הגוון שבין השחור ללבן
על הכל ועל לא כלום
מנסה להסתכל לעצמי בלבן של העין..
לגעת במקומות הכואבים,
לגעת במקומות הלא שיגרתיים
לגעת בכל אותן נקודות שבחיי היוםיום שלנו אנחנו לפעמים מדחיקים או שוכחים
פוסטים אחרונים
- "על עצמי" 16/2/11
- אהבות שקטות 31/1/11
- על החיים ועל המוות 26/12/10
- אכזבות קטנות 19/12/10
- מעבדות לחירות 6/11/10
- התחלות חדשות 24/10/10
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אם היית רואה אותו היית מבינה שאין קשר בינו לאלגנטי או שלו או נינוח.
הריגוש חייב להיות קיים.
ואם פעם דרכים ללא מוצא היו מרגשות אותי ולבסוף חורכות אותי,
היום אני יודעת שאש יכולה לחמם ולהאיר ולא רק לשרוף
זה הכיוון, יקירתי..
(את יודעת שדיברתי גם אל עצמי, נכון? את יודעת שאת מדברת גם עלי, נכון? ותגידי - את באמת חושבת שיש סיכוי שמי מאיתנו תקבל משהו שלו, נינוח ואלגנטי, לא צורב, לא שורף, לא מעלה באש - כאופציה??)
הכי אמיתי שיש.
פשוט
נקי
נטול יומרות.
מקסים.
קסם האהבה...
האש, כמו שאמרת, באמת שורפת
וכשהיא מכלה כבר לא נשאר כלום
חוץ מאוד עשן...
נראה לי שאני מנסה לשנות.
נמאס לי לראות את עצמי
חרוכה
כואבת
שותתת
אולי זה מה שצריך ו
לא אש שורפת ומכלה.
מי יודע
אני אוהבת את איך שאתה מבין אותי
איזה כיף זה שמאפשרים לך..
שרואים את האמת שלך..
כן.. גם בעיני הרעיון מוצא חן.
לדעת שאת חשובה.
לדעת שבן הזוג אוהב אותך
לדעת שהוא יתאמץ בשבילך.
וכל אלו, גם להפך.. את כלפיו.
( פרסומת...סלקום.. איך ערבבת לי פלמנקו עם פרסומות..)
ויש עכשיו פרסומת של סלקום שמשתמשת ב"אביא לך אבנים מהירח" של בועז שרעבי, דווקא מצא חן בעיני הרעיון של הבחור שמביא לאהובתו את הירח....
גם באהבה, קודם כל צריך להיות לך טוב.
לו, עליו, אותו - במילים האלה כבר השתמשתי בפוסט אחר.
השיר הואצקצב שנקרא "פארוקה"
שר אותו זמר ספרדי בשם אנטוניו
והוא כתב אותו לאישתו,
בגדול הוא אומר לה, שיביא לה את הירח..
ולי השיר הזה עשה נעים בגוף ובלב
:-)
לי, אני, אותי
אבל השיר טוב.