כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    כנות (או: רק האמת וכל האמת)

    36 תגובות   יום שני, 9/7/07, 20:52

    אני חיה בכנות, עם עצמי ועם כל שאר העולם, בחיים האמיתיים וגם פה בקפה. אומרת את האמת, בדיוק, לא בערך, לא חצי, לא רק מה שנוח, לא מטאטאת את האמת מתחת לשטיח, לא משקרת, לא מגזימה, לא מסתירה. אוהבת לחיות עם האמת, שקרים זה לא בשבילי. וכנות הולכת הכי טוב עם פתיחות וישירות, ככה שאפשר להגיד מה שרוצים, לא לשמור בבטן. אני מעדיפה מעדיפה לדבר, להגיד, לשפוך, לשתף, לומר, לא לשמור רק לעצמי. אומרת כל מה שבא לי להגיד.

     

    אחרי שאני אומרת מה שמפריע לי אני חוזרת להיות דף חלק, אני יכולה לסלוח בקלות על הרבה. אני לא יכולה לשכוח, אני לא שוכחת כלום, אבל בהחלט לסלוח ולנהוג כאילו לא קרה דבר. לסלוח מכל הלב.

    אני לא מסוגלת להבין את אלו שלמשל אחרי מריבה או ויכוח יכולים פשוט ללכת לישון ולקום בבוקר כאילו לא קרה דבר, לא מבינה את אלו שכועסים אבל לא יגידו לך כלום, אלא רק ימשיכו לכעוס ולשמור בתוכם, אני מאלו שחייבים לדבר על זה וללבן, ולסלוח, גם אם לא להסכים, ללכת לישון באווירה טובה, אני לא יכולה להשתמש בשיטת ה"להתעלם מזה", זה לא ייעלם לי בבוקר או אחרי כמה ימים, ואני לא אוכל להתנהג כאילו שכן, אני לא יכולה לטאטא מתחת לשטיח מה שמפריע לי, מה שמפריע לי מסתלק רק אחרי שמדברים על זה. לצבור ולשמור בבטן זה לא טוב, זה מצטבר, זה רק תופח, זה יוצר משקעים שעלולים להפוך במהרה לכעס תסכולים.

     

    ערן בדינרי שחי ככה בעצמו וכותב פה בקפה עם המון כנות ופתיחות כתב שללכת שנים לטיפול שקול לדעתו למספר ימים עם בת זוג - המשפט הזה כל כך נכון, אבל לא לכולם, כי לא כולם כאלו, לא כולם מוכנים לחשוף את עצמם אפילו בפני הקרובים ביותר, לצערנו יש הרבה שמחליטים על גבולות, על צנזורה, והם לא מאה אחוז אמיתיים עם מי שסביבם, כי זה נראה להם קשה. אבל זה הדבר הכי מדהים בעולם, פשוט להיות אתה עצמך, להגיד מה שאתה רוצה להגיד, ולהיות מי שאתה באמת. בעיקר עם אדם שמאוד קרוב אליך.

     

    אז אני כנה, אומרת רק את האמת, ואומרת כל מה שיש לי להגיד, אני לא מתביישת ולא מתנצלת ולא שומרת בתוכי. ולא מתהפכת לי הבטן כי הייתי רוצה להגיד משהו אבל עצרתי את עצמי. כבר הייתי בסיפור הזה פעם, והגעתי למסקנה שזה לא מתאים לי, שהרבה יותר כיף לי לחיות בפתיחות, שהרבה יותר קל לי להיות שלמה עם עצמי ולדעת שאמרתי מה שהפריע לי, או סתם מה שרציתי לומר. לא רוצה להצטער אחר-כך שלא היה לי האומץ להגיד (זה נכון תמיד חוץ מבהתחלות), או שיכולתי או רציתי להגיד משהו והתאפקתי ועצרתי. אולי היום שהפכתי לכזו הוא היום שבו נעלם לי הכעס.

     

    וזו דרך חיים. זו אולי לא נראית הדרך הכי פשוטה, אבל זו כן הדרך הכי פשוטה, כי אני פשוט אני, מאה אחוז ממני. זו כנות וישירות ואמיתיות, ולדעתי זה נכס אמיתי, וזה משהו שלוקח זמן להבין, זה מגיע אחרי התבגרות ואחרי טלטלות ואחרי אירועים לא נעימים, רק אז מבינים, רק אז נופל לנו פתאום האסימון. וכשמבינים החיים פשוט משתנים.

     

    שאל אותי פעם מישהו בחיים האמיתיים, "ועכשיו את אומרת כל מה שאת חושבת, באמת?". אז אמרתי לו שלא, אני לא אומרת כל מה שאני חושבת, אני אומרת כל מה שאני רוצה להגיד, וזה שונה, זה לא אומר שחייבים להגיד הכל, וזה לא אומר שצריך לפגוע באחרים בגלל זה, יש מקום להגיד כל מה שרוצים להגיד גם בלי כל אלו, יש דברים שמותר לחשוב ולא רוצים לספר. לא חייבים להעליב מישהו רק בגלל שמותר ואפשר להגיד, לפעמים אם זו לא ביקורת בונה אלא תצא רק העלבה לשם העלבה אז עדיף לחסוך את העניין. וכמובן יש גם דרך להגיד, לא רק התוכן חשוב. אפשר בקלות לנצל את "הכנות והפתיחות" כדי לשפוך למישהו אמת כואבת בפנים או קיתונות של רותחין, ניצול לרעה שפוגע באחרים, וזו באמת לא הנקודה שחשובה בלחיות בכנות.

     

    את הכל עדיף להוציא, אין שום טוב בלצבור בפנים, עדיף להתמודד ולדבר על זה ולא להדחיק, וזה הפסיכולוג הכי טוב שתמצאו בעולם, ואחרי שתדברו, ותפנימו לתעכלו ותתמודדו אז מה שצריך להיעלם יעלם, ומה שצריך מקום להתעצם יתעצם. וזה נחשב אמיץ, אפילו אמיץ מאוד, אבל אין כאן שום קשר לאומץ, זו פשוט דרך חיים.

     


    לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/7/07 16:53:

       

      צטט: דונה 2007-07-17 11:40:40

      אוהבת מאוד את סגנון הכתיבה, את הרגישות והשיתוף.

       

      הממממ יושבת וחושבת לעצמי כמה מהכותבים פה בקפה באמת כנים? כשאני קוראת את "הכתובים" שבחרתי ומענינים אותי בסוף נשאלת השאלה מה אמיתי?וכנה? ומה לא?

       

      הדברים שלך תמיד מרגשים וכל כך אמיתיים וברורים!

       

      קבלי כוכב והמשיכי לכתוב מהבטן.

      תודה רבה.  

