שגעונות האינדיאנית
פוסטים אחרונים
- לאן את ממהרת ילדה? 17/11/13
- במותך ציוות לנו את החיים 15/4/13
- למי קראת שרמוטה?? 9/4/13
- חלומות 21/3/13
- אונס - סוגרת מעגל ובוחרת את החופש לחיות!! 11/3/13
- בעירום.. דרך הלב.. 7/3/13
ארכיון
אבא.. סלחתי!
| אחוז שיגעון ותזזית שתלת כיסאות ושולחן בגינה.. וכאילו איזה תועלת תצמח מזה?? הנפת את המסור החשמלי ופגעת בכל דבר - עצים מניבי פרי נגזמו ועמדו עירומים ומבויישים! צילמתי אותך בטירוף שאחז אותך, לבשת בעינייך את מבט "חליפת האיומים" הרמת את המסור כלפי מעלה ונראה כי עוד דקה תנסר אותי.. ותקיז דמי בטירוף שאינו נשלט. חששתי ממך באותו רגע ואבדה לי אמונתי כי תחזור לשפיות.. צעקת השתוללת ובעיקר הפחדת אותנו ילדיך.. באותו רגע לא רציתי להבין מאיפה נבע הזעם, לא רציתי לשמוע ובמיוחד שלא לדבר.. התעלמתי ממך אוויר כלום, רוח רפאים, שד - מהסוג הרע!! הגשנו נגדך תלונה במשטרה, ועוד תלונה, חקירה והבטחות שווא, "אל תדאגו" אמר לנו הקצין, "הוא יכנס להרבה זמן לכלא".. סעיף האישומים "אלימות במשפחה ואיומים לרצח".. השוטר הסביר לנו ואמר.. בכל פעם שתרגישו מאוימים תצלצלו למשטרה, ואכן לא עבר יום וכבר רצת לקנות פח נפט ושאגת בכל הרחוב "אני אשרוף אותך ואת אמא שלך". האמת, הפעם ידעתי שאתה רציני.. הפעם נבהלתי באמת, וזו הפעם הראשונה שבכיתי, חששתי יותר לאמא מאשר לעצמי.. נסענו למשטרה.. ושוב מסרנו כולנו עדות, הפעם להבדיל מפעמים קודמות יצאה ניידת משטרה לבית - החליטו לעצור אותך, לא לחכות שהטירוף יאבד שליטה, לא לחכות לכותרות העיתונים "אם וביתה נרצחו ע"י האב.." לקח קצת זמן לעצור אותך אך לבסוף "נתפסת".. בכית כמו תינוק.. בכי ודמעות תנינים קראתי לזה.. צו הרחקה לחודש נמסר לך בבית המשפט בזכות עדויות מצולמות של מסע ההרס והאלימות שהראו על מצב נפשי מעורער, לשופטת לא היה ברור מה הניע אותך לעשות את זה.. האמת גם לנו..
כמה כוח נפשי צריך כדי לעמוד בדוכן, למסור עדות להצביע עליך ולהגיד אתה אשם, איזה קשה זה להיות קרה מנוכרת, לא להסתכל לך בעיניים - כי אני מפחדת, לדעת שכל מה שאני רוצה זה רק לרדת מהדוכן הזה ולדעת שזה מאחוריי.
מסרנו עדות.
לאחר מתן עדות התגרה בי עורך הדין שלך בקול רם אמר שהוא המום מכך שילדייך הגישו נגדך תלונה ויותר מכך על שהסכמנו למסור עדות, המשיך ואמר שהעדות שאני מסרתי הייתה בין הקשות ששמע והוסיף ואמר שהייתי קרה מנוכרת... אחחחח כמה רציתי להגיב לו באותו הרגע, כמה רציתי לצעוק עליו.. אבל.. שתקתי..
בפסק הדין נקבע חד משמעית כי אתה אשם!
