כשעוד לילה רווי אלכוהול מגיע לסיומו, אני נותנת לחושך להשתלט עליי ומתמכרת לדממה.

בעודי מגששת אחר הפיג'מה, אחר החום שיעטוף אותי ויגן עליי מן היום שעבר, אני מקווה שאפול לשינה נטולת חלומות.

אני מתעטפת בשמיכה העבה, במגן המדומה, ושוקעת, נותנת לחושך להיות מאיים קצת פחות.

ואני מוצאת את עצמי בחלום של מישהי אחרת. אתה נמצא שם, אז זאת לא יכולה להיות מישהי זרה. זאת מישהי ששכחתי שקיימת בי, מישהי שאני לא נותנת לעצמי לזכור. ואתה אוהב אותי שם, מחבק אותי, שוכב איתי.

אני מתעוררת ומוצאת את עצמי עטופה בשמיכה חמה. מקלפת מעליי את זכרונות החלום, מתלבשת ויוצאת לאוויר העכור של העיר.

ואני מחכה ללילה שיבוא, לחושך המאיים אך ממכר, לתקווה קלושה לא לחלום. להגנה מדומה.