      וכוכבים תוכלי לחלק רק כשיהיו לך חמישה ירוקים משלך, אז נצטרך לחכות עם זה :-)

        17/7/07 11:40:

      אוהבת מאוד את סגנון הכתיבה, את הרגישות והשיתוף.

       

      הממממ יושבת וחושבת לעצמי כמה מהכותבים פה בקפה באמת כנים? כשאני קוראת את "הכתובים" שבחרתי ומענינים אותי בסוף נשאלת השאלה מה אמיתי?וכנה? ומה לא?

       

      הדברים שלך תמיד מרגשים וכל כך אמיתיים וברורים!

       

      קבלי כוכב והמשיכי לכתוב מהבטן.

        12/7/07 13:10:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-07-11 20:22:01

      פוסט מעולה. חותמת על כל מילה.

      תודה רבה טל מחייך

      פוסט מעולה. חותמת על כל מילה.
        11/7/07 20:20:

       

      צטט: נעם שבת 2007-07-10 10:53:59

      האמת היא סובייקטיבית.

      מה שאני רוצה להגיד עכשיו יכול להשתנות עוד 10 שניות.

      להיות מי שאתה באמת זה משפט שמניח שכל אחד יודע מי הוא באמת, וידיעה שכזו מאיטה התקדמות ושינויים. ובכלל לדעתי אנחנו בעיקר אוסף של הרגלים.

      אני לא יודע בקשר לאנשים אחרים, אבל כשאני לא אומר משהו מיד אלא הולך לישון על זה ומחכה להזדמנות הבאה זה בגלל שאני לא רוצה להגיד משהו לא הוגן, לפגוע סתם וכו'. מעדיף להתקרר ולהבין מה קרה.

      רוב ה'כעסים' הם אי-הבנות או אי הסכמות. על אי הבנה אי אפשר להאשים אף אחד,

      ואי-הסכמה - זו זכות בסיסית של כל אחד כי הרי אף אחד לא מחזיק באמת.

      כעס זה רגש שבוחרים בו ויש הרבה דרכים לנטרל אותו. להגיד כל מה שרוצים זו דרך אחת. יש שיגידו שהיא אגואיסטית. אישית אני דווקא מעריך אותה. פשוט חושב שלי היא לא מתאימה.

      לצבור ולשמור בבטן זה אכן לא חיובי. אבל אפשר להעלות רק את הנושאים שאי אפשר לפתור לבד אחרי מנסים לפתור אותם או להבין אותם - ובדיוק בשביל זה צריך את הזמן הזה.

      אף אחד לא מתמודד עם הכל. הדחקה זה אחד הכלים החשובים ביותר לשפיות.

      ואם את לא מסכימה עם זה אז את כנראה מדחיקה משהו...

       ודבר אחרון, איפה עומד הגבול בין אומץ לפזיזותטיפשות?

      אני לא מסכימה איתך שזה מאט התקדמות, לדעתי זה דווקא מאיץ התקדמות. כשאתה מודע כבר יש לך יותר כלים לשינוי.

      כמי שלא מתחממת כל כך, אני גם לא צריכה להתקרר, ואין דבר שיותר מפריע לי מאשר שאחרי שעובר זמן כאילו שוכחים מה שהיה כלא היה.

      על אי הבנה אפשר לדבר ולהתגבר ולהבין מה היתה אי ההבנה, זה בדיוק העניין בלדבר.

       

      עם המשפט השני אני לא מסכימה איתך בכלל. או שאני לא שפויה :-)

       

      על הגבול זה דיון פילוסופי ארוך. אולי באמת שווה לפתוח אותו פעם.

      צטט: ערן בדינרי 2007-07-10 17:56:24

      "..אני לא יודע בקשר לאנשים אחרים, אבל כשאני לא אומר משהו מיד אלא הולך לישון על זה ומחכה להזדמנות הבאה זה בגלל שאני לא רוצה להגיד משהו לא הוגן, לפגוע סתם וכו'. מעדיף להתקרר ולהבין מה קרה.."

       

      לפעמים, נוהגים כך, בגלל פחד לזרום עם האמת הסובייקטיבית של אותו רגע..עם האינסטינקט הבריא, אינסטינקט שיכול לעבוד נכון בתור תגובה שלא כוסתה עדיין ברציונאליזציה של היום למחרת. היום המקרר (לצורך העניין)..

       

      ידידי, אם כבר חשיבה מופשטת וסובייקטיבית אז ראה את התמונה המלאה.

      כן הדחקה, לא הדחקה, כן מחר, לא מחר, וכו'..

       

      שורה תחתונה: מכיוון שאין לדעת את העתיד -

      אין מנוס מטעויות.

      וטעויות חשובות למין האנושי, הן הן השינוי, ההתפתחות, במובן האישי והגלובלי.

       

      פעל על פי לבך ותחושתך. 

      זאת הכנות היחידה שאני מכיר. והיא, לא הצהרתית ולא בומבסטית. היא פשוטה וזמינה לכולנו.

      ערן - אני פשוט מתה עליך. מסכימה עם כל מילה. אתה נהדר.

      צטט: aoao 2007-07-10 18:14:16

      i like it.

      תודה :-)

      צטט: sigal1605 2007-07-10 18:52:28

      דבר ראשון , את כותבת מדהים , כל פעם אני נדהמת מיכולת הכתיבה שלך , זה דבר נדיר שלא נתקלים בו כל יום , וכולי קנאה באנשים שיכולים כך למלא את הדף .

      ומתפללת שגם אני אוכל להתברך בסוג כנות שכזה , אני מעדיפה להיות הרבה פעמים "בת יענה" ולצערי זה מתנקם רק בי ...

      סיגל

      האמת שאני תמיד טוען שזה לא כשרון כתיבה אלא כושר הדיבור שלי שמדבר מתוכי. ותודה ענקית על המחמאה המדהימה.

      ומטעויות לומדים, גם אני בעבר לא הייתי כזאת והרגשתי רע מדי פעם עם ההתנהגויות ה"מכסתחות" האלה, השקרים הלבנים, ההתחמקויות. לאט לאט ניסיתי לשנות את זה, והיום בכל יום אני מרגישה מין תחושת שחרור כזו, כי מותר לי להגיד ואני לא צריכה לחשוב איך למרוח אנשים סתם כי לא נעים לי. אני אומרת את האמת, אבל בעדינות ככל שניתן. זו פשוט הרגשה אחרת, כמו לנשום אוויר נקי פתאום.

      בהצלחה.

      צטט: אדומה 2007-07-10 22:39:42

      אם כך הם חייך , אני מעריצה אותך ואני שמחה בבחירתך.

