אני חוזר מהפתיחה של התערוכה "קופי פייסט- יצירה, מסירה ושיתוף" אותה פיתחו במרכז לתכנון לימודים בבית ברל. התערוכה מתמודדת היטב עם הטאבו החינוכי- "שאסור להעתיק"- ומראה שאי אפשר בלי להעתיק מאחר והעתקה היא פעולה שמקדמת את התרבות האנושית החל ברמת הפרט ועד לקבוצות וקהילות. בנוסף מקבלים בתערוכה כיוונים איך להעתיק: ובכלל זה תהליך הבחירה של מה להעתיק, איך לחברו ליצירה החדשה, מתן קרדיט מתאים ליוצרי החומרים המועתקים, ובעיקר- לחשוב תוך כדי הפעולה. . מתוך ההזמנה: "הדיגיטליוּת אמנם הקלה על קופי פייסט, אבל היא בוודאי לא המציאה אותו" (ג'יי הורוויץ) . תופעת קופי פייסט קיימת בבסיסה של התרבות האנושית מאז ומעולם. בקופי פייסט משתלבים שלושה תהליכים מקבילים - יצירה, מסירה ושיתוף: יצירה: היצירה האנושית מבוססת על הקיים, בבחינת יֵש מיֵש ולא יש מאין. החדש מנהל דיאלוג עם הישן, מוסיף, גורע ומשנה. מסירה: קופי-פייסט הוא דרך להנחלה ולשימור של מסורות ונכסי תרבות. שיתוף: טכנולוגיות של הפצה המונית, כמו הדפוס והאינטרנט, מאפשרות שיתוף בידע ללא תלות בזמן ובמיקום גיאוגרפי. אם מהפכת הדפוס הביאה "קריאה לכל פועל", מהפכת ווב 2.0 מביאה "כתיבה לכל פועל": המשתמשים הם יצרכנים (יצרנים-צרכנים). ניתן לראות בקופי פייסט תופעה המרדדת את התרבות, אך ניתן גם לראותו כגורם חיוני, המשמש מנוף להעשרתה. התערוכה בוחנת את התופעה של קופי פייסט מהיבטים תרבותיים, חינוכיים ואתיים, ומציגה את התפתחותה במהלך השנים. היא מבקשת להצביע על הפוטנציאל הטמון בקופי פייסט בתהליכי הוראה-למידה, ומציעה ללמוד וללמד כיצד להשתמש בו בצורה מושכלת.
מאחורי הקלעים, קצת עזרתי בחשיבה שמאחורי התערוכה, אז יש גם גאווה... |