מארק ג’ייקובס הביט מדוכדך בתיקים שהציגו בפניו. עוד פחות משבועיים ימים תוכרז הקולקציה החדשה בתצוגת אופנה חגיגית ושום דבר לא התקרב לחזון שלו. “אני רוצה לרגש! לא פחות מזה”, נזף בדרמטיות אופיינית ופסל את כל הדגמים. אחת המעצבות הבכירות לא התאפקה וסיננה בתסכול: “בסוף אני אעקור את הלב שלי ואמרח אותו על הבד, זה בטוח ירגש אותו”. ג’ייקובס לא היסס כשנתן לה חצי שעה לפנות את הדברים שלה וללכת הביתה. “עם חוצפה אני יכול לחיות אבל לא עם חוסר עדכנות”, הבהיר לעובדיו המופתעים. “אני מתפלא איך היא לא ידעה את זה, כבר אי אפשר לרגש עם לב מדמם, מיאקי עשה את זה בסתיו 2002.” אז איך בכל זאת מצליחים לרגש באווירת ה”היינו-ראינו-חווינו-עשינו”? איך מוצאים את הדבר הקטן הזה שיהווה את ההבדל, שיספק חוויה, שילכוד את תשומת הלב? השמועה על סיבת הפיטורים עשתה לה כנפיים. מאוחר יותר, כשהתכנסו כל המכובדים - מכתיבי אופנה, עורכי מגזינים ואנשים המרימים ומורידים מותגים בהינף גלגול עיניים - לחזות בתיקים (הסטנדרטים, יש לציין…), הם ראו לפני הכל גאון אקסצנטרי שלא מוכן, אפילו תיאורטית, להעתיק ממתחריו. על המסלול אמנם הוצגו התיקים אבל מעליהם ריחפה בדיחה – וזה מה ששבה את לבם. מארק ג’ייקובס לא נתן להם תיקים הוא נתן להם נושא שיחה. אין ספק, השטן אולי לובשת פראדה אבל הקלשון - זה האקססוריז שג’ייקובס קיבל לעצב. יוצרים סיפור. זה כל הבידול. |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מן הסתם בלאניק לאישה זה אותו טריגר כמו מרצדס בנץ סדרה ממוספרת - לגבר.. אבל בעוד שאנחנו מסתובבים עם המכונית ק"מ על גבי ק"מ (בנוחות, כמובן) ונחשפים לאלפי אנשים שמבחינים בנו, אתן עושות סיבוב קצר אצל החברה (או מקסימום לשתי אמהות מהגן) - והופ, כל מי שיודעת משהו על בלאניק יודעת שהוא כבר יושב עלייך מהבוקר!
למרבה המזל השיווק היום הפך מגברי ורחב (שהרי בסיבוב ההופעות שלנו לחלק מהאנשים ממש לא אכפת, חלק הן בכלל נשים, ורק אחוז מסויים מגלה עניין בקישוט שלנו) - לנשי וממוקד: 100 אחוז הצלחה במינימום תנועה. אבל כן, את הסיבוב הקצרצר אתן עושות על עקב 12 ס"מ מחודד.
תסכימי אתי שיש מחיר לכל דבר :-)
אהה...לו היית אישה (והרי אני מניחה כי הינך נשוי לאחת), היית יודע היכן נמצא הריגוש.
רק המילה "פראדה" עושה לנו את זה.
טוב... גם גוצ'י (כבר לא משהו), מנולו, ארמאני ועוד כמה שפרחו כרגע מזכרוני שיכור הקולקציה החדשה של מוצ'י (פראדה, למי שאינו בקי).
אם נדמה למישהו שהריגוש הנשי ברכישת תיק מ ה מ ם , או סנדל - מ ט ר י ף ....(ולא נוח להליכה, בעליל, כהגדרת האופנה וטיבה ההזוי) - נובע מעיצובו החדשני, צבעו המשכר או היותו "מתוכנן" הנדסית נכון, טועה. ובגדול.
ראשית, נשים קונות מה שיש לחברה, לשכנה, לבת הדודה......וכמה שהמוצר יקר יותר וקשה יותר להשגה - כן ייטב ויגדיל את הריגוש.
