כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מהשפה והחוצה

    \"אנחנו לא יודעים אם יש אלהים, אבל אין ספק שיש נשים\" (וודי אלן)

    ארכיון

    0

    חלב סב

    37 תגובות   יום שני, 24/11/08, 03:15

    סבא שלי גר במושב בוסתן הגליל, על שפת הים. את החופשות בילינו אצלו. הוא הגיע לארץ מהונגריה אחרי שהנאצים לקחו לו אשה ובת. ילדיו האחרים, אמא שלי ואח שלה, שרדו את המלחמה הארורה. אמא נשארה עם מספר על היד ובור בלב, עליו הניחה אבן גדולה. 


    היתה לו מחלבה במושב. בהונגריה היה בעל בית מרזח. היום קוראים לזה פאב. סבא מגניב היה לי. את האלכוהול המיר בחלב, מטעמי בריאות או פרנסה, כי לא היה מקובל שמושבניקים משתכרים. 

     

    שמו בתעודת זהות היה צבי, אבל השתמשו בו רק פקידי הרשויות. כולם קראו לו "יֵינֵה בָּאצ'י". במשפחה קראנו לו "אַפּוּ". סבא לא ידע לדבר עברית, ולכן דיבר איתי במחוות. 

     

    זוכרת את הנסיעה צפונה ברכבת הדחוסה. את הכניסה לרחובו הראשי של המושב, המעוטר בשדרת אקליפטוסים זקופים וקלופי גזע, זקנים אפילו יותר מסבא, שקיבלו את פנינו בכבוד של מלכים. את טעם הלגימה הראשונה מהכוס אליה היה אוסף את החלב שזרם על משטח כסוף וגלי. את תחושת הקור בפה. את הכדים המלאים בנוזל הלבן שהיו מביאים אליו בעלי הרפתות, כדי שמגע הקסם שלו יהפכם ראויים לשתייה.

     

    בערב, כולם היו הולכים לבן-דוד של אמא שגר אף הוא במושב. גם לו הנאצים לקחו חלק מהמשפחה, והשאר התפרקה. הוא הקים אחת חדשה עם מרים, אשה גדולת ממדים וטובת מזג. אחרי הרבה שנים נסע אחורה עם טרקטור ודרס אותה למוות. לא בכוונה.

    אותי, הקטנה, היו משאירים לבד בבית של סבא, כי במושב לא מסוכן. הייתי שוכבת שעות ומסתכלת על שטיח הקיר עם הגמלים במדבר (שהיה ניגוד גמור למנטליות שלו), שומעת את רחש הים אשר חשיכת הלילה הפכה לרחבת ריקודים של שדים ומפלצות ושודדי ילדות אבודות. נרדמתי רק כשהשפה ההונגרית התנגנה שוב מעבר לדלת. 

     

    אחר כך אני גדלתי וסבא הזדקן, ואמא לקחה אותו לעיר, לגור לידינו. גבר יפה היה סבא שלי, גם בזיקנתו. הוא פתח בביתו ספריה הונגרית, עם קומץ לקוחות נאמנים מהתפוצה שלו. אמא אמרה שזה כדי "שתהיה לו תעסוקה. לא מתעשרים מזה". 

     

    אז כבר לא היתה לו כוס חלב להגיש לי, ובמקומה היה נותן לי כסף. המון מטבעות קטנות אותן פיזר על השולחן, העלימן בזריזות, וצוחק גרף אותן לכיסי. היתה להן את הקרירות של כוס החלב של פעם, אבל לא את הטעם שלה, ולא את ריח האקליפטוסים והים. 

     
    בין הספרים האלה מת. בשנתו. יצא צדיק סבא שלי.


    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/12/08 15:30:

      צטט: ורד א. 2008-12-01 15:29:00

      כתבת מקסים ומרגש.

      שמחה שאישרת את חברותי וכך זכיתי להכירך.

      אין ספק שהיה לך סבא מיוחד במינו.

       

      תודה.

      גם אני.

      גם לך, ואין ספק שגם את מיוחדת במינך.

       

        1/12/08 15:29:

      כתבת מקסים ומרגש.

      שמחה שאישרת את חברותי וכך זכיתי להכירך.

      אין ספק שהיה לך סבא מיוחד במינו.

       

        27/11/08 19:04:

      צטט: קנולר 2008-11-27 18:05:29

      כשהיינו צעירים נהגנו לטייל בדיזנגוף וללכת לחוף גורדון. שניהם היו מלאים במכרים. נהגנו לומר אחד לשני אז - איך כולם פה אם כל העולם היה שם?

       

      למה אני אומרת את זה? כי כל פעם שאני נתקלת בפוסט הונגרי, המון הונגרים יוצאים מן הארון. זה נחמד. כי האמת שאפשר היה להוציא אותי משם (גם רצוי היה לאור האנטישמיות אז והיום), אבל אי אפשר להוציא ממני את ההונגריות. ואני מניחה שכך זה גם אצל אחרים.