      היום , אני מרגישה צורך גדול ב"לטהר" את האורוות של חיי - שיש משהו מעורר השראה  בגישתך לחיים ובאופן שבו את מציגה אותה.

       

      ואף על פי כן , אני בדיעה שכנות עם מנה יפה של טקט היא דרך המלך כשאנו באים במגע עם סובבינו.

      לא תמיד יש לצד האחר את הכוחות הנכונים לשאת את הכנות שלנו - ולו לשם הרגישות כנות עם טקט , זו התשובה בעיניי.

      בהקשר לכנות עם עצמנו - שם אני בהחלט בדיעה שככל שאנו חדים יותר , ברורים יותר , כנים יותר ומודעים יותר - אנו מנהלים את חיינו באופן ראוי ובריא יותר.

      יש באמת תחושה של טיהור וניקיון, תחושה של שחרור ושל אמיתיות כשעושים את זה, את מפסיקה לשאת נטל של "רגשות אשמה" על שקרים מטופשים, את מפסיקה לשאת נטל של צבירה של רגשות אי נוחות וכעס.

       

      ועלית על זה במדוייק, המשפטים הצהובים שלך הם בדיוק הנקודות החשובות.

       

      שיהיה בהצלחה עם ניקוי האורוות האישי שלך.

       

      וכמובן, תודה מחייך

      צטט: alon_gur 2007-07-10 23:44:49

      החוב מאתמול הוחזר

      תודה רבה אלון. תמיד כיף לקבל כוכב.

      צטט: עינת מירון 2007-07-11 00:06:50

      איתך! רק הבעיה היא שיש כמה כאלה נודניקים שלא יודעים לקבל כנות... אז לפעמים אין ברירה אלא לחשוב שאולי הפעם.. אצלי בכולופן המחשבה הזו מתאדה דיי מהר :-)

      קבלי דוגמא של כזה שלא אהב במיוחד את הכנות.

      אני שמחה שאלו שלא יודעים לקבל אותה לא משנים אותך מדרכך, הרבה דווקא מעריכים כשאומרים להם את האמת במקום לסנן אותם למוות, או למרוח אותם בשטויות. 

        11/7/07 06:57:

       

      צטט: חזון איש 2007-07-10 06:41:44

      ליזה שלום,

      כנות היא חשובה, אך לא פחות  חשוב הטאקט, לא לפגוע באחר

      וכמובן לא להסב לעצמנו נזק, מה שעודף כנות יכול לגרום לפעמים.

      הפוסט יפה, גם לך רציתי לתת כוכב אך אין לי....

      בפעם הבאה ננסה שוב -:)

       

      מסכימה איתך מאוד. הטאקט מאוד חשוב ואני לא בטוחה שהייתי מכנה את זה עודף כנות.

      צטט: אורית גפני 2007-07-10 09:02:07

      ליזה - את מדהימה אותי כל פעם מחדש עם ראייה נכונה על החיים (וראיתי את זה גם הלכה למעשה).

      בכנות ובגילוי לב יש הרבה יתרונות, כי הם מאפשרים לך לקבל מהסביבה הרבה תובנות והרבה מידע. בדרך הזו נוצר קשר ישיר ואמיתי בין אנשים.

      בזוגיות - פתיחות חשובה פי כמה, כשאומרים הכל, לא צוברים כעסים וניתן לפתור כל דבר.

      כמובן שזה צריך להיות הדדי.

      בזוגיות זה הכי חשוב, כי זו המשמעות האמיתית של שיתוף. שני אנשים שחיים יחד חייבים לדעתי לחלוק תחושות ורגשות, לדבר ולשתף זה בסיס מאוד חשוב לקשר.

      ותודה לך. את נפלאה.

      צטט: ron0000 2007-07-10 09:43:11

      מכיוון שאני מבוגר ממרביתכם, אני יכול לספר לכם, שהכנות - או כפי שליזה מכנה - לומר מה שאתה רוצה לומר - היא תכונה מובנית, גנטית כמעט. קשה מאוד לרכוש אותה ולהגיע אליה לאחר "נפילת אסימון", ישנם אנשים כנים וישנם אנשים לא כנים. היכולת להיות כנים בצורה של למידה, יכולה להצליח במידה והיא "מצ'פרת" אותך, רוב הנסיונות להיות כנה מביאים לאכזבה, כעס, ניתוק קשרים של הסביבה - ממש כמו אחד הפרקים האחרונים של "עמוק באדמה" שבו נרצחת אשה בוגרת סדנת "כנות" ע"י בעלה שקבל ממנה מנת כנות שגרמה לו להתקף זעם בלתי נשלט.

      שורה תחתונה, אם אתם לא כאלה, אל תנסו את זה בבית.

      חיבוק כנה לכולכם 

      אני יודעת שאני לא תמיד הייתי כזו, ניסיתי גם את הדרך האחרת, לא הרגשתי בנוח איתה אבל אז מי חשב לומר את האמת כל הזמן, זה לא נראה לי הגיוני. אני דווקא כן בעד לנסות, אבל בעדינות, לא להתחיל להגיד כל מה שיושב על קצה הלשון.

      צטט: cg91 2007-07-10 10:16:58

      גם אני אוהבת כנות , ואינני משתמשת בה על מנת לפגוע. ולכן אני כמובן איתך ובעדך.

      אבל מה עושים כמישהו מתחיל איתך ואת לא מעוניינת, האם עדיף להגיד זה לא אתה זו אני

      או שקר לבן של אני בקשר , אני מאוהבת באקס ועוד כל מיני חירטוטים?

      אני עוד לא החלטתי .

      כשמישהו מתחיל ואת לא מעוניינת הכי פשוט להגיד שאת לא מעוניינת, בלי שום שקרים לבנים. אין שום סיבה שתרגישי לא נוח עם זה, זה הכי לגיטימי בעולם. את אפילו לא חייבת לפרט את הסיבה - לא מעוניינת ולא מתאים לך ודי. זה עובד, את עוד תראי.

      ההרגשה אחרי שאת סתם מורחת מישהו היא הרבה פחות טובה מאשר לעשות שיחה ישירה וכנה (בעדינות כמובן). עדיין יהיה לך כאב בטן לפני השיחה עצמה, אבל אחרי שהיא תסתיים את תנשמי לרווחה בסיפוק כי עשית את זה והצלחת.

      (כמובן ניסיתי פעם כמו כולם גם את הדרך השנייה ורק בגלל זה אני יודעת כמה שווה הדרך הזו).

      צטט: manobela 2007-07-10 10:27:36

      העיקר זה להיות כנה עם עצמך

      וזה כל כך הרבה יותר קשה...

      עם זה לשמחתי אני מצליחה. קשה אבל שווה, ועם הזמן זה פשוט ככה.

