אותה-זה כנראה היתה בקשה גדולה מדי לבקש.

       

      התוצאה:

      בקתה סינית על הראש.

       

      לא יצאתי מהבית 4 ימים.

       

      ערב מהמם לכולם


      לגבי התספורות - ממני נחסכה טראומה ספציפית שכזו, אבל זה כנראה לא מונע ממני להילחץ בכל פעם שמתקרבים לשיער שלי עם מספריים, אולי בגילגול הקודם חוויתי משהו כזה, לא יודעת. מרוב פחד לא רציתי להכיר לבן שלי את המספריים המדוברות אבל כשבגיל 4 רוב האנשים והילדים פנו אליו בתור- חמודה- הבנתי שאין ברירה.

       

      לגבי הדיכאון- לפעמים אין אנרגיות מספיקות לחסל אותו כשהוא עדיין קטן למרות שזה בהישג יד.

       

      גם אם הג'ינסים היו עולים עלייך אני בספק אם היית יכולה ללבוש אותם, האופנה משתנה ואלא אם זה ג'ינס מאד קלאסי , או שאת מדברת על ג'ינס מלפני שנה שנתיים.

       

      היה לי גם משהו להגיד בעניין היזיזים מהפוסט הקודם, אבל אני אוותר קריצה

       

       

      ארכיון

      פרופיל

      phoebe
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין