ל ב ד... המילה מצלצלת לי כל כך מוכר. כל כך נעים. מאז ומתמיד אהבתי את פרקי הזמן בהם שורה אני ביחידות עם עצמי. המולת הבית, הילדים, מצהלות הרחוב נעלמות... רק אני והטבע... אני והשקט... הדממה הנבלעת בתוכי, מרחיבה את לבי, מאפשרת לי לנדוד בעולמות רחוקים. ביקומים מקבילים... מאפשרת לי לשים בצד את המסכה האחרונה אותה אלבש (ואתם תכנוה - גלגול), להניח בצד את התפקיד, את הדרישות החיצוניות, מחויבויות... ל ב ד. אני אדונית לעצמי. אין איש שמבקש ממני דבר. אין איש שנזקק לשירותי וצריך אותי. אף לא אחד תובע ממני את המשאב שכה יקר לי וחשוב לחיי: ה ז מ ן. עבד של הזמן... כך הוא כל בן אדם... מעגל הזמן מחייב אותו למטלות שונות, תפקידי שירות, תפקידי שררה, תפקידים... כל כך הרבה הקפדה על תפקידים... והתפקיד אינו האמת. והתפקיד אינו מי שאתה נולדת להיות. הוא רק משחק. הוא רק תפאורה ותחפושת...
"תחפשי את הלב", הייתי שומעת תמיד קול פנימי, שפוי ויציב מאוזן ונינוח עד מאוד בקרבי. "אל תשכחי לעולם להיות לבד". ואני, תלמידה במקדש המתעלים באטלנטיס, שמעתי לקול. למעשה, צררתי אותו מכל משמר והנחתי לו ללוותני בכל הגלגולים, בכל המעטים אשר לבשה נשמתי למען המחזה הגלובלי, למען צרכיה הנשמתיים...
"כשאתה לבד, הינך יכול להקשיב לקול האמת הפנימית, לקל מצפונה של נשמתך ההומייה בקרבך...
כשאת לבד, את חופשייה לחשוב ולהרגיש כאוות נפשך. לא משנה לך מה יגידו ומה יחשבו "האחרים"... רק את. את וקולו של אלוהים המתנגן בקרבך ובדממת שהותך מאפשר לך להאזין, ללמוד, להיות בקשב ו ל ד ע ת...
כל הסודות כל הרזים כל הממדים העליונים מתגלים רק כאשר אדם שרוי הוא בקרב עצמו בתוך הפנימיות שלו בעבודה פנימית מסורה.
זהו אורח המתקדשים. זהו אורחם של המורים הגדולים. זהו אורחם של המוארים. זהו אורחם המורגל של המנהיגים. של פורצי הדרך בחשיבה. של המשנים.
איתם את נמנית. תפקידך ללמוד את החשיבה בכוחות עצמך. תפקידך לתור אחר סדקים ובקיעים בחומת ההיגיון שחקקו בחוגים, בהלכות המוסר, במצוות, בהלכות... תפקידך להיכנס אל תקופה וללמוד אותה מקרוב מ ת ו ך ולא מבחוץ. תפקידך להיות אוזן קשבת לצרכי החברה. תפקידך ללמוד את אורחות חשיבתה כדי לסייע לבקוע את החשיבה המגבילה.
אנשים... אנשים הם כמו עדר שנוטים אחר הביטחון. בכרי מרעה... לרבוץ בין סירי הבשר... בין השומים והבצלים וללעוס... ולגרוס... ולחפוץ בעוד ועוד... ולשם כך יקריבו לעולה את האמת הפנימית ש ל ה ם. טחו עיניהם מראות אחר הכבלים, אחר ההבלים בהם מלעיטים אותם יודעי דבר החפצים לשלוט בבשרם, בממונם. החפצים לנווטם לפי מגמות השליטה שלהם. על פי נהיות לבם הם. על פי תשוקות ממונם כי רב עד מאוד.
בני אדם אינם אוהבים שלא ללכת בתלם. למען לא יהיו ללעג ולקלס. למען אשר לא ינודו הם מתוך הקהילה. מתוך הקהל. למען אשר לא יהיו שונים.
לשם כך עליהם להיות כמו כולם. להאמין למה שכולם אומרים. לחשוב כמו כולם. לבחור להרגיש ולעצב את חייהם. כמו כולם. כמו כולם. כמו כולם.