      צטט: בתיה בכר 2007-07-10 10:44:32

      אין סתירה בין הרצון לא לפגוע לבין כנות, אפשר גם וגם ואת עושה זאת יפה. והכי חשוב יקירה, להיות כנה עם עצמך.

      מסכימה עם כל מילה. בתיה - את נפלאה.

        11/7/07 00:06:

      איתך! רק הבעיה היא שיש כמה כאלה נודניקים שלא יודעים לקבל כנות... אז לפעמים אין ברירה אלא לחשוב שאולי הפעם.. אצלי בכולופן המחשבה הזו מתאדה דיי מהר :-)

        10/7/07 23:44:
      החוב מאתמול הוחזר
        10/7/07 23:38:

       

      צטט: process 2007-07-09 22:56:12

      מתי יצירה (כן, גם פוסט יכול להיות יצירה) היא בעלת ערך? כשהיא מעוררת תגובה רגשית, או שהיא גורמת לך לחשוב.

      הפוסט שלך בהחלט מעורר מחשבות.

      לקחת החלטה אמיצה וראויה לכבוד, להיות גלויה לחלוטין, ואת מיישמת החלטה זו במלואה בבלוג שלך (ונראה שלא רק שם...). יש בזה הרבה אומץ, בחשיפה הזו. מצד שני, הרבה מאד אנשים מעריכים אותה - מספיק לראות את כמות הכוכבים והתגובות.

      אני תמיד טוען שאין במה להתבייש; אם המצפון נקי, אין מה להסתיר.

      יופי של פוסט!

      לא תמיד הייתי כזו, ומאז שאני כזו חיי השתנו להפליא. אני מי שאני, בלי להתבייש, בלי להסתיר, בלי להתנצל. וטוב לי ככה.

      ותודה.

      צטט: שחר י 2007-07-09 23:27:41

      ובכנות רבה אומר לך שעם הפוסט הזה הכי פחות הזדהתי.

       

      ובתור אחד שחושב את עצמו לישר ואמין (אפילו מאוד, לפחות כלפי עצמו) לכנות אין קשר לאמת ולאמירתה, לסליחה אין קשר לשכחה.

       

      לפעמים עדיף לשתוק, לפעמים עדיף לעקוף, לפעמים עדיף לשקול, במיוחד כשזה קשור למישהו נוסף.

       

      לאחר שקראתי שוב, הבנתי שהפסקה הלפני אחרונה היא הפסקה החשובה באמת בפוסט: 'שאל אותי פעם מישהו בחיים האמיתיים, "ועכשיו את אומרת כל מה שאת חושבת, באמת?". אז אמרתי לו שלא, אני לא אומרת כל מה שאני חושבת, אני אומרת כל מה שאני רוצה להגיד, וזה שונה, זה לא אומר שחייבים להגיד הכל, וזה לא אומר שצריך לפגוע באחרים בגלל זה, יש מקום להגיד כל מה שרוצים להגיד גם בלי כל אלו, יש דברים שמותר לחשוב ולא רוצים לספר. לא חייבים להעליב מישהו רק בגלל שמותר ואפשר להגיד, לפעמים אם זו לא ביקורת בונה אלא תצא רק העלבה לשם העלבה אז עדיף לחסוך את העניין. וכמובן יש גם דרך להגיד, לא רק התוכן חשוב. אפשר בקלות לנצל את "הכנות והפתיחות" כדי לשפוך למישהו אמת כואבת בפנים או קיתונות של רותחין, ניצול לרעה שפוגע באחרים, וזו באמת לא הנקודה שחשובה בלחיות בכנות.'

      מסכימה איתך שאין קשר בין השניים, אצלי הם כולם קיימים יחד - הכנות, אמירת האמת, אי-השכחה והסליחה.

      והפסקה האחרונה חשובה לי באמת, כי גם להיות כנה לא אומר להעליב, יש דרכים לומר את הדברים.

      צטט: מיכל גזית 2007-07-10 00:29:32

      הכנות הזו שלך,

      היא בהחלט אחת הסיבות שאני קוראת בכזו שקיקה כל אות שאת מקלידה,

      כנות להביא את כל מי שאת,

      ויש מקומות שזה דורש גם אומץ,

      ויש לך גם ממנו בכמויות מרשימות,

      אל תצטנעי עכשיו))

       

      ויש עוד כמה תכונות ויכולות וכשרונות שלך שגורמים לי להיות מכורה לך, אבל בטח תחשפי אותם בהדרגה בפוסטים הבאים, אז אני אשמור חלק מהם לעצמי בינתיים, לא חושפת הכל.

       

      את נפלאה ליזה

      מיכל - את מדהימה אותי בכל פעם מחדש, תודה רבה על התגובה, אני נפעמת.

      אוהבת, ליזה

      צטט: shine 2007-07-10 00:48:22

      אני מאלו שחייבים לדבר על זה וללבן, ולסלוח, גם אם לא להסכים, ללכת לישון באווירה טובה, אני לא יכולה להשתמש בשיטת ה"להתעלם מזה",

       

      גמני, גמני, גמני....

       

      כנות היא ערך עליון ויאמר לזכות אישי היקר שלמדתי להעריך אותה יותר מאז שאנחנו מכירים...ואיך סבתא שלו תמיד אומרת [כן היא עדיין חיה והיא בת 92 ושתחיה עד 120]:

      "השקר הכי טוב הוא האמת" והיא אומרת שבאידיש זה נשמע יותר טוב....

      סבתא שלו צודקת. לנסות להסתיר אחרי השקרים זה הרבה יותר קשה מאשר פעם אחת לומר את האמת. אחרי שאומרים זה עובר ומפסיק להיות מפחיד, לעומת אחרי שקר שצריך לכסות ולדאוג שלא להיתפס.

      צטט: אלישיה 2007-07-10 03:40:53

      ליזה

      מדהימה,זן  נדיר

      זן  נדיר,מדהימה

      ליזה.

      תהילה(אלישיה) שאנשים  טובים בעלי  חמלה וכנים באמצע  הדרך

      עושים  לה  את זה.

      כוכב.בטח  כוכב.

      תהילה - אני פשוט אוהבת אותך.
        10/7/07 23:31:

       

      צטט: עופר מימון 2007-07-09 22:06:23

      היי ליזה,

       

      ארז יעקובי, כותב דברים שכאילו נכתבו על ידי. יש בנינו הסכמה מלאה.

      זה לא פייר ולא צודק להיות כנה מתי שנוח לך.

      אתה אולי מרגיש נוח עם עצמך, כי לא פגעת באדם כלשהו, כיוון שלא אמרת לו את כל האמת.

      אולי לא פגעת בו - אך, הולכת אותו שולל. 

       

      וערן בדינרי - לעניות דעתי, הוא נכס של כנות ויושר בקפה הזה. בזה אין עוררין.