       

      יש מספר סופרות ישראליות שעלו מהונגריה ומביאות את הניחוח. ממליצה בעיקר על ספרה של יהודית רותם, עם התמונה של האישה היפה בכריכה, שהיא לגמרי לא במקרה - אמא שלי.

      מסתבר שלא רק מאלה שעלו משם אי אפשר להוציא את ההונגריות. זה עבר בגנים הלאה.

      אקנה ואקרא.

       

        27/11/08 18:05:

      כשהיינו צעירים נהגנו לטייל בדיזנגוף וללכת לחוף גורדון. שניהם היו מלאים במכרים. נהגנו לומר אחד לשני אז - איך כולם פה אם כל העולם היה שם?

       

      למה אני אומרת את זה? כי כל פעם שאני נתקלת בפוסט הונגרי, המון הונגרים יוצאים מן הארון. זה נחמד. כי האמת שאפשר היה להוציא אותי משם (גם רצוי היה לאור האנטישמיות אז והיום), אבל אי אפשר להוציא ממני את ההונגריות. ואני מניחה שכך זה גם אצל אחרים.

       

      יש מספר סופרות ישראליות שעלו מהונגריה ומביאות את הניחוח. ממליצה בעיקר על ספרה של יהודית רותם, עם התמונה של האישה היפה בכריכה, שהיא לגמרי לא במקרה - אמא שלי.

        27/11/08 17:59:

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-24 23:54:01

      אוף, אז איך קוראים לסופגנייה הזאת עם הריבה בפנים שאוכלים אותה עם שמנת חמוצה?

      אני חושבת שאת מתכוונת לפאפאנאש - קינוח רומני טוב ומשמין שאין לו קשר לקולינריה ההונגרית.

       

        27/11/08 11:00:

      צטט: yochi2323 2008-11-27 10:34:47

      את כותבת כל כך יפה. איפה היית עד עכשיו?

      כל כך מרגש לקרוא על סבא שלך. לדור שלם של אנשים שגדל כאן לא היתה זכות להכיר סבא וסבתא.

      שלי הגיע ארצה שהייתי כבר גדולה יחסית, 10, והלך לעולמו אחרי כארבע שנים.

       

      תודה.

      עצוב לאלה שלא זכו. את לפחות זכית לארבע שנים. קשר עם סבא וסבתא כשהוא טוב, הוא הכי טוב. הרבה אהבה המשוחררת מהצורך "לחנך" אותך.

        27/11/08 10:34:

      את כותבת כל כך יפה. איפה היית עד עכשיו?

      כל כך מרגש לקרוא על סבא שלך. לדור שלם של אנשים שגדל כאן לא היתה זכות להכיר סבא וסבתא.

      שלי הגיע ארצה שהייתי כבר גדולה יחסית, 10, והלך לעולמו אחרי כארבע שנים.

        26/11/08 08:32:

      צטט: יערת דבש 2008-11-25 21:43:14


      אני חושבת שדניאלה מתכוונת לדרייה (כופתאות ,גומבוץ, מבצק תפוחי אדמה ממולאות ריבה).

      טומי לפיד אומר שדרייה זה איטריות תפוחי אדמה. תבדקי עם סבתא.

      כמה בא לי עכשיו את הכופתאות האלה. לא איכפת לי באיזה שם.

      אמא שלי מחייכת לה בקבר.

       

        26/11/08 01:03:

      צטט: אורי.... 2008-11-26 00:27:59


      אזלו הכוכבים

       

      מזל שבליבך הם

       

      הם עדיין חיים

      תודה. מקבלת גם בכאילו.

        26/11/08 00:27:


      אזלו הכוכבים

       

      מזל שבליבך הם

       

      הם עדיין חיים

        25/11/08 21:43:

      אני חושבת שדניאלה מתכוונת לדרייה (כופתאות ,גומבוץ, מבצק תפוחי אדמה ממולאות ריבה).
        25/11/08 01:38:

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-24 23:54:01

      אוף, אז איך קוראים לסופגנייה הזאת עם הריבה בפנים שאוכלים אותה עם שמנת חמוצה?

       

      אולי את מתכוונת ל"קרומפלי גומבו", כופתאות תפוחי אדמה ששמים בהן ריבה.

      דווקא ההונגרים את הריבה לא שמים בתוך הסופגניה אלא לידה, וזה מאד  מבאס, כי אני אוכלת סופגניות בשביל הריבה שבפנים, למרות שריבה כשלעצמה לא ממש מעניינת אותי.