הם מפחדים עד מאוד להיות לבד. עם עצמם. עם עוצמתם. עוצמה זו כבושה עמוק בפנים. מנוטרלת היא על-ידי שתלי הפחד הקבועים. ביטחון. הגנה. מי אני ומה אני?
לשם כך הם מקריבים את האמת הפנימית שלהם לעולה. הם עוטים שריון של הגנה על לבם. מעוז תפארת נשמתם. הם מדחיקים רגשות ודחפים. הם הולכים בתלם. כמו שוורים החורשים את האדמה. בדם ביזע ובדמעות. העיקר לא להפסיק להיות. העיקר לרצות את דעת הקהל. העיקר שאף לא אחד ירגיש שהם אולי, בסתר לבם, בחביון פנימיותם, אינם חושבים כמו כולם. לא באמת רוצים וצריכים מה שכולם.
ה-כולם, יקירה, הינו מיתוס אדיר ורב השפעה המעצב את חיי החברה בה בחרת ללמוד, ללמד, להתלמד... אומרים להם מה ללבוש, מה באופנה, מה אינו באופנה יותר. מה ללמוד, מה לא ללמוד. כמה להרוויח, כמה לבכות ולרחם על עצמם... איזה עיתונים לקרוא, על מה מותר לשמוע בחדשות הרעות... ואמצעי השליטה ההמוניים מצויים בתיבות הקטנות המלאכותיות והמתוחכמות: מכשירי רדיו, מחשב, אינטרנט, טלוויזיה...
בטבע אין את אמצעי השליטה האלו. בטבע כשאדם שרוי הוא לבדו, הוא יכול להוציא את הערוץ הטבעי ולהתחבר למקורות הכוח, היופי, העדנה, החמלה שבעולם. יכול הוא לקבל סיוע ישיר מנשמתו. יכול הוא לבקוע סדקי הנבדלות וחומותיה, אשליית הדרמות של הממד הזה.
ל ב ד... בוודאי שאנשים פוחדים להיות לבד. שמא יפגשו הם את מחשבותיהם. שמא יפגשו את פחדיהם, את חרדת בדידותם הקשה, את כל החסרים שלהם...
אנשים שלומדים את חשיבות הלבד יכולים לגלות זאת כאשר הם מוקפים באנשים מאנשים שונים. בעת לימודים, בעת צבא, בעת המחבוש בבית הכלא, בעת שיש להם ילדים קטנים לטפל בהם, בעת המולה גדולה שמקיפה אותם. אזי צמאים הם לחזור אל השקט אל היופי אל השפיות של ה ל ב ד. אזי מחוברים הם מחדש אל הלב ונטענים באנרגיית החיים ה ט ב ע י ת. אזי יכולים הם להתחבר לאנרגיית היצירתיות ולהתחיל ליצור... מחשבות חדשות, תחביבים, אמנות, מוסיקה ועוד...
אנשים באמת מפחדים מהלבד יקירה, מתוך כל זאת... הם מעדיפים שישלטו בהם. שיתמרנו אותם. שיגידו להם מה לעשות. מה לחשוב. מה להרגיש. איך לחיות.
זה פשוט יותר קל. זה פשוט יותר בטוח, כך הם חושבים וממשיכים לפחד מהלבד. לחבר את הבדידות השוכנת בתוכם כסרטן עב זרועות והרסני, המרעיל את לבם ורגשותיהם - עם הלבד... ולא כן הוא, יקירה. הבדידות היא כאב פנימי אשר כאשר אתה מאזין לו ושומע על קיומו, ביכולתך ל ר פ א אותו... להזין אותו במצרך הנחוץ לו: א ה ב ה ק ב ל ה א פ ש ו ר...
וכאשר מסווה הינך את קולותיך הפנימיים ברעשים חיצוניים, אזי אינך מודע למתחולל בפנימיותך... אזי משקיע אתה בחיצוניותך... ומשקיע, ומשקיע ומשקיע עד אשר הינך ש ו ק ע... ושוכח יותר ויותר יותר ויותר, יותר ויותר מ י ה י נ ך ב א מ ת. "
כל המידע הזה היה בתוכי מאז ומתמיד. לא באופן מילולי. באופן תחושתי וידיעתי. מאז שהייתי ילדה קטנה מישהו בתוכי אמר לי: "חשוב לאדם להיות לבד. לדעת ליהנות עם עצמו. חשוב עד מאוד."
תודה על האפשור לחלוק את האמת הזאת ובאהבה גדולה מגישה זאת לכם, מדרך החמלה
אילנה של האור.
|