שנית - אנחנו קונות "מקום" בעולם המותגים.
צועדות בגאווה עלומה עם הלוגו כדי ש"כולם יראו" (וייראו???? מי שגם מוסיפה לזה עוד כמה סממנים חיצוניים, ואולי נועלת פראדה על עקב 10 ס"מ מצויייד בשפיץ קטלני שפרויד ודורותיו כתבו עליו מאספקטים אחרים, הזויים משהו, חזקה עליה שתשאיר כמה וכמה "רשמים" על העולם הבוחן אותנו, הנשים, על פי כסותנו וחיצוניותינו).....- ומוכנות לשלם הרבה לשם כך.
לפני שבוע רכשתי סנדלים חדשים לקיץ בקרוב.
למה כה מוקדם, תשאלו? הרי עדיין קריר ולא עולה בדעתי לנעול סנדלים...
אבל הסנדלים שאני קונה הם כאלה שנמצאים בחנות שבוע, ונחטפים, כי הם מגיעים אחד למידה.....(חלק משיטת שיווק ידועה לכולנו - ליצור מחסור כדי למכור....).
השעה הייתה שעת צהריים (במכוון. מסחר דליל, כולם מנומנמים, יש חנייה ואין פקקים, 5 דקות מהבית. כמה נוח).
בוודאי שהיו שניים וחצי קונים בחנות.
החצי....תיכף תבינו מי זה היה....:)
בעודי מתלבטת בין סנדל אופנתי ונוח בטירוף (בניגוד מוחלט לכללים כמובן), לבין סנדל פחות נוח אבל אופנתי עוד יותר, ממנו יש סיכוי שאפול מידי פעם (טוב, לא ממש, אני מתרגלת 10 ס"מ מאז גיל 16, כולל עבודה של 50 שעות ברצף כדיילת בשדה התעופה - על הקרקע, על עקבים של....12 ס"מ...טוב, מה? זה היה לפני עידן ועידנים....), ניגש אליי בחור נחמד, דובר עברית מטובלת במבטא בריטי כבד....
"הסנדל הזה נראה לי נוח מידי"....אמר בשיא הרצינות, כשהוא אוחז בידיו נעליים גבריות שטוחות (מן הסתם), עם סוליית גומי מיוחדת ונוחה להליכה, של....פראדה.
קשה להכניס אותי לאלם....(או להלם). אבל לקח לי כמה שניות לעכל את גודל החוצפה (אומנם אני לא בבריטניה עכשיו, והדם האנגלי הזורם בעורקיי כבר אדום מזמן, ואין צורך במקומותינו ב"היכרות על ידי צד שלישי כדי לדבר, וטוב שכך, אבל איפה הנימוס הבריטי הבסיסי? או האנושי? מה עם "את מוכרת לי מפעם"?????).
כשהתאוששתי, פתחתי בדיון עדכני על העידן המודרני, על דרישות האופנה, על ציפיות המין הגברי ממני, ומכל אחת אחרת לשאת, את גובהה בגאון על 15 ס"מ, לא חשוב לאן היא הולכת, מה השעה ומהו המרחק שעליה לגמוא על הקביים הללו - ולעזאזל פריצות דיסק, שחיקת סחוס, כאבי גב שלא נפתרים בתרגילי פילאטיס...בלה בלה....והעיקר, שיהייה לי קשה ללכת, זה יפה, זה סקסי, זה מאריך את הרגליים עד אין סוף, מעצב עוד את הישבן - אם לא ידעתם, ובכלל - תאווה לעיניים.
והוא התעקש הבחור.
הוא הסביר לי ברצינות בריטית ראויה, שכאשר אישה נועלת נעליים נוחות, (וגם הרחיב על בגדים נוחים, שומו שמיים), היא למעשה נראית מוזנחת.
אפילו ב"פראדה" השטניים, מעצבים מזה מספר שנים כמה קולקציות, בהן ספורטיביות בהגדרה, ונוחות להליכה, והן יפות, נוחות, אופנתיות, ובריאות לגב שלנו.....:)
אז אולי השטן לובשת פראדה,
אבל אנחנו הנשים, קורבנות האופנה,
השטן לעצמנו....(לא, לא בעצמנו).
:)
VG1