זה הסגנון בו היו בוחרים רבים להציג את משאלתם בעת שהיו פונים אלי. סטנדרט. "או קיי" אני משיב, ועל פי רוב מגיע לביתם לפגישה. נוכחות כל בני הבית חובה. אין הרבה בתים שגרמו לי להיות מופתע. לעיתים קרובות זה בעל שחוזר מאוחר בלילות, בכלל לא אוהב כלבים, אישה שחשבה על כלב אבל דמיינה משהו אחר לגמרי, וילד בן שבע שבוהה בי ומגחך מאחורי גבה של אימו. הכלב שלהם, שלושים ק"ג של כוח ומהירות, מפריע ולא חדל לנבוח בזמן השיחה. אני רותמו בחגורה, יושב ואוחזו לידי. "הילד יאלף את הכלב" מציע אבא וטופח על שכם בנו... זה יכול היה להיות זוג אוהבי כלבים מושבעים שאומרים שהכלבלב שלהם גאון אולם הוא בטראומה ומשום כך הוא מוכרח לאכול שניצלים ולישון איתם במיטתם... עכשיו הם רוצים אילוף. הכלב שלהם בפינת החדר, רובץ, מביט בי בעיניים בולטות, רועד כמוכה פרקינסון... יתכן שזה גבר שתמיד הביט בכלבים תוקפנים שחושפים שיניהם וחלם שגם לו יהיה כזה. הוא תמיד מגדל כלבים ותמיד יוצאים לו חנונים. שומר? מסוכן? "למה כולם רעים ורק שלי חנון?" הוא שואל. החנון שלו זינק עלי בעת שהדלת נפתחה, ליקק את פני שוב ושוב, הסתובב סביבי וטיפס עלי מאחור. בהמשך, חטף את יומני ונעלם אתו מתחת לספה. בת זוגו של האיש אף חשפה פציעות מכאיבות בברכיה, טוענת שהחנון גרר אותה על המדרכה...בן זוגה מעלה אפשרות שהכלב חנון בגללה... הגברת נחבטת אל משענת כורסתה ולא מוציאה הגה נוסף עד סיום המפגש... ואולי זוג זקנים, סבא וסבתא וכלבתם החביבה שנראית רגועה עד שסבתא חושפת את האמת. מתחת לשמיכה אשר מכסה את הספה המפוארת בסלון, שוד ושבר, אין ספה... רק חור ענק, בעומק החור סלט של ספוג וקפיצים... סבתא מסמיקה."הבט עליה" אומרת סבתא. "תראה את העיניים. היא יודעת... פויה... פויה... ". . האמת, אין בידי מקל קסמים שיאפשר לי כישוף כלשהו. למעשה, כאחד שמגיע לביקורים בלבד, אין בידי ללמד את הכלב מאומה באשר להתנהגותו בלא שלמידתו תהיה מותנית בנוכחותי. אני לא מאלף. אני מדריך. בעצם... יש לי הוקוס פוקוס מסוים. סוג של קסם שתמיד עובד משום שבכל מקרה העניין הוא תמיד אדם וכלב. ההוקוס פוקוס שלי הוא רוח הצוות הקבורה אי שם בנפשו של כל כלב ולו מהסיבה שהוא כלב. השאלה תמיד היא כמובן, איך מעוררים את רוח צוות זו? איך גורמים לבני האדם השונים לעורר בעצמם את כלביהם המגוונים לאותה רוח חברית ונעימה, לאותו שיתוף פעולה נשגב שהוא, כידוע, קיים בין אנשים מסוימים לכלביהם. לא מדובר כאן בכלב שלי וזה לא אני שהיה אמור לבצע את המלאכה. המלאכה, על פי שיטתי, היא מלאכתם של בני הבית. עלי מוטל רק לספר את הדברים. ההוקוס פוקוס שלי: דרישות. תובענות. חוקי ברזל, איסורים וגבולות. לצידם, כמובן, שיטות אכיפה. גבול שאינו ניתן לאכיפה לא עולה על הפרק! אם לומר את האמת, כלביי האישיים מעולם לא נדרשו לחוקים ממש. הם מעולם לא למדו לשבת, לא ללכת צמוד אלי, לא למדו לרבוץ בפקודה, לא למדו להמתין ברביצה עד להודעה חדשה. רוח הצוות בינינו