      נוח לי להיות כנה כל הזמן, גם כשלאחרים זה לא נראה נוח.

      ולגבי ערן - אנחנו מסכימים בהחלט.

      צטט: liran denesh 2007-07-09 22:09:26

      "אחרי שאני אומרת מה שמפריע לי אני חוזרת להיות דף חלק, אני יכולה לסלוח בקלות על הרבה. אני לא יכולה לשכוח, אני לא שוכחת כלום, אבל בהחלט לסלוח ולנהוג כאילו לא קרה דבר. לסלוח מכל הלב"

      גם אני כזו - השאלה האם זה תמיד הדבר הנכון לעשות אותו, לסלוח כל כך בקלות, או שלעיתים כדאי גם קצת לכעוס ולא תמיד להיות הצד המתפייס?

      קשה לי לענות לך על זה. יש פעמים שאני יודעת שאני אמורה לכעוס, אפילו לכעוס ממש, אבל אני לא כזו. נראה לי שהעיקר שטוב לי לחיות ככה, אפילו אם זה לא הכי מקובל.

      צטט: alon_gur 2007-07-09 22:17:44

      הלוואי כולם כמוך.

       

      כשר יתמלא לי מלאי הכוכבים, אתן לך אחד.

      תודה רבה אלון.

      צטט: ערן בדינרי 2007-07-09 22:35:23

      אני זוכר את הפעם הראשונה שליזה הגיבה לי:

      "רק עם התגובות הפוסט הזה שלם בעיניי. בלי התגובות הטקסט היה סתום עבורי."

      אלה היו מילותיה כפי שאני זוכר.

      זאת הייתה תגובת ההכרות בינינו והיא מוכיחה כי הכנות שלה היא לא חד צדדית או חיובית בלבד.

      יש בה רגישות וחמלה במידה היכולה להעביר מסר כן גם בלי לפגוע.

      אני לא מכיר אותה אישית, גם לא שמעתי את קולה אבל אני מרגיש הרבה ממנה דרך המילים שלה ואני אוהב אותה דרכן מסיבות שונות:

      הכנות שלה היא רק אחת מהסיבות.

      ערן - אני מחוסרת מילים. זה לא קורה לי בדרך כלל. אתה יחיד ומיוחד. תודה.

      צטט: הברמנית 2007-07-09 22:48:48

      הכנות המוחלטת - היא מטבע בעלת שני צדדים.

      היא יכולה להיות בעייתית.

      אני לא תמיד כנה, מודה באשמה. אבל לרוב - כן, ואוכלת אותה בגלל זה המון.

      מעניין לשמוע באילו מקרים ואיך אכלת אותה על זה, אני דווקא מסתדרת טוב עם העניין הזה.

        10/7/07 22:39:

      אם כך הם חייך , אני מעריצה אותך ואני שמחה בבחירתך.

      היום , אני מרגישה צורך גדול ב"לטהר" את האורוות של חיי - שיש משהו מעורר השראה  בגישתך לחיים ובאופן שבו את מציגה אותה.

       

      ואף על פי כן , אני בדיעה שכנות עם מנה יפה של טקט היא דרך המלך כשאנו באים במגע עם סובבינו.

      לא תמיד יש לצד האחר את הכוחות הנכונים לשאת את הכנות שלנו - ולו לשם הרגישות כנות עם טקט , זו התשובה בעיניי.

       

      בהקשר לכנות עם עצמנו - שם אני בהחלט בדיעה שככל שאנו חדים יותר , ברורים יותר , כנים יותר ומודעים יותר - אנו מנהלים את חיינו באופן ראוי ובריא יותר.

       

       

        10/7/07 21:55:

       

      צטט: ארז יעקבי 2007-07-09 21:05:10

      יש כאן שני דברים שונים מאד.. צר לי לומר לך שאת מתנהגת כמו כולם בקטע של הכנות... תשאלי את עצמך מתי את לא כנה? התשובה היא שאת לא כנה עם מישהו מסויים כי את לא רוצה לפגוע בו.. את בעצם מבליטה את המושג שאת לא תשתמשי בכנות על מנת לפגוע , על מנת להעליב, על מנת להוציא את העצבים על מישהו .. אז מה זה כנות ? רק ברגעים היפים?  האם כנות זה לומר לבן אדם מה אתה מרגיש כלפיו? אם אני מרגיש גועל נפש כלפי הבת זוג שלי ביום מסויים אני צריך לומר לה שאני מרגיש אליה את התחושות האלה אף על פי שיש סיכוי טוב שמחר הכל יחזור למקומו בשלום. האם אני צריך להכנס למלחמות על שטויות בגלל שאני רוצה להיות כנה עם כולם? .. צר לי להיות כנה זה אומר להיות כן  בטוב וברע גם אם זה אומר לפגוע באנשים.. כי אם לא נעים לך אז את צריכה לומר זה לא נעים לי.. גם עם אנשים יפגעו מיזה זה להיות כנה...

      גם כשאני לא רוצה לפגוע אני אומרת, יש דרכים להגיד בלי לפגוע, או לפחות בלי להעליב. ועצבים - אני לא ממש מתחברת לזה בזמן האחרון, יש לי פוסט שנקרא האין-כעס הזה, הכעס חלף הלך לו. אין לי מטרה לפגוע או להעליב, אבל אני בהחלט אומר מה שמפריע לי.

      אני אומרת מה שאני מרגישה באותו רגע בדיוק בשביל שמחר הכל יחזור למקומו בשלום, כדי לא לזכור אחר-כך שצברתי הרגשות רעות כאלה כי זה מה שעלול לקרות. לא מאמינה בכניסות למלחמות, אני ממש לא אישה של מלחמות, ובכל זאת כנה עם כולם בטוב וברע, כשנעים וכשפחות נעים.

      צטט: אביב מצא 2007-07-09 21:29:05

      ליזה הכנה שלום,

      או שהחיים שלך פשוטים או שאת מלאך (הקוראים יכולים להצביע ב- SMS, הקווים יפתחו בסיום ההודעה).

       

      אני תמיד מקפיד לנהוג ביושר. אני לא משקר שקרים אמיתיים (שקרים לבנים - דיון נפרד), אבל אני יכול לחשוב על עשרות מקרים שבהם השארתי את הכנות שלי בבית והשתמשתי ב"כישורי הדיפלומטיים" כדי לצאת בשלום ממצבים שונים ומשונים. אף פעם לא הרגשתי רע עם זה.

       אביב,

      קודם כל אני לא מלאך, ודבר שני אני משתדלת שהחיים שלי יהיו פשוטים כמה שרק אפשר, ודווקא הם היו רחוקים שנות אור מלהיות פשוטים בשנה האחרונה (הקווים להצבעה נסגרו).

