"כבר היינו יכולים להיות דוקטור, ולמה ההוא שנתת לו לקרוא את הספר עדיין לא התקשר?", הוא ענה. הטון שלו תמיד חד וקצת צורם, טיפת עקבות של סיגריות אין בו. "בישראל עושים צבא", הסברתי בפעם המיליון "ואז עושים טיול, הזמן נמרח ואין מה לעשות. ולא היינו עושים את השיחה הזו אם לא היית קורא על הכלכלן הזה שהביא הנשיא השחור הראשון, זה שהיה פרופסור בגיל 28". קברתי את הפנים עמוק בכרית, לא רציתי לראות את פרידמן מגלגל עיניים. אבל השתיקה התמתחה והתמתחה והרגשתי בטוחה, התכרבלתי ועצמתי עיניים - הם היו יפים, הצבעים. כחולים, ירוקים, סגולים. מפלי מים אדירים מחרישי אוזניים, בועות אוויר התרסקו על הצוקים ליד.
"א ת כבר לא תהיי הנשיא השחור הראשון", פרידמן אמר בקול ברור. "אני לא שחורה". "את גם לא ראשונה".
התיישבתי באחת, שיער סתור ועומד אל על, וחיפשתי אותו בחדר. אני שונאת כשהוא נעלם באמצע השיחה, כשאני רוצה להסביר למה אני חושבת שבסוף בכל זאת נגיע. אבל פרידמן לא אוהב את המנטרות המרגיעות שלי, את ה"צריך ליהנות מהדרך" וה"את יפה בדיוק כמו שאת". אז הוא מתחבא מתחת למיטה, או בתוך המגירות של הארון. פעם אחת הוא אפילו נתלה מחוץ לחלון – הגשם שטף והכה בגופו הצנום, האצבעות החליקו ואיבדו אחיזה - זו הייתי אני שעזרה לו להיכנס חזרה פנימה. והמקום הכי גרוע שפרידמן בוחר להתחבא בו זה תלולית העפר שמאחורי הלב שלי, קצת ימינה מהעורק הראשי. הוא יודע. הוא עושה את זה בכוונה. "פרידמן!" צעקתי בפחד "אנחנו ננצח!, אנחנו בסדר! אנחנו אוהבים אותנו! אנחנו יפים בדיוק כמו שאנחנו!".
פרידמן הוא הפרידמן הכי אמיץ שהכרתי אי פעם. כשהייתי קטנה, הוא שכנע אותי לשנות את הציון בבחינה במתמטיקה. המורה חילקה את המבחנים והציון 51 התנוסס בגאון אדמדם על הטופס שלי. כשהיא הסתובבה לרגע רצתי ליומן שלה ואת ה5 הפכתי במחי יד ל8, נשימה עמוקה וחזרתי למקום. הלב דפק במהירות ורסיסים של אופי נערמו על התלולית הקטנה מאחוריו. 81 זה בינוני. הייתי צריכה לקבל יותר.
"מחר בבוקר, אני מבטיחה", הרגעתי את פרידמן שעלה והתכרבל לידי במיטה, הניח ראש מלא תלתלים שחורים על כתפי ונשם אוויר רך לתוך הצוואר שלי. בכלל, פרידמן דומה מאוד לאיך שנראיתי כשהייתי קטנה, עיניים גדולות ותמימות, שפתיים אדומות, רגל מתנודדת בעצבנות מצד לצד. "אנחנו נצליח, אנחנו נגיע", פרידמן לחש מנומנם, "ואז אנחנו נאהב אותנו בדיוק כמו שאנחנו".
*הערה: בימים אלו הפכה המילה פרידמן טעונה פוליטית. פרידמן שלי הוא אמנם אשכנזי, אבל זה רק בגלל שהסבים והסבתות שלו נולדו באירופה. מצד שני, הם שרדו את השואה – אני חושבת שהגדרות סטריאוטיפיות מהסוג הזה באמת שקטנות עליהם. |