איגור איגורוביץ חטף את האיגרת מידי הדוור, עוד לפני שהגיעה לתיבת הדואר שלו. הוא תחב אותה לכיס הפנימי של מעילו, על חזהו, בדיוק במקום שבו הלם לבו בפראות של קוזק, כשראה את שם השולח. יותר נכון, השולחת , באותיות כחולות ומסולסלות, עדינות ותקיפות כאחד, אותיות אינטליגנטיות כיאות למוסקבאית מלידה. טטיאנה טטיאניסקיה. שדרות הכיכר האדומה, דירה 4321, מוסקבה.

  אוח, איזה דפיקות לב! הוא עומד לצאת מדעתו! טטיאנה...טטיאנוצ'קה שלו...הייתכן דבר שכזה? ומנין ידעה את כתובתו? ודבר אחר, האם לא פחדה שהאיגרת תגיע לידי אשתו? ואם כבר מדברים על זה, הלא יש לו שתי בנות בתולות שגרות אתו, ומה אם הן היו פותחות את האיגרת? לכל הרוחות והשדים, הוא ניצל ממוות בטוח, רק משום שחיכה לאיגרת מהמושל עם המינוי החדש שלו, פקיד תלונות הציבור באודסה, המינוי שעליו חלם כל חייו.  נו, מה עושים עכשיו, כשבמקום איגרת מהמושל, הוא מקבל איגרת מאשתו של המושל...ובה...בה צריך להיות מספר הרכבת שבה היא תגיע היום ממוסקבה לראות אותו. אותו, איגור איגורוביץ!

 אח, איזה עסק זה, איך יעבור את היום? ואיך יתחמק לתחנת הרכבת? נו, וגם אם יגיע, מי לידו יתקע שאף אחד ממכריו לא יבחין בו, איש בן קצת פחות מ- 55, נשוא פנים, נשוי ומהוגן, אב לשתי בנות, שפוגש אישה זרה , משכילה והדורה, בתחנת הרכבת...נו, דייסה נאה בישל לעצמו!  איגור איגורוביץ היה בטוח שכולם שומעים את מחשבותיו.

בארוחת הצהריים נזף במבשלת, אניה אניוביץ, במילים קשות על ששומן האווז שלו לא היה מספיק נימוח בפה, המרק היה קר, והכיסונים, לכל השדים, ככה עושים כיסונים? הכול בצק, ובפנים – אויר במקום כבד קצוץ ובצל מטוגן! הוא נזף ונזף,עד שקטיה, בתו הבכורה לא יכלה לסבול זאת, ואמרה לו בקול שקט אך תקיף – "אבא! בבקשה תפסיק לזעוף. זה לא מתאים היום!" 

 דעתה כנראה נתבלעה עליה לגמרי! היום? מה יום מיומיים? השמש לא זורחת, גשם יורד ללא הפסקה, קור כלבים, שום דבר לא שונה מיום אחר! "קטינקה!  מה יום, מה לא מתאים? על מה את מדברת, ילדה?", צווח עליה איגור איגורוביץ בטון נרגן, והיא, עקשנית כמו פרד, בשלה – "לא מתאים לך להיות זועף היום!". הוא כמעט יצא מדעתו!

 עוד לא הצליח לחמוק עם האיגרת לראות באיזו שעה תגיע טטיאנה לתחנת הרכבת של אודסה וכאן מבלבלים לו את המוח, השד יודע!  "איגור", מתערבת אשתו בוויכוח בקולה הפייסני, הרך כלביבה כמו גופה השמנמן, אל תשכח לחזור הביתה בדיוק ב-5, לארוחה החגיגית. אני מקווה שלא שכחת איזה יום היום!". בעלה שותק לרגע. על מה הם מדברים כולם, ייקח אותם השד? למי יש יום הולדת היום? שלו כבר היה , של אשתו עוד לא הגיע, והבנות....רגע אחד...לא, הן נולדו בקיץ, ועכשיו חורף...הראש שלו מתפוצץ! כולם חברו נגדו, ובלבד שלא יפגוש היום את טטיאנוצ'קה שלו, אהובת נעוריו מהגימנסיה, שבמקרה, לגמרי במקרה התגלה לו שהיא היום אשתו של מושל אודסה...  

איגור איגורוביץ יצא מן הבית, כשהמשרתת רודפת אחריו עם המעיל והמטריה ששכח. הוא משך בכתפיו ברוגז. נו, לעזאזל, הוא חייב לפתוח את האיגרת סוף סוף ולהביט בשעת ההגעה של הרכבת ממוסקבה. נו, עם המזל שלו זה יהיה בדיוק ב-5, בזמן שהוא צריך לחזור הביתה לארוחה חגיגית שאין לו מושג מי או מה או על מה....  