        25/11/08 01:23:

      צטט: lavi54 2008-11-24 22:20:34


      סרווס  אירה
      אני  מאזין  לדברייך  בדומייה  ונושא  מבט  כמעט  מתנצל  אל  סבא  שלך.
      אמא שלי,  שנלכדה  בגטו  של  בודפשט,  נותקה  מאביה  בגיל  14 והחרישה  מהרגע שהנאצים  ירו  בראשו.
      לא  סיפרה  דבר  וחצי  דבר  עד  לפני  6  שנים.
      קברנו את  אבא  שלי,  "אפי"  של  אמא,  בסוף  2001  ואני  לקחתי  את  אמא  לטיול  שורשים בבודפשט.
      מעולם  לא  חוויתי  התרגשות  כמו  זו  שהיתה  מנת  חלקי  לנוכח  אמי,  שחזרה  אחרי  64  שנים  אל  מחוזות  נעוריה,  נשאבה  חזרה  אל  הזוועות  והתמוטטה  על  מרפסת  הבית  ב וושלני  אוצה  אשר  בגטו  בודפשט.
      את  ואני  -  שני  פרסים  שהעניקו  החיים  לדור  חזק  וזקן  ושייכים  לשני  מעגלים  המשיקים  האחד  לשני  בנקודה  מאוד  משמעותית.
      שאי  ברכה,  דראגום
      אריה

       

       

      מרגש מה שאתה מספר.

       

      קסנם.

        24/11/08 23:54:
      אוף, אז איך קוראים לסופגנייה הזאת עם הריבה בפנים שאוכלים אותה עם שמנת חמוצה?
        24/11/08 22:20:

      סרווס  אירה
      אני  מאזין  לדברייך  בדומייה  ונושא  מבט  כמעט  מתנצל  אל  סבא  שלך.
      אמא שלי,  שנלכדה  בגטו  של  בודפשט,  נותקה  מאביה  בגיל  14 והחרישה  מהרגע שהנאצים  ירו  בראשו.
      לא  סיפרה  דבר  וחצי  דבר  עד  לפני  6  שנים.
      קברנו את  אבא  שלי,  "אפי"  של  אמא,  בסוף  2001  ואני  לקחתי  את  אמא  לטיול  שורשים בבודפשט.
      מעולם  לא  חוויתי  התרגשות  כמו  זו  שהיתה  מנת  חלקי  לנוכח  אמי,  שחזרה  אחרי  64  שנים  אל  מחוזות  נעוריה,  נשאבה  חזרה  אל  הזוועות  והתמוטטה  על  מרפסת  הבית  ב וושלני  אוצה  אשר  בגטו  בודפשט.
      את  ואני  -  שני  פרסים  שהעניקו  החיים  לדור  חזק  וזקן  ושייכים  לשני  מעגלים  המשיקים  האחד  לשני  בנקודה  מאוד  משמעותית.
      שאי  ברכה,  דראגום
      אריה
        24/11/08 22:00:

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-24 21:19:39

      באמת טוב שיש את הקפה. ולו כדי להכיר את החברות שלך. כתבת מקסים, יקירתי.

      אני מכירה רק מנה אחרונה שקוראים לה: פפה גנוש, או משהו כזה.

      זה יותר "משהו כזה". פפה (באבא) גנוש (חצילים בטחינה) זה הכל חוץ ממנה אחרונה, נפוץ על שולחנות יוצאי סוריה, לבנון, מצרים, טורקיה. בקיצור מאכל ערבי. עם כל הקולינרים סביבך, מתפלאת עליך מותק.  אבל יפה שניסית.

      ותודה על המחמאה.

       

        24/11/08 21:55:

      צטט: פ. השקד 2008-11-24 21:49:07

      כתבת קסום מבלי ליפול לנוסטלגיה רגשנית.

      והונגרית? שפה רכה ועדינה כל כך.

      היה פעם סרט, התוודעות נדמה לי שהיה שמו של מילוש פורמן.

      את סצינת האהבה שהיתה שם בהונגרית בחיים לא אשכח.

      תודה.

      הסרט, של אישטוואן סאבו, אכן מקסים.

      שפה רכה ומתנגנת, והצחוק של ההונגרים נורא מצחיק.

       

        24/11/08 21:49:

      כתבת קסום מבלי ליפול לנוסטלגיה רגשנית.

      והונגרית? שפה רכה ועדינה כל כך.

      היה פעם סרט, התוודעות נדמה לי שהיה שמו של מילוש פורמן.

      את סצינת האהבה שהיתה שם בהונגרית בחיים לא אשכח.

        24/11/08 21:19:

      באמת טוב שיש את הקפה. ולו כדי להכיר את החברות שלך. כתבת מקסים, יקירתי.

      אני מכירה רק מנה אחרונה שקוראים לה: פפה גנוש, או משהו כזה.