      אני מצליחה לצאת בשלום ממצבים עם האמת, דווקא לצאת בשקרים ואפילו לבנים לפעמים מסבך יותר.

      צטט: mania-na 2007-07-09 21:55:37

       

      צטט: אביב מצא 2007-07-09 21:29:05

      ליזה הכנה שלום,

      או שהחיים שלך פשוטים או שאת מלאך (הקוראים יכולים להצביע ב- SMS, הקווים יפתחו בסיום ההודעה).

       

      אני תמיד מקפיד לנהוג ביושר. אני לא משקר שקרים אמיתיים (שקרים לבנים - דיון נפרד), אבל אני יכול לחשוב על עשרות מקרים שבהם השארתי את הכנות שלי בבית והשתמשתי ב"כישורי הדיפלומטיים" כדי לצאת בשלום ממצבים שונים ומשונים. אף פעם לא הרגשתי רע עם זה.

       

      אמן!!! מסכימה עם כל מילה, למעט החלק הסופי. לפעמים אני כן מרגישה רע שכן אמרתי, לפעמים מרגישה רע שלא אמרתי. בגדול, חבריי מחזיקים ממני אחת שאומרת כל מה שהיא מרגישה וחושבת. שנים הצטיירתי כאחת שאין לה מחסום בפה, אבל התעדנתי עם השנים ולמדתי שגם אם אני אומרת את האמת (במצבים שתוארו), עדיין לא חייבת להגיד את כולה. חייבים לשמור על סוג מסוימים של דיפלומטיות על מנת שהצד השני לא יפגע ולא יירמס. בסופו של יום? אני שלמה עם עצמי ויודעת שאני מנהלת את מערכות היחסים שלי עם הסובבים אותי על פי אמות המידה והמוסר שלי.

      אגב, נעים מאד, שמי מניה, שמעתי המון על ליזה, סוף סוף נפגשות. הכתיבה שלי, אגב, הומוריסטית בטירוף (מוזמנים לקרוא). לשם שינוי הייתי רצינית.

      אחלה ערב. ותרגישו טוב (-:

       

      אני אומרת ובכל זאת לא נראה לי שהדבר הראשון שיגידו עליי זה שאני לא שומרת על הפה, בהחלט יגידו שאני מדברת הרבה. הכנות לא חייבת לבוא חוסר דיפלומטיות, לא צריך לרמוס את אף אחד בשבילה, זה עניין של הדרך איך להגידץ

      נעים גם לי, וכבר ביקרתי אצלך ונהניתי. :-)

        10/7/07 19:24:

      ראשית כל אני לגמרי מזדהה ולחלוטין נוהג בצורה דומה, אולם כפי שכבר הוזכר פה החיים הם לא פיקניק ולא תמיד הכל ורדים ושושנים וכדי לא לפגוע או לגרום לחוסר נעימות כל שהיא אנחנו נוטים לעיתים ליפות את המציאות עד כדי צביעות..

      מה לעשות זה החיים...

      ואני אומר דיפלומטיה היא לא מילה גסה   מחייך

       

      רק עם חיוך

        10/7/07 18:52:

      דבר ראשון , את כותבת מדהים , כל פעם אני נדהמת מיכולת הכתיבה שלך , זה דבר נדיר שלא נתקלים בו כל יום , וכולי קנאה באנשים שיכולים כך למלא את הדף .

      ומתפללת שגם אני אוכל להתברך בסוג כנות שכזה , אני מעדיפה להיות הרבה פעמים "בת יענה" ולצערי זה מתנקם רק בי ...

      סיגל

        10/7/07 18:14:
      i like it.
        10/7/07 17:56:

      "..אני לא יודע בקשר לאנשים אחרים, אבל כשאני לא אומר משהו מיד אלא הולך לישון על זה ומחכה להזדמנות הבאה זה בגלל שאני לא רוצה להגיד משהו לא הוגן, לפגוע סתם וכו'. מעדיף להתקרר ולהבין מה קרה.."

       

      לפעמים, נוהגים כך, בגלל פחד לזרום עם האמת הסובייקטיבית של אותו רגע..עם האינסטינקט הבריא, אינסטינקט שיכול לעבוד נכון בתור תגובה שלא כוסתה עדיין ברציונאליזציה של היום למחרת. היום המקרר (לצורך העניין)..

       

      ידידי, אם כבר חשיבה מופשטת וסובייקטיבית אז ראה את התמונה המלאה.

      כן הדחקה, לא הדחקה, כן מחר, לא מחר, וכו'..

       

      שורה תחתונה: מכיוון שאין לדעת את העתיד -

      אין מנוס מטעויות.

      וטעויות חשובות למין האנושי, הן הן השינוי, ההתפתחות, במובן האישי והגלובלי.

       

      פעל על פי לבך ותחושתך. 

      זאת הכנות היחידה שאני מכיר. והיא, לא הצהרתית ולא בומבסטית. היא פשוטה וזמינה לכולנו.

       

       

       

       

        10/7/07 10:53:

      האמת היא סובייקטיבית.

      מה שאני רוצה להגיד עכשיו יכול להשתנות עוד 10 שניות.

      להיות מי שאתה באמת זה משפט שמניח שכל אחד יודע מי הוא באמת, וידיעה שכזו מאיטה התקדמות ושינויים. ובכלל לדעתי אנחנו בעיקר אוסף של הרגלים.

      אני לא יודע בקשר לאנשים אחרים, אבל כשאני לא אומר משהו מיד אלא הולך לישון על זה ומחכה להזדמנות הבאה זה בגלל שאני לא רוצה להגיד משהו לא הוגן, לפגוע סתם וכו'. מעדיף להתקרר ולהבין מה קרה.

      רוב ה'כעסים' הם אי-הבנות או אי הסכמות. על אי הבנה אי אפשר להאשים אף אחד,

      ואי-הסכמה - זו זכות בסיסית של כל אחד כי הרי אף אחד לא מחזיק באמת.

      כעס זה רגש שבוחרים בו ויש הרבה דרכים לנטרל אותו. להגיד כל מה שרוצים זו דרך אחת. יש שיגידו שהיא אגואיסטית. אישית אני דווקא מעריך אותה. פשוט חושב שלי היא לא מתאימה.

      לצבור ולשמור בבטן זה אכן לא חיובי. אבל אפשר להעלות רק את הנושאים שאי אפשר לפתור לבד אחרי מנסים לפתור אותם או להבין אותם - ובדיוק בשביל זה צריך את הזמן הזה.

      אף אחד לא מתמודד עם הכל. הדחקה זה אחד הכלים החשובים ביותר לשפיות.

      ואם את לא מסכימה עם זה אז את כנראה מדחיקה משהו...