נוצרת מסיבות שלא כולן ניתנות להסבר. עם זאת, כאשר אני לוקח על עצמי ליצור את אותה רוח צוות באחרים, אני מתמקד בדרישות פשוטות אלה. כמובן שאין בדבריי כדי לפסול את החום והאהבה, את רוח השטות והמשחק, או לשים להם גבולות. כאשר אדם מציג בפני כלבו תובענות שאינה משתמעת לשתי פנים, כאשר הוא אינו מתפשר איתו בשום פנים ואופן, כשהוא ברור לחלוטין, כאשר הוא נוהג כך לאורך זמן, כאילו מזכיר לו את מקורותיו, בהדרגה חל בכלב, לא משנה מיהו, שינוי מופלא. פתאום רוח צוות משתלטת עליו. תלות, הערכה, נאמנות, אכפתיות... א ה ב ה. על אף שזה נשמע לא סביר, די בהצגת תובענות כדי לשנות את כל גישתו של הכלב ליחסים. לא סביר משום שאנחנו, אנשים, לא היינו מעניקים את נשמתנו דווקא מסיבות כאלה. מחפשי האנושיות בכלבים שאכן הצליחו למצוא מדי פעם קווי דמיון בינם לבינינו, נותרים בעניין זה בידיים ריקות. גישות כוחניות מעוררות קרבה. אומנם אין זו הדרך היחידה לקרבה, אפשר כאמור להשיגה גם בשוטטות יחדיו, במשחקי תופסת ובמגע נעים, אף על פי כן, להצגת פני המנהיג- לזה שמחליט החלטות חד משמעיות, שדורש ולא מתפשר, תפקיד חשוב בהשגת דימוי החבורה בעיני הכלב ומכאן גם לתחושת השייכות שהוא חש, לשקט ולשלווה. בהתאם לאמור עד כאן, אין זה משנה באיזה חוק מדובר. אתה רשאי להחליט שאתה לא מרשה לכלב לדרוך על המרצפות השחורות בביתך. אם אתה ברור במידה מספקת ואף מסוגל לאכוף את החוק שקבעת, אתה מתקדם. מצד שני, אם אתה כבר משקיע זמן, כדאי לך לקבוע חוקים שיהיה בהם גם ערך שימושי- אסור לדרוך על כביש ללא רשות, אסור לעבור את מפתן דלת הבית ללא רשות, אסור להיכנס לחדר מסוים, אף שדלתו פתוחה, ללא רשות. אסור ראשית משום שזה החוק. שנית, כך זה נוח. אם לא די בשתי סיבות אלו, הסיבה השלישית תכריע את הכף לטובת החוקים, חוקים מסוימים בפרט. בעולם המושגים הכלבי, דרישות מסוימות מתקבלות כקודים מוכרים. "אל תתקרב בעת שאני אוכל", למשל... או בזמן תנועה יחדיו "אל תעבור אותי עכשיו". קשה להאמין אולם כלבים עשויים לדרוש דרישות כאלו מכלבים כמותם. אלה קודים בעולמם המדגישים עליונות! גם את הפקודות "שב" ו"ארצה" ראוי לשייך לרשימת הקודים הכלביים. הישיבה ועוד יותר ממנה השכיבה, הן תנוחות המלמדות על כניעות. (כתוב במילון). כאשר אדם דורש מכלבו לשכב, אין סיכוי שהכלב לא יראה בכך חלק ממאבק, לפיכך, לתוצאת דרישה זו משמעות כללית- קלפים על השולחן. גידול כלב אינו מאבק. זהו רק חלק קטן מהתמונה. עם זאת, כאשר היחסים בבית מעיקים, לא מספקים, כאשר המאבק המינימאלי אותו כל מגדל מנהל (ללא ידיעתו) אינו מספיק, כשהטיולים ברחוב הם התעללות בבני אדם, כאשר אין בסביבה טיפת מנהיגות, לבתים כאלה היה לי מה לתרום. . "ובכן" אני אומר משך שנים לכל אותם רפי מנהיגות, "רוצים אילוף? שים חגורה על הכלב המשוגע שלך, הגאון שלך, ובואו החוצה" .מה אני עושה איתם? איך מתחילים? מה נקרא לסיים? מה הקטע? על כך, אם ירצה הלפטופ שלי, בפוסט הקרב ובא. |