        24/11/08 18:47:

      צטט: michael-ballak 2008-11-24 18:31:52

      כוס החלב לעומת המטבעות. קרירות אחרת לגמרי של הזמנים המודרנים (הקרירים).

      והרבה נוסטלגיה...

       

        24/11/08 18:31:
      כוס החלב לעומת המטבעות. קרירות אחרת לגמרי של הזמנים המודרנים (הקרירים).
        24/11/08 18:02:

      צטט: יערת דבש 2008-11-24 17:16:06

      יותר מידי דברים מוכרים. הונגריה, מספר על היד, באצ'י (ונני). ומושב (אבל בדרום) ורפתן שעבר לעיר (ובטח גם מאקוש טסטה וקפוסטה וגומבוץ. ושירים בהונגרית שאני יודעת בעל פה גם היום). ובכל זאת אצלנו זה היה שונה לגמרי. סבא וסבתא שלי שרדו אבל לא יצאו מאאושויץ בחיים. לפעמים אני חושבת - בעצב גדול - שאחרי שנפרד גם מסבתא לא אשמע את השפה המוזרה הזו אף פעם יותר. בדרך כלל מוזר לי שזה עצוב.

       

      לצערי איבדתי את דוברי ההונגרית שהקיפו אותי. את שני סבי וסבתי, את הורי וחבריהם. עד היום כשאני שומעת אנשים ברחוב מדברים הונגרית אני נצמדת אליהם. למזלי יש את הספר של טומי לפיד "פפריקה" ואני מעלה מפעם לפעם ניחוחות הונגריים בביתי.

        24/11/08 17:16:

      יותר מידי דברים מוכרים. הונגריה, מספר על היד, באצ'י (ונני). ומושב (אבל בדרום) ורפתן שעבר לעיר (ובטח גם מאקוש טסטה וקפוסטה וגומבוץ. ושירים בהונגרית שאני יודעת בעל פה גם היום). ובכל זאת אצלנו זה היה שונה לגמרי. סבא וסבתא שלי שרדו אבל לא יצאו מאאושויץ בחיים. לפעמים אני חושבת - בעצב גדול - שאחרי שנפרד גם מסבתא לא אשמע את השפה המוזרה הזו אף פעם יותר. בדרך כלל מוזר לי שזה עצוב.

        24/11/08 12:18:

      צטט: ~s~ 2008-11-24 12:17:08

      מלמולים בהונגרית נשמע לי כמו שיר הערש האולטימטיבי.

      אחר כך חלומות מתוקים ולבנים

      שעות הייתי יכולה להקשיב להם, בלי לנסות להבין.

       

        24/11/08 12:17:

      מלמולים בהונגרית נשמע לי כמו שיר הערש האולטימטיבי.

      אחר כך חלומות מתוקים ולבנים

        24/11/08 12:14:

      צטט: *עדינה* 2008-11-24 11:56:21

       

      נהנתי מכל מילה.

      ניחוחות ילדות קסומה ועשירה. 

      אנחנו צריכות לדבר, יש לנו קווים משותפים/דומים ...

      סֶרֶט לֶק

      נשיקה

       

      אלה פחות או יותר שתי המלים שאני יודעת להגיד בשפה המקסימה הזו. וגם "סֶפ קישלַיין" ו"נֵם אוקורום"... הנה הן באות עוד ועוד...

      סרט לק אותך.

        24/11/08 11:56:

       

      נהנתי מכל מילה.

      ניחוחות ילדות קסומה ועשירה. 

      אנחנו צריכות לדבר, יש לנו קווים משותפים/דומים ...

      סֶרֶט לֶק

      נשיקה

       

        24/11/08 10:34:

      צטט: ש.אקו 2008-11-24 10:14:24


      אירה יקירתי!

      וואו את כותבת כל כך יפה. איפה היית עד היום.

      תודה לקפה דה מרקר שחשף אותך.

       כל כך הרבה סיפורים שלא שמענו אילו לא כתבת אותם.

      לצערי, אני לא יכולה להגיב על כל פוסט אז תגובה גורפת. נהדר! תמשיכי!

      אוהבת שרה

       

      תודה יקירתי. ותודה גם לקפה. ונשיקה לרומי.

        24/11/08 10:32:

      צטט: ron0000 2008-11-24 07:36:36

      מקסים

      תודה

       

        24/11/08 10:14:


      אירה יקירתי!

      וואו את כותבת כל כך יפה. איפה היית עד היום.

      תודה לקפה דה מרקר שחשף אותך.

       כל כך הרבה סיפורים שלא שמענו אילו לא כתבת אותם.

      לצערי, אני לא יכולה להגיב על כל פוסט אז תגובה גורפת. נהדר! תמשיכי!

      אוהבת שרה

        24/11/08 07:36:
      מקסים

      פרופיל

      אירה ג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      קהילת משפחה וילדים

      קהילת משפחה וילדים

      אירה ג