 החשמלית מאחרת כרגיל, הוא נדחק עם זרם אנשים צפוף למעלה, וכמובן, שגם היום אין לו מקום ישיבה. לכל השדים, איך יקרא את האיגרת, אם הוא צריך לעמוד ולתפוס במוט האחיזה למעלה?ריח של כרוב חזק נישא באפו, כשגופה של מטרוניתא המונית נלחץ אליו מצד שמאל. הוא מעווה את אפו. נו, הכול זמני. תיכף הוא יקבל את המינוי שלו, ואז יקבל מכונית ונהג משלו, ושלום לחשמלית! 

 אבל הראש, הראש לא מפסיק לעבוד. אם היא בכל זאת תגיע ברכבת של 5, הוא לא יכול לקבל אותה בידיים ריקות. צריך לבוא עם איזו מתנה ביד, איזה צמיד? אולי ענק? הוא יורד מהחשמלית שתי תחנות לפני המשרד, נכנס לחנותו של צורף שלא מכיר אותו, קונה צמיד זהב מרהיב ("כבודו ירצה אולי יהלומים שנוסיף? אולי טבעת תואמת? ומה לחרוט על הצמיד?") רק זה חסר לו, חריטה עם שמו...זאת תהיה המצבה שלו... 

 הקופסה בכיסו, המשרד לפניו. נו, טוב, יקרא את האיגרת כבר בחדרו. הלב הולם בחוזקה, הנה, תיכף יקרע את המעטפה ויראה את שעת הרכבת...מה זה, מי זה מחכה כאן לפני חדרו? איבן איבנוביץ? מה רצונך? אני עסוק!  כן, נו לא, בשביל מה להכביר מילים, היום התעופף ועבר לו, וזמן לפתוח את האיגרת – אין!

כל היום יוצאים ונכנסים אנשים לחדרו וממנו – "יואיל נא כבודו", ה"האם אפשר רק לשאול שאלה את כבודו?", "אנא ממך, איגור איגורוביץ, התואיל לעזור לי בעניין חשוב ביותר..?"

 וככה הוא שוב בחשמלית, והנה הבית לפניו, והשעה 5 בדיוק...אולי אם יתחמק בשקט לחדר האמבטיה בתואנה של רחיצת ידיים.."איגורניצ'יק!", זה קולה של אשתו. "בדיוק בזמן! בוא לשולחן, הנרות כבר דולקים וכולם כאן...".   וכבר הוא נגרר, לכל השדים, לחדר האורחים שמלא וגדוש כל מיני אורחים ובני משפחה. מה לעזאזל קורה כאן?

 אשתו לבושה באלגנטיות שלא כדרכה, שערה אסוף בתסרוקת גבוהה במסרק משובץ אבנים נוצצות, נעלי עקב לרגליה. הוא כבר שכח איזו אישה יפה יש לו! והנה שרים כולם – מה הם שרים פתאום באמצע היום? "יום נישואין שמח, מר ומרת איגורוביץ, שתזכו לרוות נחת!" , אוי, השיר הרוסי המסורתי הזה, עושה לו צביטה בלב...אז היום זה יום השנה לנישואין שלו!   בנותיו נושקות לו, מגישות לו חבילה עטופה בנייר זהב. אשתו פוסעת אחריהם, נודפת ריח בושם טוב, מחבקת את צווארו, מגישה לו גם כן משהו ארוז יפה. בפינה הוא רואה ערמת מתנות עד התקרה...

.איגור חש את לבו גואה על גדותיו. את טטיאנה שכח, ולבו נפתח לרווחה באהבה רבה למזלו הטוב: איזו משפחה נפלאה יש לו! אשת חיל, בנות מסורות! בר מזל שכמותו!   וכשכולם משתתקים ומחכים לנאום שלו על כוס הוודקה שמזגו לו, איגור שולף את הקופסה עם הצמיד, והרוחות רוגשות: איזה צמיד מפואר! אשתו עונדת את הצמיד על זרועה הלבנבנה ומותחת  אותה בגאווה, שכולם יראו. ואיגור איגורוביץ נושא דברים נרגשים כשהוא מתבונן בעיני אשתו האהובה, שהיום מלאו 25 שנה לנישואיהם המאושרים.... 

 אפילוג

כמה משונים הם הדברים שאנשים משליכים לפח האשפה! הנה, קחו למשל את הנעליים האלה, ממש טובות עדיין לשימוש! למה לזרוק? או המניפה הזאת, נראית כל כך מהודרת, ומושלכת כאן בין קליפות תפוחי אדמה ושיירי כרוב....או האיגרת הזאת, כתובה בכתב מסולסל ומהודר מאיזו גברת ממוסקבה, שמודיעה לאיזה אדון באודסה, שהיא לא תגיע בשום רכבת, לא היום ולא ביום אחר, כי היא בעצם אוהבת את בעלה וטוב לה אתו...אכן עולם משונה! 

*כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)