ים של זמן לא כתבתי וכן בא לי לכתוב! אני קוראת פוסטים מעניינים יותר נחמדים פחות, ולאחרונה אני נתקלת בכתיבה מרירה – למה? מה קרה לחדוות הכתיבה – מדוע מושא הכוכבים מסרס כותבים? האם גם כאן עניין התחרותיות בולט כל כך? למה פתאום עניין הכוכבים הפך להיות אישי כל כך? למה חברים כועסים? על מה ההתחשבנות?
שכחתם אולי שעסקינן בעולם וירטואלי וגם פה כמו בכל דבר טוב - המציאות מחלחלת?? וכן גם פה הפרופורציות קצת התעוותו.
אני מוכנה להיות מדריכת הטיולים שלכם ולהחזיר אתכם לנקודת ההתחלה אתם לא זוכרים איך נהניתם מהפוסט הראשון? הרי למה נכנסנו לכאן – מה היתה המטרה הראשונית? לכתוב? אז תכתבו, מה מפריע – מה עניין הכוכבים לחוויות מהחיים? האם החוויה האישית הפכה להיות בעלת מוניטין או לחילופין בעלת עניין ותוכן מול מס' הכוכבים שזכתה לקטוף?
תסלחו לי, (מתנצלת מראש על הבוטות) אני שמה זין! -זין על הכוכבים! האם הכוכבים ממתגים את האני העצמי שלי? אז זהו ...........כמוני ככוכבים – קטנה וקומפקטית מסתפקת במועט – נהנית לכתוב כשבא לי, לא מחפשת מליון חברים כי גם בהם צריך להשקיע ואנוכי מתוודה מראש – אין לי הרבה זמן, ויש לי אפרוח ויש לי חיים ויש לי גם אתכם לפעמיים וזה כייף!! כייף לפעמים לקבל כוכב ובמיוחד עם סופרלטיב לקחתי את הטוב! מוצאת לפעמים שיחה מעניינת, לוקחת מכם עניין!
והכי הכי לפעמים (מודה באשמה) אני תוהה ביני לבין עצמי (קצת בקנאה) כיצד מרגישים אותם בעלי המיליון כוכבים? כמה זמן הם משקיעים כאן? מה אין להם בית???????????
אתם יודעים מה – אולי תלוו לי אותם רק ליום אחד????? האם ארגיש באמת בעננים??????
אז איפה היינו בהתחלה? אל תשכחו אותה כי שם היתה המטרה – הנוף חייב להיות פרופורציונלי, מי שאוהב לכתוב, תכתוב לעצמך ומי שיעבור בדרך יכול להינות גם! |