קמתי ליום מלא שמש ואנרגיות. החלטתי לעשות סדר בבית שלי. הוצאת דברים ישנים משמעו מקום לדברים חדשים.

התחלתי להזיז את הכורסאות בסלון, עברתי לכונניות בחדר העבודה התחלתי למיין את הערימות שהצטברו.  ואז הגעתי לתמונות בקופסא.

אותה קופסא "שיהיה לי זמן אסדר באלבום" שנמצאת אצלי אחר כבוד על המדף הראשון בכוננית.

התיישבתי על הרצפה והתחלתי להסתכל בתמונות.

מצאתי תמונה שלנו מהטיול בצפון, ועוד אחת על החומה בעכו. כמה תמונות מהטיול למדבר יהודה, ותמונה  שלי רק מתעוררת בתוך האוהל. תמונות של החור בגרביים שלך, ותמונות שלך קופץ לאיזה בריכה (מי זוכר איזה..), תמונות עם הכלב שלך, זה כבר ממזמן מת. 

איזה חברות זו הייתה. אתה הייתה החברה הכי טובה שלי, ואני הייתי החבר הכי טוב שלך. 

התחלתי לחשוב האם ההתנתקות שלנו הייתה לפני מה שאמרתי, או בגלל משהו אחר. אולי סיום הלימודים שלך ? המעבר לדירה חדשה ? האם הייתה בינינו התנתקות כשרמזתי  שאני רוצה אותך לנצח. האם אולי כאשר ביקשת לממש פנטזיות? האם התבגרנו לנו מהצורך אחד של השני?

שמעתי שהחלטת לנסוע קצת לטייל בעולם. שהפסקת לצייר. שהתנתקת מחברים אחרים. החלטתי להתקשר לדבר איתך, אבל מה יקרה אם לא תרצה לדבר ? מה יקרה אם תהיה שתיקה רועמת ? (או רעמה שותקת כמו שאתה אומר). החזרתי את הטלפון למקום. 

שולחת לך אנרגיות של אהבה מרחוק, וגם של געגועים.

שלך לנצח