       ודבר אחרון, איפה עומד הגבול בין אומץ לפזיזות\טיפשות?

        10/7/07 10:44:

      אין סתירה בין הרצון לא לפגוע לבין כנות, אפשר גם וגם ואת עושה זאת יפה. והכי חשוב יקירה, להיות כנה עם עצמך.

        10/7/07 10:27:

      העיקר זה להיות כנה עם עצמך

      וזה כל כך הרבה יותר קשה...

       

        10/7/07 10:16:

      גם אני אוהבת כנות , ואינני משתמשת בה על מנת לפגוע. ולכן אני כמובן איתך ובעדך.

      אבל מה עושים כמישהו מתחיל איתך ואת לא מעוניינת, האם עדיף להגיד זה לא אתה זו אני

      או שקר לבן של אני בקשר , אני מאוהבת באקס ועוד כל מיני חירטוטים?

      אני עוד לא החלטתי .

        10/7/07 09:43:

      מכיוון שאני מבוגר ממרביתכם, אני יכול לספר לכם, שהכנות - או כפי שליזה מכנה - לומר מה שאתה רוצה לומר - היא תכונה מובנית, גנטית כמעט. קשה מאוד לרכוש אותה ולהגיע אליה לאחר "נפילת אסימון", ישנם אנשים כנים וישנם אנשים לא כנים. היכולת להיות כנים בצורה של למידה, יכולה להצליח במידה והיא "מצ'פרת" אותך, רוב הנסיונות להיות כנה מביאים לאכזבה, כעס, ניתוק קשרים של הסביבה - ממש כמו אחד הפרקים האחרונים של "עמוק באדמה" שבו נרצחת אשה בוגרת סדנת "כנות" ע"י בעלה שקבל ממנה מנת כנות שגרמה לו להתקף זעם בלתי נשלט.

      שורה תחתונה, אם אתם לא כאלה, אל תנסו את זה בבית.

      חיבוק כנה לכולכם 

        10/7/07 09:02:

      ליזה - את מדהימה אותי כל פעם מחדש עם ראייה נכונה על החיים (וראיתי את זה גם הלכה למעשה).

      בכנות ובגילוי לב יש הרבה יתרונות, כי הם מאפשרים לך לקבל מהסביבה הרבה תובנות והרבה מידע. בדרך הזו נוצר קשר ישיר ואמיתי בין אנשים.

      בזוגיות - פתיחות חשובה פי כמה, כשאומרים הכל, לא צוברים כעסים וניתן לפתור כל דבר.

      כמובן שזה צריך להיות הדדי.

       

       

        10/7/07 06:41:

      ליזה שלום,

      כנות היא חשובה, אך לא פחות  חשוב הטאקט, לא לפגוע באחר

      וכמובן לא להסב לעצמנו נזק, מה שעודף כנות יכול לגרום לפעמים.

      הפוסט יפה, גם לך רציתי לתת כוכב אך אין לי....

      בפעם הבאה ננסה שוב -:)

       

        10/7/07 03:40:

      ליזה

      מדהימה,זן  נדיר

      זן  נדיר,מדהימה

      ליזה.

      תהילה(אלישיה) שאנשים  טובים בעלי  חמלה וכנים באמצע  הדרך

      עושים  לה  את זה.

      כוכב.בטח  כוכב.

        10/7/07 00:48:

      אני מאלו שחייבים לדבר על זה וללבן, ולסלוח, גם אם לא להסכים, ללכת לישון באווירה טובה, אני לא יכולה להשתמש בשיטת ה"להתעלם מזה",

       

      גמני, גמני, גמני....

       

      כנות היא ערך עליון ויאמר לזכות אישי היקר שלמדתי להעריך אותה יותר מאז שאנחנו מכירים...ואיך סבתא שלו תמיד אומרת [כן היא עדיין חיה והיא בת 92 ושתחיה עד 120]:

      "השקר הכי טוב הוא האמת" והיא אומרת שבאידיש זה נשמע יותר טוב....

        10/7/07 00:29:

      הכנות הזו שלך,

      היא בהחלט אחת הסיבות שאני קוראת בכזו שקיקה כל אות שאת מקלידה,

      כנות להביא את כל מי שאת,

      ויש מקומות שזה דורש גם אומץ,

      ויש לך גם ממנו בכמויות מרשימות,

      אל תצטנעי עכשיו))

       

      ויש עוד כמה תכונות ויכולות וכשרונות שלך שגורמים לי להיות מכורה לך, אבל בטח תחשפי אותם בהדרגה בפוסטים הבאים, אז אני אשמור חלק מהם לעצמי בינתיים, לא חושפת הכל.

       

      את נפלאה ליזה

        9/7/07 23:27:

      ובכנות רבה אומר לך שעם הפוסט הזה הכי פחות הזדהתי.

       

      ובתור אחד שחושב את עצמו לישר ואמין (אפילו מאוד, לפחות כלפי עצמו) לכנות אין קשר לאמת ולאמירתה, לסליחה אין קשר לשכחה.

       

      לפעמים עדיף לשתוק, לפעמים עדיף לעקוף, לפעמים עדיף לשקול, במיוחד כשזה קשור למישהו נוסף.

       

      לאחר שקראתי שוב, הבנתי שהפסקה הלפני אחרונה היא הפסקה החשובה באמת בפוסט: 'שאל אותי פעם מישהו בחיים האמיתיים, "ועכשיו את אומרת כל מה שאת חושבת, באמת?". אז אמרתי לו שלא, אני לא אומרת כל מה שאני חושבת, אני אומרת כל מה שאני רוצה להגיד, וזה שונה, זה לא אומר שחייבים להגיד הכל, וזה לא אומר שצריך לפגוע באחרים בגלל זה, יש מקום להגיד כל מה שרוצים להגיד גם בלי כל אלו, יש דברים שמותר לחשוב ולא רוצים לספר. לא חייבים להעליב מישהו רק בגלל שמותר ואפשר להגיד, לפעמים אם זו לא ביקורת בונה אלא תצא רק העלבה לשם העלבה אז עדיף לחסוך את העניין. וכמובן יש גם דרך להגיד, לא רק התוכן חשוב. אפשר בקלות לנצל את "הכנות והפתיחות" כדי לשפוך למישהו אמת כואבת בפנים או קיתונות של רותחין, ניצול לרעה שפוגע באחרים, וזו באמת לא הנקודה שחשובה בלחיות בכנות.'

        9/7/07 22:56:

      מתי יצירה (כן, גם פוסט יכול להיות יצירה) היא בעלת ערך? כשהיא מעוררת תגובה רגשית, או שהיא גורמת לך לחשוב.

      הפוסט שלך בהחלט מעורר מחשבות.