הורחקת לשנה מהבית, חייבו אותך להשתתף במפגשי "קרבה בטוחה".., ואסרו עליך להתקרב אלי ואל אמא - עליך לשמור על מרחק 1000 מ' מאיתנו - לא ליצור שום קשר.
במהלך השנה הזו שברי מידע הגיעו לאוזני.. אבא מתגעגע... אבא מבקש סליחה.. אבא חולה.. אבא ואבא.. הלב שלי היה כמו אבן לא רציתי לסלוח לא רציתי לשמוע ובטח שלא להרגיש.
יום כיפור צלצלתי אליך.. הפרתי צו בית משפט.. בכינו בטלפון, איפשהו ידעתי - אולי יש עוד תקווה.
שנה עברה.. עוד שבוע אתה חוזר לבית, למקום בו הכל התחיל.. אכולה מבפנים, מלאה בכעסים, פגועה, ממורמרת ומלאת רעל כלפייך - פשוט התפרצתי על כל מי שניסה ולו במעט לעזור - הפכתי לחיה, אותה חיה שהרחקנו מאיתנו לפני שנה - הפכתי להיות אתה!
ואתה בינתיים למדת לשלוט בעצמך, לנסות ולא לוותר, לנסות לבנות את שהרסת.. לאט לאט התקרבת. ודלת ביתי צמודה לביתך והתעלמתי.. היית אומר שלום נבוך ומתנצל - התעלמתי, ביום הולדתי שלחת לי פרחים עם מכתב והתנצלת - קראתי את המכתב ובכיתי ידעתי שכוונותייך טובות - אך התעלמתי ממך.. הכלב שבחצר זכה לקבל יחס חם יותר ממה שנתתי לך.. לא התייאשת, כמו ילד קטן שלומד לצעוד צעדת איתי בדרך להחלמה.. בדרך להבנה.. בדרך לסליחה.
והיום שנתיים וחצי אחרי אני יכולה להגיד שסלחתי, באמת סלחתי, עדיין לא מבינה איך יכולת לעשות את שעשית, אך לא מתעמקת בכך. הפכת להיות אדם שאני בוטחת בו, אני יודעת שאני יכולה לדבר איתך, לצחוק איתך, ואפילו להגיד משהו שלא ימצא חן בעינייך ואין בי את החשש - שמא תתעופף נעל לעברי או אמצא את עצמי עם מגרפה נעוצה בחזי..
אבא.. אני יודעת שעברת דרך ארוכה, דרך קשה, משפילה ומעליבה.. לא פעם שאלתי את עצמי אם זה היה נכון להגיש תלונה במשטרה ולגלגל את הכדור לגודל שהגיע אליו, ובכל פעם אני מגיעה לאותה מסקנה..
כן..
היום יש לי אבא חדש..
אבא רציתי שתדע.. סלחתי!
|
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לאנדיאנית תודה על התגובה.
א. מהקישור הזה הגעתי אלייך.
ב. אני לא מרבה ללעוס. לפחות לא במודע. פעם חבר שלי אמר לי - רגשות אשמה הורגים כשהם קטנים, וכך אני מתאמץ לקיים, סה''כ בהצלחה רבה. אך עדיין ככל אדם רגיש ישנם תמיד רבדים על רבדים ועומקים על עומקים, ותמיד מופיעות אכזבות ותסכולים.
אני חושב שקבלה עצמית והסליחה לעצמך הנם עבודה מתמשכת ככל עבודה פנימית, ותמיד אני שמח לחזק אותה אצלי.
שוב תודה אביחי
אמא שלי אומרת תמיד שאין דבר העומד בפני הרצון..
תחליט שאתה סולח ואתה כבר במחצית הדרך להשלמה וקבלה עצמית!!
הנה לינק של חבר טוב שנגע קצת בנושא אבל מזווית אחרת.. מאוד ממליצה
http://cafe.themarker.com/view.php?t=868130
אל תבזבז זמן בלכעוס זה לא עושה טוב..
לאינדיאנית - תודה
אם את כל כך מצליחה לסלוח
כנראה שאוכל גם לסלוח לעצמי.
תודה על התקווה
אביחי
ולעצמך סלחת?
עצוב לקרוא
פעלת כהלכה והיית חזקה
עמדת מולו אסרטיבית ושמת לו גבולות.
את באמת לא אשמה.
שמחה שהצלחתם לשקם את היחסים ביניכם
תודה תודה!!
וואו, זה היה חזק!
דרש הרבה עוז!
את אמיצה חברה יקרה. מאד.
גם לפרוש הכל החוצה כאן,
אבל בעיקר שיכולת לסלוח.
לו. לך.
תבורכי,
חיבוק,
טליה
אומץ? אני לא חושבת שצריך הרבה..
אבל.. אהבה סליחה וקבלה בהחלט כן
והיום בהחלט נמצאת במקום טוב מאוד..
תודה..
כמה אומץ צריך בשביל מה שעשית.
ואיזה יופי שהכל הסתדר בסופו של דבר ולא היה גרוע יותר, הרי כולנו שמענו סיפורים קשים.
אני שמחה שמצאת את היכולת לסלוח, לשחרר ולהמשיך הלאה ממקום טוב יותר.
שיהיה רק טוב.
תודה..
תודה יפה שלי, אני עדיין לומדת איך להמשיך ולשחרר
מחבקת חזרה, תודה יקירתי
כל הכבוד על האומץ לחשוף ככה
הגילוי והחשיפה הם המשך דרכך להבראה מלאה
והסליחה
אין כמוה
כל הכבוד על החוזק שלך .
צימררת אותי .
כלנית
אחרי היום שהיה לי את כמעט גורמת לי לבכות.
מחבקת אותך ומורידה את הכובע.
כל הכבוד על היכולת לסלוח על הכוח.
טוב שהוצאת את זה, אולי יהיה לך יותר קל עכשיו.
חיבוק גדול גם מזואי ולולי, אני בטוחה שהם יאהבו אותך, מוזר, אבל יש להם העדפות משלהם.
נכון!
טוב תמיד לסלוח ולהתקדם הלאה..
תודה!
תודה, נכון צריך המון כוח כדי לסלוח.
ואני שמחה שסלחתי
כמה שאתה צודק!!
ברגע שאבא הבין שזהו שהוא הפסיד את המשפחה
ושאין דרך חזרה רק אז אני חושבת שהוא השתנה.
אומרים שכדי לסלוח לאחרים קודם אתה צריך לסלוח לעצמך..
סלחתי לעצמי ובאותה דרך מרפאת שאבא שלי הראה לי סלחתי גם לו.
תודה יקירתי..
אכן זה קשה אבל כל יום הוא התחלה חדשה.
גיבורה
הכוח לסלוח מצוי אצל כולנו אבל את גיבורה ענקית
גם ידעת להסתכל לכאב בעינים
וגם לסלוח
שימרי על עצמך ועל האופטימיות
מאחל לך ולילדים ולאבא ולכל האחרים/ות רק-שלווה
וכל הכבוד לך על החשיפה הנרגשת בפני כל העולם...
אנשים מישתנים ! ובפרט כשהם מפסידים את הכל-!.
אני בהחלט מאמין שכולכם/ן השתניתם "ורק-לטובה"
יקירה צימררת אותי לגמרי...
כל הכבוד לך על היכולת לסלוח..זו מעלה גדולה..
בזכותה זכית באבא חדש...והוא זכה לסליחה... *
ווואווווו!! אמל'ה ...צמרמורת
את - משהו מיוחד. את יודעת?
הישמרי בבקשה..
ולאביך בהצלחה....זה קשה מאוד..
שוב, שמרי על עצמך...
חיבוק