      לקחת החלטה אמיצה וראויה לכבוד, להיות גלויה לחלוטין, ואת מיישמת החלטה זו במלואה בבלוג שלך (ונראה שלא רק שם...). יש בזה הרבה אומץ, בחשיפה הזו. מצד שני, הרבה מאד אנשים מעריכים אותה - מספיק לראות את כמות הכוכבים והתגובות.

      אני תמיד טוען שאין במה להתבייש; אם המצפון נקי, אין מה להסתיר.

      יופי של פוסט!

        9/7/07 22:48:

      הכנות המוחלטת - היא מטבע בעלת שני צדדים.

      היא יכולה להיות בעייתית.

      אני לא תמיד כנה, מודה באשמה. אבל לרוב - כן, ואוכלת אותה בגלל זה המון.

        9/7/07 22:35:

      אני זוכר את הפעם הראשונה שליזה הגיבה לי:

      "רק עם התגובות הפוסט הזה שלם בעיניי. בלי התגובות הטקסט היה סתום עבורי."

      אלה היו מילותיה כפי שאני זוכר.

      זאת הייתה תגובת ההכרות בינינו והיא מוכיחה כי הכנות שלה היא לא חד צדדית או חיובית בלבד.

      יש בה רגישות וחמלה במידה היכולה להעביר מסר כן גם בלי לפגוע.

      אני לא מכיר אותה אישית, גם לא שמעתי את קולה אבל אני מרגיש הרבה ממנה דרך המילים שלה ואני אוהב אותה דרכן מסיבות שונות:

      הכנות שלה היא רק אחת מהסיבות.

        9/7/07 22:17:

      הלוואי כולם כמוך.

       

      כשר יתמלא לי מלאי הכוכבים, אתן לך אחד.

        9/7/07 22:09:

      "אחרי שאני אומרת מה שמפריע לי אני חוזרת להיות דף חלק, אני יכולה לסלוח בקלות על הרבה. אני לא יכולה לשכוח, אני לא שוכחת כלום, אבל בהחלט לסלוח ולנהוג כאילו לא קרה דבר. לסלוח מכל הלב"

      גם אני כזו - השאלה האם זה תמיד הדבר הנכון לעשות אותו, לסלוח כל כך בקלות, או שלעיתים כדאי גם קצת לכעוס ולא תמיד להיות הצד המתפייס?

        9/7/07 22:06:

      היי ליזה,

       

      ארז יעקובי, כותב דברים שכאילו נכתבו על ידי. יש בנינו הסכמה מלאה.

      זה לא פייר ולא צודק להיות כנה מתי שנוח לך.

      אתה אולי מרגיש נוח עם עצמך, כי לא פגעת באדם כלשהו, כיוון שלא אמרת לו את כל האמת.

      אולי לא פגעת בו - אך, הולכת אותו שולל. 

       

      וערן בדינרי - לעניות דעתי, הוא נכס של כנות ויושר בקפה הזה. בזה אין עוררין.

        9/7/07 21:55:

       

      צטט: אביב מצא 2007-07-09 21:29:05

      ליזה הכנה שלום,

      או שהחיים שלך פשוטים או שאת מלאך (הקוראים יכולים להצביע ב- SMS, הקווים יפתחו בסיום ההודעה).

       

      אני תמיד מקפיד לנהוג ביושר. אני לא משקר שקרים אמיתיים (שקרים לבנים - דיון נפרד), אבל אני יכול לחשוב על עשרות מקרים שבהם השארתי את הכנות שלי בבית והשתמשתי ב"כישורי הדיפלומטיים" כדי לצאת בשלום ממצבים שונים ומשונים. אף פעם לא הרגשתי רע עם זה.

       

      אמן!!! מסכימה עם כל מילה, למעט החלק הסופי. לפעמים אני כן מרגישה רע שכן אמרתי, לפעמים מרגישה רע שלא אמרתי. בגדול, חבריי מחזיקים ממני אחת שאומרת כל מה שהיא מרגישה וחושבת. שנים הצטיירתי כאחת שאין לה מחסום בפה, אבל התעדנתי עם השנים ולמדתי שגם אם אני אומרת את האמת (במצבים שתוארו), עדיין לא חייבת להגיד את כולה. חייבים לשמור על סוג מסוימים של דיפלומטיות על מנת שהצד השני לא יפגע ולא יירמס. בסופו של יום? אני שלמה עם עצמי ויודעת שאני מנהלת את מערכות היחסים שלי עם הסובבים אותי על פי אמות המידה והמוסר שלי.

      אגב, נעים מאד, שמי מניה, שמעתי המון על ליזה, סוף סוף נפגשות. הכתיבה שלי, אגב, הומוריסטית בטירוף (מוזמנים לקרוא). לשם שינוי הייתי רצינית.

      אחלה ערב. ותרגישו טוב (-:

       

        9/7/07 21:29:

      ליזה הכנה שלום,

      או שהחיים שלך פשוטים או שאת מלאך (הקוראים יכולים להצביע ב- SMS, הקווים יפתחו בסיום ההודעה).

       

      אני תמיד מקפיד לנהוג ביושר. אני לא משקר שקרים אמיתיים (שקרים לבנים - דיון נפרד), אבל אני יכול לחשוב על עשרות מקרים שבהם השארתי את הכנות שלי בבית והשתמשתי ב"כישורי הדיפלומטיים" כדי לצאת בשלום ממצבים שונים ומשונים. אף פעם לא הרגשתי רע עם זה.

        9/7/07 21:05:
      יש כאן שני דברים שונים מאד.. צר לי לומר לך שאת מתנהגת כמו כולם בקטע של הכנות... תשאלי את עצמך מתי את לא כנה? התשובה היא שאת לא כנה עם מישהו מסויים כי את לא רוצה לפגוע בו.. את בעצם מבליטה את המושג שאת לא תשתמשי בכנות על מנת לפגוע , על מנת להעליב, על מנת להוציא את העצבים על מישהו .. אז מה זה כנות ? רק ברגעים היפים?  האם כנות זה לומר לבן אדם מה אתה מרגיש כלפיו? אם אני מרגיש גועל נפש כלפי הבת זוג שלי ביום מסויים אני צריך לומר לה שאני מרגיש אליה את התחושות האלה אף על פי שיש סיכוי טוב שמחר הכל יחזור למקומו בשלום. האם אני צריך להכנס למלחמות על שטויות בגלל שאני רוצה להיות כנה עם כולם? .. צר לי להיות כנה זה אומר להיות כן  בטוב וברע גם אם זה אומר לפגוע באנשים.. כי אם לא נעים לך אז את צריכה לומר זה לא נעים לי.. גם עם אנשים יפגעו מיזה זה להיות כנה...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין